גלתיאה
|
לפני 17 שנים •
4 בינו׳ 2007
לעניות דעתי נשים שעברו חווית התעללות בתוך מערכת יחסים בדסמית,
הם נשים שמבינות שהיה משהו מאוד שגוי בתפיסה שלהם לגבי מהו בדסמ ולגבי מערכות יחסים שהיו להם. אני חושבת שזה כמעט כמו רעידת אדמה כשאתה מבין שככל התפיסה שלך והאמונות שלך היו לא רק נכונות, אלא גם פגעו בך. חלק מהתהליך זה להבין למה הייתי שם, ומה לא ראיתי ולמה זה קרה לי ולהתעמת עם הנחות בדסמיות שגויות. זה להתחיל לכתוב ולשאול שאלות בקול רם ולשתף אחרים גם במה שקרה, וגם בשאלות שמתעוררות להן תוך כדי הבנה למה זה קרה להן. הכתיבה הזו היא חלק מהתהליך של להבין מה קרה, ועם ההבנה הזו יבוא השינוי מאדם שלא ידע להגן על עצמו, לאדם שכן אבל יש אנשים שעומדים מעל לגבן עם שעון סטופר ביד בטענה שהן מתקרבנות בלי להבין שהן עושות את התהליך ובלי להבין שזה תהליך שלוקח זמן. אני חושבת שצריך לתת כבוד הן לאותן הסאביות, והן לתהליך שלהן. זה לא תהליך שתוקע אותן, זה תהליך שלוקח אותן. אבל אף אחד לא מזהה שזה התהליך. זו בדיוק הבעיה. ומה זה הרעיון לכתוב בבלוגים? מי שזה נורא מפריע לו שלא יכנס לשרשורים בפורום. הסאביות האלו הן חלק מהקהילה, מקרי התעללות הן תופעה שקיימת בבדסמ. הקהילה כן צריכה להתמודד. מי שמרגיש שזה גדול עליו או שזה מלחיץ אותו מוזמן לא לכתוב. מי שכן רוצה לכתוב, ואפילו ביקורת שיכתוב. אבל שישתדל לעשות את זה עם כבוד לאותן הסאביות, זה לא היה בדיוק לונה פארק מה שהן עברו. למרות שאני לא ממש מבינה את הביקורת, כי אם היא עושה תהליך של יציאה מהמקום שהיא הייתה מה יש בדיוק לבקר כאן? את זה שהיא לא עושה את התהליך יותר מהר שיתאים ללוח הזמנים של האנשים האחרים כאן? |
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
4 בינו׳ 2007
גלתיאה כתב/ה: למרות שאני לא ממש מבינה את הביקורת, כי אם היא עושה תהליך של יציאה מהמקום שהיא הייתה מה יש בדיוק לבקר כאן? את זה שהיא לא עושה את התהליך יותר מהר שיתאים ללוח הזמנים של האנשים האחרים כאן? כל הכבוד, גלתיאה. אני מודה לך על דברייך אלה. ובשיחה שהייתה לי אתמול, אמרו לי שאנשים לא אוהבים קורבנות. אנשים אוהבים חוזק. ומה קורה עם קורבנות? בהתחלה הם מקבלים המון אמפתיה, עד שתמים "ימי החסד", ו "יאללה, די, את צריכה לצאת מזה". או אז, אם הן עדיין "לא יצאו", מתחילים הכעס, חוסר הסבלנות והגינוי. |
|
|
teacher(שולט)
|
לפני 17 שנים •
4 בינו׳ 2007
בכלוב_
לא באבא, אין האשמה של הקרבן,
רק נתינה של המושכות שלו, בידיו. היו פעם אנשי ניו אייג' (טפו טפו!) שקראו לזה - ה ע צ מ ה. (גיליתי שלקחת את המשפטים של סבתא באופן מילולי, לא עושה עימם חסד, גם סבתא עצמה לא מדברת הרבה, היא גם לא סבתא שלי..) ----------- ----------- ולגבי מה שכתבת גלתיאה, יש משמעות למדיום שבו בוחר אדם לבטא את עצמו, ואני בכלל לא אומר את זה בביקורתיות, או עם סטופר ביד (ראי הפוסט הרגיש {והלא מוערך  } שלי ממקודם).
