עזה

גם אם נתעלם מהתהליכים של התגבשות הזהות של ערביי ארץ ישראל בתקופה שבין שלהי המאה ה-19 עד סוף התקופה העותמנית בארץ ישראל
(מכיר את מכתב אל-ח'אלידי לרב צדוק כהן ?),
זה יהיה הזוי להתכחש לזה שבין 1917 ל-1947 הפלסטינים התחילו תהליך של בניית נרטיב משותף באדיבות היריב המשותף שהופיע בארץ הקודש, אנחנו.
אנשים לא יוצאים ל"מרד הגדול" של 1936-1939 בלי שיהיה משהו שיחבר אותם, נכון ?

וגם אם אתה נורא רוצה להתעלם מכל זה, לא תוכל להתעלם מכך שבין 1948 ל-1987 הפלסטינים התגבשו לקבוצה לאומית אחת, כי העדות לגיבוש הזה היא פשוטה: האינתיפאדה הראשונה.

בשנים שלאחר מכן הם הדגימו למידה עקבית מאיתנו, בדמות תקופות של פיצול פנימי, תקופות של התלכדות ואחדות מול אויב משותף ואז התמסרות לרעיון הפיצול הפנימי כדבר החשוב ביותר, מאז 2007. האם יש אינדיקציה גדולה יותר להתהוותו של עם בארץ הקודש מאשר הבחירה להתפצל לשתי ממלכות?

ויותר ברצינות - אז מה יש לפלסטינים להראות בתור עם?
יש להם היסטוריה מודרנית רצופת טרגדיות לאומיות (1948, 1967).
יש להם מאבק לאומי מתמשך שהתחיל עם ארגוני טרור שונים ומשונים שלא הגיעו רחוק (אבל דפקו את כל הסביבה, וגם ירדן וגם לבנון יכולות לספר על זה).
יש להם הבשלה של המאבק הלאומי לשלב של התקוממות עממית (אינתיפאדה #1) ושלב של התקוממות מזויינת (אינתיפאדה #2).
יש להם אב לאומי בדמות יאסר ערפאת.
ועכשיו הצטרף אליו מועמד לאבא-לאומי-2, בדמותו של יחיא סינוואר כרות היד, הנלחם בכוחותיו האחרונים, עם קרש בידו.

אז יש להם שפה משותפת. מנהגים משותפים. איזור גאוגרפי שהם קשורים אליו. נרטיב משותף. זה כל מה שצריך כדי להיות עם.
כל מה שחסר להם - מאז ומתמיד - זה מנהיג שיידע לעשות משהו עם כל זה.
לטורקים יש את ארדואן. לסורים יש את א-שרע. לישראלים יש את ביבי. מתי לפלסטינים יהיה מנהיג חזק שיוביל אותם אל הארץ המובטחת?

יש להם אב לאומי בדמות יאסר ערפאת.
ועכשיו הצטרף אליו מועמד לאבא-לאומי-2, בדמותו של יחיא סינוואר כרות היד, הנלחם בכוחותיו האחרונים, עם קרש בידו.

ראשית, חושב שמיותר להכניס פוליטיקה לפורום הזה לכן את דעתי על נושא הפוסט אשאיר לעצמי.
אבל כן רוצה להתייחס לכמה דברים שנאמרו בתגובות לפני או ליתר דיוק לספר לכם סיפור אמיתי שמתחיל אי שם ב8.10.23. הסיפור יהיה מגוף ראשון כי הוא עלי, לא משהו שמשעתי מי מישהו, משהו שעברתי בעצמי, בגופי.
אני לוחם חוד ביחידת חי"ר גויסתי ב8.10.23 לגבול הצפוני. חודש וחצי הראשונים היינו במשימת ההגנה על גבול הצפוני ואז הגיעה פקודה-יורדים לעזה!
את המעבר ניצלתי כדי לפגוש את אשתי לכמה שעות ולהסתפר. הגעתי לספר שלי במרכז הארץ והוא דחה תור של מישהו כדי לקבל אותי.
כאן בעצם מתחיל הסיפור של מפגש בין מציאות בחזית ובין מציאות המהונדסת בעורף.
מי ש"נפגע" בתור שלו לספר היה גבר בשנות 40 עם שני בנים בגילאים סביב 12-13.
הוא היה נורא עצבני על כך למרות שהתנצלתי ואמרתי שכנראה לא תהיה לי אפשרות להסתפר בזמן הקרוב.

מה אכפת לי, אמר. בלאו הכי אתם לא עושים כלום, לא נלחמים, רק ישנים ואוכלים. כל המלחמה הזאת כישלון אחד גדול.
לא כעסתי, הופתעתי- למה אתה חושב שאנחנו לא עושים כלום?
התשובה הפתיעה אותי עוד יותר- כי עדיין יש טילים על מרכז והחטופים לא חזרו. ככה הסבירו לו בתקשורת.

חזרתי הביתה רק בפברואר 2024 חודשים וחצי אחרי הסיפור לעיל. אחרי חודשיים של לחימה בחאן יונס, אחרי לוואיות של חברים וביכורי פצועים בבית החולים.

