Minerva(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
26 בינו׳ 2010
קייסי יקרה
אכן חשפת טפח ממשנתם של המאזוכדיסטים, שכמנהג יוצאי עדות ההפוך-על-הפוך, מוסווית היטב כפנטזיה פאמדומית אריסטוקרטית למראה.
כבר לפני למעלה ממאה שנה הביא אותה ג'ון סטיוארט מיל באובזרבציה חדה המבטאת יפה את הפרקטיקה הזו, באומרו: "הגברים אינם מסתפקים בצייתנותן של הנשים, הם חפצים ברגשותיהן. כל הגברים, מלבד אלה החייתיים ביותר, מבקשים שהאשה הקרובה להם מכל לא תהיה שפחה מתוך כפייה אלא מתוך רצון; לא סתם שפחה, אלא שפחה חביבה". (מתוך: "שעבוד האשה") כשבמאזוכדיסטים עסקינן, הרי לך מניפסטציה של הגברים החייתיים ביותר. אלה אינם מסתפקים בשפחה חביבה מתוך רצון, כי אם בהגשמת הפנטזיה האולטימטיבית של הפיכתה של מלכה לשפחה. בניגוד לסדיסטים מן השורה, אלה יגייסו לשורותיהם את האלימות האינטלקטואלית והרגשית ויסוו אותה תחת מעטה הפנטזיה על האישה המושלמת שהם אינם אלא עפר לרגליה. אולי מבלי דעת נתלית באילנות גבוהים. איתרע מזלך וציפור פצועה חרבנה על קפלי שמלת הערב שלך. בקרב חוגים מסויימים זו סגולה למזל טוב ולאריכות ימים. |
|
|
| קייסי |
לפני 14 שנים •
26 בינו׳ 2010
באשר לטענת זאוס-מטעם-עצמו, אסביר לאט ולגופו של ענין את סוגיית 'ההתבוננות', על פי תפיסתי. התבוננות אינה גוזלת ממני את כושר השיפוט ואת טעמי האישי. היא אינה סטרילית או מתבצעת במעבדה והיא נוגעת, לעיתים, לדברים שאינם קולעים לטעמי או אינם לרוחי. תופעה יכולה לצרום לי, אישית, ועדיין לא תהיה לי שום 'טענה' ממשית כלפיה, מוסרית או אחרת. היא יכולה לעורר בי אי-נוחות ועדיין להיראות לי לגיטימית, קבילה לחלוטין ואפילו שכיחה או אופיינית, ובוודאי שלגיטימית בעיני זכותה להשמע או להיות מתוארת.
לומר שהמפנטזים יורים לעצמם ברגל כשהם מוזילים את מושא הפנטזיה שלהם בהתנהלות מסוימת, אין פירושו הוקעה של המעשה אלא הצבעה על הפרדוקס שהם קולעים עצמם לתוכו. |
|
|
המלט
|
לפני 14 שנים •
26 בינו׳ 2010
Re: קייסי יקרה Minerva כתב/ה: אכן חשפת טפח ממשנתם של המאזוכדיסטים, שכמנהג יוצאי עדות ההפוך-על-הפוך, מוסווית היטב כפנטזיה פאמדומית אריסטוקרטית למראה.