ואני בטוח שאם נשב על ההבדלים בין פורום לבלוג ליומן במגירה שלי, בין שיחה עם חברים, שיחה עם עצמי או שיחה עם פסיכולוג... בטוח שנגלה יתרונות וחסרונות בכל אחד מהם. כל אחד בוחר במה שמתאים לו, אבל אין לו את הפריבילגיה להחליט את אותו הדבר עבור השכן שלו בבלוג הסמוך, או בפוסט.. כולנו צריכים להתרכז יותר בהחלטות עבור עצמנו ולא עבור אחרים. ויכול להיות שדיון על הלגיטימיות של ביקורת כזו או אחרת הוא עקר, בעיקר מכיוון שהוא מסיט את תשומת הלב מהתוכן, לדרך בה הוא מוצג. ואין צריך או חייב, יש כדאי או שווה, ומה זה 'שלא יכנס לבלוג', מאיפה אני יודע מה אני קורא? אם לא כבר קראתי אותו?? ואם מדברים על ''חייב'' או ''צורך'', יש המון דרכים לביטוי עצמי, שאינן כוללות היזון חוזר מהסביבה. יומן מגירה הוא דוגמה טובה לזה. בלוג לעומת זאת, ידוע מראש שאחרים כותבים בו גם. בפורום - זה עוד יותר בולט. אנשים כותבים גם כדי שאנשים אחרים יקראו אותם. בעיני זה חלק בלתי נפרד מתהליך הריפוי. נראה לי יותר בונה להתרכז בבנית חוסן עצמי מאשר לנסות ולחנך כאן כל טום, דיק והארי... וכולנו חוטאים בחוסר כזה או אחר (חוסר סבלנות, הקשבה, מה שזה לא יהיה), אף אחד מאיתנו לא מושלם, וגם אף אחד מהקרבנות לא. אז למה לערבב? למה לנסות לדרוש מאחרים, כשמה שצריך לעשות, זה להתרכז בעצמך? ולא נראה לי שהתלונה היא על לוח זמנים, אלא על אג'נדה של התעלקות רגשית, ושמוש בפורומים כפח זבל רגשי, או מקום של לקיחה בלבד. לקיחה של אמפתיה, לקיחה של תשומת לב, בלי שום רצון, אפילו מראש, לנסות וגם לתת קצת. ואיימי, אנשים לא אוהבים קורבנות? למה זה קשור? גם אני לא אוהב שיש רק 24 שעות ביממה, או שלטוס עולה כל כך הרבה כסף, וגם קר מדי בחוץ... נסי להבין שכעס, חוסר סבלנות וגינוי, הם ביטויים לגמרי לגיטימיים, בדיוק כמו עצבות, בדחנות ושיברון לב. למה כדי לאפשר את האחד את דורסת את האחרים? ויכול להיות שאת מחשיבה יותר מדי את 'דעת הקהל'.. זה שמישהו אומר לך ''יללה צאי מזה'' זה עדיין לא אומר: א. שזה מה שאת צריכה לעשות ב. שהאיש הזה יודע מה הוא אומר יותר טוב ממך ג. שזה מקטין מהלגיטימיות שלך להרגיש מה שאת רוצה |
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 17 שנים •
4 בינו׳ 2007
כי הם לא מבינים שזה זה התהליך, ושתהליך כזה לוקח הרבה זמן.
ואסור שיקרו קיצורי דרך, קיצורי דרך זה בדיוק מה שיביא בפעם הבאה שוב דום פוגעני. אי אפשר לשנות תפיסות ואמונות ומודלים של בני זוג שצלחו הרבה שנים תוך יום. זה שלוקח לך הרבה זמן זה מעיד שאת בדרך הנכונה. }{ |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 17 שנים •
4 בינו׳ 2007
גם לגבינה צהובה
לוקח זמן להיות גבינה זה בתהליכים
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 17 שנים •
4 בינו׳ 2007
גלתיאה כתב/ה: כי הם לא מבינים שזה זה התהליך, ושתהליך כזה לוקח הרבה זמן.
