סיפורה של השפחה יובל. פרק 1

Brave Dwarf • 15 ביוני 2007

אתה יודע מה, זאלופון, אני בכ"ז אענה לי ברצינות ולו רק מהסיבה שאין לי שמץ של רצון לחזור אל ימי הפטיפון המהוללים.

איני רואה הבדל בין כל הדמויות שפירטתי קודם לכן, איני רואה הבדל גם בין הפגיעה בהם לעומת בזו שראיתי בפלג. ואני עדיין עומד על שלי (המנומק מכבר, טרם החצי השני שלך דרדרה את הדיון) . ואם אתה חושב שהעובדה שהבדיחות שלי אינן מצחיקות או האלרגיה לחתולים ממנה סובלת זאת שאתך, ישנו את דעתי, אתה טועה.


ואם גם העובדה שאנשים אחרים נפגעו אינה משנה את דעתך, אזי בטוחני שתוכל להפעיל את קסמיך על רוזי כדי שתמשיך לכתוב לא על רוחמה אלא על "רוחמה" לא על נטאשה אלא על "נטאשה" וכו'. ואני אמשיך להביע את דעתי בנדון.

(לגבי הבכי מהראש לעומת מהעיניים ורגשות מהלב לעומת מאיברים טבעתיים אחרים, אני לא אגיד דבר)

ואחרי כל פסטיבל הצודק/לא צודק, נכון/לא נכון

The Beast​(שולט) • 15 ביוני 2007

ואחרי כל פסטיבל הצודק/לא צודק, נכון/לא נכון, מי אמר/ה אני ולא קבל/ה בתחת....

מתי יפורסם החלק השלישי בסיפורה של השפחה יובל (או "יובל") ?

כבר אי אפשר לקרוא פה משהו בלי ליהנות הנאה טהורה מהכתיבה, כל פיפס נבחן ע"י אין ספור
זוגות עיניים ועסקינן רק למה ולמי התכוון המשורר עם ציטוטים, מובאות, הסברים מלומדים ניחושים, עלבונות, סליחות ופרשנויות.

כל אחד נהיה פה מאותגר עוזרדית.

Re: ואחרי כל פסטיבל הצודק/לא צודק, נכון/לא נכון

RIS • 15 ביוני 2007

לא כל אחד.

אחת לכמה זמן (וכמה דפים) צץ כאן מישהו שמחשיב עצמו יותר חכם מכולם ומסכם את קיצור תולדות הזמן כשהשמש זורחת לו מהתחת וקרניים צומחות לו מהקרחת.

אם לכבודו לא מתאים ש"כל פיפס נבחן ע"י אין ספור זוגות ועסקינן (חה!) רק למה ולמי התכוון המשורר...." וכו' וכו', יטריח עצמו וידיר רגליו מהשרשור ויחסוך מאיתנו את ההכללות המתנשאות בגובה מי רגליים של חיית כיס.

רגיעון

Spike • 15 ביוני 2007

עקבתי אחרי השרשור הזה עד שנראה היה שהוא מוצה. הנה אני חוזר לעלעל בפורום שלושה ימים לאחר מכן, ונדהם לגלות עוד ועוד ועוד דפים ותגובות. על מה? אתם שמים לב בכלל מה הולך פה? גם רוזי וגם פלג - שתי הגיבורות וה"נצים" היחידים לסכסוך הזה (אם קיים בכלל), סיימו מזמן את חלקן בעניין. עכשיו עניינו של השרשור הוא מאבק גמד-תות בעקשנית-זאלופון-לוטוס.

כמי שקרא והפנים את דבריו של הגמד, אינני יכול שלא להפנות אליו שאלה - כאדם שלא מכיר איש מכם, נראה היה לי שהפוסטים שלך שלך סבבו לא מעט סביב נסיון להתבדח (באופן מוצלח או לא - לא רלוונטי כרגע) על חשבונם של זאלופון ובעיקר בלק לוטוס, שלא לומר להעליב אותם. כל חטאם לדידך, אם הבנתי נכון, הוא שדעתם שונה משלך, ושהם הביעו את דעתם זו על גבי הפורום. אינני מבין מדוע לרוזי אתה לא מרשה לצחוק על דמות פיקטיבית שמזכירה את פלג מבלי לבקש רשות, ואילו לעצמך אתה מרשה להעליב באופן גרוע ובוטה בהרבה (וגם, כמו רוזי, תוך שימוש בהומור וציניות) אנשים אחרים, מבלי לבקש את רשותם. רוזי הביעה דעה קומית ביקורתית על פלג - אסור. גמד הביעה דעה קומית ביקורתית, בוטה ומעליבה בהרבה על לוטוס - מותר. לא לגמרי ברור לי למה.


