יומנו של Z - חויותיו של עבד מאוהב (סיפור בהמשכים)

סשן קולנוע

הפולניה​(אחרת) • 10 בינו׳ 2005

נסענו לחיפה לראות סרט. היינו שלושה - המלכה ענת, שוקי ואני – הנהג.
זה לא שפתאום נתקפנו חשק לבלות באולם הקולנוע. לא הסרט היה העיקר אלא הפגישה של ענת עם קליינט שרצה סשן דווקא באולם קולנוע.
שוקי ואני באנו בתור שומרי ראש. לפי התדריך שקיבלנו היינו אמורים לשמור עליה מרחוק בלי שהקליינט יחוש בנו ולהתערב רק במקרה של תקלה לא צפויה.
רקס היה עצבני בגלל הדרישה של הקליינט לפגישה מחוץ לאחוזה, אבל היה מדובר באדם מהימן ומוכר לו היטב, והתשלום היה נאה.
"תשבו כמה שורות מתחת לקליינט, אבל לא מתחתיו אלא באלכסון, ואם הוא יחשוד בכם תעמידו פני זוג מתנשק או משהו." יעץ לנו. "אם הוא חורג מהתסריט, או עושה משהו חשוד אל תהססו אפילו לרגע. תעצרו אותו מיד."
נימת קולו הייתה רצינית כאילו הדריך אותנו במשימה מעבר לקווי האויב, ומבחינה מסוימת אכן כך היה.
הפגישה נקבעה באולם הקולנוע של קניון לב המפרץ. עצרנו בחניה התת קרקעית וענת הלכה להחליף בגדים בשירותים.

שוקי ואני המתנו לה ליד הדלת. שוקי נראה לא טוב. מזה כמה ימים הוא היה שפוף ומדוכא. המלכה מריצה הענישה אותו וסרבה להפגש איתו וחלק מזה היה אשמתי.
שוקי סיפר לה שהוא נמשך אלי וגילה לה שהוא נכנס למיטה שלי כשישנתי ואונן כשהוא שוכב לצידי.
היא רתחה מכעס מפני שלפי הוראותיה אסור היה לו לגמור אלא אם היא מרשה לו לעשות זאת, והיא, המרשעת מרשה לו לגמור בערך פעם בשבוע, וגם אז רק כשהזין שלו רמוס מתחת לכף רגלה.
היינו שותפים לחדר וחברים טובים, וכשהיינו לבד שוחחנו כמו שגברים עושים על היחסים שלנו עם הנשים בחיינו.
סיפרתי לו שמזמן שאנחנו באחוזת רגינה היחסים ביני לבין ענת נעשו כמעט ונילים. היא החליטה שהיא עייפה משליטה בגברים וכשהיא לא בעבודה היא רוצה להתפנק באהבה פשוטה ואני כמובן נענה לרצונותיה גם מפני שרצונה הוא רצוני וגם מפני שאני חש כמוה – ואחרי כל הסשנים שאני צופה בהם אני זקוק בחיי הפרטיים לרוך ולפשטות של אהבה ונילית שפעם חשבתי למשעממת.
הוידוי התמים שלי הכעיס את שוקי. הוא התנפל עלי וטען בתוקף שכניעה למלכה היא דרך חיים ועיסוק רציני ולא סתם תבלין לגוון בו את הסקס, והודיע לי בזעף שאני סתם חובבן לא רציני.
"בסדר, אז אני רק חובבן." משכתי בכתפי, מנסה לא להראות לו שנעלבתי.
לתמהוני הוא פרץ בבכי והודה שהוא אמנם לא חוזר בו מטענותיו כלפי, אבל הוא גם מקנא ביחסים החמימים שיש לי עם מלכתי.
באותו לילה הוא נכנס למיטה שלי ואונן לצידי כשהוא מלטף בזהירות את ישבני, בטוח שאני ישן ולא מרגיש כלום. האמת היא שלא ישנתי הרגשתי הכל, אבל שכבתי בשקט כי הייתי נורא נבוך ופשוט לא ידעתי מה להגיד.
אני מניח שאם הוא היה מנסה לגעת בי הייתי עוצר אותו, אבל הוא היה כל כך שקט וזריז עד שבקושי חשתי מתי הוא הסתלק.
לא כעסתי. הבנתי שהוא חש בודד ורוצה להרגיש קצת חום אנושי, וחשבתי שהמלכה מריצה סתם סדיסטית. אני לא הייתי מוכן לסבול מלכה כל כך קרירה ומרוחקת, ומה שהכי עצבן אותי אצלה היה חוסר חוש ההומור שלה.

"למה ספרת לה, דביל." נזפתי בו.
"כי אני שייך לה. אתה לא מבין כלום בבדס"מ." דחף אותי שוקי, דחפתי אותו חזרה ושנינו התחלנו להתגושש. קצת לופתים זה את זה, קצת דוחפים זה את זה, ואיכשהו הריב נגמר במין חיבוק ספק ידידותי ספק ... אני לא יודע מה.
מזל שענת יצאה סוף סוף וקראה אותנו לסדר.
היא לבשה חליפת עור שחורה עם חצאית מיני הדוקה על ישבנה העגלגל, ומגפים עם שפיצים מפחידים, ונראתה מהממת בצורה זנותית קצת, אבל נורא סקסית.
"הקליינט יחכה לי בשורה האחרונה, הכי קרובה לקיר, בכסא האחרון בשורה." הסבירה לי בפעם השלישית היום. "אני אמורה לשבת לידו, לתת לו ללטף אותי קצת, וכשהוא ינסה להכניס את היד שלו מתחת לחצאית שלי לתת לו סטירה, לדרוך לו על הרגל עם העקב של המגף ואז להכריח אותו ...."
"בסדר, בסדר, כבר שמענו הכל לפחות מאה פעמים." התרגז שוקי. "איך הוא יכניס לך יד מתחת לחצאית הזו, היא הדוקה עליך כמו קונדום."
"אני אפתח את הכפתורים כאן בצד והוא ידחוף את היד לשסע." ענתה ענת בלי להתבלבל.
"מה דעתכם על הביריות שלי ?" הרימה את החצאית חושפת ביריות תחרה אדומות שהצמידו את הגרביונים השחורים לירכיה הלבנות והדשנות.
גם אני וגם שוקי נאנחנו יחד כשראינו את המראה הנפלא הזה והיא פרצה בצחוק וטלטלה את רעמת שערה האדמוני.
"קדימה חבר'ה, נלך !" פקדה ופסעה קוממיות לעבר הכניסה לקניון, עקביה נוקשים בהחלטיות על המרצפות וישבנה נע בתנועות עיכוס מפתות כשעלתה במדרגות לקומה השלישית.

הכל הלך למישרין. קנינו כרטיסים ונכנסנו. אני ושוקי ישבנו חמש שורות מתחת לשורה האחרונה, בעוד שענת התיישבה לצידו של הקליינט שלה - אדם לא צעיר, קצת מקריח, וקצת מכריס - שכבר המתין לה בסבלנות, יושב בפינת האולם במקום הרחוק ביותר מהסדרן בעל הפנס.
האולם היה כמעט ריק בשעת אחר צהרים זו. כמה דקות אחרי שנכנסנו האולם החשיך וההקרנה החלה. היו כמה פרסומות ומיד החל הסרט - קומדיה רומנטית מטופשת לבני הנעורים.
רוב הזמן ישבתי וראשי מופנה הצידה, עוקב אחרי מעשיה של מלכתי, מנסה להתעלם משוקי שכרך את ידו על כתפי והשעין עלי את ראשו כאילו באמת היינו זוג נאהבים.
"תפסיק דביל." לחשתי לו וניסיתי לדחוף אותו מעלי, אבל הוא התעקש והייתי כל כך מרותק למעשיה של ענת עד שהחלטתי להתעלם מהתנהגותו.

