DanaDomme(שולטת) |
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
ברגע האחרון
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
DanaDomme(שולטת) • 22 בינו׳ 2013
כתבתי פה שאצביע לשלי לפני כמה ימים אבל פתאום בא לי להיכנס ברבאק ולהצביע "ארץ חדשה".
|
|
Dark Artist(שולט) |
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
Dark Artist(שולט) • 22 בינו׳ 2013
רפאל כתב/ה: Dark Artist,
זה די צבוע מצדך להרעיש את הפורום כי אמרו על המדיניות של הליכוד שהיא חזירית, ולהאשים את השמאל בשיח פוליטי מתלהם וחסר סבלנות, אבל מנגד להגיד שיריב אופנהיימר הוא שרץ, ולסווג אנשים מהשמאל כ"קיצוניים". הרי הסיווג הזה הוא מניפולטיבי ובלתי סובלני. הוא לא משקף עמדה פוליטית, רק מנסה להציג דעת מיעוט כבלתי לגיטימית. אבל שיהיה. כשאתה חוזר ומאשים את העיתונות בכך שהיא מגוייסת ומגמתית, ושולח אנשים לקרוא לא רק את ידיעות או את הארץ, אני תוהה אילו עיתונים אתה קרוא שאינם מסקרים אירועים בצורה מגמתית ומוטה, ומהו המודל שלך לעיתונות טובה בארץ. אבל שיהיה. מה שבאמת קשה לי לתפוס הוא את הניסיון שלך להציג את הממשלה של ביבי כממשלה חברתית, שכאילו "תפרו לה תיק" כשביקרו את המדיניות החברתית-כלכלית שלה. כאילו, אתה באמת חושב כך? אתה לא מבין על מה אנשים מתקוממים, ורואה בהתקוממות שלהם בלבולי ביצים? אתה לא רואה את התהליכים החברתיים שהמדינה הזו עברה בשנות השלטון של ביבי? אולי לא רק ביבי מנותק. ודבר האחרון: בתור תומך נלהב של ביבי, תוכל להסביר לי מה התוכנית המדינית של האדם הזה? (ואם לא, זה לא מפריע לך שאינך יכול להסביר זאת?) רפאל אני מצר על כך שכיניתי את אופנהיימר שרץ. אולם תסתכל כמה פעמים בשרשור הכפישו בכל דרך את הימין או לעשות דה לגיטימציה להבעת דעות ימניות לעומת ההפך. אני לא מרעיש כדבריך את הפורום אלא עונה לכל התגובות שמופנות לעברי גם אם חלק מהן נמוכות ורדודות ופוגעניות ברמה האישית. אני קורא בניגוד לאנשים בעלי תפיסה שמאלית גם את עיתון ידיעות וגם את הארץ כדי לקבל מגוון דעות. אני לא בטוח שאנשים בעלי תפיסה שמאלנית עושים אותו הדבר וקוראים את ישראל היום. לגבי תקשורת לא אובייקטיבית,שים לב שבמהדורות החדשות אין כמעט ואם בכלל כתב ימני או עיתונאי ימני. יותר מזה,עיתוני הכלכלה היחידים בארץ באים מבית מדרשם של הארץ וידיעות,אז כיצד אני אמור לקבל סיקור הוגן לגבי כלכלה? ישנם שתי תוכניות סאטירה בטלוויזיה: ארץ נהדרת ומצב האומה. בשתי התוכניות ידוע שהכותבים הם בעלי דעות שמאלניות מובהקות. עוד לא יצא לי לראות תוכנית סאטירה אחת שהיא גם ימנית בתור איזון. בקולנוע,בתיאטרון ובאקדמיה שולטת זה זמן רב גווארדיה אליטיסטית ושמאלנית שקובעת את הבון טון. לא שאלת עצמך מדוע אין סרטים שמציגים את הנרטיב היהודי בצורה חיובית? מדוע אין הצגות תיאטרון שמציגות את הקונפליקט הפלשתיני באור לא טוב גם מהצד שלהם? לא מפריע לך שאוניברסיטת בן גוריון נדרשת לסגור את מחלקת מדעי המדינה שלה בשל חוסר פלורליסטיות וחוסר גיוון במחקרים,בשל המצאותם של פרופסורים בעלי דעה אחת בלבד-שמאל קיצוני. להלן כמה מאמרים בנושא: http://www.reader.co.il/article/106673/הרצחת-וגם-ירשת http://www.reader.co.il/article/115331/אבירי-חופש-הביטוי http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/429/950.html http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=448928 להלן כמה ציטוטים נבחרים מפי עתונאים: אילנה דיין עונה לגולשת בפורום ב-ynet, 15.11.04: "...