אבל האמת היא שרציתי להתייחס דווקא למשהו שתות כתבה:



עקבתי אחרי הסיפור דרך הבלוג של רוזי לבלוג של ונוס בחזרה, ואני חושב שרוזי אמרה שם משהו שעבורי לפחות הוא הנקודה המרכזית. היא ציינה שם שהיא קוראת באדיקות את הבלוג של ונוס (שאחרת לא היתה מחקה אותו), ושאדם שפותח את התחתונים שלו בפני ציבור שלם כדי למשוך קוראים, לא אמור להתלונן על זה שמישהי צועקת "הוא פותח את התחתונים שלו!" או משהו בסגנון.

למה אני מתייחס לזה? כי אני חושב ש-ונוס חוטא באותה מידה כפולה שחוטא בה הגמד האמיץ (אני לא מכיר את הסיפור שלו שטום הזכיר, אבל אם אכן יש כזה, נראה לי שזו עוד דוגמה טובה למוסר הכפול שמופגן כאן). אני, למשל, מודה ומתוודה שלא רק שאינני אוהב את הבלוג של ונוס, אני אפילו לא כ"כ סובל אותו. זה בלוג פופוליסטי ברמה קיצונית בעיניי. לי באופן אישי יש בעיה עם אדם שמכריז בכותרת הבלוג שלו, כמו שאמרה רוזי - "חושפני ושערורייתי, נסו ותתמכרו!", ואז עושה הכל כולל הכל כדי לעמוד מאחורי הציטוט הזה. אז הוא כל הזמן מתאר בפרוטרוט איך וכמה הוא גומר, ואיפה ולמה הוא מאונן, ובאיזו תנוחה וכמה פעמים הוא מזיין את חברתו, כל זה בשביל לספק את הסחורה שהוא מבטיח לציבור בנסיון למשוך קוראים.

אז או קיי, אני מודה, בעיניי זה דוחה. לדעתי פנייה לקהל רחב בנוסח "בואו תראו אותי, אני אראה לכם את הבולבול", שזה בדיוק, אבל בדיוק, מה ש-ונוס עושה, מקומה בגן הילדים ולא פה. אולי יגידו פה שהוא חושף את רגשותיו העמוקים ושאני ציני מכדי להבין זאת, ולא אתווכח על כך משום שאין זה הנושא. לדעתי האישית הוא פשוט מוריד את המכנסיים כדי שיסתכלו עליו, כמו שהיו עושים ילדים שהיו איתי בגן.

רק מה? מעולם לא הגבתי ברוח זו בשום מקום, בטח לא בבלוג של ונוס. מדוע? משום שזכותו המלאה לעשות זאת. זכותו לעשות ולומר מה שהוא רוצה ומה שהוא מוצא לנכון, ואני, בניגוד לרוזי, לא מצאתי לנכון לצחוק עליו, למרות מה שחשבתי עליו. למה? כי ככה, כי לא מצאתי לנכון.

אבל רוזי כן החליטה לצחוק עליו. למה? כי ככה, כי בא לה, כי היא כן מצאה לנכון. ופתאום - שומו שמיים! אותו אדם שיורד לכל פרט הכי חושפני וציורי והמוני ופרטי ואישי - פתאום לא מתחשק לו לכתוב יותר! מדוע? בגלל שמישהי העזה לא לאהוב אותו? בגלל שמישהי חושבת שהבלוג שלו מצחיק? בגלל שמישהי אמרה - בצורה של פארודיה - בדיוק את מה שאני חושב? שהבלוג שלו שערורייתי וחושפני בערך כמו שעופר שכטר מראה את התחת למצלמה, כלומר, פרובוקציה בשקל בנסיון להשיג רייטינג? אדם שמזמין את כל העולם ואשתו לתחתונים שלו, לא יכול אחר כך לבוא ולהתלונן שמישהו נכנס לתחתונים שלו, ובטח שלא יכול להפריד בין הלגיטימיים שאוהבים להיות בתחתונים שלו, ללא לגיטימיים, שיש להם חלילה ביקורת. הוא זה שהזמין את כולם.

או קיי, כמובן שזכותו של ונוס להיעלב ולהיפגע, אינני חולק על כך. אני לא חושב שיש לו סיבה לגיטימית לעשות זאת, לאור זה שהוא זה שמנסה למשוך קוראים על ידי השערורייתיות הזו שהוא לא מוכן שיצחקו עליה, אבל היי, אני לא ונוס, ולדעתי על הלגיטימציה של ונוס להיעלב אין כל חשיבות. זכותו של ונוס להיעלב, וזהו.

