''ידיד נפש''

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 14 באוג׳ 2010

כן, בהחלט ארגיש עם זה שלמה.

ראשית, תלוי על מה הוא מדבר. עצם זה שהוא מדבר על מערכת היחסים זה בסדר. אם הוא מסתיר ממני בעיות שיש בינינו זו בעיה, אבל עצם זה שהוא מדבר עליהן עם אדם נוסף לא מהווה בעיה כשלעצמו.

לא, לא אכפת לי אם זה ידיד קרוב או מכר וירטואלי. הצורך נענה כך או כך וזו הבחירה שלו עם מי יותר נוח לו. למעשה, אפילו יותר נוח לי אם זה מישהו שלא מכיר אותי. יש דברים שאני לא מעוניינת לחלוק עם החברים שלו. אני מעדיפה שיפנה לאנשים שאיני מקיימת איתם כל קשר.

שנית, ישנם דברים (לא מיסוד הקשר, במקרה שלי, אבל זו הייתה סתם דוגמה), שאכן הייתי מעדיפה שיתייעץ בהם עם אחרים לפני שיפנה אלי. שכן, יש קשיים במערכת היחסים שעצם זה שאני נאלצת להסביר לו, מקשים עלי. למשל, אם אני צריכה שיפגין יותר קשיחות כלפי ולא יציית להוראותי - כאשר אני אומרת לו זאת בעצמי הרסתי את כל הקטע. שוב, זו סתם דוגמה.

העניין הוא שעצם זה שהוא מתייעץ עם אנשים שהם לא אני וחולק איתם מחשבות לגבי הקשר שלנו, זה בסדר. הבעיה היא אם הוא לא מסוגל להיפתח בפני - אבל אין לזה שום קשר לשיחה עם אדם אחר, וקיום בעיה זו ו/או פתרונה אינו תלוי בקיום או אי קיום אדם נוסף שניתן לדבר איתו.

ולפעמים גם, יש דברים שיש חשש להעלות, והשיחה עם ידיד נותנת את האומץ.
הפואנטה שלי היא שאין לי בעיה עם עצם החלוקה עם צד שלישי ואיני רואה בזה סכנה לקשר.
הייתה בזה בעיה אילו טדי היה מין דביל כזה נטול יכולת שיפוט שמקשיב לכל עצת אחיתופל שניתנת לו, אבל אם זה היה המצב בטח לא הייתי מתאהבת בו מלכתחילה.

Brave Dwarf • 14 באוג׳ 2010

אני מבין את הגישה שלך והיא מאוד שונה מ- דסקרטית-עד-טירוף שלי וטוב שכך כי אם היית אני, קרוב לוודאי טדי לא היה מאוהב בך.

עוררת לא מעט שאלות כמו תמיד, יולי, אותן אני כמובן לא אשאל. זה תמיד נורא כיף לקרוא את התגובות שלך, שתדעי. בגלל התוכן שלהן וגם בגלל האופן בו את בוחרת להציג את דעותיך. בכל מקרה, אני לא מסכים עם כל אלו שהצליפו בראובן בהאשמות בטיפשות או בקנאה. אפשר לא להיות קנאי לה אבל כן להיות קנאי לאינטימיות של מערכת יחסים. מצד שני אפשר, כמוך, גם לא.

שבוע טוב ותודה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 15 באוג׳ 2010

תודה רבה!!!

אשמח לשמוע עוד על הקנאות הזאת, על הטעמים שלה. האם מדובר רק ברצון הפשוט לשמור את האינטימיות שלכם לעצמכם, או שאתה רואה בעיה של ממש ואף סיכון, ברצון שלה (*אם* תרצה) לחלוק עם צד שלישי.

דווקא חבל לי שאתה לא שואל את השאלות. הן הדבר המעניין ביותר, מבחינתי, בפורום הזה. השיחה על הדברים עצמם ולא על כל מיני "מסביב". אבל כמובן שבהתחשב בדבריך זה מבוי סתום, הרי אני אוהבת לדון בפורום בעניינים אינטימיים, ואתה לא ובכל זאת אני רואה לנכון לכל הפחות לחלוק אתך את משאלותי, הגם שידוע לי שלא ייענו. כך או כך תודה על גובה העיניים.

Brave Dwarf • 15 באוג׳ 2010

(כאילו שלא ידעת).

ברור שלא אשאל. אני באמת ובתמים לא מסוגל. אולי מתישהו בשרשור יותר מכובד (וכן, אני מאמין בהחלט ביכולתם של שיחות/שרשורים להיות מודבקים טומאה). כן אשיב לך על השאלה.