מה בדיוק קרה שם היה קשה לי לראות, אבל אל תתאכזבו, בדרך הביתה ענת נתנה לי פירוט מלא של כל מעשיה כך שאני יכול לתאר לכם הכל בדיוק רב.
הקליינט חיכה עד שהסרט התחיל ומיד ניסה ללטף את ברכה של ענת שישבה בשקט, ממתינה עד שידחוף את ידו אל מתחת לחצאית.
הוא לא מיהר, רק אחרי שפתח את החנות של מכנסיו ודחף לשם את ידו, החל לגשש את דרכו במעלה ירכה.
ענת דרכה על רגלו רומסת אותה בעקב המגף שלה והוסיפה בהנאה רבה גם סטירה חזקה לידו המגששת שהייתה לחה ולא נעימה על עורה. הוא אסף מיד את כפו וניסה להתנצל, ומיד חטף סטירת לחי.
"חוצפן שכמוך ! סוטה מלוכלך !" צעקה עליו ענת בלחש, "איך אתה מעז לגעת במלכה בלי רשות ? !" ושוב הוסיפה נעיצה אכזרית של עקב מגפה בכף רגלו.
הוא גנח חרש, אבל המשיך ללטף את עצמו בחשאי.
ענת רתחה מכעס לא מעושה כלל. היא באמת שנאה טיפוסים כאלה שמנסים למשש אותה בחושך ופקדה עליו לעמוד על ברכיו על המושב כשגבו למסך וכפות ידיו מונחות על הקיר.
הוא ציית מיד והיא משכה מעליו את מכנסיו ותחתוניו ופקדה עליו להצמיד לקיר את פניו ולהבליט את עכוזו החשוף, ואז הפליקה לו בכף ידה ענודת הטבעות, משאירה חבורות כואבות על עורו הלבן.
הקליינט ילל חרש וביקש סליחה ומחילה, אבל ענת צייתה בנאמנות לתסריט ולא התרצתה.
היא ציוותה עליו לסתום את פיו ולפשק בחזקה את לחיי עכוזו בידיו. הוא מיהר לעשות זאת והיא הוציאה באט פלאג משומן היטב מתיקה ודחפה אותו לאט לאט לתוך התחת השמן והרוטט שלצידה, אוסרת עליו להוציא הגה מפיו, איסור שהוא עבר עליו כשגנח וילל. ואם לא די בכך הוא ניסה שוב לגעת בעצמו למרות הפקודה המפורשת להחזיק את כפות ידיו צמודות לקיר.
כעונש היא אחזה בזין שלו שהיה, כך סיפרה לי אחר כך, קצר ודק, לעגה לממדיו וכרכה גומיה סביב הביצים והזין שלו, מהדקת אותה היטב כך שתכאיב לו כהוגן.
אחר כך הוא הצטווה להתלבש שוב, ומאחר ולא יכול היה לשבת עם הפקק בישבנו היא ציוותה עליו לעמוד על ברכיו לצידה וללקק את מגפיה.

בהפסקה ענת קמה ויצאה כשהקליינט שלה מדדה בעקבותיה בהליכה מוזרה קצת, אבל עם חיוך מאושר מרוח על פניו.
הם הלכו לשירותים של החניון ואנחנו מיהרנו בעקבותיהם, מודאגים קצת, כי זה לא היה בתסריט.
רקס הורה לנו להניח לענת לאלתר, אבל לא לעזוב אותה לבד אפילו לרגע. החניון היה ריק לגמרי ואיש לא שם לב שהיא נכנסה עם גבר לשירותי הנשים. עמדנו משני צידי הפתח ממתינים לצאתה, מתלבטים אם להכנס אחריה או להמתין לה בחוץ.
שניה לפני שהחלטתי שלעזאזל עם רקס ועם ההוראות שלו אני נכנס, הקליינט שלנו יצא החוצה בדהרה, מתעלם מאתנו כאילו היינו שקופים, ומיד אחריו יצאה ענת, מחייכת מאוזן לאוזן.
מסתבר שהיא אמרה לו שהיא צריכה להשתין והוא התחנן שהיא תרשה לו להכנס אחריה ולשמש לה כנייר טואלט.
היא הסכימה ברוב טובה וסיפרה לי בחיוך שהוא ליקק אותה כאילו שהשתן שלה היה נקטר, ואחרי שהחזיר לה את הפקק תחת הוא ביקש שתוסיף עוד בעיטה בעכוזו כעונש על חוצפתו, וגם נתן לה טיפ יפה.
ענת הייתה מרוצה מאוד מהסשן. אני הייתי פחות מאושר, אבל שתקתי למרות שהרעיון שגבר אחר דחף את לשונו לכוס המתוק של מלכתי ממש לא מצא חן בעיני.

היא רצתה להזמין אותנו לארוחה טובה בכסף שקיבלה, אבל שנינו סירבנו בתוקף וחזרנו לאחוזת רגינה בלי לראות את סוף הסרט.
רקס קיבל את פנינו בחיוך. הקליינט הספיק להתקשר אליו ולשבח את ענת וכולנו קיבלנו חופש עד מחר בבוקר.
אני וענת פרשנו לחדרה, עשינו יחד אמבטיה ארוכה ומפנקת, חפפתי את שערה ויבשתי אותו ואחר כך שכבנו יחד שעה ארוכה, מתנשקים ומתלטפים, מבטיחים זה לזה שבלי שום קשר למה שאנחנו עושים בשעות העבודה אנחנו עדיין אוהבים זה את זה ושייכים אחד לשני.
אחר כך היא בקשה ממני להעמיד פנים שאני קשור למיטה והתישבה עלי, מתענגת על הזין שלי, בעוד אני שוכב בשקט, ידי ורגלי מפושקות כאילו היו קשורות לעמודי המיטה.
רק כשהיא גמרה באנחה עמוקה הרשתי לעצמי "לשחרר" את ידי מהקשירה הוירטואלית, לחבק אותה בעדינות ולגמור גם כן.
אחר כך הייתי חייב לחזור לחדרי. ענת נישקה אותי נשיקת לילה טוב והוסיפה, "ואל תחשוב שלא שמתי לב ששחררת את עצמך בלי רשותי. עוד תענש על כך."
נישקתי את ידיה והסכמתי שאני ראוי לעונש ואקבל על עצמי על מה שתגזור עלי בכל רגע שתרצה בכך.
"אני יודעת זוהר." אמרה ענת ברוך, "ובגלל זה אני כל כך אוהבת אותך." היא נישקה אותי שוב ושילחה אותי לדרכי.

בחדר מצאתי את שוקי ישן במיטה שלי כשהוא לבוש רק תחתונים. גבו היה מכוסה סימני הצלפות אכזריים וכתפיו ועורפו נראו כאילו כלב רעב ניסה לכרסם אותו.
"שוקי לך למיטה שלך." נסיתי להעיף אותו ממיטתי, אבל הוא סירב ללכת.
"המלכה מריצה הענישה אותי קשות הערב, אבל בסוף סלחה לי." אמר בקול עייף.
"יופי לך. אז למה אתה במיטה שלי ?"
"אני צריך חיבוק זוהר. בבקשה, אל תגרש אותי. אני זקוק לחבר שיחבק אותי." ענה שוקי בלחש עצוב.
הייתי מעדיף כמובן להחזיק בזרועותי את המלכה שלי, היפה והריחנית, ולא גבר שרירי עם זיפים דוקרניים על הפנים ושערות על החזה, אבל מה לעשות ? זה מה יש.
חבקתי אותו ושנינו, עייפים ויגעים מכל הרפתקאות היום נרדמנו, צמודים זה לזה כמו כפיות.

שלגי • 10 בינו׳ 2005

הסיפור הופך להיות מעניין יותר ויותר מרגע לרגע... לא לתת לנו לחכות יותר מדי.

this polish girl simply writes A-M-A-Z-I-N-G

eved77​(נשלט) • 12 בינו׳ 2005

can't wait for the next chapters

בלונדינים נהנים יותר ?