אבל מה שאני באמת לא מבין, זה את התגובה של תות. "מישהו נפגע עד כדי כך שהוא שוקל שלא לכתוב יותר".

לדעתי הדבר שקול לחשפנית שמופיעה בפני קהל על במה פתוחה. ליד הבמה היא שמה שלט "בואו בהמוניכם, חשפנית!", וכולם מריעים לה והיא ממשיכה לחשוף. ופתאום באה ילדה ואומרת "תראו, יש שם אשה שמורידה את כל הבגדים!". ובשומעה הזו, החשפנית נעלבת ושוקלת "לא להופיע יותר". (שלא לדבר על האפשרות שהילדה תוסיף "ויש לה ציצים א-סימטריים", שאז זה בכלל אסון). לחילופין, ניתן לדמיין מצב בו אני מציב מצלמת אינטרנט בחדר שלי (כולל שירותים) שפתוחה 24 שעות ביממה נון-סטופ, ואז נעלב עד עמקי נשמתי כי אחד מהגולשים אמר שיש לי זין קטן. אם לא רציתי שיצחקו לי על הזין, למה שמתי מצלמה בשירותים?

וזה נשמע לי כמו "אוי אוי אוי, פגעו בי, העליבו אותי, אני לא מוכן יותר להופיע עד שכולם יגידו שהם אוהבים אותי ושהילדה הזאת היא פויה" (שזה בדיוק מה שקרה בבלוג של ונוס. הוא בא אל קוראיו בטענות על שהם כבר לא מגיבים בכמויות כמו פעם, ושרוזי הרשעית העליבה אותו).

על מה ולמה זכותו של ונוס להבטיח ולספק שערוריות גדולה מזכותה של רוזי לצחוק על זה שהוא מבטיח ומספק שערוריות? על מה ולמה חושב אדם - כל אדם, כולל רוזי, זאלופון, גמד אמיץ ואני עצמי - שכולם חייבים לאהוב אותו, ושלאיש אסור להעביר עליו ביקורת, או חלילה - לצחוק עליו?

אמרו זאת פה לפניי, אבל אני אחזור: מי שלא רוצה להתמודד עם תגובות שלא לרוחו, שלא יפרסם דבר מה לכלל הציבור. מי שרוצה שיקראו אותו, צריך לקחת בחשבון שלא כולם יאהבו אותו, וזו זכותם. מי שמפרסם משהו במטרה לעורר גלים (וזה לבטח מה שעושים ונוס ופלג), צריך להביא בחשבון שיהיו גלים קטנים ונעימים אבל עלולים להיות גם גלים גדולים ומלוחים. ומי שמבטיח "חושפני ושערורייתי" במטרה למשוך קוראים, בוודאי שלא יכול לבוא בטענות על זה שמישהי מספרת עליו שהוא חושפני ושערורייתי. אני אישית לא עשיתי זאת, אבל מישהי אחרת כן עשתה זאת, וזכותה המלאה לעשות זאת.

לכן, אני סבור שהשרשור הזה מיצה עצמו מזמן. רוזי צחקה על מישהי, כן פלג או לא פלג, וזהו. זה לא נעים, אני אישית לא הייתי עושה זאת, אבל בדומה למה שאמר וולטייר ("אני שונא את מה שאתה כותב, אבל אני מוכן למות על זכותך לכתוב זאת):: הייתי מוכן לתת את נפשי בשביל לחיות במדינה שבא לרוזי ולגמד וללוטוס יש את האפשרות לצחוק על מי שבא להם, ולא במדינה שבא מישהו מחליט על מה אני יכול ועל מה אני לא יכול לצחוק.

RIS • 15 ביוני 2007

.
אני חושב שהתבטאויות כמו אלה המצוטטות להלן הן אלה שהפכו את הדיאלוג כאן למיזנסצינה מבור השופכין:





נכון, גם קודם לזה הוחלפו כאן "ברכות לבביות" , למשל, בין ציר זלולוטוס לגמד האמיץ, ואני מצר על כך. מזה זמן רב שיש לי חיבה והערכה לשני הצדדים וחבל לי על ההתכתשות דווקא ביניהם. מהצד היא נראית מיותרת לגמרי.

