צנזורה?

Re: המלט -

המלט • 19 ביולי 2012

עם כל התסכול והצער שבדבר, את טועה. וההשוואה לנכים לחלוטין איננה הוגנת. אם אדם בריא רוצה מספיק, הוא ירזה. נכה, לעומת זאת, יכול לרצות עד מחר והוא לא יתחיל ללכת פתאום.

Re: המלט -

בלוסום​(לא בעסק) • 19 ביולי 2012

ואיפה הגורמים הביולוגים להשמנה? הם לא משפיעים באופן קריטי? אני לגמרי מבינה את מה שאתה אומר-שיש בחירה וכו', מה שאני אומרת שלמרות שיש בחירה - יש גורמים שמשפיעים, ומקבעים את ההשמנה.
ואם כבר דיברת על נכות - השמנה זו בהחלט נכות. אולי לא כמו פגיעות אחרות בגוף, אבל בהחלט היתי מקטלגת אותה כנכות - רגשית ופיזית.

Re: המלט -

Purple Phoenix​(נשלטת){Loki the t} • 19 ביולי 2012

המלט, לא כל אדם פשוט "יכול להפסיק להיות שמן"
להשמנה יש מגוון סיבות מלבד אכילה יתרה: בלוטת התריס שלא מתפקדת, כדורים כרוניים שלוקחים שרובם (לפי אלו שנתקלתי בהם לפחות) משמינים וכן הלאה.
אני לא אומרת שזה נכון לגבי כל המקרים, אבל יש כן הרבה מקרים שכל מה שציינתי תקף לגביהם.
להרזות זה לא דבר פשוט, להרבה מהאנשים שאני מכירה- גם כשאוכלים נכון, עושים כושר וכן הלאה.
לפעמים יש גם משהו בגנטיקה ש"עוזר" להשמנה, כלומר, מקשה מאוד על אדם לרזות.
אני לא אומרת שזה לא אפשרי, אני אומרת שזה מאוד מאוד קשה במרבית המקרים. גם כאשר "שמים מחסום לפה".
אני מכירה מקרה ספציפי שבו אישה רזתה כממאה ומשהו לארבעים קילו
איך?
היא הפסיקה לאכול.
או ליתר דיוק אכלה קוטג' ליום.
לשמחתי הרבה, היא חיה היום. השמינה קצת בחזרה, בעיקר השמינה בגלל הכדורים שהיא לוקחת ובגלל בלוטת התריס שלה שלא עובדת, אבל היא עדיין בקושי אוכלת משהו.

בנוגע לאותו אדם שכתב את הפוסטים. אם זה היה רק מסתכם בפוסטים שלו או אפילו בפרסום דברים בפרומים ניחא, אבל אותו אדם גם נכנס לבלוגים של אנשים וניסה להעליב אותם שם בכל דרך.
אני אישית דוגלת בחופש הביטוי, מאוד.
אני לא חושבת שהיה צריך להעיף אותו מכאן בגלל הדברים שהוא כתב, אני כן חושבת שאם הוא איים על אנשים אז זה כבר מצריך העפה מהאתר.
ואני בהחלט חושבת שהדברים שהוא כתב הם מעבר להסתה או מעבר ל"אמירת אמת" כלשהי בחוסר טקט. הבנאדם כיוון לפגוע, לא באמת מעניין אותו הבריאות של הנשים השמנות, מעניין אותו לפגוע, זה בעיניי טרול.

Re: המלט -

המלט • 19 ביולי 2012

לא אמרתי שזה קל. כמו כן, דיברתי על "אדם בריא".

Re: המלט -

Purple Phoenix​(נשלטת){Loki the t} • 19 ביולי 2012

לא עשיתי סקר, גם לא קראתי סקרים בנושא.
אבל מהידע האישי שלי בלבד וממגוון האנשים שאני מכירה, רובם אינם בריאים.
ועקרונית לפי מדדים של נכות- כאשר יש לך BMI שהוא מעל ל-40 אתה זכאי ל-20 אחוזי נכות אוטומטיים מביטוח לאומי.
*לא שזה כזה אומר משהו, אני אישית לא אוהבת את ההגדרות של ביטוח לאומי לנכות ולא מסכימה עם רובם