הפולניה​(אחרת) • 12 בינו׳ 2005

עם הזמן אני ושוקי הפכנו לחברים טובים. כל המלכות רצו אותנו בסשנים שלהם בגלל המראה המרשים שלנו יחד. היינו בעלי קומה זהה ומבנה גוף דומה, רק הצבעים שלנו היו מנוגדים. הוא בלונדיני כחול עיניים ואני שחום ושחור שיער.
נראינו נהדר כשעמדנו זה לצד זה לבושים במכנסי עור גזורים מקושטים בניטים ופלג גופנו העליון עטוי רצועות עור שהבליטו יפה את העבודה שעשינו על עצמנו במכון הכושר של האחוזה. כובעי השוטרים עשוי העור שחבשנו נטויים על פדחתנו בזווית מאיימת הוסיפו את הטאצ' האחרון לדמויותינו.
היינו עסוקים כל הזמן. לפעמים היינו רק מעין קישוט שהוסיף לאוירה של הסשן ולפעמים נדרשנו להכנס לפעולה - לרסן את הקליינט, לקשור אותו לצלב, או לאסור אותו בתוך סד, ולפעמים גם לזיין אותו.
אני ניסיתי תמיד להשתמט מהמשימה הזו של טחינת ישבנים, אחרי הכל אני לא הומו וממש לא אהבתי את הקטע הזה, אבל בלהט הסשן, כשמלכה לבושה עור שחור מנופפת לעברי בשוט ומצווה עלי לקרוע לעבד שלה את התחת ... אני לא מכיר מישהו שהיה מעז לא לציית.
שוחחתי על כך עם ענת והיא אישרה לי שזה לא נחשב לבגידה ושמבחינתה זה בסדר ובעצם ... לפעמים הייתה לי הרגשה שהתיאורים שלי איך הקליינט המושפל מציית לפקודת המלכה, זוחל על ארבע אל הסד, מניח לי ולשוקי לאסור אותו בידים וברגלים ומפקיר את עכוזו המוצלף לזין שלי בעוד הוא מוצץ את הזין של שוקי או ההפך, מגרים אותה מאוד.
רקס הקפיד שלכל סשן יהיה תסריט כתוב מראש, והקליינט היה חותם עליו מראש כדי למנוע הפתעות לא נעימות כמו תביעות ותלונות על אונס.
רוב הקליינטים העדיפו משום מה לציין בתסריט שאני אזיין אותם, שוקי בר המזל זכה במציצות.
"אפילו פה בלונדיניים נהנים יותר." הייתי מקנטר אותו, והוא היה עונה לי שלפחות באחוזת רגינה אני לא יכול להתלונן שדופקים את השחורים.
נכון, זה נשמע מפגר וילדותי, אבל רק ככה, ע"י המצאת בדיחות דביליות יכולנו להתמודד עם העבודה הזו שהייתה הרבה יותר שוחקת ומעייפת מכפי שאפשר לחשוב כשקוראים את התיאורים שלי.

רקס הקפיד שנגוון ככל האפשר את סוג העבודות שעסקנו בו וכשנפלה לידיו הזדמנות לשלוח אותנו לעבודת חוץ הוא לא החמיץ אותה.
אחד מהקליינטים הכי ותיקים שלו שלח לו תסריט מפורט עם תיאור סשן שיערך בבנק. הסכנה שניתפס הדאיגה מאוד את רקס, אבל מצד שני מר קלין היה קליינט ותיק ומכובד ששילם היטב ונתן טיפים שמנים, ומאחר והוא היה מנהל הבנק מה כבר יכול היה לקרות ?
אחרי התלבטות קצרה החליט רקס להעתר לבקשתו של מר קלין ושלח אותי ואת שוקי יחד עם גברת שצמן לבנק של מר קלין.
רקס יצר את גברת שצמן במיוחד בשביל מר קלין - מנהל בנק נשוא פנים. איש לא צעיר, בעל משפחה אמיד ונכבד, אחד מעמודי התווך של הקהילה שמידי פעם נזקק לקצת סקס אחר שיזכיר לו שמתחת לחליפה המחויטת שלו הוא רק עוד עבד כמו כל אחד מאתנו.
כשהוא היה מגיע לאחוזה, פעם בחודש בערך, הייתה המלכה מריצה לובשת את תלבושת גברת שצמן שלה - חליפה כחולה כהה מחוייטת עם פסי סיכה לבנים ונעלי עקב שחורות וחמורות למראה - מתאפרת באיפור מאופק עם שפתון אדום כהה, אוספת את שערה השחור מבריק בפקעת הדוקה, לוקחת בידה מוט מתכת מתקפל, מאלו המשמשים מרצים ומורים להצבעה על הלוח, ומלמדת את מנהל הבנק פרק בהלכות משמעת ונקיון.

כמו הרבה מהקליינטים שלנו גם מנהל הבנק שבגלל תאוותו לניקיון הענקנו לו את השם מר קלין, התמכר לשיעורים של מריצה, ותדירות הופעתו אצלנו הלכה וגברה.
בהתחלה הוא היה מוכן להסתפק גם בתחליפים למריצה בתנאי שהן תהיינה דקות גזרה עם שיער שחור ועיניים כהות, אבל עם הזמן הוא נעשה בררן ורק מריצה סיפקה אותו.
לא התפלאתי, היא הייתה דומית טבעית ועם הזמן הזדהתה כל כך עם התפקיד שלה עד שביני לבין עצמי התחלתי לכנות אותה השצמנית.
על כל מעלליה עם מר קלין שמעתי רק משוקי שנאלץ לקחת חלק בסשנים של מלכתו עם מר קלין. רוב הזמן הוא נדרש לעמוד בצד עם תלבושת העור שלו ולהגיש לה את השוטים והחבלים שנזקקה להם, אבל מידי פעם, כשמר קלין היה נכשל במשימותיו, היה על שוקי לשמש בתור ויברטור אנושי ואז היה עליו - כפי שאמר לי פעם ביובש – "לטחון את התחת השמן של מר קלין עד העצם."
"אז תגיד לה שאתה לא רוצה." יעצתי לו, יודע שעצתי חסרת ערך ובכל זאת לא מסוגל להתאפק.
"היא המלכה שלי. אני שייך לה, אין דבר כזה לא רוצה. אני עבד." חזר וניסה להסביר לי את המצב בינו לבין מלכתו העריצה.
זה לא עזר כמובן. לא הבנתי את טיב יחסיו עם המלכה מריצה והוא לא הבין איך אני חוזר מסשן עם מלכתי מחוייך ומפויס אחרי שביליתי שעות עונג בין זרועותיה הרכות.
"אין עליך אפילו סימן אחד." רטן במורת רוח, בוחן את גופי הערום, "איזה מין סשן זה אם לא קבלת אפילו סטירה."
"זה היה סשן בגדים ותסרוקות." עניתי בעליזות. כמו תמיד אחרי בילוי עם מלכתי היה לי מצב רוח מצוין והפעם הזו הייתה עליזה במיוחד.
התחלנו בעבודה רצינית של ארגון חדר הארונות שלה, אבל אחרי שהחלפנו בין בגדי הקיץ והחורף, זרקנו בגדים ישנים וניקינו היטב את המדפים, היא ציוותה עלי פתאום למדוד את הגרביונים שלה.
עשיתי כמצוותה כמובן, אבל צחקתי כמו משוגע תוך כדי כך, ובתור עונש היא פקדה עלי להבריש מאה פעמים את שערותיה האדמוניות שלא סופרו מאז באה לאחוזת רגינה.
עשיתי כמצוותה כשאני לבוש רק בגרביונים שחורים בדוגמת רשת דייגים שמעכו לי את הביצים ובנעלי עקב שלחצו על בהונותי, וכל כך נהניתי עד שכמעט גמרתי בתוך הגרביונים המצחיקים הללו.
למרות מאמצי להיות זהיר עשיתי בהם רכבת בזמן שקילפתי אותם מעלי, ובתור עונש חטפתי עשר הצלפות מידה הענוגה על עכוזי, ואז גם היא לא יכלה יותר להתאפק ופרצה בצחוק. הסוף היה זיון ונילי רגיל לגמרי שהסתיים בכך ששנינו גמרנו יחד, צוחקים מתנשקים ומתחבקים.
"מה הטעם להיות עבד נרצע ולספוג כל כך הרבה אם אתה אפילו לא נהנה ?" חזרתי על טענתי הרגילה בפני שוקי הקודר.
"לעבד אסור לשאול שאלות כאלו." אמר שוקי בעצב, אבל ראיתי על פניו שהוא שואל את עצמו את השאלות הללו כל הזמן ולא מוצא תשובות.

!!!more

eved77​(נשלט) • 12 בינו׳ 2005

i don't know about you people, but i am definitely waiting for the next chapter..
!!thank You HAPOLANIA