"בעיה של ממש ואף סיכון". בוודאי. אחרת השמירה על האינטימיות לא הייתה עקרונית לי כל כך. אלא שלא מדובר בסיכון כי תבגוד או תלך, אלא בסיכון שאותה האינטימיות שחשובה לי תאבד או תיפגע. אני מנחש (תקני אותי אם אני טועה) שבעיניך זה נראה כמו חתיכת מעמסה. אולי. אבל אלו חומרים מהם עשוי אני ויכול להיות שראובן גם ולבטח עוד אדם או שלושה. מה עוד שאני לא מאמין בתכונות אופי בלתי תלויות. אנחנו כולנו עשויים משרשרת של תכונות, מושגים והרגלים כאשר כל לולאה שזורה בחברתה. כך שיכול להיות שהקנאה שלי לאינטימיות היא תוצר של תכונות אחרות שלי שבעיניך, למשל, דווקא ייראו חיוביות ואפילו יתרון, או שאולי החצנה "עפ"י אני" של תכונה כלשהי שקיימת גם בך.

מיד אחרי לבנון השנייה אומצתי ע"י זוג חברים (יש מי שמאמץ חתול רחוב ויש מי שמאמץ גמד, לכי תביני). בגלל שהתגוררתי אצלם בתנאי בית מלון חמישה כוכבים השתדלתי לעזור לחצי הנשי בעבודות הבית. היא לימדה אותי ללוש בצק, להכין חזרת (וגם איך השורש הזה בכלל נראה), לאפות עוגות ופשטידות, לערוך קניות שכללו לא רק בירה וזיתים וגם שמגירת הגרביים נועדה באמת לגרביים ולא לפחיות ריקות, אבל כשהופעתי בחדר הכביסה כדי לעזור לה לתלות, גירשה אותי משם ונעלה את הדלת מול אפי. "אני בשום פנים ואופן לא אסכים שתתעסק עם התחתונים והחזיות שלי" אמרה. אח"כ אף הסבירה שהלבשה תחתונה שלה פרטית ואינטימית בעיניה עד כדי כך שאפילו כאשר היא תולה את תחתוניה, היא תולה אותם על החבל הפנימי, מוסתרים ע"י פרטי לבוש אחרים. מכיוון שמדובר באישה צעירה וליברלית, ההכרזה הזאת שלה תפסה אותי קצת לא מוכן. אבל במחשבה שנייה אני מאמין שהבנתי אותה. אז עבורי הבוקסרים שלי לא יותר מפיסת בד ואני קונה אותם בחמישיות ובמשקל, אבל עבורה שנכנסת לחנויות הלבשה תחתונה מתוך כוונה להפתיע את אהובה באותו לילה, ובוחרת בפריטים מתוך מחשבה עליו, הם משהו אחר לחלוטין. (-:


יולי, אני בשום פנים (!) לא מתכוון לומר שהאינטימיות שלך בעיניך שוות ערך לבוקסרים הנמכרים במשקל. אני רק הבאתי עוד דוגמא לאופן בו אנחנו מקפלים במושגים שלנו חלקים מאתנו (או בחלקים מאתנו את המושגים) שאח"כ משמשים לנו חלוקי אבן של תחושות, רגשות, זכרונות וכד' בנהר שהוא חיים.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 15 באוג׳ 2010

חי חי. לא חשבתי שהשוות את אהבתי לבוקסרים, אם כי הרעיון מעודד אותי לכתוב שירה רומנטית שתעשה בדיוק את זה

דווקא הסברת את עצמך היטב. אני אפילו יכולה להזדהות, אבל כן - השטח הזה אצלי מצומצם יותר. יש דברים שהם "רק שלנו", ואני מצפה מבן זוגי שישאיר אותם כאלה, אבל הקבוצה שמקיפה את הדברים האלה היא לא גדולה. ואני סומכת על שיקול הדעת שלו. כלומר, אני יודעת שהוא מדבר עלי עם חבריו, ולא חקרתי מה בדיוק נאמר. אני סומכת עליו שידע איפה הגבול, כולל לדעת איפה הוא אצלי.

וגם, בעוד שיש דברים שאני לא חולקת כי הם "רק שלי", זה משום מה לא מפריע לי אם הוא לא יעשה את זה. אני לא רוצה לדבר על נושאים מסויימים ביני לבינו, אני רוצה לשמור אותם לעצמנו. אבל אם הוא חש רצון לדבר על זה עם מישהו אחר זה לא מפריע לי. אני מצפה שלא יעלה את זה בפני האורחים שלנו, אבל באופן פרטי, אחד על אחד, שיעשה מה שהוא רוצה עם החברים שלו. אפילו לי זה נראה קצת מוזר כשאני מציגה את זה ככה, אבל אני חושבת שקשר שלו עם כל אחד מחבריו הוא פרטי וזה עניינם מה הם חולקים זה עם זה ומה לא, והזכות שלי להתערב בזה היא מוגבלת. ליתר דיוק - אני עצמי מגבילה אותה כי אני לא רוצה שזה יהיה משהו שנתון להחלטה שלי.

