דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 4 שנים •
7 בינו׳ 2020
סליחה שיצא בעוד הודעה, נשמט מהקודמת ואי אפשר לערוך
https://www.google.com/amp/s/www.the-scientist.com/features/are-the-brains-of-transgender-people-different-from-those-of-cisgender-people-30027/amp |
|
|
israelislave
|
לפני 4 שנים •
8 בינו׳ 2020
1) אם גרטה טונברג יכולה להיות מומחית לאקלים בהחלט יש מקום לשפירו להביע דעתו על מגדר
2) סיימתי להתגונן. תראה לי מקום אחד, סיבה אחת מדעית, מנומקת שמסבירה מהם הנימוקים המדעים לשינוי ההגדרה ב DAM |
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 4 שנים •
8 בינו׳ 2020
כבר הראיתי לך שפוליטיקה יצרה את ההגדרה, ופוליטיקה שינתה אותה. לא מדע, בשום קצה. ואתה מתעקש "איפה המדע".
מראים לך בדיוק למה נוצרה ההגדרה - פוליטיקה. ואתה ממשיך להגיד שזה היה תוצאה של מחקר. האנשים *שכתבו* את נהגדרה אומרים שהם *לא* חשבו שזו מחלה, רק רצו לוודא שיהיה בסיס לטפל בהם, אחרת חשבו שהם לא יקבלו כלום. ואתה ממשיך עם "זה היה מדע". לא לא לא. אין מדע כזה. ולכן אין מדע שהוציא את זה. זה יצא כמו שנכנס - פ ו ל י ט י ק ה. אבל, לך אין בעיה לקבל שזה *יצא* בגלל פוליטיקה, זה מתאים לסיפור שבנית. אתה פשוט לא מוכן לקבל שזה *נכנס* בגלל פוליטיקה. אם המציאות יושבת לך מול הפנים, ועדיין אתה לא יכול לקבל אותה, אז בעיה שלך. המציאות לא תשתנה בשבילך. ואחרי ש*אתה* אמרת שפוליטיקה לא צריכה לשחק תפקיד בטיפול נפשי, *אתה* מביא פוליטיקאי. ומה אכפת לי מי מומחה אקלים? אם אנשים בוחרים להקשיב לאיזה ילדה, זה מעלה את בן שפירו לדרגת מומחיות גבוהה יותר? אתה אמיתי? קשה למצוא פעילים שיצעקו נגד שפירו? ומה זה אומר? מה זה אומר אם אנשים חושבים כמוני או לא? השאלה היא מה *היחידים* שמוסמכים לקבוע מה מחלה ומה לא אומרים. אם בן שפירו כזה מומחה, אני מציע בחום שתפנה אליו אנשים לטיפול |
|
|
|
israelislave
|
לפני 4 שנים •
8 בינו׳ 2020
כלומר, אם אני מבין אותך נכון, כותבי ה DSM אומרי שאין שום בעיה עם אנשים שלא מוצאים את עצמם במין הביולוגי שלהם? הם בכלל נכנסו ל DSM כלוקים בהפרעה בגלל פוליטיקה אבי הוצאו ממנה כי עם הזמן הבנו שהכנסו הרבה הגדרות מוטעות ועכשו תיקנו, אהה, וגם כי לא רצינו לייצר להם סטיגמה.
ואם רק ניתן להם את האמצעים הכלכלים והתמיכה המוסרית\חיבוק חברתי\נכנע לכל הדרישות והתכתיבים שלהם אז הם כבר לא יהיו האוכלוסיה הכי אבדנית? |
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 4 שנים •
8 בינו׳ 2020
רגע, רגע. את הסוף אתה דחפת שם. אני לא אמרתי מילה על אסטרטגיות התמודדות, טיפולים, טיפולים מונעים. לא דיברתי מילה על חינוך או תרבות. המקומות בהם הזכרתי סטיגמה מבוססים על דברי המומחים, ומתייחסים לאבחנה ולפוליטיקה סביבה ולא לטיפול.