כבר לפני למעלה ממאה שנה הביא אותה ג'ון סטיוארט מיל באובזרבציה חדה המבטאת יפה את הפרקטיקה הזו, באומרו: "הגברים אינם מסתפקים בצייתנותן של הנשים, הם חפצים ברגשותיהן. כל הגברים, מלבד אלה החייתיים ביותר, מבקשים שהאשה הקרובה להם מכל לא תהיה שפחה מתוך כפייה אלא מתוך רצון; לא סתם שפחה, אלא שפחה חביבה". (מתוך: "שעבוד האשה") כשבמאזוכדיסטים עסקינן, הרי לך מניפסטציה של הגברים החייתיים ביותר. אלה אינם מסתפקים בשפחה חביבה מתוך רצון, כי אם בהגשמת הפנטזיה האולטימטיבית של הפיכתה של מלכה לשפחה. בניגוד לסדיסטים מן השורה, אלה יגייסו לשורותיהם את האלימות האינטלקטואלית והרגשית ויסוו אותה תחת מעטה הפנטזיה על האישה המושלמת שהם אינם אלא עפר לרגליה. אולי מבלי דעת נתלית באילנות גבוהים. איתרע מזלך וציפור פצועה חרבנה על קפלי שמלת הערב שלך. בקרב חוגים מסויימים זו סגולה למזל טוב ולאריכות ימים. "סגנונה פועל על מערכת העצבים כמו סימפוניה של היידן או מוצרט" (מתוך: "שעבוד האשה", ג'ון סטיוארט מיל, עמ. 145) |
|
|
רפאל
|
לפני 14 שנים •
26 בינו׳ 2010
השימוש שלי בלשון "סופר-אגו מנופח..." היה פוגעני ומיותר. אני מתנצל על כך לפני מורטישה.
|
|
|
ריפרף
|
לפני 14 שנים •
26 בינו׳ 2010
אוי סתמו!
ואפילו לא קראתי... 
|
|
|
| underfoot |
לפני 14 שנים •
26 בינו׳ 2010
וואו, איזה יופי של שרשור נהיה פה. דיון רציני ואמיתי בהשתתפות המיטב שבמיטב. תודה לכל המשתתפים והמשתתפות.
קשה להגיע להסכמה אבל לפחות הוכח כאן שאפשר לקיים שיחה ולא סתם עוד וויכוח. ושפאמדום הוא לא רק פרקטיקה מינית או אידאולוגיה אלא גם נושא די מעניין, אפילו מרתק. מי שמנסה לחלק את המיקרו-עולם שפה לטובים ורעים חוטא בפשטנות - אם כל החטאים. |
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
27 בינו׳ 2010
רפאל כתב/ה: השימוש שלי בלשון "סופר-אגו מנופח..." היה פוגעני ומיותר. אני מתנצל על כך לפני מורטישה.
תודה רפאל, התנצלותך מתקבלת בברכה 
|
|
|
|
Minerva(שולטת)
|
לפני 14 שנים •
28 בינו׳ 2010
Re: ד"ש מז'ורז' המלט כתב/ה: Minerva כתב/ה: אכן חשפת טפח ממשנתם של המאזוכדיסטים, שכמנהג יוצאי עדות ההפוך-על-הפוך, מוסווית היטב כפנטזיה פאמדומית אריסטוקרטית למראה.
כבר לפני למעלה ממאה שנה הביא אותה ג'ון סטיוארט מיל באובזרבציה חדה המבטאת יפה את הפרקטיקה הזו, באומרו: "הגברים אינם מסתפקים בצייתנותן של הנשים, הם חפצים ברגשותיהן. כל הגברים, מלבד אלה החייתיים ביותר, מבקשים שהאשה הקרובה להם מכל לא תהיה שפחה מתוך כפייה אלא מתוך רצון; לא סתם שפחה, אלא שפחה חביבה". (מתוך: "שעבוד האשה") כשבמאזוכדיסטים עסקינן, הרי לך מניפסטציה של הגברים החייתיים ביותר. אלה אינם מסתפקים בשפחה חביבה מתוך רצון, כי אם בהגשמת הפנטזיה האולטימטיבית של הפיכתה של מלכה לשפחה. בניגוד לסדיסטים מן השורה, אלה יגייסו לשורותיהם את האלימות האינטלקטואלית והרגשית ויסוו אותה תחת מעטה הפנטזיה על האישה המושלמת שהם אינם אלא עפר לרגליה. אולי מבלי דעת נתלית באילנות גבוהים. איתרע מזלך וציפור פצועה חרבנה על קפלי שמלת הערב שלך. בקרב חוגים מסויימים זו סגולה למזל טוב ולאריכות ימים. "סגנונה פועל על מערכת העצבים כמו סימפוניה של היידן או מוצרט" (מתוך: "שעבוד האשה", ג'ון סטיוארט מיל, עמ. 145) ברור. כי את אהבתה היא מימשה עם שופן. תודה על ההשוואה המחמיאה. |
