''ידיד נפש''

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 11 באוג׳ 2010

מיקל! אח, מיקל! הריעו למיקל!
אכן משדר את הגועל.

קוּסה ומָנְיֵרָה משוחחות עם ידיד נפש

רפאל • 11 באוג׳ 2010

[לקריאה של פרקים נוספים בעלילות קוסה ומנירה, היכנסו לבלוג שלי: http://www.thecage.co.il/blog/userblog?blog_id=11771]

מנירה: "קוסה, אני רוצה שתכירי את ידיד הנפש שלי".
קוסה: "שלום ידיד נפש. אני קוסה."
ידיד נפש: "שלום לך קוסה. מנירה סיפרה לי עליך רבות."
קוסה: "היא סיפרה לך שאני סופרת?"
ידיד נפש: "אמממ... לא. היא לא סיפרה לי את זה."
קוסה: "אני כותבת ספרים על בדסמ."
ידיד נפש: "נשמע מעניין."
קוסה: "מאחר שזה מעניין אותך, אני רוצה לראיין אותך לספר שלי."
מנירה: "בחייך, תניחי לו."
קוסה: "האם שמעת על אקרוטומופיליה? מדובר במשיכה מינית לאנשים עם גפייים גדועות. מה דעתך על הנטייה הזו, והאם אתה רואה בעצמך אקרוטומופיל?"
מנירה: "קוסה! זה מאוד לא מקצועי מצדך!"
קוסה: "ובהמשך לשאלה הקודמת, הייתי רוצה לדעת אם הייתי מעוניין להתנסות בסקס פראי וחסר מעצורים עם אישה גדועת גפיים?"
מנירה: "זה לגמרי לא לעניין לשאול שאלות, שיש מאחוריהן אינטרס אישי, במסווה של ראיון לספר."
קוסה: "את עושה לי אווטינג!"
מנירה: "איזה אווטינג?"
קוסה: "עכשיו הוא ידע שיש לי גפיים גדועות."
ידיד נפש: "אני כבר יודע את זה מקודם. על זה מנירה סיפרה לי רבות."
קוסה: "תודה מנירה, תמיד אפשר לסמוך עליך שתתקעי לי סכין בגב."