התקשורת מחבקת את אריק כרגע, כי נורא מוצא חן בעיניה מה שהוא עושה. תארי לך שהוא היה יוזם עכשיו טרנספר? או פולש חזרה ללבנון? מפריע לי שמידת הביקורתיות שלנו כעיתונאים נגזרת לפעמים ממידת הקרבה הרעיונית שלנו לנושא". ( * שימו לב למושג שלנו ) מתי גולן, 7 לילות, 2.4.99: "מדובר בקבוצה של אנשי שמאל שלא נוגעת לרעה באייקונים מסוימים. עיתונאים שבעיניהם כל מה שהשמאל עושה זה טוב ודמוקרטי וכל מה שהימין עושה נגוע בכוונות זדון. זו קבוצה של עיתונאים שאתה יודע מראש במי הם ייגעו ועד כמה הם ייגעו בו... אם אני אציין ארבעה שמות יחשבו שזה כל העניין, אבל הקליקה כוללת כמה עיתונאים בכירים וסביבם כמה בכירים פחות ומסביבם מעגל זוטר עוד יותר. הם שואבים את השראתם זה מזה... שיהיה ברור, אני שמאלני בדעותי, אבל דברים כאלה מקוממים אותי... כשיש מידע לא נעים על ברק אז אומרים 'עזוב, לא עכשיו' כי מה שחשוב עכשיו זה להיפטר מביבי". אילנה דיין, לאחר בחירות 1999, ג'רוזלם פוסט: "כל כותבי מאמרי המערכת ובעלי הטורים התייצבו כאילו איש אחד. יותר משנאה, קיימת התגייסות המונית לגרום לכישלונו [של נתניהו]" שלי יחימוביץ', שנה וחצי לאחר בחירות 1996, בראיון לעיתון מעריב: "הגיע הזמן להודות בעובדות – התקשורת היא שמאלנית, תציבי קלפי בכל כלי תקשורת, ותקבלי תוצאות מאוד מובהקות, מהמרכז שמאלה. שיח העיתונות בארץ הוא לא השיח של הציבור, והניכור בין הציבור לתקשורת מגיע לשיאים חדשים כל יום. יש חוסר אמון טוטלי... 'ענבי זעם' למשל, אותו מבצע בעייתי, לא קיבל את הביקורת המגיעה לו כיוון ששמעון פרס עמד אז בראשות הממשלה". אמנון נדב, מנהל קול ישראל לשעבר: התקשורת בישראל שמאלנית וסותמת פיות "אין פה ייצוג לתפיסות הימניות, והתקשורת נמנעת באופן מכוון מלהשמיע את קולו של הימין. לאנשי התקשורת קיימת רק אמת אחת ואילו האמת של הימין לא מגיעה לידיעת הציבור, ואם כן - זה רק לצורכי איזון, כדי לצאת ידי חובה". נדב התייחס גם לסוגיית טובות ההנאה ו’קניית’ עיתונאים בהקשר הדילמה האתית שהוצגה לאחרונה לגבי יאיר לפיד וגדי סוקניק. "בעבר זה היה יותר מוסווה, סיבסוד טיסה וכדומה", כך נדב, "והיום קונים אותם בכסף ישיר". http://www.ice.co.il/article.asp?catId=2&pgId=113507 ועוד ועוד רבים ו"טובים". אובייקטיביות תקשורתית? בדיחה! אפשר היה לראות דוגמה מאלפת לכך בתוכנית "אנשים" כיצד חיים אתגר ראיין את חנין זועבי ואת מירי רגב. בעוד אצל זועבי לא נשאלו כמעט שאלות קשות ונתגלתה הרבה אמפתיה והבנה לדעות הכי קשות שהושמעו מפיה,וכשחשה שהיא נדחקה לפינה בשאלות הקשות,מיד יצא ריטואל ההגנה המוכר של החכ"ים הערבים: "אתם גזעניים,הממשלה פשיסטית,בתי המשפט הם רק קצת יותר טובים מהדיקטטורות הערביות ועוד פנינים". לעומת זאת מירי רגב לא קיבלה הנחות והנסיון להציגה בתור מוכרת בשוק ולא חכ,ית כאחת שמייצגת את ה"מחנה הנמוך" נואל בעיניי. לסיום משפט נוסף: מעולם לא אמרתי שאני תומך נלהב של ביבי,אולם במצב היום אני לא רואה שום מנהיג אחר שיכול לתפוס את מקומו. בתגובה הבאה תקבל סקירה על מפלגתך היקרה "חד"ש" ולמה הצבעה אליה פרושה סוף מדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה והפיכתה לרפובליקה איסלאמית מפגרת כלכלית בשל רעיונות הזויים מבית מדרשם של לנין ומרקס. |
|
רפאל |
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