השצמנית

הפולניה​(אחרת) • 13 בינו׳ 2005

הפרק הזה מוקדש למי שנתן לי את הרעיון ההשראה והשם - אתה כבר יודע למי אני מתכוונת

ושוב אני ושוקי בדרך לחיפה, והפעם פנינו מועדות לבנק של מר קלין.
לפי התכנון הגענו בשעת ערב מאוחרת. הבנק היה סגור כבר ורק מר קלין המתין לנו בכניסה, לבוש כהרגלו בקפידה בחליפה שמרנית עם עניבה כחולה כהה, וחולצה לבנה ללא דופי.
לכבוד הפגישה לבשה המלכה מריצה חליפה חדשה, הפעם באפור כהה עם תפרים שחורים ונעלה מגפונים עם עקב סיכה דקיק וחרטום מחודד שלא איחר להנעץ בבטנו של מר קלין שהשאיר ברוב רשלנותו את שואב האבק מוטל באמצע החדר.
איך הוא פיספס את השואב הענקי ולא שם לב שהוא חוסם את המעבר לכספת אין לי מושג ? אלא אם כן הוא עשה זאת בכוונה.
אני ושוקי היינו לבושים בחליפות אנשי הבטחון שלנו - מעין מדים בשחור וכחול כהה עם כובעים תואמים ומשקפי שמש אטומות. אלות עץ קטנות היו תלויות על חגורות העור שלמתנינו ונראינו קשוחים ומפחידים מאוד. איזה מזל שאיש לא יכול היה לראות את הישבנים האדומים שלנו שבערו מתחת למכנסים ההדוקים על גופנו.
זו הייתה אשמתנו בלבד. לפני שיצאנו למשימה שכבנו לנוח במיטה שלי ושוקי שוב התחיל לקטר על הקשיים שלו. חיבקתי וניחמתי אותו, ודבר הוביל לדבר, שנינו התחממנו קצת יותר מידי (וכאן אני שוב מתעקש להדגיש שאני לא הומו ודברים כאלו קרו לי רק עם שוקי החבר שלי), כשפתאום התפרצה פנימה המלכה מריצה לבושה בחליפת גברת שצמן החדשה שלה ובידה שוט.
היא רק רצתה להשוויץ בחליפה החדשה שלה ואולי לדוג כמה מחמאות ולהפתעתה גילתה אותי ואת שוקי ערומים במצב שאינו משתמע לשתי פנים. מובן שהיא הזדעזעה למראה עיניה ומיד התחילה לצרוח כמו פוסטמה.
"איך אתם מעיזים ! מגעילים !!" צרחה והצליפה בשוט שלה באויר, ומיד פצחה בנאום שלם שזה אסור, ושזו בגידה, ושאנחנו סוטים מגעילים ושהיא תספר הכל לענת ולרקס.
"כאילו שלרקס אכפת מה אנחנו עושים בזמן החופשי שלנו." התרסתי בפניה מקפיד לא להראות לה כמה היא הבהילה אותי.
ממש שנאתי אותה ברגע זה, למרות שהיא נראתה נורא סקסית עם המגפונים המבהיקים על כפות רגליה הקטנות ועם החליפה ההדוקה על גופה הדק, מבליטה תחת עגול וחצוף ושדיים קטנים וקשים.
אני החלטתי לצפצף על האיומים שלה, אבל שוקי נפל לרגליה והתנצל שוב ושוב על חוסר הצייתנות שלו משפיל את עצמו בפניה בצורה מגעילה. בסוף היא הסכימה ברוב טובה לסלוח לו אבל רק בתנאי ששנינו נקבל עונש.
מובן שסרבתי. לא אכפת היה לי לקבל את מה שמגיע לי מהמלכה שלי ענת, אבל מה פתאום שאישה אחרת תיגע בי ?
בסוף נכנעתי. מה יכולתי לעשות ? שוקי הביט בי במבט כל כך מתחנן וידעתי שעלינו לצאת בעוד כמה דקות כך שמה כבר היא יכלה לעשות בזמן כזה קצר ?
מסתבר שדי הרבה. היא אילצה אותי להשכיב את שוקי על ברכי, ישבנו הבהיר והחטוב חשוף, והצליפה בו במוט המתכת המתקפל שלה עשר הצלפות בכל צד של ישבנו.
המסכן ספר בהכנעה כל הצלפה וגם הודה לה על כל מכה, מכנה אותה המלכה מריצה הנערצת. גועל נפש !
אחר כך היא התעקשה להפוך את היוצרות ולהצליף בי. הסכמתי, קטן עלי לקבל עשרים הצלפות, אבל התעקשתי לא להודות לה, למרות שהיא התווכחה ואיימה לספר לענת הכל.
"אל תטרחי, אני אספר לה הכל בעצמי כמו שאני מספר לה תמיד כל מה שאני עושה." עניתי בקול שקט שומר על פני פוקר, למרות שרתחתי מכעס.
כנראה שהיא שמעה משהו מאוד עיקש ונחוש בתשובה שלי והסתפקה לבסוף רק במכות. שוקי החזיק אותי על ברכיו, ידיו רוטטות על גבי וירכי, ולקראת הסוף הרגשתי את דמעותיו רותחות על ישבני המוצלף.
אין לי מושג אם גם היא הרגישה שהוא בוכה דווקא כשאני חוטף, בעוד שהמכות שהוא קיבל השאירו את עיניו יבשות, אבל אם היא לא תפסה שהיא מאבדת את השפעתה עליו ככל שהיא נעשית אכזרית ונוקשה יותר אז היא באמת טפשה ולא ראויה להיות מלכה.

אחר כך היא הסתלקה לדרכה, מצווה עלינו להפגש אתה בעוד רבע שעה בדיוק ליד הרכב.
שוקי צנח מיבב על הרצפה וניסה להתנצל בפני תוך שהוא מחבק את רגלי. זה היה מחזה פאתטי, נקרעתי בין רחמים עליו ובין תיעוב מההכנעה שלו.
אם היה לנו די זמן הייתי מנסה לדבר איתו ולעודד אותו קצת, אבל היינו צריכים להתלבש וללכת ולכן אמרתי לו שלא יהיה דביל ושיקום.
הענקתי לו חיבוק חזק ונשיקה על הלחי כדי שירגע, הבטחתי לו שאני לא כועס עליו ושלענת לא יהיה אכפת שאנחנו חברים ושהכל יהיה בסדר, ופשוט הפסקתי לחשוב על הסיבוך הזה.
"מעכשיו אנחנו משאירים את כל מה שקרה מאחור, ומתרכזים רק בסשן של גברת שצמן ומר קלין." פקדתי עליו. לשמחתי הוא הצליח להפסיק לילל והתנהג כראוי.
מזל שהמשקפים שלו הסתירו את עיניו האדומות.

לפי התסריט אני ושוקי היינו אנשי הבטחון של גברת שצמן ותפקידנו היה ללכת בשתיקה בעקבותיה ולמלא את פקודותיה, וכך עשינו.
מר קלין הוביל אותנו בכל רחבי הבנק בעוד היא מתקתקת לצידו על עקביה, אוחזת בידה פנקס רשימות בעל כריכה קשיחה, רושמת בו הערות בפנים זעופות.
מר קלין, הבעה מתנצלת על פניו, כרכר סביבה ללא הרף - פותח לה דלתות, מציע כיבוד ושתיה שהיא דחתה בבוז ומבקש ללא הרף סליחה על שלא הספיק לסדר ולהכין הכל לכבוד הגברת שצמן הנכבדת.
לא הבנתי בדיוק מה היא הייתה אמורה לבדוק, כנראה שאת סדרי הבטיחות והנקיון של הבנק שהיו אמורים להיות תואמים לאיזה תקן שנקרא בשם המסתורי איזו 2000.
לפי הבעת פניו המתוחה והמפוחדת של מר קלין הוא לא עמד בציפיות של האיזו הזה, והוא ידע זאת היטב. לדעתי הבנק נראה כמו שבנק צריך להראות והיה נקי ומסודר ככל שאפשר לצפות מבנק, אבל מה אני יודע ?
הסשן עצמו נועד להתקיים בשירותים של הבנק - היה חדר גדול ומואר היטב עם קירות מצופים שיש מלאכותי בצבע קרם חיוור.
מרצפות קרמיקה אפורה ציפו את הרצפה ואת פינת המשתנה. ממול היו שלוש תאים סגורים בדלתות. שני כיורים עם מראה גדולה השלימו את הנוף.
מר קלין גרר פנימה כסא משרדי ממתכת ונחפז להציע אותו לגברת שצמן שהתישבה עליו בהדרת כבוד וציוותה עליו לפתוח את דלתות התאים. בתא אחד לא היה נייר טואלט והאסלה בתא השני הייתה טיפה מלוכלכת. גם המראה לא הבריקה ופח האשפה בפינה לא רוקן.
היא ציינה אחת לאחת את התקלות ואחר כך פקדה על מר קלין לבדוק את המשתנה שנראתה כמו סתם משתנה רגילה. הוא התכופף ורחרח אותה בקפידה ואז הודה בקול רוטט שהמשתנה מסריחה משתן.
"מר קלין, באמת !" אמרה גברת שצמן בקול נוזף של מורה קפדנית, ונעמדה מולו מתוחה וזועפת. "הבנק שלך נמצא במצב סביר, אמנם מבולגן מעט, אבל סביר, אבל מה שקורה בשירותים הוא בלתי נסבל ! חשבת שתוכל להתחמק ולחפף כי אלו שירותים ציבוריים ? באמת מר קלין !"
מר קלין נפל על ברכיו והתחנן שתסלח לו, מבטיח לה שהוא ישאר ער כל הלילה וינקה את הכל במו ידיו.
"תתפשט ותתחיל לנקות מיד !" פקדה עליו הגברת.
הוא נחפז להיפטר מכל בגדיו, תולה אותם בקפידה על מתלה שעמד בפינה, ונשאר רק בתחתוניו.
גברת שצמן סטרה על לחיו בכוח והזכירה לו שהוא אמור להיות ערום לגמרי.
תוך מלמול התנצלויות הוא נפטר מהר מתחתוניו, מגלה ישבן שמן ושעיר וזין אדמדם, זקוף למחצה.
"מה זה צריך להיות, הגועל נפש הזה ?" הצביעה השצמנית בסלידה על אברו של מר קלין שבתגובה הזדקף עוד יותר.
"תקשור אותו !" פנתה אל שוקי שהיה אמן בקשירות, בעיקר של זין וביצים.
הוא שלף חבל אדום, כרע על ברכיו מול מר קלין, קשר את קצה החבל סביב הביצים השעירות שלו ומשם המשיך וליפף לו את הזין שכעת כבר היה בדום מלא, והידק אותו לבטנו העגלגלת של מר קלין, וקינח בקשירה שנקראת חגורת צניעות, ולי תמיד נראתה כמין חוטיני, כי החבל עובר בין ישבניו של הנקשר ומסתיים סביב מותניו.