מנירה: "תגיד, ידיד נפש, מה שלומך?"
ידיד נפש: "שלומי טוב, תודה. התגעגעתי מאוד לשיחות הנפש האפלטוניות שלנו."
מנירה: "גם אני התגעגעתי מאוד."
קוסה: "ידיד נפש, אתה רווק?"
ידיד נפש: "אני נמצא בסוג של קשר."
קוסה: "הקשר הזה הוא מסוג של קשר נישואים במקרה?"
ידיד נפש: "סוג של. כלומר, אנחנו גם פרודים. כלומר, מדבירם על להיפרד. כבר כמה שנים. זה מסובך."
קוסה: "אתה חושב שהאקרוטומופיליה הבלתי-מסופקת שלך היוותה בעיה בנישואים שלכם?"
ידיד נפש: "מה?"
קוסה: "יש לכם ילדים?"
ידיד נפש: "אמממ... סוג של... זה מסובך... שלושה ילדים."
מנירה: "אני יודעת בדיוק למה אתה מתכוון. גם אני נמצאת בתוך קשר מסובך."
קוסה: "על איזה קשר את מדברת? אין לך אף אחד."
מנירה: "אוי, תשתקי. זה שעדיין יש ברשותך פה לא אומר שאת צריכה להשתמש בו כל הזמן."
ידיד נפש: "מנירה, את רוצה שנמשיך את השיחה בפרטיות, במקום אחר?"
מנירה: "לא. אל תשים לב אליה. היא אינווליד. ממילא חצי ממנה כבר לא פה."
ידיד נפש: "אז מי שאת איתו, הוא האדון שלך?"
מנירה: "בערך. זה מסובך."
ידיד נפש: "אני יודע בדיוק למה את מתכוונת."
מנירה: "זה מה שאני אוהבת בשיחות האפלטוניות שלנו. אנחנו מבינים זה את זה."
ידיד נפש: "גם אני אוהב את זה."
קוסה: "תעשו לי טובה..."
מנירה: "את מוכנה לשתוק?"
ידיד נפש: "את יודעת, מנירה, תקשורת זה דבר חשוב מאוד בתוך קשר. את מדברת עם האדון שלך?"
מנירה: "אני מנסה."
ידיד נפש: "יש לי רעיון. בואי תתרגלי איתי שיחה. נעשה כאילו אני האדון שלך. מה דעתך?"
מנירה: "אני חושבת שזה יעזור לי מאוד."
ידיד נפש: "אז מתחילים?"
מנירה: "כן, מתחילים."
ידיד נפש: "שפחה, למה בעצם את מתחברת בבדס"מ?"
מנירה: "אני לא יודעת, אדוני."
ידיד נפש: "אני יודע בדיוק למה את מתכוונת."
מנירה: "אתה רואה? כשאני אומרת את זה לאדון שלי הוא לא יודע למה אני מתכוונת. ואילו אתה כן."
ידיד נפש: "שכחת משהו."
מנירה: "מה?"
ידיד נפש: "באמת מה?"
מנירה: "שכחתי לומר 'אדוני' בסוף המשפט?"
ידיד נפש: "נכון."
מנירה: "סליחה אדוני."
ידיד נפש: "הפעם זה יעבור לך בלא עונש."
קוסה: "מנירה, הוא קשוח."
מנירה: "אפשר לשאול אותך שאלה, אדוני?"
ידיד נפש: "כן, שפחה."
מנירה: "למה אתה מתחבר בבדס"מ, אדוני?"
קוסה: "ובמיוחד, האם אתה מתחבר לאקרוטומופיליה, אדוני?"
מנירה: "די, תשתקי!"
קוסה: "ממך לא ציפיתי לצרות אופקים שכזו. אקרוטומופיליה היא נטייה מינית לגיטימית בדיוק כמו כל נטייה מינית אחרת."
ידיד נפש: "אני מתחבר לסקס אנאלי-אגרסיבי."
מנירה: "אתה מתחבר גם לשליטה באמצעות סמסים, אדוני?"
קוסה: "הנה המרצע יצא מן השק."
מנירה: "את מוכנה לחסוך ממני את ההערות האלו? את יודעת שזו נקודה רגישה."
ידיד נפש: "מה נקודה רגישה?"
קוסה: "מנירה מכורה לסמסים."
מנירה: "אני לא מכורה."
ידיד נפש: "זה לא משנה איך קוראים לזה. אני חושב שאם מנירה אוהבת סמסים אז היא צריכה להיות עם מישהו שיקבל את זה."
קוסה: "אלוהים, מאיפה הבאת אותו?"
מנירה: "הוא כזה חמוד!"
ידיד נפש: "גם את חמודה, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לקבוע גבולות לידידות הנפש שלנו."
מנירה: "אני מסכימה. זה מבלבל אותי מאוד לנהל איתך שיחות כאלו כשיש לי אדון."
ידיד נפש: "את לא צריכה להיות מבולבלת. אין סיבה שלא יהיה לך ידיד נפש. ואני בטוח שאם האדון שלך מכבד אותך זה לא יפריע לו."
מנירה: "אני מרגישה שאיתך זה אחרת, ושהבדס"מ שלנו הוא ידידותי לגמרי."
ידיד נפש: "כידיד חשוב לי מאוד לתמוך בך כשאת נמצאת במערכת יחסים. ואם התמיכה שאת צריכה היא בדס"מית - זה יהיה הקרבן שלי."
מנירה: "אני מעריכה את זה מאוד."
ידיד נפש "אסור לשכוח שגם לידידות נפש ישנם צדדים פיזיים."
מנירה: "נכון. במיוחד לידידות נפש אפלטונית."
ידיד נפש: "ובמיוחד צדדים פיזיים אנאליים."

קוסה: "יש לי הרגשה שזו תחילתה של ידידות נפש אנאלית מופלאה."
מנירה: "קוסה, את חייבת למצוא ידיד נפש אקרוטומופיל."

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 12 באוג׳ 2010

*מסירה את הכובע בפני רפאל*.

Brave Dwarf • 13 באוג׳ 2010

ואני עדיין לא מבין את העניין של ידיד נפש ואת משמעותו.
אולי כי אני סופר מטומטם ואולי כי מבחינתי זו, בה בחרתי להיות זוגתי לפני גרון עמוק ועיניים כחולות, תהיה ה"היא" שלפניה אפרוש את נפשי משל הייתה חלק מקווי חיים השזורים בכף ידה. ולהפך.

לא אומר טוב או רע

האידיוט • 13 באוג׳ 2010

רק שמי שהטייטל שלו הוא ידיד נפש, בהקשר בו הוא מועלה בפתיחת השרשור, הוא לא אדם ישר.
אבל, אתה הרי ידעת את זה ראובן.
מה, אף פעם לא היית ידיד נפש?