רפאל • 22 בינו׳ 2013
A v ,
קודם כל - הויכוח הפוליטי בארץ, בין שמאל לימין, קשור לשאלה מה אנחנו, הישראלים, הולכים לעשות, ועל מה אנחנו, הישראלים, מתכוונים להילחם. הוא לא קשור לשאלה מה עמדותיהם של אנשים שונים וקבוצות שונות בעולם הערבי. (לא שזה לא חשוב, אבל זו לא סוגיה פוליטית שאנחנו יכולים להשפיע עליה או להחליט בעניינה בתור ישראלים שהולכים לבחור). עכשיו, אם אתה אומר שאתה מעוניין בשלום, וזו לא אמירה מן השפה אל החוץ, אז במושגים שלי אתה איש שמאל. כי זו המהות של השמאל. השמאל מנסה להשיג שלום, כי הוא מאמין שאין לבני אדם עתיד שלא בדרך של שלום, ושהסכסוך הזה לעולם לא יפתר אלא בדרך של שלום. אז לומדים מטעויות וחוזרים ומנסים עד שזה מצליח. בימין לא רוצים שלום. או שאומרים מן השפה אל החוץ שמעוניינים בשלום. וכל הרטוריקה של "ניסינו וזה לא הצליח, לכן באו נלך ונבנה מלא התנחלויות ונחרחר מלחמה" היא בעצם ניסיון להכשיר מטרות שמלכתחילה אינן עולות בקנה אחד עם שלום. אין מפלגה אחת בימין שמכירה בזכות של הפלסטינים להגדרה עצמית, ולא פועלת למען התיישבות יהודית באדמות פלסטיניות. להצביע לימין זה להגיד לא מפורש לשלום, ולתמוך לאידאולוגיות דתיות-לאומניות (בלי שום קשר למה ירצו או לא ירצו קבוצות שונות ואנשים שונים בעולם הערבי). עכשיו, באשר למה "הצד השני" אומר (ואני רושם "הצד השני" במרכאות, כי ברור שבדיוק כמו "אצלנו" לא מדובר ביחידה אחת עם דעה אחת), הנה שני קישורים שמתייחסים למה שהעולם הערבי מציע, ועל איזה פרטנר אבו-מאזן היה עוד בשנת 1997. יוזמת השלום הערבית (שמונחת על השולחן משנת 2002): http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%96%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA הבנות ביילין אבו-מאזן (משנת 1997): http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%91%D7%95_%D7%9E%D7%90%D7%96%D7%9F כלומר, כבר 10 שנים מונחת על השולחן הצעת שלום שהעולם הערבי יזם (עם סבירות טובה שאפילו החמאס יקבל אותה), וישראל אפילו לא נענית למשא ומתן על בסיס הצעת השלום הזו. יותר מזה, ההנהגה הישראלית לא מוכנה לקבל בצורה מפורשת את הרעיון הבסיסי ביותר של ההצעה - הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים. והכי גרוע - היא ממשיכה בבניה של התנחלויות בלב האדמות שצריכות להיות מדינה פלסטינית. באשר לאבו מאזן (וזו כבר תשובה ל-Brave Dwarf), אני לא הסנגור שלו. אבל אי-אפשר להכחיש שמדובר באדם שעושה מאמצים, מעל ומעבר, כדי לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי בדרכים מדיניות, ולא בדרכים אחרות. אני לא מוכשר לאתר כרגע מיני ציטוטים שלו מהעבר (אם זה חשוב - אחפש). אבל אפשר לראות שכבר בהבנות ביילין אבו-מאזן מ1997 (שהם לא יותר מאשר מסמך ראשוני, שראשי שממשלת ישראל חזרו ודחו) היתה הבנה מצד אבו מאזן שבעית הפליטים לא תיפתר בכך שהם יחזרו לשטחי ישראל, אלא בדרך אחרת. כשאתה שופט את ההתבטאויות של אבו מאזן בתקופה הנוכחית, חשוב לראות את ההקשר. וההקשר הוא שאבו מאזן הוא הנציג של אותם פליטים שנעשה להם עוול, ושהוא נמצא מול ממשלה שמכחישה את בעיית הפליטים ולא מוכנה להתייחס אליה כלל. הוא לא יזום פשרות לפתרון הבעיה אל מול ממשלה שמכחישה את קיומה של הבעיה. יותר מזה, הוא נמצא מול ממשלה שכל הדיבורים שלה על שלום הם מן השפה אל החוץ. אי אפשר לשבת למשא ומתן עם ממשלה שלא מקבלת את הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים, ושכל מעשיה אומרים את ההפך - בניה בשטחים הכבושים והשתלטות עליהם. |