מה שבא אחר כך היה די משעמם לדעתי, אם כי מר קלין נהנה הנאה עצומה. הוא ניקה וקרצף את המשתנה ואת האסלות כשהוא עומד על ברכיו, וגברת שצמן עומדת מעליו מעירה לו ללא הרף הערות ארסיות על טיב עבודתו. מידי פעם היא גם הצליפה על עכוזו במוט המתכת הידוע לשמצה שלה.
אחרי שהכל היה נקי ומדיף ריח כלור הלכנו למטבחון הפרטי של מר קלין. אחרי סיבוב קצר במטבח השצמנית החליטה שהוא כמובן לא נקי מספיק.
כאן הודיעה הגברת שצמן למר קלין המזיע שסבלנותה פקעה ושעליו להענש.
היא פקדה עלי להתיר את כבליו ולשפשף את אברו במשחה ששלתה מתיק העור הדק וההדור שלה.
"כן גברת שצמן." עניתי בצייתנות, אבל הרגשתי איך כל הדם אוזל מפני. זו הייתה הפרה בוטה של התסריט. היה ידוע לכל שאני לא מתעסק עם גברים. אני מזיין אותם בתחת אם אין ברירה, אבל לא יותר מזה. היא הייתה צריכה לצוות על שוקי לעשות את זה לא עלי.
החלטתי שאבליג ואמלא את פקודתה בהכנעה. הסשן היה חשוב יותר מרגשותי.
אחר כך אתחשבן עם הכלבה חשבתי לעצמי והתרתי את החבל מגופו של מר קלין שעמד בשקט, עיניו עצומות, מניח לי לעשות בגופו כחפצי.
מזל ששוקי לימד אותי איך להתיר ולקשור חבלים, תורה שהוא למד בזמנו מהאדון הקודם שלו.
המשחה שהיא נתנה לי הייתה סך הכל משחת שיניים פשוטה אך חריפה, ומר קלין המסכן נאנח והידק את שיניו כשהתחלתי לשפשף בה את הזין שלו.
"שוקי תחזיק אותו טוב שלא יזוז !" פקדה השצמנית בקול חריף, "ואתה זוהר תמשיך לשפשף ואל תיתן לו לגמור."
היא שלפה מתיקה ויברטור שקוף דק וארוך, מרושע למראה, ומרחה גם אותו באותה משחה חריפה. מר קלין ניסה למחות קלושות, אבל חטף סטירה וסתם את הפה מיד.
כופפנו אותו מעל לשיש במטבח, אוחזים בו מזה ומזה, וגברת שצמן דחפה את הויברטור לחור הקטן והמכווץ מפחד שלו והפעילה אותו.
הוא גנח וילל וניסה לחכך את הזין שלו בדלת הארון, ובתמורה חטף מכות על הישבן, הפעם עם מגבת מטבח לחה שגולגלה לגליל נוקשה שהשאיר רצועות אדומות על ישבנו. אחרי שספר עשרים הצלפות והודה עליהן בהכנעה לגברת שמצן היא נתנה לי את ספוג הכלים הלח והמגעיל וציוותה עלי לשפשף בו את הזין של מר קלין עד שיגמור.
צייתי לה בהכנעה מדמיין תוך כדי כך איך אני חונק אותה במו ידי.
למזלי הוא גמר די מהר. מיד אחר כך היא ציוותה עלינו להסתלק החוצה ולהמתין לה ליד הפתח.
גם זה היה מנוגד להוראות כי אסור היה להשאיר את מלכה בלי שמירה עם קליינט, אבל ככל הנוגע לי מר קלין היה יכול לרצוח אותה. אני לא התכוונתי להפריע לו.
משכתי אחרי את שוקי המופתע ויצאתי מהחדר.
"הבת אלף המזדיינת הזו ... הכוסית הרקובה הזו ... השרמוטה המכוערת ... "
עמדתי וקיללתי אותה בלי הפסקה ובלי לחזור על אותה קללה פעמיים לפחות חמש דקות, בעוד שוקי עומד לצידי, מקשיב ושותק.
"אתה לא כועס עליה, אלא על עצמך. אתה פוחד שאתה נעשה הומו." אמר לבסוף כשהשתתקתי כדי לנשום אויר.
"אני לא הומו !!!" צעקתי ודחפתי אותו אל הקיר. מוכיח בתגובתי שהוא צדק.
שוקי לא התרגש ממני. "אני יודע זוהר, אבל כל סטרייט יכול להפוך זמנית להומו אם התנאים יהיו מתאימים, כמו שכמעט כל הומו יכול גם לזיין נשים, אם המצב יהיה מתאים."היגג בנחת.
"לך תזדיין ! אני לא הומו !" היית תגובתי הלא כל בוגרת.
"כבר דברנו על זה, ואני אודה לך אם תפסיק להגיד הומו כאילו שזו קללה." הוסיף זוהר לדבר בקול רגוע, מתעלם מהתגובה הילדותית שלי.
החלפנו מבטים וכל כעסי שכח בבת אחת. הוא נראה כל כך אומלל ומתייסר. התנצלתי על דברי כלפי הומואים אבל לא על החרפות ששפכתי על ראשה של השצמנית.
שוקי סלח לי מיד והוסיף התנצלות משלו. "סליחה זוהר. אני מתנצל על כל מה שעשיתי." אמר בחרטה כנה, "הייתי חלש ואגואיסט, אבל הכוונות שלי היו טובות. אתה סולח לי ?"
"כן בטח. אל תהיה כזה דראמה קווין." טפחתי על שכמו טפיחה גברית נמרצת, "זה הכל שטויות, אנחנו חברים, זה מה שחשוב."
חזרנו בשתיקה קודרת לאחוזת רגינה. אני ושוקי יושבים מקדימה והמלכה מריצה מאחור. היא בטח ציפתה שאקים צעקות על ההפרה הבוטה של הוראות התסריט, אבל אני כבר שלטתי ברוחי ורק הערתי לה קצרות שבעתיד אודה לה אם תחסוך ממני מגע ישיר באברי המין של הקליינטים.
"בסדר זוהר, סליחה. שכחתי שאתה לא אוהב את הקטע הזה." ענתה בקול נוקשה, ויותר לא דברנו על הנושא.
ברור היה שאנחנו לא סובלים זו את זה, אבל הכרזנו על שביתת נשק וכמו אנשים תרבותיים שנינו ננסה לשמור עליה.