Re: ''ידיד נפש''

ליידי תמרה​(שולטת) • 14 באוג׳ 2010

כמה מדעותי וחוויותי:

ראשית, כתבת שהידיד עושה מהלך רק אחרי שהקשר ביניכם נגמר, ודעתי היא שזה לא עניינך בכלל מה האקסית שלך, ונילית או בדס"מית, עושה אחרי שנפרדתם. זה קשה, וזה דורש ניתוק מסויים, תקופה מסויימת של חוסר קשר מוחלט כדי להתמודד עם העובדה הזו: אתם כבר לא ביחד, זה לא עניינך. כדאי לך לנסות לא לקרוא את הבלוג שלה, למחוק אותה מרשימת הקשר ובאופן כללי לא להחשף לכל מהלך שהיא עושה, כדי שהפצע יחלים קצת. אל תמשיך לחטט בו, זה לא יעזור. ראוי להתבונן ולבדוק מדוע הסתיים הקשר כשאתה (כך מסתמן מההודעה) עדיין מעוניין בו. כדאי לעשות את הברור הזה למען קשרים עתידיים, אבל את הקשר הזה עזוב, חתוך - אם הוא נגמר הוא נגמר.

שנית, להרחיק מהנשלטת שלך אנשים, לא משנה מי הם, נראה לי פסול מעיקרו. כשבן הזוג שלי מחליט שהוא רוצה להיות במערכת יחסים אנושית כלשהי אני תומכת בו, במסגרת הגבולות המוסכמים בינינו. לדוגמא, לו הייתי אתה הייתי מבהירה לנשלטת שלא ראוי לחשוף פרטי פרטים של חייכם לגברים אחרים, אם זה מפריע לך מאוד. דברו על הסיבות שבגללן זה מפריע לך, דברו על אנשים אחרים שאיתם היא יכולה לפתוח הכל - אולי חברה טובה?
אם בן הזוג שלי מתחיל לפתח מערכת יחסים מזיקה, לא בריאה, הרסנית אפילו, וכבר היו דברים מעולם, אני אצביע (פעם אחת) על הנקודות הבעייתיות בקשר ההוא ואמשיך לתמוך בו, מתוך בטחון בכך שהוא אדם אוטונומי ונבון.

ברור שהדברים מעט שונים לגבי הנשלטים שלי, אבל גם אותם אני בוחרת עצמאיים, אמינים ונבונים. אין לי עניין באנשים שלא יכולים לחשוב בשביל עצמם, לך יש? גם לנשלט שלי מותר להמשיך לדבר עם ידידות שולטות - רק אסור לו לשרתן או להשלט על ידן בשום צורה שהיא. מעולם לא הסתיים לי קשר משמעותי (כזה שכבר התפתח) בגלל איום חיצוני, וחלקם מחזיקים מעמד שנים. אולי אתה דואג לשוא? אולי עדיף להשקיע את האנרגיה בחיזוק הקשר שלכם, במקום במניעת קשרים אחרים? ושוב, אני מאוד בעד הבהרת הגבולות, והבהרה חוזרת שלהם לאורך מערכת היחסים, כי החיים הם דבר דינמי.

זה אחרי שקראתי רק 5 עמודים מהשרשור. אולי יהיו לי עוד דברים בהמשך. כדאי לזכור שאני פוליאמורית, זאת אומרת שאני לא מאמינה שאהבה אחת באה על חשבון אהבה אחרת, וגם לא מאמינה בתפיסה הרומנטית שפרלין הזכירה, כאילו אדם אחד אמור להיות מסוגל לספק את כל צרכי השני - נפשיים, רגשיים, שכליים ופיזיים (ואנא אל תכנסו להגדרות של ההבדלים בין הקטגוריות השונות, פילוסופיה יפה למקומה ולשעתה). אני מאמינה ביחסי אמון, ביחסי שיתוף ובחברות בין אנשים. אני מאמינה שאדם הוא יצור חברתי שזקוק לקשרים רבים, מסוגים שונים, כדי להיות בריא ומרוצה. אני מאמינה שאני בהחלט מעדיפה בן זוג שיש לו מערכות יחסים נוספות מאשר בן זוג שמרגיש כלוא, מקנא, מתוסכל או מפוחד. אני מעדיפה שבן הזוג שלי יספר לי דברים בכנות ובאופן גלוי מאשר שאצטרך לבלוש אחריו מחוסר בטחון. אבל זו רק אני (ובן זוגי, כמובן, וכמה מחברינו).