|
Brave Dwarf |
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
Brave Dwarf • 22 בינו׳ 2013
רפאל כתב/ה: באשר לאבו מאזן (וזו כבר תשובה ל-Brave Dwarf), אני לא הסנגור שלו. אבל אי-אפשר להכחיש שמדובר באדם שעושה מאמצים, מעל ומעבר, כדי לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי בדרכים מדיניות, ולא בדרכים אחרות. אני לא מוכשר לאתר כרגע מיני ציטוטים שלו מהעבר (אם זה חשוב - אחפש). אבל אפשר לראות שכבר בהבנות ביילין אבו-מאזן מ1997 (שהם לא יותר מאשר מסמך ראשוני, שראשי שממשלת ישראל חזרו ודחו) היתה הבנה מצד אבו מאזן שבעית הפליטים לא תיפתר בכך שהם יחזרו לשטחי ישראל, אלא בדרך אחרת. כשאתה שופט את ההתבטאויות של אבו מאזן בתקופה הנוכחית, חשוב לראות את ההקשר. וההקשר הוא שאבו מאזן הוא הנציג של אותם פליטים שנעשה להם עוול, ושהוא נמצא מול ממשלה שמכחישה את בעיית הפליטים ולא מוכנה להתייחס אליה כלל. הוא לא יזום פשרות לפתרון הבעיה אל מול ממשלה שמכחישה את קיומה של הבעיה. יותר מזה, הוא נמצא מול ממשלה שכל הדיבורים שלה על שלום הם מן השפה אל החוץ. אי אפשר לשבת למשא ומתן עם ממשלה שלא מקבלת את הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים, ושכל מעשיה אומרים את ההפך - בניה בשטחים הכבושים והשתלטות עליהם. רפאל, אני רוצה להסתכל אתך ביחד על הניסיון האחרון שאבו מאזן עשה למען השלום עם ישראל ובכך אסיים את השתתפותי בדיון הזה כי בגדול אני לא אדם פוליטי. אך טרם נביט לתוך נאומו של אבו מאזן לציון יום השנה לפת"ח שהתקיים ב 11 לינואר השנה (ולא בשנת 1997) ולכן גם אקטואלי מעט יותר, אני רוצה להגיד לך שמה שמפחיד אותי בכל הפתרונות שמציעים הימין והשמאל כאחד, זאת האידאליזציה ולחילופין הדמוניזציה של המציאות כפי שהיא מתקיימת מעברו השני של המתרס. כל הסכם שלום, עם כל מדינה ופי כמה עם מדינה עוינת ואויבת היסטורית, חייב להיעשות מתוך מבט מעמיק בשינויים הדרמטיים שעוברים על האזור ושתהיה להם השפעה ישירה על ההסכם שייחתם, מתוך הקשבה זהירה לנאומים ולדברים שנאמרים אפילו מאחורי הפרגוד, ומתוך שמירה על אמצעים הגנתיים למקרה ושלום זה לא יצדיק את עצמו. לא כך עושה השמאל. השמאל מביא ציטטות של אבו מאזן מ 1997, מסביר את הלגיטימציה לחוסר רצון שלו להתפשר ולהתדיין ומוציא מהבוידעם רעיונות מדיניים ישנים שנכשלו, בלי לבחון אם הם עדיין ישימים. אני לא משחק במשחק כזה כפי שאני לא מוכן לשחק במשחק ה"הם מבינים רק כוח ואין עם מי לדבר". למען האמת, לו היה לי מצב רוח לוחמני יותר, הייתי אומר לך שמה שאתה עושה הוא לא רק פסול אלא פוגע קודם כל באבו מאזן עצמו. אתה ביטלת את נאומו ואת דבריו של נציג מדיני באו"ם, שמת תחתיהם את דבריו שנאמרו ב 1997 והחלטת שהנאמר באו"ם הוא חסר חשיבות. אין לי ספק שאבו מאזן, שנאם באותו נאום, לא היה מסכים אתך. נחזור לנאום מלפני שבועיים: "לחדש את השבועה לשאהידים הגיבורים וללכת בדרכם" היה המוטו של נאומו של אבו מאזן בציון יום השנה לפת"ח ביום שישי ה- 11 לינואר 2013. ברשימת השאהידים הפלסטינים שהביא אבו מאזן כדוגמא נכללו לא רק מנהיגי חמאס מהשנים האחרונות, כגון השייח' אחמד יאסין, או גורמים פרו-איראניים מהג'יהאד האיסאלמי, כגון פתחי שקאקי, אלא גם דמויות משנות ה-30 של המאה הקודמת, כגון עז א-דין אל-קסאם, ובייחוד המופתי הירושלמי הידוע לשמצה, חאג' אמין אל-חוסייני, ששיתף פעולה בגלוי עם הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. בוא באמת נסתכל על השינויים הגיאו-אסטרטגיים שהתרחשו בעולם הערבי ובעולם בכלל מאז סוף המאה שעברה וננסה להבין כיצד והאם הם אלה שהשפיעו על אבו מאזן ועל החלטותיו (להבדיל מ "הוא לא מוכן להתפשר כי ביבי בונה מעבר לקו הירוק". טיעון יפה ואנושי אבל אני מקווה שאלה המחליטים על עתידה של מדינה מסתכלים רחוק ועמוק יותר). 