חזרתי עם תחושת ניצחון (ולא רק אני-כולם) כי עמדנו במשימה, חיסלנו מחבלים ותשתיות טרור. אבל חזרתי עם תחושה שלא סיימנו, יש מלאכה רבה לפנינו.
כבר לא היו טילים על מרכז וגם על עוטף לא היו.

ושוב פגשתי אנשים בעורף שאמרו- כישלון, צריך עסקה, בכל מחיר......

מי יודע היום להעריך מה זה בכל מחיר? אם היו שואלים מישהו בשנת 2005 (בדיוק לפני 20 שנה) מה יהיה המחיר, לאף אחד לא היה עלה לראש מספר "מעל 2000"....

היום אנחנו נלחמים בראש ובראשונה שלא יהיה 7.10 הבא לא עלינו. נלחמים על הבית.
אם לא הייתם בתוך הריסות של עזה, לא שמעתם שרקת כדור מעל הראש או אבק שעולה אחרי פגיעת אר פי ג'י 20 מטר מכם, אל תקראו לנו כישלון- אתם פוגעים בנו, הלוחמים. אתם רוצים להביע דעה - מותר לכם, רק תחשבו קודם האם תמונה שתקשורת ציירה לכם היא אמתית או שמישהו רוצה שתחשבו שאנחנו נכשלים ומפסידים, כי מישנמצא שם יודע-אנחנו מנצחים בגדול ועושים את העבודה בצורה הכי מקצועית שרק אפשר לתאר.

עד הניצחון!

והנה הגענו חזרה להלך המחשבה שהוביל אותנו עד הלום - התעלמות מכך שלפלסטינים יש בכלל סיפור, תהייה (מאז גולדה) שיש בכלל עם פלסטיני, דמוניזציה של הפלסטינים והאחדה שלהם לפלקט רצחני ותו לא

והנה הגענו חזרה להלך המחשבה שהוביל אותנו עד הלום - התעלמות מכך שלפלסטינים יש בכלל סיפור, תהייה (מאז גולדה) שיש בכלל עם פלסטיני, דמוניזציה של הפלסטינים והאחדה שלהם לפלקט רצחני ותו לא, לעג והתנשאות (תראו מה אנחנו יכולנו לעשות ועשינו, וראו אותם... גיחי גיחי), הכחשת הנכבה (מאות אלפים עזבו כחלק ממסע תיירותי), עשורים של השפלה במחסומים, דרך מודיעין (סחיטת גייז פלסטינים לטובת מידע מפליל על אחרים - בוחר סתם משהו שנוגע ברגישות לפרטיות כאן), של מעצרים מנהליים, של החלשת דוברים חילונים של הציבור הפלסטיני (עודא למשל)... שאמשיך?

פשוט ישבנו כאן בשקט, מפתחים אקדמיה, חינוך, חקלאות, אמנות, והם, הנאצים עם הכפיות, מתהפכים עלינו שוב ושוב ושוב.


מה שציינתי למעלה אינו עניין של דעה. גם תומך בן גביר יכול לקבל כל זאת ועדיין להחזיק בעמדותיו. מי שזה יטריד אותו הם מי שמסרבים בכלל לזהות שיש כאן בכלל סיפור נגדי. לכן ישראלים כל כך מופתעים מהאופן בו ישראל נתפסת בעולם, מחוץ לבועה הצדקנית של ערוץ 14. ואז מה עושים? הופכים גם את העולם לאוסף טמבלים שעובר הטעייה נבזית על ידי תעמולה ורטואוזית של החמאס (פתאום הם הופכים מדבילים רצחניים לגאוני תקשורת המונים).

והנה הגענו חזרה להלך המחשבה שהוביל אותנו עד הלום - התעלמות מכך שלפלסטינים יש בכלל סיפור, תהייה (מאז גולדה) שיש בכלל עם פלסטיני, דמוניזציה של הפלסטינים והאחדה שלהם לפלקט רצחני ותו לא, לעג והתנשאות (תראו מה אנחנו יכולנו לעשות ועשינו, וראו אותם... גיחי גיחי), הכחשת הנכבה (מאות אלפים עזבו כחלק ממסע תיירותי), עשורים של השפלה במחסומים, דרך מודיעין (סחיטת גייז פלסטינים לטובת מידע מפליל על אחרים - בוחר סתם משהו שנוגע ברגישות לפרטיות כאן), של מעצרים מנהליים, של החלשת דוברים חילונים של הציבור הפלסטיני (עודא למשל)... שאמשיך?

פשוט ישבנו כאן בשקט, מפתחים אקדמיה, חינוך, חקלאות, אמנות, והם, הנאצים עם הכפיות, מתהפכים עלינו שוב ושוב ושוב.


מה שציינתי למעלה אינו עניין של דעה. גם תומך בן גביר יכול לקבל כל זאת ועדיין להחזיק בעמדותיו. מי שזה יטריד אותו הם מי שמסרבים בכלל לזהות שיש כאן בכלל סיפור נגדי. לכן ישראלים כל כך מופתעים מהאופן בו ישראל נתפסת בעולם, מחוץ לבועה הצדקנית של ערוץ 14. ואז מה עושים? הופכים גם את העולם לאוסף טמבלים שעובר הטעייה נבזית על ידי תעמולה ורטואוזית של החמאס (פתאום הם הופכים מדבילים רצחניים לגאוני תקשורת המונים).