אין לי מושג מה הטיפול הטוב ביותר, לא חקרתי. ובהימור פרוע, גם אתה לא. (והמחקר השוודי הוא *לא* על יעילות הטיפול, וכבר דנו בזה פעמיים). אבל למה לקפוץ מאחד לשלישי? מה הקשר אם זה מחלה נפשית או לא לתרומה של חינוך למצבה של הקהילה הזו? אני לא מורה, ולא איש חינוך. עזוב אותי מלהצדיק מדיניות שאני לא מבין בה כלום. אבל אם המדיניות גרועה - לך לקובעי המדיניות ותדרוש הסברים מהם. המדע חוקר ומדווח, מקסימום מייצר טכנולוגיה. מדיניות מכתיבים פוליטיקאים (ואם עוד לא הבנת, אז כן, גם בראש גופים מדעיים עומדים פוליטיקאים. שוק) עכשיו מה שאלת? אם כותבי הdsm לא רואים בעיה? ברור שהם רואים בעיה, אחרת הם לא היו מתערבים. אבל למה נדמה לך שזו הבעיה שאתה רואה? הם רואים אנשים שזקוקים למגוון צורות של סיוע על מנת לנהל חיים פרןדןקטיביים ומספקים. הם רוצים לוודא שהאנשים האלה יקבלו את הנחוץ. זהו. אישה בגיל העמידה לא סובלת משום מחלה, פשוט מפסיקה הווסת. אין זיהום, אין דלקת, כלום. אבל הן סובלות מבעיות שונות, כולל אי יציבות רגשית. אז רושמים הורמונים כדי להקל על האישה הזאת. האם זה מעלים את גיל העמידה? אם גיל העמידה יצר בעיה בהערכה עצמית ודיכאון, האם זה סימן שגיל העמידה הוא מחלת נפש? לא, אבל נשלח את האישה לטיפול. ולמטפל יהיה מידע על הפרעות נפשיות נפוצות בגיל העמידה, כדי להכווין טיפול. *זה אותו דבר*!! מה עדיין לא ברור? |
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 4 שנים •
8 בינו׳ 2020
בוא ניקח נסיונות התאבדות, שזה הנתון שאתה כל כך אוהב, ונבדוק משהו. הנה מידע ממחקר מקיף בישראל על ניסיונות התאבדות והתאבדויות.
1. 47% מהנסיונות בנשים ו41% בגברים מתרחשים בגילאים 10-24. אחוז כל כך גבוה ניתן להסברה רק בצורה אחת - נער/ה זה איזושהי מחלה נפשית. 2. בשנים עד המחקר, חלה עלייה מדהימה של 59% בנסיונות של בנים לא ערבים בגילאים 15-24. כנראה שלהיות נער יהודי זה מחלת נפש שמחמירה מאוד בשנים האחרונות. 3. יהודי אתיופיה לא מראים הבדל מאחרים בארץ, אבל עולים מברית המועצות עושים פי 1.3 יותר ניסיונות. כנראה שלעלות מברהמ לשעבר זה מחלת נפש, ולעלות מאתיופיה זה שפוי (האמת, הנתון הזה דווקא הגיוני) 4. בבת ים, תל אביב, טבריה ועוד כמה ערים, שיעור הנסיונות גבוה פי 2 משאר המדינה. אזור מגורים, מסתבר, הוא מחלת נפש 5. וכמובן, אחת האוכלוסיות שמצליחות להתאבד - גברים גרושים. לא מצאתי נתון מדויק, אבל ראיתי הערכות של פי 7 בעיתונות. אני מניח שברור לכולנו שלהיות גרוש זו מחלת נפש. ותן לי לנחש, קצת הסברה, תשומת לב מרופאים, שינויים קטנים בחוק - וגברים גרושים יפסיקו