עזה

ישראל היא מדינה שפועלת באופן לא מוסרי באופן שיטתי ובמשך עשורים רבים בתוך אזור בו קיימים אנשים (לא ישראלים) רעים. רעים מאוד. היכולת להכיל את המורכבות של זה היא תנאי בעיני לחשיבה פרודוקטיבית בזיקה לסכסוך הזה.

קודם כל, במאמר מוסגר ובנוגע לסיפור על דיר יאסין, ממליץ לך לקרוא את ספרו של אליעזר טאובר (שזכה לשבחים על איסוף הנתונים שלו גם מתומכי נרטיב הטבח) ואחר כך לגבש דעה בעצמך האם מדובר בטבח או בעוד פיסת תעמולה שימושית של פאליווד.

אני אציע נקודת מבט הפוכה לשלך: היכולת להכיל מורכבות היא בדיוק ההיפך ממה שנדרש להיות פרודיקטיבי בסכסוך מורכב. מה בדיוק המורכבות הזאת נותנת לך? בסדר, נסכים שגם בצד שלנו יש עוולות. אוקי. אז? כל מקרה הוא מורכב. חברי כת אום שינריקיו שפזרו גז סארין ברכבת התחתית בטוקיו ב-1995 גם לא הונקו על ידי אמהותיהם מספיק, ובטח ביטוח לאומי היפני הכריח אותם לחכות שלוש שעות בטלפון למענה אנושי. אז? ... בתוך כל נבל מסתתר גיבור ובתוך כל גיבור מסתתר נבל. אז? ... החוכמה אינה נמצאת ברדיוקציוניזם אובססיבי אלא ביכולת שלך להסתכל על המכלול ולהבין לאן מנשבות הרוחות. כשאתה הולך ללובר ורואה תערוכה משעממת, אתה אומר שהלובר זה חרא של מוזיאון, או שהלובר זה אחד המוזיאונים הטובים בעולם במקרה עם תערוכה גרועה? היכולת שלך להבין את המציאות ולהתנהל בתוכה ביעילות נעוצה ביכולת שלך להכליל, לפשט, לבור את המוץ מהתבן.

תסלח לי שאני לא משאיר כלום לדמיון אפילו שזה די משמים, אבל אין ברירה: בדיוק ככה זה איתנו ועם הפלשתינאים. כשאצלנו אוסף של מתנחלים הולכים ושורפים את חווארה הם מקבלים גינויים נרחבים מכל מוסדות המדינה. כשאלאור עזריה יורה במחבל כפות על האדמה הוא עולה למשפט. כשאצל הפלשתינאים חברי המוסדות הולכים רוצחים וחוטפים אזרחים הם מתקבלים בזריקת סוכריות ובאהבה ובהערצה רבה על ידי האוכלוסיה. תכליל בהתאם, ותכנן את המדיניות שלך בהתאם.

לפלסטינים יש יד ורגל בטרגדיה של עצמם. הפרעות ב 1920 ובעשור שבא אחר כך מלמדות על נתק בין הסכסוך לבין התנחלויות או עצם הקמת המדינה. הפלסטינים גם לא הציגו שום תכנית שלום ברורה משל עצמם לסיום הסכסוך. בנקודות בהן ניתן היה להתקדם למשהו חיובי יותר-ברק, אולמרט-הם לא התקדמו. בכל אחד מהצמתים הללו, בדרך כלל הם בחרו בכיוון של יותר אלימות - האינתיפאדה השניה כדוגמה. זאת ועוד, האופי של השביעי באוקטובר--דו"ח דינה מספר כמה מהפרטים--לא מכוון לדו קיום אחרי שלב מלחמתי, אלא להשמדה כוללת של כל יהודי בין הים לירדן. להתנהלות כזו יש תוצאות.

לא כתבתי את מה שכתבתי כפציפיסט או כפוסט ציוני. אני תומך בלחימה נחושה ועקבית ביסודות הג'יהדיסטים, ואני מודע לקושי לברור מי הוא מי תוך לוחמה בשטח בנוי.
אבל...
הזהות היהודית -לאומית שהתפתחה כאן, וודאי אחרי 67, סובלת מהכחשה שיטתית ואמנזיה סלקטיבית אודות האופי הדורסני של הציונות אל מול הפלסטינים. רובנו חיים בבועה בכל הקשור ליום יום בשטחים, ולא אכנס לדוגמאות. קל למצוא אותן. האיוולת היא לחשוב שנצליח להיות העם היחיד שחי עם הרגל על הגרון של חמישה מיליון אנשים. לא נצליח. באשר לנכבה, היומנים של נחמני מספרים סיפור שלא נלמד בבתי הספר שלנו, בנוגע לאופי הרצחני של מלחמת השחרור בגליל כשהתחלנו לנצח (מה שעשינו בדיר יאסין לא הספיק). גם לאופי ההתנהלות הזה יש תוצאות
אז הפכנו את עצמנו לאלופי העולם בהתקרבנות - אנחנו הקורבנות המוחלטים: השואה, השביעי באוקטובר... אין אחרים.

ישראל היא מדינה שפועלת באופן לא מוסרי באופן שיטתי ובמשך עשורים רבים בתוך אזור בו קיימים אנשים (לא ישראלים) רעים. רעים מאוד. היכולת להכיל את המורכבות של זה היא תנאי בעיני לחשיבה פרודוקטיבית בזיקה לסכסוך הזה.

מה זה משנה אם הם " עם" או לא " עם"?
הם אוכלוסיה אזרחית שגורשה מהמולדת שלה וכרגע הם נטבחים ומורעבים.
מה זה משנה הסמנטיקה בכלל?

מה זה משנה אם הם " עם" או לא " עם"?
הם אוכלוסיה אזרחית שגורשה מהמולדת שלה וכרגע הם נטבחים ומורעבים.
מה זה משנה הסמנטיקה בכלל?

מה זה משנה אם הם " עם" או לא " עם"?
הם אוכלוסיה אזרחית שגורשה מהמולדת שלה וכרגע הם נטבחים ומורעבים.
מה זה משנה הסמנטיקה בכלל?

מדינה שלא יודעת להוקיע ברברים מצדה ששורפים כפרים, לא תוכל לשמור על סטנדרטים מוסריים פנימיים וזה יוביל לזה שלא יהיו לה מטוסים וטנקים משוכללים. וככה מדינה שהיתה מעצמת על כמו רוסיה מפסידה לפרובינציה שלה אוקראינה. כדי לשמור על הרמה המוסרית הזו צריך להבין את המורכבות מספיק כדי להוקיע את האנשים הרעים בתוך המדינה.