CNC

יש פנטזיות שצריכות להשאר בגדר פנטזיות וזה בסדר.
פשוט כי להעביר את זה לפרקטיקה בסיכון מול סיכוי זה לא שווה את זה.

הפנטזיה הזאת מאד נפוצה (וכן לפעמים קוראים לזה פנטזית אונס) ואם תסתכלי לעומק בפנטזיות האלה תמיד הכל מדוייק. הגבר יודע כל, מרגיש כל, בגבולות המדויקים, עושה רק מה שטוב לך, לא חושב על עצמו.
שזה נשמע ממש כמו דמות מ... פנטזיה. אין גבר כזה, אין דבר כזה.
את רוצה סשן עם פנטזיה לא עם גבר.

מה שהייתי מציע זה לנסות להתאמן על חלומות צלולים ולגרום לזה להיות ״מציאותי״ בחלום בשליטה שלך.

אני יודעת שאני אולי (כנראה) אתחרט על התגובה הזאת אבל הסיבה שהפסקתי להגיב והבעיה הענקית שיש לי עם השרשור הזה היא, שלהרגשתי, א.נשים לא מסוגלים.ות לקבל דעות של אחרים.ות
זה מעולה בעיניי שיש מגוון דעות! זה מעולה בעיניי שלא יסכימו איתי! (אחרת איך אלמד? איך אתפתח?)
אבל זה גם חשוב לזכור שמה שנכון לי לא בהכרח נכון למישהו.י אחר.ת אבל גם להיפך!
עבור חלק מהא.נשים כאן מדובר בפרקטיקה מסוכנת שאסור לעשות אותה - סבבה, זה שלכם.ן ואני לא הולכת לבטל לכם.ן את הדעה
הבקשה שלי היא פשוטה - אל תבטלו את החוויה שלי.

עבורי:
לא מדובר בטירוף
לא מדובר בלרצות סשן עם פנטזיה שהוא לא גבר
לא מדובר באונס של הנפש

אלא מדובר בחופש מסויים שזה מאפשר לי
חופש של שחרור שליטה אולטימטיבי
חופש של חוסר אונים מבלי להיות דרוכה
חופש מהרעש במוח שלי

לסיכום:
מדובר בפרקטיקה שעבור א.נשים מסויימים.ות היא טובה בעוד שעבור אחרים.ות היא מסוכנת ועלולה להרוס.
.
פרלין, כהתייחסות לאחת התגובות שלך כאן,
אני חושבת שכן עלולה להיות פגיעה חזקה באמון כפי שקרה אצלכם (וצר לי על כך)
אני כן מאמינה שאפשר לדבר על הדברים אבל חשוב לקחת את זה כסיכון למשהו שעלול לקרות
האם זה שווה את המחיר?
עבורי, כן
לא בכל מערכת יחסים
למשל, עם השולט הראשי שלי אני לא אעשה את זה, ממגוון סיבות
אחת מהן היא כי האמון שביננו יכול להישבר בגלל משהו כזה והמחיר הזה, במערכת היחסים הזאת, לא שווה לי
יש כמובן סיבות נוספות.

אפשר להגיד מה שכתבת כאן על כל פנטזיה באשר היא. לפי ההגיון שלך אין לנו מה להגשים פנטזיות, שכן הן לעולם לא יהיו *בדיוק* כמו שפינטזנו.

אני, כמובן, לא מסכים בכלל.

תקרא את השתי השורות הראשונות של התגובה שלי.

קראתי, תודה.
תשובתי עומדת בעינה.

אני חושבת שהמשפט הזה, כשלעצמו, הוא נכון.
אבל אני גם חושבת שהקונטקסט שלו לא צריך להיות פר תוכן אלא פר התאמה אינדיווידואלית.
כלומר,
יש לי פנטזיות שלעולם לא אגשים, כי אני מבינה עם השכל שמה שנעים בפנטזיה לא בהכרח יהיה נעים במציאות. וכי ההגשמה דורשת לסכן משהו שיקר לי. אז הן נשארות בדמיון.
ולצד זה יש אנשים שאומרים על אותו הדבר ממש "עשיתי את זה וזה היה נפלא". חלקם אומרים בכנות. מה, הם לא יודעים מה הם חוו? יודעים. ומה, זה אומר שאני טועה בזהירות שלי? לא, זה אומר שאני מכירה את עצמי ויודעת מה מסוכן *עבורי*.
זה אומר שהם טען כשלקחו את הסיכון? אולי. לא יודעת. מה זה בכלל, טעות, בהקשר הזה. הסיכון גדול. הם החליטו ששווה להם להסתכן. חלקם התחרטו, חלקם לא.

CNC זה מסוכן. ביססנו שזה מסוכן. לא כדאי לקפוץ לזה בלי לחשוב. לא כדאי לנסות עם כל אחד. לא כדאי ללכת מאפס למאה. על כל זה אין ויכוח, נראה לי.
אוקיי. עכשיו שביססנו את זה.
ולצד זה ביססנו שחלקנו עושים את זה בכל זאת ושורדים.
ולאור כל הנ"ל אפשר לדבר על הניואנסים.