Re: המלט -

Red Leaf • 20 ביולי 2012

אני נוטה להסכים איתך המלט. רוב האנשים שאני מכיר, לא מטפלים בעצמם - ומאשימים את הסביבה, את הגנים ומה לא כאמתלות למצבם הבריאותי. חלק מאוד קטן, עושה משהו אמיתי בשביל זה. לקבל תפריט של תזונאית קופת-חולים, זה לא דיאטה, כמו שללכת רבע שעה ביום, זה לא ספורט.
מי שרוצה להרזות, ומצבו הנוכחי מפריע לו - צריך להבין שהוא יצטרך לעשות שינוי ולהקריב דברים עבור זה - לרבות אוכל לא בריא(שעשוי להיות מאוד טעים וקשה לוויתור), עצלנות, זמן מחשב/טלוויזיה וכדומה. רוב האנשים, לא מוכנים לעשות ויתורים מספיקים ולהתחייב למטרה, גם כשהם יודעים שהם טועים ושזה חשוב מאוד לבריאותם.
אני מכיר מספיק אנשים שהם באמת חולים, ולא סובלים תירוצים כמו גנטיקה, מחלות וכדומה, וברגע שהבינו שיש טעם לעשות מעשה, הם עשו מה שצריך, שינו את סגנון חייהם, התחייבו למטרה - והצליחו. בלי שום תירוצים, להיפך - ההגבלות רק איתגרו אותם יותר, ודירבנו אותם להמשיך ולהלחם.

מספר האנשים שבהם לא יכולים להרזות, בגלל בעיות אמיתיות, קטן באופן מאוד משמעותי, ממספר האנשים שטוענים שהם לא יכולים לרזות, בגלל בעיות בריאותיות.

Re: המלט -

בלוסום​(לא בעסק) • 20 ביולי 2012

אולי לא תכליל? הנה אני דוגמא מצויינת: לפני שהלכתי לניתוח לקיצור הקיבה, הבנתי שאם לא אעשה שינוי טוטאלי מהמוח, כלום לא יעזור. אז לקחתי אחריות על עצמי, על החיים שלי, על האכילה והרגשות שלי, ובעזרת הניתוח הורדתי כמעט 50 (!) קג ממשקלי. דברים נראו נפלא. שיניתי הרגלים, הלכתי לחדר כושר, אכלתי עד שובע - היה נראה
שהכל בחיים שלי הולך להשתנות.

ואז החיים קרו לי, כמה דברים שגרמו לתאבון שלי לחזור במלוא עוזו, לאכילה שלי לחזור להיות רגשית,
והשמנתי את רוב המשקל שהורדתי.

אז אני חושבת שאתה חוטא בכך שאתה מכליל ומנפנף את הגורמים להשמנה, שכפי שראית הם חזקים יותר מכל רצון לפעמים, כאילו היו דבר של מה בכך. מתוך הנסיון שלי רואים כמה אתה טועה בטיעון שלך.

Re: המלט -

Red Leaf • 20 ביולי 2012

לא רואים כלום.
יש מספיק מטפלים שמתמחים באכילה כפייתית שיכלו לעזור. מה שאת תיארת זה מה שקורה לרוב האוכלוסיה, מגיעים לתוצאה מסויימת, מזניחים - ואז מתפלאים שחזרתם למצב ההתחלתי ואף חמור מכך.
בYNET היו מספיק כאלה שסבלו מאכילה רגשית, ויחד עם זאת, הגיעו לתוצאות מאוד טובות - החוכמה, והקושי הארי - הוא לשמור על התוצאות, אחרי שהשגת אותן, ולא להכנע.

Tobias​(אחר) • 20 ביולי 2012

אני אבהיר.

אין השוואה בין שמנים לנכים.
זו לא הייתה הכוונה.

הכוונה הייתה "שאמת מתריסה וחסרת טאקט" הוא משפט שאפשר להתעלל בו בקלות,
כי יש המון אמת, והמון אמת מכוערת.
וגם האמת הזו היא סובייקטיבית לרוב.

מה זה משנה אם אתה צוחק על נכה או על שמן אגב?
בגלל שאחד ---טכנית-- יכול לשנות את המצב שלו, זו סיבה לצחוק וללעוג לו?
האם על פי כך צריך גם לצחוק על אנשים עניים? שטכנית יכולים לשנות את המצב שלהם?
מה אם לצחוק על אנשים באבל? הרי טכנית, המצב שלהם לא קבוע, רגשות אפשר לשנות,
הם פשוט צריכים להיות "חזקים" וזהו, מה זה כל הבכי הילדותי הזה.....אז מה עם הבן שלך מת.