להיות האוכלוסייה האובדנית ביותר בקרב גברים בארץ? אתה עדיין בטוח שנטייה אובדנית גבוהה בקרב אוכלוסייה מסוימת מעידה שאותה אוכלוסייה היא, כשלעצמה, חולת נפש? או, אולי, רק אולי, אוכלוסייה בריאה שנמצאת במצב חברתי-כלכלי-פסיכולוגי קשה מאוד, נוטה לפתח קשיים נפשיים, שאין להם קשר ישיר למצבם המקורי? האם ייתכן ולהיות גרוש זו לא מחלת נפש, אבל גרושים נמצאים בתנאים קשים מאוד שדוחפים אותם להתאבדות? האם ייתכן שלהט"ב זו לא מחלת נפש, אבל להט"ב נמצאים בתנאים קשים מאוד שדוחפים אותם להתאבדות? האם ייתכן שהתבגרות זו לא מחלת נפש, אבל נוער נמצא בתנאים קשים מאוד שדוחפים להתאבדות? |
|
|
|
israelislave
|
לפני 4 שנים •
9 בינו׳ 2020
דרקן ראהל כתב/ה: אישה בגיל העמידה לא סובלת משום מחלה, פשוט מפסיקה הווסת. אין זיהום, אין דלקת, כלום. אבל הן סובלות מבעיות שונות, כולל אי יציבות רגשית. אז רושמים הורמונים כדי להקל על האישה הזאת. האם זה מעלים את גיל העמידה? אם גיל העמידה יצר בעיה בהערכה עצמית ודיכאון, האם זה סימן שגיל העמידה הוא מחלת נפש? לא, אבל נשלח את האישה לטיפול. ולמטפל יהיה מידע על הפרעות נפשיות נפוצות בגיל העמידה, כדי להכווין טיפול. *זה אותו דבר*!! מה עדיין לא ברור? בוא ניקח נסיונות התאבדות, שזה הנתון שאתה כל כך אוהב, ונבדוק משהו. הנה מידע ממחקר מקיף בישראל על ניסיונות התאבדות והתאבדויות. 1. 47% מהנסיונות בנשים ו41% בגברים מתרחשים בגילאים 10-24. אחוז כל כך גבוה ניתן להסברה רק בצורה אחת - נער/ה זה איזושהי מחלה נפשית. 2. בשנים עד המחקר, חלה עלייה מדהימה של 59% בנסיונות של בנים לא ערבים בגילאים 15-24. כנראה שלהיות נער יהודי זה מחלת נפש שמחמירה מאוד בשנים האחרונות. 3. יהודי אתיופיה לא מראים הבדל מאחרים בארץ, אבל עולים מברית המועצות עושים פי 1.3 יותר ניסיונות. כנראה שלעלות מברהמ לשעבר זה מחלת נפש, ולעלות מאתיופיה זה שפוי (האמת, הנתון הזה דווקא הגיוני) 4. בבת ים, תל אביב, טבריה ועוד כמה ערים, שיעור הנסיונות גבוה פי 2 משאר המדינה. אזור מגורים, מסתבר, הוא מחלת נפש 5. וכמובן, אחת האוכלוסיות שמצליחות להתאבד - גברים גרושים. לא מצאתי נתון מדויק, אבל ראיתי הערכות של פי 7 בעיתונות. אני מניח שברור לכולנו שלהיות גרוש זו מחלת נפש. ותן לי לנחש, קצת הסברה, תשומת לב מרופאים, שינויים קטנים בחוק - וגברים גרושים יפסיקו להיות האוכלוסייה האובדנית ביותר בקרב גברים בארץ? אתה עדיין בטוח שנטייה אובדנית גבוהה בקרב אוכלוסייה מסוימת מעידה שאותה אוכלוסייה היא, כשלעצמה, חולת נפש? או, אולי, רק אולי, אוכלוסייה בריאה שנמצאת במצב חברתי-כלכלי-פסיכולוגי