ביססנו שזה מסוכן, אז בואו ניזהר. לא ישר קופצים. צריך לגשש. לטבול בוהן, לסגת, לוודא ששרדנו. שתי בהונות, צעד אחורה. הערכת מצב. איך זה הרגיש. ננסה רגל. שרדנו? אוקיי אולי גם ברך. וכו'. זו נראית לי דרך סבירה לגלות איפה הגבול שלנו. לא תמיד יודעים מראש. אז צריך לגשש ולהבין איפה הגבול שלי. ולהיזהר שלא לחצות אותו.
(ותמיד לזכור שההגנה לא הרמטית. כמו עם ספורט אתגרי. מי המשוגע שינסה את זה? חלקם נופלים!).

המימוש עם בן הזוג שלי הוא לא "אוקיי מעכשיו מתעלמים מכל סימני מצוקה שלי". להיפך. עושים משהו קטן, רואים מה קורה. בודקים שזה לא פגע בי. מחזיקים את הכפיה לכמה דקות, רואים מה קורה, עוצרים. בפעם הבאה טיפה יותר.

אולי אנסה מהצד השני: לקחת מנדט להוביל דבר כזה, לא נותן לי חופש מוחלט. להיפך - אני כולי בו, ברגע כזה. כל תשומת הלב שלי עליו. לא על מה בא לי אלא מה הוא מרגיש, מה הוא צריך. מתבוננת בו בתשומת לב, לוקחת אותו רק עד כמה שהוא יכול. עוצרת לפני שהוא נשבר לי. נזהרת עליו. לא הפנטזיה שלי מתממשת שם, אלא שלו. אני לא באה לשרת את עצמי אלא אותו.
למה ששולט ירצה דבר כזה? לשים את עצמו בצד ולהתרכז כולו בלהחזיק משהו שברירי ולהיות כולו במשימה ולהתעסק רק בחוויה של הזולת? מה כיף בזה?
לי זה כיף. מי שלא מרגיש שזה נעים לו להיות במצב הזה שהכל כל כך עליו - המלצתי היא שלא לעשות את זה. לא כי זה גדול עליך, אלא פשוט כי באמת אין שום טעם לנסות בכח את מה שלא מושך אותנו. זה קינק, לא מטלת בית. אין סיבה לאלץ את זה.

אז לדעתי דברים מסוכנים מתאימים רק למי שמוכן מאד מאד להיזהר ושלא הורס לו את הכיף להיות כה זהיר.
אבל אפשר לדבר על איך נזהרים. זה לא חייב להיות "פשוט אל תעשו את זה וזהו". כי אפשר לומר את זה על כל דבר.

מסכימה שעדיף לא לעשות בכלל מאשר לעשות בפזיזות.
אוקיי. ביססנו!
עכשיו, בואו נדבר על הניואנסים.

במובן מסויים, שימוש חופשי נראה לי לא סתם שונה אלא ממש ההיפך: אם ניתן לי היתר לשימוש חופשי, אז זה כולל לסמוך יותר על הנשלט שלי שישים גבולות. אם אני מגשימה למישהו פנטזיה של כפיה, אז הוא צריך לסמוך עלי יותר שאני אשים גבולות. בעיני יש פה מעין תמונת מראה. מי בחזית ומי בעורף? מי שומר עלינו עכשיו? מי סוחב את מי?

ברור שזה ביחד, זה תמיד ביחד,
אבל מי יותר? מי עכשיו נותן לשני לעצום עיניים ולשכוח את עצמו ומבטיח לשמור עליו?

(וזה גם מתחבר לקושי שלי להפריד בין שולט/נשלט או לסווג את עצמי לאחד מהם ולחוסר הרצון שלי לחשוב שהשולט תמיד מחליט או הנשלט תמיד משרת. זה לא ככה אצלי. השולט הוא לא זה שמותר לו הכל. השולט הוא זה ששולט. זה לא אומר שהרצון שלו בהכרח מקבל קדימות. לא זו החלוקה.
*אצלי*. ככה זה *אצלי*. אני מדברת על החוויה שלי, התחושות שלי. גם את זה ביססנו. זה לא חוק כללי. החוק הכללי הוא לא להיות חארות ולחשוב לפני שעושים דברים. נגיד שעמדנו בתנאי הזה, השלב הבא זה להכיר את עצמנו ולנסות להבין איזו חוויה אנחנו מחפשים בעצם).

אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך!
ותודה לך על המקום הכל כך מכבד הזה ועל היכולת לבצע דיון מכיל שעדיין שומר על העמדות שלך
בנושא של שימוש חופשי:
עבורי זה דווקא חלק שהולך ביחד ולא מראה
זה נכון שיש מצבים שהם רק שימוש חופשי ואז אין הכנעה אבל יש גם מצבים, בראייה שלי, שיש הכנעה וכפייה ושם נולד מקום של שימוש חופשי (למשל - cnc שכולל גאנג באנג)

שימוש חופשי שה מימד שונה לגמרי מאשר CNC. זה יכול ללכת ביחד, ואפשר לעשות כל אחד מהם לחוד. (או כמובן אף אחד מהם)

בכל מקרה, אני חייב להעצר על הטענה כאילו בכל אחד מהם מישהו אחר אחראי על הגבולות. אני לא מסכים עם זה בכלל. אני חושב שבכל אקט של בדסמ, בכל פרקטיקה, ובכל סיטואציה, שני הצדדים צריכים להיות אחראים על הגבולות.

זה שמשתמשים בדרכים לא סטנדרטיות לעצור את האירוע (למשל, מילת בטחון) לא משנה את זה שלשני הצדדים יש את האחריות והיכולת לעשות את זה כשצריך.

מרגישה כמוך לגבי נושא האחריות
ככה זה גם עבורי