1. התמוטטותה של ברה"מ (חברתה של סוריה ושל מספר מדינות ערב נוספות) משאירה את ארה"ב (חברתה הנאמנה של ישראל) כמעצה היחידה בעלת דריסת רגל במזרח התיכון. כוחותיה הפרוסים של ארה"ב בכל האזור לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, הופכים את עליונות הכוח האמריקני ממצב תיאורטי למציאות ממשית בשטח. 2. תבוסתה של הדמות החזקה ביותר ב"חזית ההתנגדות" שהייתה הגורם משפיע במאזן הכוחות במזה"ת - סאדם חוסיין. 3. איראן, שטרם התאוששה ממלחמת שמונה השנים שניהלה נגד עיראק בעשור הקודם, ולכן אינה ברת יכולת לנצל את התמוטטות הצבא העיראקי ולמצב את עצמה ככוח הגמוני חדש. שלושת התנאים הללו הכשירו את הקרקע לכינוס ועידת מדריד לשלום ב-1991, ומאוחר יותר לחתימה על הסכמי אוסלו ב-1993. אולם ב-2013 המבנה הבינלאומי הייחודי הזה אינו קיים עוד. 1.נסיגה האמריקנית מעיראק בסוף 2011. 2.עם ההתקוממויות בעולם הערבי שהחלו ב-2011, הוקמה חזית סירוב חדשה, אשר באמצעות מפלגות איסלאמיות תפסה במושכות השלטון מתוניסיה ועד מצרים. 3. למרות האבדות שהיא נוחלת בסוריה (ובלבנון), איראן מפגינה יכולת השפעה משמעותית בסכסוכים רבים במזה"ת - מעיראק עד תימן ומסודאן עד רצועת עזה. ופעילותה צפויה רק להתגבר אם תחצה את הרף הגרעיני. בוא נשים לב למשקל של אבו מאזן במאזן הכוחות בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני. האם עם אבו מאזן אנחנו אמורים לחתום על הסכם שלום או עם חמאס (כפי שציינתי, לחתום הסכם שלום עם כל רחוב בנפרד אינו רעיון ישים). וגם לשם כך אני אנצל את העצרת המדוברת. העצרת הכללית לציון היווסדה של תנועת פתח (תנועת אם של אבו מאזן) התקיימה תחת מרותו של חמאס. אנחנו יכולים לראות בכך מעין הסכמה בין שתי ישויות נפרדות על כי פלסטין מחולקת לשטח של הגדה ולשטח של עזה. ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, פרסם ימים אחדים לפני הכנס את כוונתו לחוקק חוקה לפלסטין ובכך הניח את היסוד החוקתי לפיצול הסופי בין שני חלקי פלסטין, שכן החוקה שבדעת אבו מאזן לחוקק ברמאללה תהיה חוקה חילונית, כאשר חמאס תרצה לאמץ, אם בכלל, חוקה הקרובה יותר לחוקה של מורסי במצרים (איסלאמיסטית קיצונית). להלן משנתו המדינית של אבו מאזן או החזון המדיני והלאומי שהוא מנחיל לעם הפלסטיני ומבקש ממנו לפעול על פיו, כפי שהוצגו בכינוס לרגל יום השנה להקמת תנועת פתח: (שים לב, רפאל, שגם בנאום זה נמנע אבו מאזן לחלוטין לדבר בזכות פשרה היסטורית עם ישראל, שתביא לסיום הסכסוך. הוא גם לא דיבר על נוסחה של שטחים תמורת שלום, ואף לא על הקמת מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל, הכרה בישראל או בהיותה מדינת הלאום של העם היהודי). אבו מאזן חזר והדגיש כי תנועת פתח לא השתנתה מיום הקמתה, שצוין בפיגוע הטרור הראשון שבוצע ב-1 בינואר 1965, ועד לימינו אלה, ולא שינתה את דרך המאבק, שעודנה מנחה את העם הפלסטיני. מילות המפתח בנאומו היו מימוש "החלומות" ו"היעדים הלאומיים", הווה אומר "הצדק ההיסטורי" כפי שהוא מתפרש בעיני הפלסטינים, ושתרגומו לשפת המעשה, על פי אבו מאזן, הוא "הגשמת חלום השיבה" של מיליוני הפליטים הפלסטינים וצאצאיהם. את המסר הבלתי מתפשר חיזק אבו מאזן בשבועה ללכת בדרך המאבק של המנהיגים הפלסטינים, ובהקשר זה הזכיר את המופתי של ירושלים חאג' אמין אל-חוסייני, שכרת ברית אסטרטגית עם גרמניה הנאצית, וראשי ארגוני טרור פלסטיניים אחרים האחראים באופן ישיר לרצח של אלפי אזרחים ישראליים, ובהם ח'ליל אל-ווזיר אבו ג'יהאד (פתח), השייח' אחמד יאסין (חמאס), עבד אל-עזיז אל-רנטיסי (חמאס), פתחי אל-שקאקי (הג'יהאד האסלאמי), ג'ורג' חבש (החזית העממית), אבו עלי מוסטפא (החזית העממית), אבו אל-עבאס (חזית השחרור הערבית) ועיז א-דין אל-קסאם (מנהיג מלחמת הג'יהאד נגד הישוב היהודי והבריטים בשנות ה-30 של המאה העשרים). אבו מאזן לא גינה את מבצעי הפיגועים או את הפיגועים עצמם. כולם, כל אלה המפורטים לעיל מבחינתו מהווים חלק לגיטימי ממאבק הפלסטיני בישות הציונית והמצע הטרוריסטי, מבחינתו, אמור להוות מקור השראה לעם הפלסטיני בהשגת מטרות עתידיות. להלן תרגום נאומו של אבו מאזן (לא חייבים לקרוא, הובא למען הגינות אחרי שסיכמתי את הנאום מעלה): בשם אללה הרחמן והרחום, הו בני עמנו הפלסטיני הגיבור, הוא בני פתח הגיבורים, הו תושבי עזה הגיבורים. השלום עליך, עזה החביבה, השלום עליך הו עזה של האשם [סבו של הנביא מוחמד], הו זו [רצועת עזה] המחבקת אל חיקך את המאבק לאורך ההיסטוריה המרה שלו וביטויו השונים. השלום עליך הו עזה, הו מי שנולד מרחמה, התאים הראשונים של התנועה החלוצית שלכם שהוקמו בשנת 1957, כשמונה שנים לפני שנוסדה ב-1 בינואר 1965. השלום עליך הו עזה, מפוצצת האינתיפאדה הראשונה. שלום על נשמות החללים [שאהידים] שלך הו עזה, ושלום עליכם אתם המאמצים את הדרך הסבלנית והנאספים בכיכר אל-סראיא, כיכר החלל יאסר ערפאת, כדי לציין את יום השנה לתחילתה של המהפכה הפלסטינית. השלום לגיבורים אשר נשאו את הנטל והכאב כדי לשמור על האישיות הלאומית הפלסטינית. השלום על העומדים איתן נוכח המצור. השלום לכל אחות ואח בכם, כל בן ובת. לכולם אמסור את כל אהבתי מעומק הלב. אחיי ואחיותיי, הכינוס ההמוני הזה מתקיים ביום ציון המהפכה שלהם, אשר החלה בתנאים הקשים ביותר. מצבנו ביום ההקמה [של ארגון פתח] היה קשה יותר בהשוואה למצבנו היום, שכן העולם לא הכיר בקיום של עמנו מחוץ למסגרת של הפליטות והאומללות, ולא הייתה לנו ישות ולא מדינה על מפת העולם המדינית, אשר הגדיר אותנו כבעיה של פליטים הזקוקים אך ורק לצדקה. ואולם, חוד החנית של העם הגאה הזה החליט לשנות את מהלך ההיסטוריה. המהפכה המודרנית שלכם הפכה את הבעיה של עמכם באמצעות ההקרבה, הנחישות והאמונה למציאות של מדינה שיש לה דגל משלה המונף באו"ם לצד דגלי שאר מדינות העולם. תנועת פתח של אתמול היא תנועת פתח של היום. היא הוקמה למען פלסטין, ופלסטין נותרה המצפן שלה, והיא דבקה בעיקרון שאין עליו עוררין, והוא הנאמנות לבעיה הפלסטינית ועל פיו האחדות הלאומית היא היסוד עליו מתבססת הפעילות הלאומית הפלסטינית, והשמירה על הזהות הלאומית זוכה לעדיפות. אלמלא האחדות במסגרת אש"ף, הנציג הלגיטימי היחיד אשר לא יפוצל ולא יוחלף, לא היינו יכולים לעבור ממצב של אומללות ואוהל הפליטים למצב שבו הבעיה הפלסטינית היא החשובה ביותר בזירה הבינלאומית. בהקשר זה של מאבק הגיבורים הפכה הבעיה הפלסטינית סמל