ואסור שיקרו קיצורי דרך, קיצורי דרך זה בדיוק מה שיביא בפעם הבאה שוב דום פוגעני. אי אפשר לשנות תפיסות ואמונות ומודלים של בני זוג שצלחו הרבה שנים תוך יום. זה שלוקח לך הרבה זמן זה מעיד שאת בדרך הנכונה. }{ ושוב אנחנו בשורש הדיון: מי יכול לומר שדווקא הוא מבין נכון ודווקא הוא יודע? מה שאת עשויה לראות כתהליך, או חלק מתהליך, אחרים רואים כהתקעות, כחוסר לקיחת אחריות, כאי למידה, או בקיצור - כמשהו שהוא הכל חוץ מתהליך שיביא את הקורבן למקום חזק יותר וטוב יותר, אלא בדיוק בדיוק מה שיביא לה שוב ושוב ושוב גושי צואה בצורת גברים. אחרי הכל, מי שלא היתה לו שום אחריות במה שקרה, מדוע שיסיק מסקנות? אשר למדיום ולאופן בו הדברים מפורסמים - אם מישהי רוצה לספר בבלוג האישי שלה על הסיפור המאד אישי שלה ולפרט שם את המסקנות המאד מאד אישיות שלה, לא אתערב בכך שכן זה אינו נוגע לי. ברגע שלא מדובר בבלוג אישי וכן מדובר במסקנות גורפות הנוגעות באופן פוטנציאלי לכל סיפור שהוא, זה כן נוגע לי. זה נוגע לעיצוב הסביבה שבה (בין השאר) אני פועל והופך את הנושא מסיפור אישי לדיון תיאורטי. ואם אני לא רוצה להיות במקום שבו מחנכים סאביות לכך שאין להן אחריות לגורלן או מקום שבו הדום תמיד אשם, או אפילו מקום שבו אנשים מנסים לעזור לאנשים אחרים בדרך שנראית לי הרסנית - טבעי ביותר שאגיב. |
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 17 שנים •
4 בינו׳ 2007
טיצ'ר- אבל זכותן לרצות לבחור להן את המקום שמבחינתן הוא הכי מתאים להן.
זה שעינבר, באטר ואיימי בחרו לכתוב בפורום, ומן הסתם זו לא קונפירציה שלהן, זאת אומרת שיש בכתיבה בפורום משהו שמבחינתן מתאים להן. אני לא אחליט אם זה טוב או רע, כי הן אלו שבוחרות באופן הזה לכתוב. סקנדלים זה יותר לגיטימי, ומה שהן כותבות זה פחות לגיטימי? שיר הלל לאיזה דום זה אחלה, אבל את הכאב שלהן אנחנו צריכים להחביא בבלוגים? אנחנו באמת לא מסוגלים להתמודד עם כל הדברים הטובים וגם הרעים שקורים בקיהלה והם כן חלק מהקהילה? זה שסאביות כותבות בפורום, זה ברור שזה מזמין תגובות לכאן או לכאן. ולמי שנורא רגיש לאיך שמגיבים לו, אולי זו לא האופציה הכי טובה. אבל זו עדיין זכותו להחליט היכן יכתוב? וגם חוסן עצמי זה לא משהו שנבנה ביום. ההחלטות היכן לכתוב הן לגמרי של אותן הסאביות. אפילו את זה אנחנו לא מסוגלים לתת להן. ההתרכזות בעצמן תבוא, אבל לפני זה הן צריכות להרגיש שבמקום מול האחרים הם מיצו. יש כאלו שהתהליך התחיל אצלם פנימה, ורק אחר כך עבר החוצה ויש כאלו שמתחילים אותו החוצה, ולאט לאט זה עובר פנימה. זה עניין אישי. לא הבנתי למה זה רע לבקש אמפתיה או תשומת לב כשאתה נזקק לה. כשאחרים זקוקים למילה טובה או לאמפתיה הן לא נותנות? הן בהחלק קשובות גם לאחרים. ואם יש אנשים שמרגישים שזה בדיוק מה שמוציא אותם מדעתם, מה שהן כותבות, והם יודעים שזה מרתיח אותם או מרגיז אותם אז שיחליטו שהם לא קוראים את אותן הסאביות. אין לי הצעה יותר טובה בשבילם. אבל אני מאמצת בשתי ידי את החלק האחרון שכתבת לאיימי. |
|
|
Uranus
|
לפני 17 שנים •
4 בינו׳ 2007
סימן שאלה ענק מעל ראשי
ואני עדיין לא הבנתי איך זה שיש עוד מגיבים שמשתמשים במונחים:
דום, סאבית, שולט, נשלטת, שליטה ובדס"מ. כשלאורך כול הפוסט לא ראיתי שום דבר שמקשר בין הנושא המדובר ובין בדס"מ. מישהו יואיל בטובו לקשר לי ביניהם ? |
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
4 בינו׳ 2007
אוראנוס- מדובר על התעללות בתוך מסגרת בדס"מ.
|
|
|
|
Uranus
|
לפני 17 שנים •
4 בינו׳ 2007
אוקיי איימי,
מה זה התעללות במסגרת בדס"מ ? איך הבדס"מ קשור להתעללות ? האם יש הבדל בין התעללות בבדס"מ להתעללות במשפחה או להתעללות במסגרת מטפל ומטופלת או התעללות בין אחים ובני דודים, או בין תלמידים ומורים או סתם בין בני זוג וניליים (בלעע) ? |
|
|