עזה

כלומר, הבנו כי הטיהור האתני המתרחש כרגע בעזה, באופן מפתיע לא מניב את התוצאה הרצויה, אז נעבור כבר להשמדת עם על מלא?
ואם גם זה לא יעבוד? נצטרך להמציא קטגוריה חדשה לזוועת שאנו מחוללים על אוכלוסיה אזרחית?

כלומר, הבנו כי הטיהור האתני המתרחש כרגע בעזה, באופן מפתיע לא מניב את התוצאה הרצויה, אז נעבור כבר להשמדת עם על מלא?
ואם גם זה לא יעבוד? נצטרך להמציא קטגוריה חדשה לזוועת שאנו מחוללים על אוכלוסיה אזרחית?

"]
אני מבינה את הדילמה המוסרית שאת מעלה פרלין, אבל היא לא לוקחת בחשבון פרט קריטי: ה7.10. את מדברת על חטאי ההנהגה כאילו חמאס הוא איזה ממשל שמנותק מהעם, אבל המציאות מראה אחרת לגמרי.
אזכיר לך שההנהגה הזו נבחרה על ידי העם שלה ואזכיר לך שב7.10, אנשים מעזה יצאו להצטרף לטבח במו ידיהם, לא כי הם נאלצו, אלא כי הם רצו בכך. הם בזזו, אנסו, רצחו וחגגו על גופות. הם חזרו לעזה עם שלל וקיבלו תהילה על כך. הם לא היו החמאס, הם היו העם העזתי. ואגב, שיעורי התמיכה ב7.10 בקרב האוכלוסייה העזתית עמדה על 57% לבין 72%, שה ליטרלי רוב העם.

אחד הפערים הבעייתיים בעיניי בשיח מסוג זה המאזניים האלה, השאלה הזו של: מה יותר חשוב? ואני מבינה שקשה לבחור ואני מבינה שזה מרגיש שזה בא על חשבון ההומניות אבל.. אין לנו כבר את הפריבילגיה לעצום עיניים ולא לפעול אקטיבית למען הביטחון שלנו. בעיניי, התמקדות בדילמה המוסרית מתעלמת מהאחריות *והמשמעות* הקולקטיבית על הרצחנות. העם העזתי ישלם מחיר על המלחמה הזו, וזה בלתי נמנע. אנחנו לא התחלנו את מעגל השנאה הזה, הם בחרו בו. הם רוצים אחרת? רוצים מוסר? שיחשבו אחרת ושיפתחו ערכים שלא כוללים רצון בהשמדה.

הדילמה שאת מציגה היא אמיתית, אנחנו עומדים בפני בחירה לא פשוטה. או שנמשיך עם המוסר המעוור שאפשר את ה7.10, מוסר שמתעלם מתרבות של שנאה ורצחנות שקיימת בעזה. או שנבין שהמחיר של המוסר הזה הוא בדם ונפעל באופן נחרץ כדי להבטיח את הביטחון שלנו, גם אם זה אומר שנצטרך ״להקריב״ חלק מהמוסר, עם כל הקושי בדבר. אחרת.. עוד כמה שנים ונחזור לסיבוב הרבה יותר מדמם מזה שאנחנו חווים כיום.