ברגע שהגענו לחדר החלפתי מהר לבגדים רגילים וטסתי לחדר של ענת. הרגשתי שאני חייב להיות איתה בזה הרגע. השתוקקתי לראות את פניה היפים, לטמון את פני בשערה הריחני, לחוש את שדיה הרכים נמעכים אל חזי.
הייתי זקוק לאישור שאני עדיין מי שהייתי כשהגעתי לכאן - גבר סטרייט ששייך אך ורק למלכתי הנערצת והאוהבת.
לפי ההוראות נאסר עלי להיות באגף ההוא בלי לקבוע מראש פגישה, אבל הרי זו הייתה ענת שלי, ארוסתי האהובה, מלכתי הנערצת. כל מה שרציתי היה לחבק אותה להגיד לה לילה טוב, ואולי, אם יהיה לנו פנאי, להתוודות לפניה על כל אירועי היום המטורף הזה, ולקבל ממנה אישור שהכל יהיה בסדר ושהיא עדיין אוהבת אותי. לצערי לא כך נגזר.
כמו ילד קטן התפרצתי לחדרה ונעצרתי הלום רעם על הסף. ענת ומריצה שכבו יחד ערומות במיטה. ראשה הכהה של מריצה על שדיה הצחים של ענת. שערה השחור מבריק מעורבב בשערה האדמוני של אהובתי היחידה שחיבקה אותה ברוך, מנשקת את צוארה וכתפיה הדקות הרועדות מבכי של הגברת שצמן המרושעת.
הן הרימו אלי את פניהן היפות, מביטות בי בשלווה בעוד אני בוהה המום בשתי הנשים הכל כך יפות וכל כך שונות זו מזו.
גופותיהן הערומים הדגישו אחד את יופיו של השני. ענת שלי - דשנה, עגלגלה, שופעת חמוקים מנומשים, ומולה מריצה - דקיקה ונערית, רגלים אין סופיות ועור לבן מתוח על שרירים דקים.
הייתי אמור לכעוס על הבגידה. לרתוח מזעם, להיות המום וכואב, אבל האמת היא שכל מה שבאמת רציתי לעשות היה להתפשט ולהכנס בין שתי הנשים היפות הללו, ולהשאר שם לנצח.
"לך מכאן עכשיו זוהר." אמרה ענת שהתאוששה ראשונה. "מחר, אחרי ארוחת בוקר קח את שוקי וכולנו ניפגש בסוכת היסמין ונדבר. תסתלק עכשיו לפני שיתפסו אותך."
"וזוהר," הוסיפה מריצה, "תעשה לי טובה ואל תשאיר לבד את שוקי. אני מודאגת בגללו בזמן האחרון."
"מה את רוצה שאני אעשה איתו ? לחבק אותו ? !" התפרצתי כנגדה בגסות.
"אם זה יעזור אז לא אכפת לי. תעשה מה שאתה יכול כי אני לא יודעת מה עוד לעשות." ענתה מריצה בקול עדין שהדהים אותי בנימת העצב שבו.

"טוב אז אני ... אני ... אז לילה טוב לכן גבירותי." גמגמתי והלכתי משם, נבוך מבולבל וחרמן להשחית.
שוקי שכב במיטה שלו עטוף עד לאזניו בשמיכה, בוהה בתקרה. הוא נדהם כשהשלכתי את בגדי על הרצפה ונכנסתי למיטה שלו.
"מה אתה עושה זוהר ? מה קרה לך ?" לחש בפליאה.
"סתום כבר ותן לי את התחת שלך." הפכתי אותו על בטנו.
"תגיד, השתגעת או מה ?" ניסה שוקי להעמיד פני מתנגד, אבל היה לי ברור שהוא לא ממש התכוון לזה. די מהר הוא נכנע והניח לי להעמיד אותו על ברכיו ולדחוף את הזין שלי לתחת שלו.
לפני שבאתי לאחוזת רגינה לא היה לי מושג איך לזיין גבר. זה קצת יותר מסובך מאשר לזיין אישה, אבל אחרי כל הפעמים שהייתי צעצוע מין אנושי ושימשתי ויברטור של כל מיני מלכות כבר הייתי מומחה בנושא. בסשנים לא נהניתי כלל, זו הייתה סתם עוד עבודה, אבל עם שוקי, החבר שלי, זה היה אחרת. איתו זה היה טוב. לא טוב כמו עם ענת, אבל בכל זאת מין צורה אחרת של טוב.
"עכשיו אני באמת הומו." אמרתי אחרי שזה נגמר ושנינו שכבנו מחובקים פנים אל פנים בחושך.
שוקי צחק חרש. "אתה מדבר שטויות." אמר ונישק את מצחי. "תגיד מהר, בלי לחשוב, אם היית צריך לבחור לזיין רק גבר אחד או רק אישה אחת כל ימי חייך, מה היית בוחר ?"
"את ענת." עניתי מיד, בלי היסוס, "אבל ... תשמע שוקי."
ולמרות שקודם נשבעתי לעצמי לשתוק ולא להעיק עליו עם כל הקטע שראיתי לא התאפקתי וסיפרתי לו הכל על הבנות, ואפילו הודיתי כמה זה חרמן אותי, מתאר לו בפירוט את הרושם שעשה עלי הניגוד המהמם בין השתיים.
"יופי עכשיו חרמנת גם אותי." נאנח שוקי. "אתה באמת חייב לדבר על כך הרבה על השדיים שלהן ? כל מה שיש לי בראש עכשיו זה פטמות בכל מיני צבעים וצורות."
"סליחה שוקי. לא התכוונתי." התנצלתי.
"מה סליחה ? תסתובב !" הפך אותי שוקי על בטני, ולמרות התנגדותי הלא כל כך סמלית הוא התגבר עלי די בקלות – טוב, הייתי די מותש אחרי היום שעבר עלי - והדגים לי את ההבדל בין זיון מסטראפ און שלובשת אישה, ובין זיון של גבר אמיתי.
שישאר בינינו, למרות שבדרך כלל אני מעדיף נשים, אני מודה שבקטע הזה אולי לגברים יש עדיפות.
"וזה לא אומר שאתה הומו." אמר מיד כשגמרתי וחיבק את מותני, כובש את פניו בעורפי. "ועכשיו בוא נישן סוף סוף. מחר צפויה לנו שיחה ארוכה עם המלכות שלנו."

it's me again - Your devoted reader

eved77​(נשלט) • 13 בינו׳ 2005

i really feel like getting addicted to a soap-opera - all the time i come back to the posting to see if a new chapter was published..
a little question to yYou, the Polish Lady: do You have a frame-story in Your head, or You just flow with each chapter and simply continue where You stopped?
!anyhow i enjoy this story enormously and really am looking forward to the next chapters
and thank You sooo much for investing the time

תודה לכל הקוראים ולמחמיאים

הפולניה​(אחרת) • 13 בינו׳ 2005

הסיפור הזה נכתב לפני כמעט כשנה אחרי שהתכתבתי עם כמה אנשים מרתקים ששיתפו אותי בנדיבות רבה בפנטזיות שלהם. הוא כבר גמור פחות או יותר ורובו פורסם גם באתר הדומינה, אם כי אולי הוא נמחק משם בגלל תקלות טכניות שפקדו את האתר הנ"ל.
בדרך כלל אני כותבת על הומואים ולא על פאדום, אבל לכל כלל יש יוצאים מהכלל. אני שמחה שגרמתי להנאה ולהתמכרות ואני אמשיך כמובן עד תום הסיפור ואולי אפילו אוסיף קצת מנקודת המבט של המלכה ענת שגם לה יש מה להגיד ולספר על החוויות שלה.

שיחת בירור

הפולניה​(אחרת) • 14 בינו׳ 2005

הבנות המתינו לנו בסוכה, רציניות וצנועות למראה בתלבושות של תלמידות בית ספר - חצאיות כחולות כהות וחולצות לבנות. הן היו מאופרות באיפור עדין ושערן היה אסוף בקוקיות ילדותיות, לרגליהן נעלו נעלי סירה שטוחות עם גרבי ברך לבנים ואפילו היו להן תרמילים של בית ספר.
למרות כל מאמצי להראות רציני וקודר הבטתי בהן בפה פעור. התלבושות הילדותיות בתוליות הללו על נשים בשלות כמותן היו סקסיות במין דרך מושחתת שהדליקה אותי לגמרי.