עדיין, אני חושבת שעיקר דברי נכונים גם לאנשים שאינם פוליאמוריים. 

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 14 באוג׳ 2010

ליידי תמרה, אני לא פוליאמורית בכלל, ודברייך נכונים לגבי.

אני לא מנהלת מספר מערכות יחסים רומנטיות. עם זאת, לא די במערכת יחסים רומנטית, לספק את כל צרכי. למשל, בן זוגי לא מספק לי תחליף אב ואם. הוא לא מספק לי תחליף לתלמיד, ואינו מספק לי תחליף לחברי הטובים. יש בו קצת מכל אלה, אבל אינו מבטל את הצורך שלי במערכות יחסים נוספות בחיי. פשוט, מערכת יחסים רומנטית-מינית-מחייבת, אני באופן אישי מעוניינת רק באחת כזו. זה לא אומר שאני לא רוצה חברים. אני גם לא חושבת שניתוק שאר הקשרים בריא לזוגיות. כשאתה חג סביב בן אדם כמו סביב שמש ושוכח את כל שאר העולם, אתה מאבד משהו מעצמך ומפסיק להיות האדם שבו הוא התאהב.

ועוד משהו:
דובר כאן על הצורך לדבר על מערכת היחסים עם אדם חיצוני. נאמר לראובן שאם הנשלטת שלו מדברת על הקשר עם אחרים ולא איתו, סימן שיש בעיה. ובכן, אני לא מסכימה. אני לא מזלזלת בחשיבות של כנות ופתיחות בקשר, אבל אני לא חושבת שחלוקת חוויות עם אחרים היא שלילית. אני חושבת שראובן צודק בכך שיש דברים שיותר נוח לדבר עליהם עם ידידים מאשר עם בן הזוג. זו לא בהכרח בעיה.
לבחורות רבות (על גברים איני יודעת) יש צורך לדבר עם מישהו בשביל לסדר את מחשבותיהן ולברר עם עצמן מה הן מרגישות. לא בכל הרהור צריך לשתף את בן הזוג. למשל במחשבה כגון "אני מתה להצעת נישואין. איך לרמוז לו שאני מוכנה?", עדיף לשתף חבר/ה, ואלה יוכלו להציע פרופורציה ורוגע.
כשבן זוגי מרגיז אותי, אני מספרת על כך לחברה טובה, ועל ידי השיחה אני מבינה שהגזמתי ושבעצם הוא נהג כשורה. כשהוא משמח אותי, על ידי שאני מספרת לאדם קרוב, ההערכה שאני חשה כלפיו מתעצמת ואני זוכה להנאה כפולה כלפי המעשה שלו. וכו' וכו'.
לפעמים נחמד לדבר עם צד שלישי נייטרלי.

זה כשלעצמו לאו דווקא שלילי.

דווקא בגלל זה אני חושבת שלכפות על נשלטת לנתק מערכות יחסים זה דבר מאד מזיק.
דווקא בגלל זה אני חושבת שעצם קיום הידיד *לא* מאיים על הקשר.

העניין הוא, שבלי לסמוך על הנשלטת שלך, לא תגיע לשום מקום. אין ברירה אלא לתת לה קרדיט.

אי אפשר לחשוב שכל ידיד הוא אויב בתחפושת. אי אפשר לחיות ככה. חייבים לתת אמון מסויים. במי לתת אותו - זה עניין של שיפוט שהיא אמורה להיות מסוגלת לעשות.

אני מבינה את הצורך לגונן על נשלטת גם משנגמר הקשר. אם נפרדתם כידידים והרצון שלך להגן עליה הוא אמיתי - אפשר להציע לה עצה. אך יש לבחון את עצמך היטב - קל להתבלבל ולתת לרכושנות וקנאה להשפיע עליך. גם אתה (לאו דווקא ראובן, זו אמירה כללית) רק סיימת קשר ואתה פגיע, גם אתה יכול לעשות טעויות בשיפוט. לנשלטת במצב כזה, הגנה של חברים אפלטוניים ותיקים, יעילה יותר מהגנה של שולט.

Brave Dwarf • 14 באוג׳ 2010

יולי,
את באמת תרגישי שלמה עם העובדה שטדי משוחח על הבעיות העולות במע' יחסים שלכם עם אדם זר, לעצם העניין עם אישה, ועוד כזה שקרוב לוודאי לא פגש פנים מול פנים ורוב התקשורת ביניהם, אם לא כולה, מתנהלת על גבי דפי אתר כלשהו?