וגם, אני אדגיש, שבהודעה שכתבתי לא התייחסתי לנושא המשקל כאמת מתריסה וחסרת טאקט, אלא לנושא הדחוי\ה.
שם זו קביעה למשל שאין לה ביסוס, ויש בה הכפשה גם אם כל שאר הטקסט הוא רק "אמת מתריסה וחסרת טאקט"

מעולם לא ביקשתי לחסום את א"מו. או לזרוק אותו מהכלוב, או אפילו לצנזר אותו האמת.
בעיקר כי כל מה שהוא זה פרובוקטור בשקל, ואני דווקא אוהב את העובדה שהקיום שלו מצית דיונים.

הדיון של כולנו כאן לגבי אם יש לו מקום בכלוב או לא, הוא רק דיון, אין בו כוח ממשי, מאחר ואין בסופו קבלת החלטה או פעולה כלשהיא.

העובדה היא שהאדם הועף כרגע, בגלל שהוא תקף וסחט ואיים אישית על מישהי, ולא בגלל התכנים שלו.

עוד משהו לגבי צנזורה,
אני לא ממש רואה אותה הרבה בכלוב,
אני מסוגל לראות תגובות של אנשים כשנוגעים להם בנושאים שהם טאבו בשבילם, לרוב תגובות אמוציונליות ואוטומטיות, אבל עדיין, אי אפשר להעלות נושא לדיון ציבורי מבלי לתת לאנשים את היכולת להביא את הדעה שלהם, גם אם היא נשמעת לך מטומטמת, שהרי זה בדיוק העניין עם צנזורה, היא פועלת לכל הכיוונים בהתאם למי שקובע לה את הגבולות, ואני יודע שאני בעצמי חוטא במחשבה המון בנושא הזה כשאני שואל כל פעם שאני קורא תגובה שנשמעת לי כמו קריאה נואשת של "אנא טאבי, שלח את היד דרך המסך ותוריד לי כאפה" למה מרשים לאנשים האלו לכתוב\לדבר\להתקיים?

די אנושי לא?

צ'שייר • 20 ביולי 2012

שמע tebayes
גם צהלות שיטנה וקריאות ללינץ' של המון המסתער על ערבי הנחשד כמחבל היא ,"התנהגות אמוציונלית ודי אנושית" כהגדרתך.נוכל להסכים כי "האמוציה האנושית" לא הופכת אותה לראויה?
ולנמשל-התכנסנו כאן,בנות ובני מעגלים חברתיים שונים,השקפות עולם שונות,גילאים שונים והרלוונטי מכל,בעלי סטיות שונות.מה אם כך המכנה המשותף ,למעט הספנק דייט, המותיר אותנו במקום הזה?
לטעמי,יש לכך תשובה אחת בלבד-הציפיה לסובלנות סטייתית הדדית אותה לא נמצא במעגלים חברתיים ואינטרנטים אחרים.עכשו,בוודאי "שמותר ואנושי"לעקם פרצוף בפומבי אל מול עולמו של האחר כפי שאף "מותר" לקרוא ממגילת איכה במסיבת יום הולדת.אלא שה"מותר" הזה הוא בדיוק אותו "מותר" ממנו אנחנו נמלטים לכאן מעת לעת.השיפוטיות מעקמת הפרצוף.
אתה מצליח לדמיין לעצמך באתר לסבי המשתתפות מעקמות את אפן בפומבי לנוכח הומוסקסואליזם גברי" כי זה מסוכן בריאותית" או כי זה מבטא"שנאת נשים" ? נכון שלא? הן הרי לא תעלנה על דעתן,ללא קשר למידת החיבה האישית שלהן לתופעה,לחטוא בדריכה על אותה סובלנות אותה הן מבקשות לעצמן.
ואותה סובלנות אמיתית,לא מוצהרת וססמאתית,היא,לדעתי לפחות ,נשמת אפו ועילת קיומו של האתר הזה.
אז כן,"מותר ואנושי" לצקצק בלשון לנוכח סטיה לא אהודה.רק אל יתפלא המצקצק אם בנסיבות אלה הוא נתפש ע"י אחרים לא רק כמאוס אלא גם כצבוע.
ולא,חד משמעית הדברים לא כוונו אליך אישית.