קשה מאוד, נוטה לפתח קשיים נפשיים, שאין להם קשר ישיר למצבם המקורי? האם ייתכן ולהיות גרוש זו לא מחלת נפש, אבל גרושים נמצאים בתנאים קשים מאוד שדוחפים אותם להתאבדות? האם ייתכן שלהט"ב זו לא מחלת נפש, אבל להט"ב נמצאים בתנאים קשים מאוד שדוחפים אותם להתאבדות? האם ייתכן שהתבגרות זו לא מחלת נפש, אבל נוער נמצא בתנאים קשים מאוד שדוחפים להתאבדות? ההבדל המשמעותי בין כל התופעות שציינת לבין הטראנסים הוא הבסיס עליו נבנות כל הבעיות כלומר - לא כל אשה בגיל העמידה עוברת בקשיים את המעבר ההורמונלי, ואם כן, כמו בהרבה אירועים פיזיולוגיים עזרה כימית זמנית והיא חוזרת להיות אותה אשה שהייתה קודם. לא כל המתאבדים עושים זאת מאותן הסיבות, חלקם לוקה בהפרעות אישיות שונות וחלקם נופל קרבן ללחצים חיצוניים. מאלו שנופלים קרבן ללחצים חיצוניים, בטל את הלחצים הללו ובטלת את הלחץ הנפשי אצל הלוקים בהפרעות גם ביטול הלחצים החיצוניים אינו מבטל את האבדנות כי היא נובעת כל כולה מבפנים, גם אם כולנו נחבק את הטרנסים זה לא ישנה את הבעיה שהם חווים בינם ובין עצמם, את המציאות במראה מול מה שהם היו רוצים שישתקף. ולראיה, אחוז נסיונות ההתאבדות בקרב טראנסים לא משתנה גם אחרי מעבר כי הם מגלים שגם הדמות החדשה שהם רואים במראה לא הפכה אותם לאידאל הנשי כפי שפנטזו שיהיו "אם רק תינתן להם האפשרות הכלכלית" לסיכום, אדם שחושב שהוא מישהו אחר ממה שהוא, וחושב ש"אם רק" הוא יוכל לשנות משהו בלתי אפשרי לשינוי הוא חד משמעית בבעיה. להגיד שזו בעיה רק אם הוא "סובל ממנה" זה מכבסת מילים כל עוד אנחנו יודעים שאין טראנס שלא חווה "סבל" (שהוא מה בהגדרה?) כל יום בחייו. קראתי הרבה ולא מצאתי סיבה מדעית לשינוי. ראיתי הרבה את המושגים "תמיכה כלכלית, סטיגמה, פעילים חברתיים, התחשבות במצבם" אבל אף לא סיבה מדעית אחת לשינוי. אני תוהה למשל אם יש סאב או סאבית שלא חוו סבל (?) רק בגלל שהם סאבים. אני יודע כמה אני סבלתי ויחלתי להפסיק להיות כזה. זה עושה אותי לוקה בהפרעה נפשית? ע"פ ההגדרות של "אם סובל" אז כנראה שכן.... אז מה? האם אני בוכה לכל העולם? בא בדרישות לכל העולם? מתנהג בצורה מתריסה? יוצא נגד כל מי שיגיד את זה? לא ולא ולא, אני חורק שינים ומתמודד , ובזה בדיוק מתבטא ניצחון השפיות, היכולת לשים דברים בפרופוציה, אבל לא כך אצל טראנסים, הם רוצים שאחרים יסגלו לעצמם, אפילו בכח החוק, צורת מחשבה, מושגים ומילון חדשים רק כדי להפיס את דרישותיהם. |
|
|
Lanya Colson
|
לפני 4 שנים •
9 בינו׳ 2020
סליחה שאני מתפרצת לדיון, ומבלי לקחת צדדים, רק הערה קטנה. יש הסבר מאוד מדעי ומאוד פשוט לטרנסיות גבר-לאישה.