לשחרור, לקריאת תיגר ולמרידה בעוול ובעריצות בעולם כולו! אני מברך אתכם, בני עמנו, המתקהלים בכיכר החלל יאסר ערפאת ביום הנפלא הזה לציון הקמת התנועה, אשר היה לרגע מכונן בדרך המאבק שלנו, המתהדר בהשבת האחדות הלאומית שאין לה תחליף להשגת יעדינו הלאומיים. אני מברך אתכם ומחזק את ידיכם אחד אחד, שכן אתם רשמתם [על דפי ההיסטוריה] את האפוסים הנפלאים ביותר של הגבורה, הסבלנות והעמידה האיתנה, ונותרתם איתנים בלבכם גם כאשר גדלה מנת חלקם בפעולות הראויות לציון ובהקרבה לאורך הדרך הזו, כמו למשל עת הלכו ורבו שמות החללים ולוחות קבריהם הטהורים של מנהיגים, מנהלי מאבק ולוחמים, ילדים תמימים, אימהות ואחיות, שנפלו בדרך החירות ובכל תוקפנות ישראלית שגרמה עוול, ואשר לה הייתה נתונה הרצועה [רצועת עזה] היקרה שלנו! אחים ואחיות, עמנו הפלסטיני כולו חי תחת כיבוש ומצור, בעוד עינינו וליבנו מכוונים לעבר אל-קודס [ירושלים], הנתונה לקמפיין התנחלות אדיר, במסגרתו הכובשים מתחרים בזמן וסוברים שהוא הזדמנות עבורם. בנסיבות אלה, על כולנו חלה החובה - פלסטינים ושאינם פלסטינים, ערבים ומוסלמים, ואתנו הליברלים בעולם - לאחד את מאמצינו, ליבנו ונחישותנו להצלת אל-קודס, עיר הבירה הנצחית שלנו, וזאת באמצעות מתן אמצעים לעמידה איתנה ולמרכיביה, ותמיכה בבני העיר ישרי הדרך מוסלמים ונוצרים. ולגבי עזה, האדמה הפלסטינית הראשונה ממנה יצאו הצבא והמתנחלים, אנו מקדישים את מעניינינו לסיום המצור המוטל עליה, כדי שתהיה עזה חופשית ומשוחררת וקשורה בכל שאר חלקי מולדתנו. ביום ציון ההקמה [של פתח] אנו מחדשים בלב נאמן את השבועה לשאהידים הגיבורים ללכת בדרכו של השאהיד, האח, אבו-עמאר וחבריו, אחיו, המנהיגים מכל הכוחות הלוחמים: אבו ג'יהאד, אבו איאד, עבד אל-פתאח חמוד, אבו עלי איאד, אבו סברי סידם, אבו יוסוף אל-נג'אר, כמאל עדוואן, כמאל נאסר, אבו אל-ווליד סעד סאיל, פייסל חוסייני, אבו אל-הול, אבו אל-מונד'יר, אבו אל-סעיד, אחמד יאסין, עבד אל-עזיז אל-רנטיסי, איסמאעיל אבו שנב, פתחי אל-שיקאקי, ג'ורג' חבש, עומר אל-קאסם, מאג'ד אבו שראר, סולימאן אל-נג'אב, בשיר אל-בררותי, האני אל-חסן, אבו עלי מוסטפא, אבו אל-עבאס, סמיר רושה, אבו אל-עבד ח'טאב, ועשרות אלפי החללים הגיבורים. כאן חובה להזכיר את החלוצים הראשונים: המופתי של פלסטין, חאג' אמין אל-חוסייני, אחמד אל-שוקיירי, יחיא חמודה, עיז א-דין אל-קסאם. אלה הותירו על צווארנו ובמצפוננו את צוואתם להמשיך בדרך ולפעול מאוחדים, ואין מנוס מאחדות כדי להשיג את היעדים הלאומיים ומימוש הניצחון. ברכות לאסירות ולאסירים הגיבורים שלנו, וברכה לכל בני עמנו במולדת ובפזורה ובכל מקום בו הפלסטינים הסכימו על החלומות, היעדים המאוחדים ומימוש חלום השיבה [של הפליטים]. בעתיד הקרוב, בעזרת אללה, נגשים את האחדות שלנו בדרך לסיום הכיבוש כדי שדגל מדינת פלסטין יונף על כנסיות אל-קודס וצריחי המסגדים, כפי שחזר ושנה מנהיגנו החלל הנצחי יאסר ערפאת בכל הזדמנות, ואנו, בעזרת אללה ובנחישות עמנו ובתמיכה של הידידים והאחים והעולם החופשי, נגשים את יעדינו, ונחגוג ביום הציון הבא של המהפכה שהחלה, כדי להגשים את הניצחון. והניצחון יבוא, יבוא, יבוא. בעזרת אללה ניפגש איתכם בעזה הגאה בזמן קרוב מאוד. (לפני שאשכח, נאומו של אבו מאזן פורסם ע"י סגן אלוף (מיל) יהונתן דחוח-הלוי שעושה עבודה נפלאה בתחקיריו הרבים בנושאים הקשורים לעולם הערבי בכלל והפלסטיני בפרט. רצ"ב המסמך המקורי המדובר: