SubFlower(נשלטת){Mr. SL}
|
לפני 22 שנים •
26 ביוני 2003
אני מסכימה עם כלובי עד עומק נשמתי.
לא חייבים לספר לכל העולם על חיינו האינטימיי. הרי אף אחד מאתנו לא מתכוון להתפשט בערב פסח מול דודות ודודים ולהתחיל להתקוטט עם בני הזוג. (במיוחד לא אם חשוב לנו שיחיו). את זה נעשה לבד, לאור הנרות, במצב בו נוכל באמת לממש את אהבתנו בצורה הנוחה לנו. אך מצד שני, אני מבינה את הבעייתיות בהתחבאות. אני ענודת קולד תמיד פרט למקלחת. יש המבין ויש שלא. אם שואלים, אני עונה, אם לא שואלים, לא טורחת להסביר, אלא אם האדם באמת חשוב לי. זהו, זה ביני לבינו, ביני לבין מאסטר שלי, ביני לבין אהוב לבי, ולאחרים לא צריך להיות אכפת. |
|
|
vourt(מתחלף)
|
לפני 22 שנים •
26 ביוני 2003
יציאה מהארון
אני חייב להגיב בנושא זה כיוון שאני לא מיזמן "יצאתי מהארון"...
אצלי כל עיניין הBDSM היה מוחבא בראש, בפנטזיות לבד, ובחלומות, אף חברה או חבר לא ידעו, ואפילו אני הכחשתי. סיימתי מערכת יחסים מאד ארוכה לא מיזמן, והחלטתי שאני קצת נשאר לבד ועובד על עצמי, קודם כל לשחרר את ה"ארון" שאני נמצא בו תקופה מאד ארוכה בחיים (מאז שאני זוכר את עצמי כילד - כשאבא שלי תפס אותי רואה סרט כחול BDSM ומאז היו לי כל הזמן רגשות אשם) אז התחלתי בזה שנכנסתי לפורומים, כתבתי וקיבלתי תגובות מדהימות, שעזרו מאד כי פה רואים שאנחנו לא לבד, יצאתי למועדון bdsm והכרתי אנשים חדשים ומדהימים, אני יודע היום מה אני אוהב, ויודע שלהגביל את עצמי בדברים שאני אוהב זה לכלוא את עצמי (במובן השלילי  ),
א ב ל , אני לא חושב שהדרך היא לצאת ולצעוק שאני אוהב BDSM, אף אחד מהחברים הקרובים שלי לא יודע, ואין צורך שידעו, היציאה מהארון אצלי לפחות היתה לשחרר את המחשבות השליליות ורגשות אשם המודחקים, ופשוט מאד לחיות ללא ארון, תאמינו לי שבאמת זה משתלם 
Vourt 
|
|
|