1. מבחינה פיזיולוגית יש דבר כזה מוח נשי ומוח גברי. יש ביניהם הבדלים פיזיולוגיים שניתן לראות באמצעות fmri למשל. 2. כל עובר, לא משנה מה המין שלו מתחיל עם מוח נשי. 3. בשבוע ה 12 של ההריון, אם העובר הוא ממין זכרי (כרומוזום בלה בלה בלה) העובר מקבל ברחם הצפה של טוסטסטורון, שמשנה את המוח שלו מנשי לגברי. 4. אם זה לא קורה (ממש לא משנה כרגע למה). נולד תינוק עם אברי רביה גבריים אבל עם מוח נשי. ולכן בחוויה שלו הוא אישה שכלואה בגוף הלא נכון. לחוויה הזאת יש בסיס פיזיולוגי. מוח נשי. גוף גברי. עכשיו כמובן, גם את המדע הזה אפשר לפרש תרבותית באלף ואחת דרכים (זה חלק מהמגוון הטבעי של בני האדם? זו תקלה?) אתם תבחרו, תעשו עם זה מה שאתם רוצים, בשבעה עמודים הבאים של ההתכתשות חסרת הטעם והמיותרת הזו. אבל תכלס, המדע די פשוט. ולא, אני לא מתכוונת להביא לא לינק. לא מחקר. לא רפרנס, לא הוכחה. ואפילו לא לספר מאיפה אני יודעת את זה (למה? ככה!) רק מזהירה מראש. |
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 4 שנים •
9 בינו׳ 2020
[quote="israelislave"]
דרקן ראהל כתב/ה: ההבדל המשמעותי בין כל התופעות שציינת לבין הטראנסים הוא הבסיס עליו נבנות כל הבעיות כלומר - לא כל אשה בגיל העמידה עוברת בקשיים את המעבר ההורמונלי, ואם כן, כמו בהרבה אירועים פיזיולוגיים עזרה כימית זמנית והיא חוזרת להיות אותה אשה שהייתה קודם. לא כל המתאבדים עושים זאת מאותן הסיבות, חלקם לוקה בהפרעות אישיות שונות וחלקם נופל קרבן ללחצים חיצוניים. מאלו שנופלים קרבן ללחצים חיצוניים, בטל את הלחצים הללו ובטלת את הלחץ הנפשי אצל הלוקים בהפרעות גם ביטול הלחצים החיצוניים אינו מבטל את האבדנות כי היא נובעת כל כולה מבפנים, גם אם כולנו נחבק את הטרנסים זה לא ישנה את הבעיה שהם חווים בינם ובין עצמם, את המציאות במראה מול מה שהם היו רוצים שישתקף. ולראיה, אחוז נסיונות ההתאבדות בקרב טראנסים לא משתנה גם אחרי מעבר כי הם מגלים שגם הדמות החדשה שהם רואים במראה לא הפכה אותם לאידאל הנשי כפי שפנטזו שיהיו "אם רק תינתן להם האפשרות הכלכלית" לסיכום, אדם שחושב שהוא מישהו אחר ממה שהוא, וחושב ש"אם רק" הוא יוכל לשנות משהו בלתי אפשרי לשינוי הוא חד משמעית בבעיה. להגיד שזו בעיה רק אם הוא "סובל ממנה" זה מכבסת מילים כל עוד אנחנו יודעים שאין טראנס שלא חווה "סבל" (שהוא מה בהגדרה?) כל יום בחייו. קראתי הרבה ולא מצאתי סיבה מדעית לשינוי. ראיתי הרבה את המושגים "תמיכה כלכלית, סטיגמה, פעילים חברתיים, התחשבות במצבם" אבל אף לא סיבה מדעית אחת לשינוי. אני תוהה למשל אם יש סאב או סאבית שלא חוו סבל (?) רק בגלל שהם סאבים. אני יודע כמה אני סבלתי ויחלתי להפסיק להיות כזה. זה עושה אותי לוקה בהפרעה נפשית? ע"פ ההגדרות של "אם סובל" אז כנראה שכן.... אז מה? האם אני בוכה לכל העולם? בא בדרישות לכל העולם? מתנהג בצורה מתריסה? יוצא נגד כל מי שיגיד את זה? לא ולא ולא, אני חורק שינים ומתמודד , ובזה בדיוק מתבטא ניצחון השפיות, היכולת לשים דברים בפרופוציה, אבל לא כך אצל טראנסים, הם רוצים שאחרים יסגלו לעצמם, אפילו בכח החוק, צורת מחשבה, מושגים ומילון חדשים רק כדי להפיס את דרישותיהם. מקרה אבוד |
|
|