אפשר להלין או לא על סגנונו של הגמד, אך זה, בוטה ככל שיהיה, איננו מאפיל על העובדה שנמצאו לו כאן מכפישים לא מעטים שקלות הגינוי שהם מטיחים בו עומדת בדיסונס גמור לעובדה שברור לחלוטין שהוא מגן כאן על עמדה מוסרית ואנושית באומץ ובהגינות שלאף אחד מכולכם, המיידים בו שיקוצים ואבנים - אין.

מדוע? מפני שרוב רובם של האנשים כאן מגיבים תמיד לגופו של אדם. אם זה חבר שלי - אני אגן עליו גם הוא נפח כאן את המסריחה שבנפיחות. ואם הוא לא חבר שלי - הוא לא ישמע ממני מילה טובה אפילו אם דבריו הם דברי אלוהים חיים.

קוראים לזה צביעות. פנקסנות כפולה. משוא פנים.
אצל חלק מהמתגוללים על הגמד זה נובע מתמימות וחוסר הבנה. אצל אחרים - מרוע לב.

ומדהים לראות איך כל מיני תגובות נואלות, מתנשאות והסובלות מרדידות אינטלקטואלית כמו זו של היצור ההמוני, למשל, מקבלות מחיאות כפיים ואילו על הגמד זורקים אבנים.

ולמה אני מתכוון:

במשך הזמן - כך נדמה לי - ספגה פלג (וגם "פלג") לא מעט ביקורת מכיוון הגמד.
לפי שיטת הצבועים כאן היה הגמד צריך למחוא כפיים למי שהשימה את פלג (וגם את "פלג") ללעג (אם כי אני אישית נוטה לקבל את הסבריה של רוזי שלא זו היתה כוונתה).

ומה קרה כאן?
הגמד הגיב לעניין, לעצם גופו של העניין, בלי לסחוב שום דבר מהעבר ובצדק: מה הקשר בין ביקורת שהוטחה פעם בפלג לבין העובדה שעכשיו פגעו בה? תגובתו היתה מתוך הלב ומתוך החמלה ומתוך האנושיות. כמו שהוא ידע להעביר ביקורת על פלג כך ידע גם להגן על הפגיעה שנפגעה, לדעתו.

קוראים לזה - אבירות. קוראים לזה יושר. קוראים לזה יושרה והפגנת חוש צדק.

ועד לרגע שהתחילו פה לגדף ולחרף כמו בקסרקטיני הצבא הקזאחי (ראו ציטוט לדוגמא לעיל) התנהל כאן גם דיאלוג מעניין.

אני, אישית, לא בטוח שרוזי התכוונה להרע לפלג. אני אנסח זאת כך: מאחר שרוזי הסבירה והתנצלה ונימקה והבהירה אני מוצא שמגיע לה לפחות "the benefit of the doubt". ואני מדגיש : לפחות.
בבחינת מודה ועוזב ירוחם.

הגמד לא סבר כמוני, וזאת זכותו, ואולי היה אפילו מרפה מהנושא (והיה עדיף לו עשה כך, לדעתי) לולא נמצאו כאן מי שדאגו ללבות את האש גם כאשר שככה.

כדי לחדד את זה עוד יותר אומר שמותר ואפשר לתקוף את הגמד על סגנונו. אפשר גם להטיל ספק בחוש ההומור שלו. אבל להתקיף אותו על הביקורת שהשמיע ועל נקודת המוצא שלו הוא, איך לומר זאת בעדינות, להיות לא בצד הנכון של הלב.

זה בדיוק היה טיבה של ההתקפה, מוסווה ככל שיהיה כהתקפה על סגנונו ועל חוש ההומור שלו.

בסך הכל אין כאן יותר מדי אנשים שהולכים על האמת שלהם בלי להסתכל על תג המחיר.
למעשה אין כאן יותר מדי אנשים שיש להם אמת כלשהי whatsoever...

ולמען גילוי נאות: הגמד ואני לא מכירים, לא אחוקים ולא סחבוקים.
לפעמים הוא מצחיק אותי מאוד.
לפעמים הוא מעצבן אותי.

אבל אף פעם לא תפסתי אותו על חם בצד הלא נכון של הלב.

וזה, מבחינתי, אומר הכל.

Re: רגיעון

RIS • 15 ביוני 2007

ספייק, עד לפיסקה האחרונה היו דבריך, בעיני, דברי טעם, בין השאר מפני המתינות שבה נאמרו ומפני שישנה הרגשה שהם היו מנומקים (אם כי לא ממש הצלחתי לזהות נימוקים ברורים וחדים).

ואע"פ שאינני מסכים לרוב התובנות ששיתפת בהן - עדיין תגובתך בעיני, טובה ומבורכת.

