הבחירות בבדסמ

הגדרת הקורבן

עינבר • 16 באוג׳ 2006

להגיד הייתי קורבן של התעללות, להגיד הייתי חסרת אונים ומישהו פגע בי
מאוד מפריע באוזן לאנשים מסויימים ובמיוחד לנשים מסוייימות.

הם שומעים בכך הצהרה גורפת על היותה של אישה חססרת אונים תמידית.
אני לא רואה את זה כך. להיפך.

מי שקרא את הטקסט של ויצ"ו. יראה שהמאפיין של קורבן של התעללות
הוא לא חוסר אחריות, אלה השמה של האחריות במקום בלא נכון.
את מאמינה שהשולט באחריותך, את מאמינה שהקשר באחריותך.
יש לך אשלייה שהפעולות שלך ישפיעו על מה שקורה בקשר.
את חושבת שאם תנהגי אחרת, הקשר יהיה טוב ואז תהיי מאושרת.
באיזה שהוא מקום, קורבן של התעללות הוא בעל שיגעון גדלות.
חלק מההבנה צריכה להיות לגבי האחריות שלך לעצמך.
אבל חלק מההתפחכות היא ההבנה שלא הייתה לך שליטה על הקשר,
שאת "מאשימה" את הצד שתוקף, את מודעת לאיפה לא הייתה לך שליטה.

בסופו של דבר את לומדת, פרופורציות, גבולות ומהי אחריות נכונה.

מי שקורא את התובנות על כך שהייתי קורבן,
שבתוך הקשר לא יכולתי להשפיע עליו והוא פגע בי.
ורואה בכך התנערות מאחריות, פשוט לא מבין.
זה לא קל בכלל, אני לא רוצה להיות מסכנה וחלשה.

אני לא מתנערת מהאחריות שלי לדאוג לעצמי וללכת,
באופן אישי, תמיד ידעתי שיש לי אפשרות כזאת.
מה שלא ידעתי זה שאין לי אחריות על ההתנהגות שלו
ועל כל בהדינמיקה של הקשר, שחשבתי שבאחריותי.
כל פעם שאני מנתחת את המצב ומבינה אותו.

או במילים של המתעלל שלי " אני היתי במקום פגוע, זועם ופוגע".
"לך לא היה חלק בבחירה שלי להיות במקום הזה.
אני מבינה איפה לקחתי אחריות בטעות על הקשר (במקום על עצמי).
זה עוד יותר מגוחך , אם הייתי בדינמיקה של שליטה,
שבה הסכמתי מראש שמישהו אחר יוביל אותי והעברתי לו המון אחריות.

מחשבת השווא שאם תהיי שפחה ובת זוג יותר טובה, הקשר יהיה יותר טוב.
זה פשוט לא תלוי בכמה את טובה. זה תלוי בהתנהגות שלו אלייך.
זאת תובנה חשובה לכל מי שיוצאת משם ורוצה לא לחזור לשם שוב.

עינבר

Jake​(שולט) • 16 באוג׳ 2006

צר לי אם דבריי פגעו בך, אך אני מקווה שאת יודעת שהם לא כוונו אלייך.

כבר אמרתי בעבר, הן כאן על גבי דפי הפורום והן בע"פ, כי לדעתי יש הבדל בין מערכת יחסית מתעללת בעולם הונילי לבין מערכת יחסים מתעללת בבדס"מ.

רוב התסמינים (אותם הזכרתי בעבר לעתים כ"מבחנים") לבחינה אם קשר מסוים נוטה להתעללות - כמו אלו במאמר של ויצו וב"מעגל הכוח", עוסקים בנטילת שליטה, השפלות (פגיעה בערך העצמי - J) והפעלת כוח פיסי. קשה מאוד לאתר את התסמינים במערכת יחסים בדס"מית שכן בדר"כ אותם התסמינים מוסכמים ואף מבוקשים באופן מפורש מהנשלטת.

לא טענתי מעולם שלא ייתכן שמערכת יחסים בדס"מית תהיה מתעללת. אך אינני בטוח שניתן לאתר את התסמינים באותה ה"קלות" בה ניתן לאתרם בעולם הונילי. כתוצאה מכך, הבעתי דעתי שישנה בעייתיות רעיונית בהטלת אשמה רטרואקטיבית בגין שימוש באותם פעולות המהווים תסמינים בעולם הונילי, כאשר אלו היו מוסכמים מראש על הצדדים. לא אמרתי שבלתי אפשרי להטיל אשמה, אלא שיזה יותר בעייתי.