"מוצא חן בעיניך ?" הצטחקה ענת שקראה נכון את הבעת פני המתלהבת מתחרמנת. לשוקי לעומתי לא הייתה שום בעיה להראות קודר, הוא בקושי הביט בהן ונראה אומלל ומר נפש עוד יותר מהרגיל.
"טוב." אמרה מריצה נמרצות, לוקחת עלינו פיקוד. "אני מציעה שכל אחד מאתנו יגיד מה שיש לו על הלב ושננקה את השולחן כבר עכשיו. מי רוצה להתחיל ?"
"אני." קם שוקי והביט היישר בעיניה, דבר שלא ראיתי אותו עושה אף פעם. "המלכה מריצה אני מתכבד בזה להגיש לך את התפטרותי מתפקיד העבד שלך. אני לא ראוי לו. אני מבקש את סליחתך על הזמן שבזבזת עלי. אני פורש."
"אפשר לדעת למה ?" שאלה מריצה. פניה קפואות ועיניה יורות ברקי זעם.
שוקי נשאר עומד בדום מתוח, הביט ישירות לתוך הזפת הרותחת של עיניה ושתק.
"אתה לא רוצה לענות לי ?" כעסה מריצה ורקעה ברגלה, אבל ראיתי ששתיקתו ערערה את בטחונה. "בסדר, אני לא אחזיק עבד שלא מעוניין בי." רתחה בזעם אין אונים. "אתה משוחרר שוקי. תן לי את הקולר שלך !"
הוא התיר בידים רועדות את הקולר שלו - רצועת עור שחור מקושט ניטים, והגיש לה אותו. "מריצה זו לא את, זה אני." אמר אחרי שהיא לקחה ממנו את הקולר והתיישבה, ממוללת אותו בין אצבעותיה.
"אני יודע שהתאמצת והשתדלת, אבל אני ... " הוא נשם עמוק, "עשיתי טעות גבירתי, לא הייתי צריך להציע את שרותי לאישה אני ... אני יכול להיות רק עם גברים. חשבתי שזה לא משנה כשאתה עבד, אבל ..." הוא התיישב מולה וכבש את ראשו בין ידיו.
"אבל מה ?" שאלה מריצה וקולה איבד את חריפותו. "מה קרה לך שוקי ? למה אתה כל כך אומלל בזמן האחרון ? תשכח מכל העסק הזה של מלכה ועבד, אני מדברת אליך בתור חברה ותיקה שלך שמכירה אותך הרבה זמן. מה קורה אתך ?"
שוקי הרים את ראשו והביט בה במבט אומלל, ואחר העביר את מבטו סביב על כולנו ולבסוף התמקד בי. "הוא מה שקורה איתי בזמן האחרון." אמר ושב וכבש את פניו בידיו.
ישבנו בשתיקה נבוכה משתדלים לא להביט זה בזה. למרות שראינו אחד את השני במצבים מאוד אינטימיים הוידוי של שוקי היה חשיפה גדולה מידי בשבילנו.
"גם אתה מאוהב בו זוהר ?" הפרה שאלתה של ענת את הדממה הלא נוחה.
הבטתי בה חסר ישע. כשבאתי לפגישה הבוקר הרגשתי זועם ונבגד ובטוח בצדקתי, תכננתי לעשות עמה בירור נוקב על טיב היחסים בינה לבין מריצה, אבל השאלה שלה שנשאלה בקול עצוב, וזויות פיה היפה שהשתפלו בצורה סקסית כזו, כאילו היא עומדת לפרוץ בבכי, הוציאו אותי משיווי המשקל.
אני יודע, אני טמבל גמור. אני חסר חוט שדרה כשזה נוגע לנשים בכלל ולענת בפרט. אין לי טיפת אופי, וחוץ מזה איזו זכות הייתה לי לכעוס אחרי מה שעשיתי הלילה עם שוקי ?
"אנחנו חברים טובים ענת." אמרתי בשקט, "וכן, אני אוהב אותו. הוא חבר שלי, אני לא אוהב אותו בצורה שאני אוהב אותך, אבל כן. אני אוהב אותו."
"סיפרתי לה מה עשיתם אתמול לפני הסשן עם מר קלין." התוודתה מריצה.
"אבל הבטחת שלא תספרי ? !" זעמתי.
"אז הבטחתי, אז מה ?" משכה בכתפיה. "לענת יש זכות לדעת שאתה בוגד בה."
"בגלל זה את והיא ... ניסית לנקום בי." הפניתי את מבטי לענת.
"לא זוהר. זה בכלל לא היה ככה. אנחנו רק חברות טובות, ועכשיו, כשהיא עוזבת ..."
"מי עוזבת ? מריצה עוזבת ? לאן ?" הופתעתי.
ואז יצא המרצע מהשק. מסתבר שמר קלין ביקש ממריצה שתסלק אותי ואת זוהר החוצה בסוף הסשן כדי שיוכל להציע לה לעזוב את אחוזת רגינה ולהפוך למלכתו הפרטית.
הוא התחייב שישכן אותה בדירה יפה ישלם לה משכורת נאה בתנאי שהיא תעמוד לשירותו בלבד.
"רקס בחיים לא יסכים לשחרר אותך מהחוזה !" התפרצתי.
"לא נכון !" שמחה מריצה להעמיד אותי על טעותי. "מר קלין נפגש איתו עוד לפני שהציע לי את ההצעה שלו ורקס הסכים למכור לו את החוזה שלי."
"ומה עם שוקי ? באתם יחד, איך את יכולה לזרוק אותו ככה ?"
"שוקי יכול לבוא איתי כעבד האישי שלי, או להשאר כאן, כרצונו."
"אבל ... אבל מריצה איך את יכולה ?" הרעיון של מלכה פרטית ששיכת למישהו הדהים אותי. "את אישה כל כך צעירה ומר קלין הוא ... הוא ... "
"מבוגר ממני בעשרים שנה לפחות, ובכלל לא מעונין ביחסי מין איתי, תודה לאל. אני בכלל מעדיפה נשים. למה אתה חושב שלקחתי את שוקי ?"
"ידעת שאני ... איך ידעת שאני לא ... ?" שוקי בהה בה בפליאה. "מי אמר לך שאני הומו ? אני עצמי לא הייתי סגור על זה עד הזמן האחרון. איך ידעת ?"
"מאמי שלי." צבטה מריצה את לחיו בציפורניה האדומות והמטופחות. "אתה לא יודע שלכל אישה יש שני גיידאר שאף פעם לא טועים."
והיא טלטלה מולו את החזה הקטן והמוצק שלה בתנועה של חשפנית מנוסה. תנועה שהיוותה ניגוד כל כך גדול לתלבושתה הצנועה עד שכולנו פרצנו בצחוק.

טומי השמן, מזכירו הנאמן של רקס, דחף את פניו העגלגלים לתוך הסוכה וביקש שכבוד המלכה מריצה ועבדה יואילו להגיע למשרדו של רקס.
הם הלכו איתו ואני נשארתי עם ענת.
"אני מקווה שהם יגמרו הכל מהר. יש לנו סשן בעוד שעה בדיוק עם היפני, ואתה יודע איזה דייקן הוא." אמרה ענת והטיבה את חצאית הקפלים הכחולה שלה על ברכיה החשופות.
"אני בטוח שרקס לא יגרום לכן, תלמידות חמודות שכמותכן, לאחר לפגישה עם היפני." עניתי בהסח הדעת, בוהה בשדיה הכלואים בתוך החולצה הלבנה הסגורה בקפידה. למה הם נראו מגרים יותר דווקא בתוך החולצה המכופתרת בחומרה עד לצוארה ?
"שני הגי דאר שלי הודיעו לי שאתה לא הומו." הצטחקה ענת והושיטה לי את ידה.
נפלתי לרגליה ונישקתי את הברכים העגולות והמנומשות שהציצו, תמימות ומתוקות, מבין קפלי חצאיתה.
"מלכתי היפה, אני כל כך מצטער, אני כל כך מתחרט ש..."
"שתוק כבר זוהר ובוא לכאן." אמרה מלכתי בקול חולמני, ופישקה את רגליה הארוכות, מושכת אותי אל חיקה.
איך לכל הרוחות הגעתי למצב הזה אחרי שתפסתי אותה על חם אין לי שמץ של מושג, אבל הנה אני שוב על הברכיים, פני נתונות בין הירכים הרכות והגמישות שלה, הריח הנהדר שלה משבש את שיקול דעתי, מלקק בתאווה את המפשעה הלחה של התחתונים הלבנים והשמרניים שלה.
היא הורתה לי להחזיק את ידי שלובות מאחורי גבי בתנוחת עמוד נוח, ומשכה בחזקה בשערי כשגמרה בגניחה כנגד לשוני.
נשארתי עם זין זקוף בתוך התחתונים, מתנשף ומתוסכל.
היא קמה מהספסל, מחייכת בעונג, ופתחה לאט לאט את כפתורי חולצתה, מגלה לעיני חזיה לבנה מתחרה עם מחשוף נמוך מאוד ופתחים לפטמות. זה היה כל כך יפה, הייתי כל כך מגורה עד שהרגשתי שאני עומד להתעלף מרוב חרמנות.
ענת פתחה את מכנסי ומשכה את תחתוני כלפי מטה והשכיבה אותי על הספסל, ישבני החשוף פונה אל על. מתרמיל התלמידה שלה היא שלפה מחבט טניס קטן והורתה לי לגמור בדיוק אחרי עשר חבטות בעכוזי שכבר היה אדום וחבול מהטיפול של מריצה.
אני גאה להגיד שמלאתי את פקודתה בדייקנות, וכגמול על צייתנותי זכיתי להתרפק מעט על שדיה הנתונים בחזייה המופלאה ההיא, ולחקור בלשוני את העמק המבושם שבין שני תאומי הצביה שלה.
"אז את מי אתה מעדיף יותר, אותי או אותו ?" שאלה ענת בהתגרות ודחפה אותי קלות, מונעת מפי המשתוקק לינוק את הפטמות האדמדמות והנהדרות שלה.
"רק אותך מלכתי האהובה. ואת את מי את מעדיפה ?" העזתי להחציף פנים, "אותי או את מריצה ?"
ענת חייכה חיוך מסתורי והחלה לסגור את החולצה שלה. נאנחתי חרש וקללתי את עצמי ואת הפה הגדול שלי.
"זוהר, אנחנו צריכים לדבר." אמרה בטון הרציני הזה שכל אישה נוקטת כשמגיעה העת לדון בנושא המעיק של - עתיד יחסנו לאן.
"אני אוהבת אותך מאוד." אחזה בפני הלוהטים בכפותיה והביטה ממושכות בעיני, ומה שראית אתמול בערב, זה היה ... היא בדיוק סיפרה לי איך היא מצאה אתכם במיטה יחד וגם על זה שהיא עוזבת ו... " היא הסמיקה בחן ונראתה עוד יותר יפה מתמיד. "אתה לא אוהב אותה כל כך, אני יודעת, אבל היא חברה טובה שלי ו... זה פשוט קרה. אתה מבין ?"
הנהנתי. מי אם לא אני, שישן הלילה עם שוקי, יכול להבין דבר כזה. "אני מבין. בטח שאני מבין."
"אתה זוכר שרקס אמר לנו כשרק באנו לפה לא לשים תוויות על בני אדם, ושכל אחד יכול בנסיבות מסוימות להיות עם גבר או עם אישה ו... "
"שכולנו סוויצ'ים דו מיניים." השלמתי את דבריה.
הבטנו זה בזו במבט ארוך. היו לה עיניים כל כך יפות, הרגשתי שאני יכול להביט לתוך נשמתה מבעד לעיניה הצלולות. אהבתי אותה בלי שום קשר לבגדים שלבשה, או ליופי הגופני שלה. פשוט אהבתי אותה. הייתי מאושר שבן אדם נהדר כמוה קיים בעולם.
מי יודע מה עוד היה קורה ביני לבינה לולא חזר שוקי לסוכת היסמין והפריע לנו.