http://www.wafa.ps/arabic/index.php?action=detail&id=145853. בעצם אני אעביר את השורה הזאת מטה כי היא מתארכת). רפאל, אני מכבד אותך ואני מכבד את דעותיך, אבל לפעמים הקיצוניות המשתמעת מהן ועצימת העיניים בפני מציאות, גורמים לי לזוז על הכיסא שלי שלא בנוחות. לו היית אומר שאתה מודע לכך שאבו מאזן והעולם הערבי אינם ממהרים אל שולחן הדיונים ותחת ללמד את העם פשרות עתידיות מחשלים את השנאה בו, אבל למרות כל אלה (ועוד) אתה מאמין בהם ובנו ושקיימת דרך לעבור את המחסום הזה (למשל על ידי צעד ראשון מצידנו, או כל דרך אחרת), הייתי אומר "נכון". אבל אתה אומר ש"אבו מאזן הוא פרטנר כי ב- 1997..." או ש"העולם הערבי שכרגע עסוק בחורף סגרירי ואיסלאמיסטי אותו אנחנו מכנים "אביב", מוכנים ללכת לקראתנו ואל תבלבל אותי עם עובדות", זה (א)לא נכון (ב)הופך כל דיון מולך לחסר תכלית. אני אגב עדיין לא בחרתי ומעולם לא התלבטתי כפי שאני מתלבט השנה. יחד עם בגרות מגיעה ההבנה, כנראה, שהדברים לא פשוטים כפי שהם נשמעים מפיהם של פוליטיקאים וגם עייפות שדורשת שינוי דרסטי שיביא למנוחה. בקיצור, בגיל שלי כבר לא קונים לוקשים (-: |
|
Brave Dwarf |
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
Brave Dwarf • 22 בינו׳ 2013
אני מתנצל מכל הלב על הטעות. אבו מאזן נאם ב- 4 לינואר ולא ב- 11 כפי שציינתי. נפשתי עם המשפחה ולכן אני רק עכשיו מדביק את ההתרחשויות שהתרחשו במהלך שלושת השבועות של היעדרותי. אז ב - 04.1.13.
|
|
Madame T(שולטת) |
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
שיא של יותר מעשור: 46.6% כבר הצביעו לכנסת
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
Madame T(שולטת) • 22 בינו׳ 2013
שיעור ההצבעה עד השעה 16:00 הוא הגבוה ביותר מאז הבחירות לכנסת ב-1999 וגבוה ביותר מ-4.5% מהשיעור המקביל בבחירות האחרונות. עיינו בנתוני ההצבעה במערכות הבחירות הקודמות!
http://news.il.msn.com/%D7%A9%D7%99%D7%90-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%A8-466percent-%D7%9B%D7%91%D7%A8-%D7%94%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%95-%D7%9C%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA |
|
מלכתא |
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
מלכתא • 22 בינו׳ 2013
לימנים שמצביעים שלי, חשוב לי לומר-
שאתם מצביעים לחתול בשק. אתם מצביעים חברתי, אבל מקבלים את השמאל במסווה של מפלגה חברתית בלבד. יש לא מעט מפלגות ימין שמציעות גם מצע חברתי, צריך רק לבדוק. ואם רוצים להצביע למפלגה שהיא חברתית בלבד- יש גם מפלגות כאלה, לדוגמת עלה ירוק, מפלגה כלכלה, הפיראטים ועוד. |
|
Winner(מתחלפת) |
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
לפני 11 שנים •
22 בינו׳ 2013
Winner(מתחלפת) • 22 בינו׳ 2013
מלכתא כתב/ה: לימנים שמצביעים שלי, חשוב לי לומר-
שאתם מצביעים לחתול בשק. אתם מצביעים חברתי, אבל מקבלים את השמאל במסווה של מפלגה חברתית בלבד. יש לא מעט מפלגות ימין שמציעות גם מצע חברתי, צריך רק לבדוק. ואם רוצים להצביע למפלגה שהיא חברתית בלבד- יש גם מפלגות כאלה, לדוגמת עלה ירוק, מפלגה כלכלה, הפיראטים ועוד. איזו מפלגה ימנית יש שהיא גם חברתית וגם כלכלית וגם דוגלת בזכויות הפרט ובזכות העיסוק ותרשה למורות להופיע בסצנת משחק של מלכת בדסם בלי לפטר אותן? אני לא מצאתי.. אז הצבעתי שלי למרות שמדינית בטחונית אני ליכוד. |
|