עד הפיסקה האחרונה.

זכותך, כמובן, לחשוב שהשרשור מוצה.
זכותם של אחרים הסוברים אחרת ממך היא להמשיך ולמצות אותו.
אלא שאם השרשור מוצה, לדעתך, מה לך שב ובוטש בו ונוקר בו וטופח בחיבה על ראשו? הרי דבריך, אם בכלל, לא ישכיבו אותו לישון אלא רק יחזירו את הסומק ללחייו ואת האויר לאפו.

ככלל אני סבור שטוב יעשו אנשים המוצאים ששרשור מסויים מיצה את עצמו לדעת אם ידירו את רגליהם ממנו, יסכרו בכפות ידיהם את אזניהם, אפם ופיהם ויתעלמו ממנו.

לכתוב 2000 מילים המנמקות מדוע שרשור מסויים מת מזמן הינו תרתי דסתרי.
יש שהיו אפילו אומרים: פתטי.

אה, כן, ולעניין המשפט המסכם את דבריך: נפלת באותו פח יקוש שלתוכו נפלו רבים מקודמיך כאן בשרשור והוא הפח הבא:

המהלך הלוגי הלא-תקף שהופך את הביקורת לצנזורה הוא מהלך דמגוגי.
הביקורת המציירת את הפרודיה כמעשה של רוע לא מבקשת לסתום את הפה ולהצר את חופש הביטוי.

למה הדבר הדומה: בא מבקר וכותב על יצירה כלשהי שהיא בעיניו לא פרודיה ולא סאטירה אלא כתב השמצה, פעשקוויל, המוסווה כפרודיה, כבדיחה או כמעשה ליצנות.
מי שאופקיו רחבים עשוי למצוא שהוא רוצה לבחון את הביקורת ואת נימוקיה בצורה רצינית ולבדוק אם טווחיה אכן מכסים את ההשלכות שהיו יכולות להיות ליצירה לולא נקרע המסווה מעל פניה.
בחינה כזאת עשויה בסופו של דבר לקבל את הביקורת כנכונה או לדחות אותה כמוטעית.

ואילו מי שסנטרם שקוע עמוק בתוך צווארם וקו פדחתם נושק לגביניהם יצעקו חמס: סתימת פיות!צנזורה ר"ל, נסיון לבטל את חופש הדיבור!
תגובה כזאת דוחה את עצם הצידוק להעברת הביקורת מלכתחילה.

ויחי ההבדל הקטן....

הקו בין ביקורת לגיטימית לבולשביזציה של המחשבה עבה הרבה יותר מאשר הקו שבין פרודיה מדוייקת ובעלת מסר לבין פעשקוויל מתוחכם המוסווה בדמגוגיה מתוחכמת.

RIS • 15 ביוני 2007

ניו, אני לא יודע מה אחרים חשבו על התובנה הזו ואיך הם מבינים מה כתבת כאן.
אני רק יודע שבעיני זו התובנה המדוייקת ביותר והעמוקה ביותר כאן בשרשור.

וזה הכל.

Re: רגיעון

TooT​(נשלטת){פטרוניוס} • 15 ביוני 2007

המשפט שצוטט היה כמו שלבטח ראית, תשובתי לעקשנית שכתבה שכולם (ונוס, צ'יטה ופלג) קיבלו את השירשור ברוח טובה.
אני מעולם לא שללתי ולא חושבת שיש לי זכות לשלול וגם לא הייתי רוצה לשלול את זכותה של רוזי לכתוב פוסטים כאלה. זכותי וזכותו של הגמד האמיץ והטוב לכתוב מה דעותנו על כך.
מי שהיתמודד עם זה בבילבול ואפילו לא במלוא הכנות היתה רוזי, שהתנלצה ואחר כך לא התנצלה, אמרה שזה על פלג וגם לא על פלג, והיו עוד מגיבים לגמד שיצא מהם רוע שהפתיע אפילו מזוכיסטית כמוני. זו היתה דרכם להיתמודד.

לגבי וונוס, או כל מי שבחר לכתוב כאן בלוג חושפני, זכותם להיפגע וזכותם לבקש שיחפשו מישהו אחר לעשות ממנו צחוקים לחבר'ה.
וזכותה של רוזי להמשיך.
רואה? חופש ביטוי לכולם.

בכוח המוח-אשה • 15 ביוני 2007

אז מה, ריס, אתה חושב שנפיחה משוחררת הגזימה?

RIS • 15 ביוני 2007

א. אני שמח שציטטת אותי במדוייק. המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
ב. מה דעתך את?