אגב, אני למשל הייתי מעדיף שהיא תגיד לי שלדעתה הגיע הזמן למסד את היחסים ולא ל"ידיד נפש" שלה, אלא אם היא רוצה להתחתן אתו, כמובן.

ליידי תמרה​(שולטת) • 14 באוג׳ 2010

יולי, מסכימה לגמרי עם מה שכתבת.

גמד אמיץ, אני בהחלט הייתי מרגישה טוב עם כך שבן זוגי מדבר עם א/נשים על מערכת היחסים שלנו, אבל לא עם א/נשים זרים. בהחלט ידוע לי על כמה מקרים בהם הוא דיבר על נושא קריטי עם חברות, ורק אחרי שהבשיל דיבר על כך גם איתי, מנקודה רגועה יותר, עם פרספקטיבה רחבה יותר. באופן דומה, אני מהווה אוזן קשבת לחברים ולחברות ושומעת על הבעיות וההצלחות שלהם/ן בקשרים שלהן/ם.

לי באופן אישי יותר נוח לדבר עם בן זוגי על הדברים שבינינו, בנוסף על השיחות שלי עם שתי חברות טובות, אבל זה עניין של העדפה אישית וקשור מאוד לנושאים. אבל כן, דיברתי על דברים שהיו וישנם בינינו עם עוד אנשים, וזה מעולם לא איים על הקשר.

אני חושבת שהבעיה שהעלית היא בעיה אחרת לגמרי מזו שעלתה בתחילת השרשור: עניין הזרות. אני לא מבינה למה לשטוח את כל חייך (או חייה) בפני אדם זר, אלא אם כן אין לה חברים וחברות. ואולי הוא לא זר? אולי הוא באמת ידיד/חבר ותיק? אם כבר זר, למה לא להתקשר לקו טלפוני או משהו?
אני לא מבינה את זה, אבל יודעת שאמא שלי, למשל, נוהגת לשטוח את חייה בפני נהגי מוניות. מביך לאללה, ולא הייתי ממליצה לאמץ כל מה שאמא שלי עושה, אבל לא נראה לי מזיק לזוגיות.

עניין הזרות נראה לי באמת קריטי. אני סומכת על הדיסקרטיות ועל התבונה של חברים וחברות שנבחרו בקפידה, ויכולה לבטוח בהם/ן. אני חושבת שזה לא המקרה כשמדובר באנשים אקראיים מהכלוב.

Brave Dwarf • 14 באוג׳ 2010

אז זהו ליידי תמרה, שראובן מדבר על הכלוב. גם אני בהתחלה לא הבנתי את הבעייתיות. למעשה גם אחרי ההסבר האישי שלו, לא הבנתי. עד שנפל האסימון. ולא, אני לא רואה את עצמי מתחיל להתכתב אתך עכשיו על הבעיות שיש לי עם אשתי לא משנה עד כמה נואש ומבולבל ארגיש למרות שאני מאוד מעריך ולמדתי לכבד את הדמות הוירטואלית שלך (גם סומך עליך שלא תתחילי אתי אחרי שהיא ואני נתגרש). אני כן יכול להרים טלפון לאחד משני החברים שלי אך את זה אעדיף לעשות בידיעתה ורק אחרי שמיציתי את כל הכלים העומדים לרשותי כדי לפתור את הבעיה שביני לבינה בארבע עיניים.

אגב, גם כאשר אני מתרגם את טענותיו של ראובן לעולם שמחוץ לכלוב, אני חושב שאנשים חיצוניים לא ממש יודעים להעריך את הסיטואציה כי הבעיות/אי-הבנות נוצרות לא רק על בסיס חילופי מילים אלא גם בגלל נסיבות. ונסיבות קשה מאוד לתאר פי כמה את הצד שלה שחשוב כאן לא פחות משלי. אני הרבה יותר סומך על שיחה בלשון: בואי נדבר על מה שקורה בינינו, יכול להיות שאני לא מבין משהו וזקוק להסבר, מה את היית עושה לו היית במקומי? כי מה שהחבר שלי, סרגיי, היה עושה במקומי לא כל כך מעניין אותי. פרט למבט נוסף, וגם הוא בערבון מוגבל, הוא לא יכול להועיל למע' יחסים שלי. מה שכן מעניין אותי זה מה היא מרגישה ואיך היא רואה את הדברים כמו כן להראות לה איך רואה אותם אני. מניסיוני זה עובד הרבה יותר טוב, מקרב (או מרחיק בזמן) וגם חוסך (כך או כך) אי הבנות עתידיות נוספות.