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 14 שנים •
29 בינו׳ 2010
"כמו בתורתו של לאו טסה, המעלה על נס את איכותה של הדרך ומגמדת כדבעי את משמעותה של
המטרה או היעד שבסופה, כך גם מהותה של הפנטזיה שאנדרפוט מתאר. זוהי ציפור הנפש המזוכיסטית -- לא פחות -- אשר מתברר כי קשה לצייר בדמיון את כלליה, פרטיה ודקדוקיה, במיוחד אם את קלגסית אדומה, או להבדיל -- הדוניסטית השואפת לסיפוקים מוחשיים ומידיים. ראש לכל יש להבהיר כי הורתה ולידתה של פנטזיה כזו היא במעיין המזוכיסטי עצמו: זה הכמה למציאות לא ברורה, לא וודאית, בלתי פתורה, רומנטית במובן בו פרופסורים למוסיקולוגיה מגדירים רומנטיקה גרמנית במאה התשע-עשרה על ידי מילה אחת בלבד: כמיהה. זוכרת את יסוריו של ורתר הצעיר? משהו מעין זה. הידיעה שהיא בלתי מושגת, בלתי אפשרית, מרחפת בהוד רוממותה במלוא מובן המילים -- הידיעה הזו מחרמנת את הפסיכונת המזוכיסטית, ומשגרת זרמי עונג בלתי נדלים ורציפים אל הפיזי שלה; הידיעה הזו שומרת על הכמיהה טריה ורעננה כפי שאבותינו שמרו על האש. הידיעה הזו מבטיחה חרמנות ירוקת-עד, as it were. הידיעה הזו מזינה את היצר. כשאני לעצמי, קיימת לי בתודעתי דמות אחת כזו, של מישהי שפעם היכרתי, מהסוג העליון , המתנשא והמנוכר. לפרקי זמן מחזוריים להכאיב אני כמה להתבטל ולהתאיין לרגליה. by definition אי אפשר לפתור או לפטור את התשוקה הפיזית שמעוררת הכמיהה הזו אלא באמצעות אוננות. לרבות סקס עם מישהי אחרת במהלכו אובייקט -- כן, אובייקט -- החלום שלי משחקת תפקיד ראשי. הפרדוקס הוא שעוצמת הריגוש המושגת באופן זה עולה עשרת מונים על כל מימוש-של-כיבוש שאני מכיר. גבר פוגש אשה, הם מתאווים למשהו, הם מממשים אותו. קאט. זה סבבה. זה הדוניסטי. זה מגניב. אבל זה לא מתקרב בכלל לריגושים הנ"ל, אפילו אם רוממות מעלתה של האישה למעשה מאבדת את האישיות שלה בתהליך הזה, פושטת צורה ואופי, והופכת להיות אובייקט. מה לעשות, סוטים, נו. באמת מצטערים. את כל כך לגמרי מוזמנת לקונצרט הזה.. icon_smile.gif" המלט, רק עכשיו הבנתי מאיפה הקרצתי את ורתר האומלל לתודעה, באמת תהיתי עם עצמי מה פתאום הוא חזר לכאן אחרי כל כך הרבה שנים .
איך התת מודע שלנו קולט דברים ואח"כ מסנתז אותם. כמיהה, אני כל כך אוהב את המילה הזאת, כמיהה, כמיהה. המילה הזאת, כל כך יפה. שמאלצית אמנם, אבל יפה. מזכירה את המילה נוסטלגיה. אלגיה, כאב. מזוכיזם. |
|
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
29 בינו׳ 2010
אני שואלת את עצמי איך לציין שגם אני חושבת שכמיהה זו מילה מאוד יפה המתארת תחושה שיכולה להתאים להרבה מאוד אנשים, לא רק מזוכיסטים, מבלי להתקל בפרץ סדיסטי, שאין לי בו שום רצון או צורך, מצד אף אחד כאן...
|
|
|