האישה הנכונה

הפולניה​(אחרת) • 15 בינו׳ 2005

"בבקשה." אמרה ענת בנדיבות, "אתה רוצה שזוהר ישאיר אותנו לבד ?"
"לא. אני רוצה שזוהר ישמע הכל." הניח שוקי יד על כתפי כדי לכלול גם אותי בשיחה. "העניין הוא כזה, מריצה עוזבת הערב. רקס מכר את החוזה שלה למר קלין ואני צריך למצוא לי מלכה חדשה או אדון, כרצוני, או לעזוב גם כן. רקס לא מוכן שסאב חסר אדון ישהה באחוזה. זה מנוגד למדיניות שלו. יש לי עוד כמה חודשים להשלים את החוזה, אני לא רוצה ללכת עם מריצה ואני לא יכול לשלם לו על הפרת החוזה שלי. אולי תוכלו, באופן זמני כמובן, עד תום החוזה שלי, לתת לי להיות העבד של המלכה ענת או שלך ? זה לא משנה מי יהיה האדון שלי, העיקר שאוכל להשאר."
הוא העביר את מבטו המשתוקק ממני אליה, מצפה לתשובתנו.
הרגשתי איך אני מתחיל להזיע מרוב מבוכה. הוא היה חבר שלי ושותף נהדר. מאוד לא רציתי שיעזוב, אבל אני לא מסוגל להיות אדון לאף אחד. אפילו הפודל שניסיתי לגדל פעם צחק ממני והיה משתין לי על המיטה. אין לי את היכולת הזו, לפקד.
להיות אדון זה פשוט לא אני ודי. אין ברירה, שוקי יצטרך למצוא לו פתרון אחר.
"אני לא יכול להיות אדון שלך שוקי, אבל אם ענת מוכנה לקבל אותך כעבד שלה אני מסכים." שיקרתי. בטוח שהיא תסרב כמובן. פחדן שכמוני, לא היה לי אומץ לדחות אותו ישירות והעדפתי שהיא תעשה את זה.
היא עצמה את עיניה ושתקה ואז פקחה אותן וחיוך ממזרי האיר את פניה היפים.
"אין בעיה. תמיד חלמתי להיות עם שני עבדים בבת אחת. אם זוהר מסכים אז גם אני מוכנה." חייכה ונישקה את שוקי המאושר הישר על פיו, ובטרם הספקתי למחות הוא החזיר לה נשיקה ואחר כך נישק גם אותי, דוחף בלי בושה את לשונו הזריזה לתוך פי.
"זה היום המאושר ביותר בחיי !" הצהיר בשמחה. "אני כל כך מאושר שזכיתי להיות שייך למלכה רבת חסד כמוך מלכתי הנערצת!" התחנף אליה, מנשק את ידה באבירות.
ענת התמוגגה למראה חיוכו היפה וכובש הלבבות של שוקי, והתעלמה מכך שכל אותו הזמן הייתה ידו השניה כרוכה סביב מותני.
"אני בטוחה שיהיה לנו שיתוף פעולה פורה להפליא." אמרה בשמחה ונשקה את לחיו.
"רק רגע אחד !" התפרצתי למסיבה הפרטית שלהם. "אני לא מבין. מה אתם חושבים שהולך לקרות פה עכשיו ?"
ענת חייכה חיוך נוטה חסד לעברי. "סבלנות זוהר יקירי." הצהירה בחביבות מלכותית. "אל תדאג כל כך, זה רק סידור זמני ואני בטוחה שהכל יהיה נפלא." הבטיחה לי והסתלקה לה לסשן שלה.

"זוהר יקירי, שמעת מה המלכה שלנו ציוותה. אל תדאג כל כך, הכל יהיה בסדר." הניח שוקי את ידיו החמות על כתפי והדף אותי לישיבה על הספסל. הוא כרע מולי בגמישות והניח את ראשו על ברכי בתנועה מתמסרת שתמיד המסה את לבבי.
כמעט מבלי משים מצאתי את עצמי מלטף בעדינות את שערו הבהיר והרך בעוד הוא מבטיח לי נאמנה שאני אשאר תמיד מספר אחד בשלישיה שלנו, ושהוא מעריץ אותי ויסור תמיד לפקודותי.
"אבל שוקי," מחיתי אין אונים. "אני לא ... איך אני יכול בכלל ... אני לא אדון. אתה יודע שאני לא יכול לחלק פקודות לאף אחד. אין לי את זה."
"אני אשרת אותה בנאמנות ואשאר חבר שלך. שום דבר לא ישתנה." הבטיח לי שוקי ברגש ותלה בי עיניים לחות ומלאות כנות. "אני נשבע לך שלא אגע בה בלי לקבל ממך רשות. אני נורא מחבב אותה, אני מעריץ אותה, היא כל כך חמה ועדינה ומתוקה וסקסית ו..."
"חשבתי שאתה הומו." הפסקתי אותו ביובש.
"כן. זה מה שאמרתי למריצה כדי לא לפגוע ברגשותיה, אבל ...." שוקי נאנח, "זה כל כך קשה להסביר. אני נמשך בעיקר לגברים, אבל גם לנשים אני לא יכול להיות אדיש, בתנאי שהן כמובן הנשים הנכונות."
"וענת היא האישה הנכונה ?"
"בהחלט." נאנח שוקי בערגה, "בהחלט כן." הוא משך את ראשי אליו ונישק אותי שוב. "אני יכול להריח את הריח של הכוס הג'ינג'י שלה על הפנים שלך." גנח, "זה כל כך מחרמן. אני נטרף מזה זוהר, אני יכול ..." הוא נאנק וליקק את פני, מסניף אותי בתאווה, מועך אותי אליו בכוח, בעוד ידיו הזריזות מגששות בפתח מכנסי.
את הסוף לא קשה לדמיין. כן, שוב גמרתי, הפעם בפה שלו. ובבקשה, אל תשאלו אותי מה היה יותר טוב ומה אני מעדיף, אין לי מושג.
גם היום, כמה שנים אחר כך, כשהסידור שלנו כבר מזמן הפך מזמני לקבוע ואנחנו חיים כשלישיה ותיקה מחוץ לאחוזת רגינה זו שאלה שעוד לא מצאתי עליה את התשובה.
איך זה קרה שמסידור זמני שנועד לפתור את בעייתו של שוקי ידידי הפכנו לשלישיה שחיה יחד במשק בית משותף ומאושר מאוד.
ולא אין לנו מושג מי האב הביולוגי של הילדים וגם לא אכפת לנו.