Brave Dwarf • 17 באוג׳ 2010

מסתובב סחור סחור סביב התגובה שלך, יולי, ולא יכול להניח לה (או שמא היא זו שאינה מניחה לי?)

את יודעת מה אני חושב? אני חושב שזה עניין של סדר עדיפויות. את בחרת להגביל את עצמך, אני בחרתי שלא. אני גם מבין מדוע את בוחרת "להגביל את עצמך" ומדוע את "מצדיקה" (מילה לא נכונה אולי, אנא אל תעלבי) את בחירתך זו בטענה שאם תנהגי אחרת, הרי שמשל אינך בוטחת בו ובאלו שבחר להיות חבריו. סדר עדיפויות שלנו שונה, יולי. האינטימיות שלי אינה עומדת כנגד טיבו/ה או יושרו/ה של החבר/ה של אהובתי. זאת אינה קפריזה, אלא טאבו.

אני סומך על אהובתי בעיניים עצומות. ואיך אוכל שלא, הרי השכנתי בה את לבי. בין היתר אני סומך עליה שאת האינטימיות שלנו לא תחלוק כי היא יודעת שזה יפצע אותי אנושות ויכאב לי מנשוא.

וכן, זאת חולשה, עמה אני שלם. (-:

ליידי תמרה​(שולטת) • 17 באוג׳ 2010

אני חושבת שחלק ממערכת יחסים שבנויה לטווח הארוך הוא להכיר את חולשות הצד השני ולהתחשב בהן. זה דורש תקשורת ומידה גבוהה של חשיפה, ולא תמיד קל לשולטים ולשולטות לומר "נפגעתי" או "זה יפגע בי". ואולי זה דורש שרשור חדש.

ועדיין, נראה לי שיש גבולות שהגיוני להציב (כמו למשל, אל תדברי על נושאים אינטימיים עם גברים אחרים, כי זה יפגע בי) לבין גבולות שלא הגיוני להציב (כמו, לדעתי, אל תדברי אם אף אחד בכלל על מערכת היחסים שלנו, או אל תדברי עם שולטים אחרים באופן כללי).

אני חושבת שאני הייתי שמה את הגבולות למבחן החברה הטובה: איך הייתי מרגישה לו בן הזוג החדש של חברתי הטובה היה שם לה את הגבול הזה? אני חושבת שקל יותר לראות מתי הגבלות עוברות את גבול ההגיוני לכיוון הגבול המסוכן-רגשית כשלא מסכלים על העניין באופן מאוד אישי.

יש גבולות מסוימים (ואני לא מדברת על מה שאתה הצגת, BD) שהם מהסימנים הראשונים למערכת יחסים לא בריאה - לאו דווקא מערכת מתעללת, לפעמים רק כזו שיוצרת תלות רגשית מוגזמת ולא בריאה, כזו שמנטרלת את האוטונומיה של האדם השני.

Brave Dwarf • 17 באוג׳ 2010

ליידי תמרה, אל תתנצלי. כאשר הטיעון מנומק, אני מוכן/רוצה לספוג גם טענה שמערכת יחסים שאני מנהל או רוצה לנהל או כזו שתתנהל עפ"י החוקים שלי, "אינה בריאה". זאת עוד אחת הסיבות מפאתן אני כאן. אחרי הכל תמיד עומד לרשותי ה"תירוץ" שאיני כופה דבר על אף אחד/ת ובוחר להיות לי רק כאלו שבאמת תואמות את דרישותיי.

ולעניין: גם כאשר אשה פונה אלי מיוזמתה ומשוחחת עמי על בעיות שיש לה במערכת יחסים שלה, אני נמנע מלחוות דיעה חד משמעית לגבי סיטואציה ספציפית. כן, גם בכלוב, גם באדומות וגם על גבי דפי הפורומים השונים (ר' שרשורה של מייפל1 מלפני כחודשיים ימים בפורום זה). למעלה מזאת, בכל פעם שאני נקלע למצב כזה, אני חומק משאלת ה"מה היית עושה במקומו או במקומי" ולפעמים אפילו מוותר על להגיב לשרשור X כיוון ששאלה כזו עשויה לעלות בו.

אני מניח שזה אומר שאיני עשוי מחומרים המאפשרים לי להקרא "ידיד נפש" ואולי מחסורם אף גורם לי להשמע מעט (ואולי קצת יותר) "רכושני" או ככזה שכן עשוי לגרום לזו שממול להתלות בו. אבל ליידי תמרה, מה הופך את אותה התלות ל"לא בריאה" ומי קובע את הגבולות בנדון אם לא זו עמה אני חולק את חיי והחליטה על דעת עצמה שאני שווה את ה"הקרבות" המסויימות שאני דורש מצדה?