על כל פנים - אנא קבלי התנצלותי במידה ופגעתי בך.

סיימתם להתגולל זה על זה בדווקנות מציקנית ?

Yosefus​(שולט) • 16 באוג׳ 2006

בסה"כ אומר ג'ייק שאם לוקחים את רשימת הפרמטרים לזיהוי התעללות כפי שהוגדרה בעולם הונילי, ומחילים אותה כלשונה על עולם ה- בדסמ אז לא לחלוטין ברור מה התוצאה .
כנראה הוא התכוון לכך שחיצונית רשימת הפרמטרים לזיהוי התעללות בעולם הונילי והתנהגות במערכת יחסים בדסמ-ית בריאה עלולות להראות דומות במדה מבלבלת ( אם כי ברור שמהותית זה שונה לחלוטין), ולכן רמז שיש צורך ברשימה חדשה / אחרת של כללי זיהוי.


משום מה אתם מתווכחים על כן / לא מדעי, כן / לא לוגי ולא נוגעים במהות הטיעון.

אז תרשו לי להקצין לשם הדוגמא: נניח שיש לי סאבית חדשה, אשר חסרת ניסיון בעולם ה- בדסמ וגם לא מאוד בוגרת (קרי נסיונה בעולם קיים אך לא רב מאוד). אני, כדום אחראי רוצה לבדוק את עצמי ולדעת שאני לא מתעלל. אני רוצה להיות בטוח שבעוד שנה היא לא "תתעורר" ותטען שהייתי דום מתעלל. איך אני בודק בצורה אובייקטיבית ?
כי אם אני שואל את עצמי האם הכתי אותה, התשובה כנראה כן
אם אני שואל האם אני "שולט" בה ולעיתים מטיל עליה מורא - התשובה היא כן
אם אני שואל האם כשהיא לא מצייתת לי, אני מעניש אותה, גם כאן התשובה היא כן.

אז איך אני בודק ?

למה שלא תציעו שאלות רלוונטיות לבחינת השליטה במערכת בדסמ-ית ?
נניח למשל:
האם היא מגלה סימני מצוקה נפשית שלא בזמן סשן
האם ההערכה העצמית שלה נפגעת גם ביחסיה אל מול שאר העולם

וכו וכו

י. (עדיין במיל.)

(תקציר: אין, כי הנושא חשוב מכדי לתקצר אותו)

יוסיפוס

עינבר • 16 באוג׳ 2006

כתבתי פעם ואני שוב אכתוב, לא מומלץ להכיל מבחנים "אובייקטיביים",
מכיוון שהתעללות לא מצויה באקטים , אלא בדינמיקה שנוצרת.

אם אתה רוצה לדעת אם אתה מצעלל אין לך מנוס מלשוחח איתה.
איך היא מרגישה מול האקטים, מה הם עושים לה.
האם יש לה תחושות קיצוניות של פחד, שינוי בצמבי רוח וכד'
האם יש לה מחשובת שוא כדוגמת: אני לא שפחה מספיק טובה
ועל כן אני אעשה הכל בשביל להיות טובה , לא משנה מה המחיר.

אני חושבת שאם מישהי הייתה מסכימה לקשר שהצעת,
מתוך חוסר יכולת לראות את הצד השני ורק לספק את הצרכים של עצמה,
זה היה קשר של התעללות, גם אם היית מוצא מישהי שהייתה מסכימה,
מאוד סביר ששנה אחרי היא תפתח הפרעות פוסט טראומטיות.

Re: עינבר

עינבר • 16 באוג׳ 2006

ממש לא נפגעתי. פשוט לא הבנתי על מה אתה מדבר ובאיזה הקשר.

בגדול, נראה לי קצת בעיתי להגיד שלא ניתן לראות הבדלים בין התעללות ליחסי שליטה.
כאמירה (אפילו הומריסטית) זה נראה לי מסר בעייתי ואז אני נתפסת ללהט הויכוח.

אני יכולה להבין למה זה דומה, אבל נדמה שאתה יכול להבין את ההבדלים העצומים.

viderd • 18 באוג׳ 2006

כנראה שיש שני סוגים של אי לקיח ת אחריות,
סוג קיצוני אחד- להשליך הכל על השולט או השולטת,להוריד כל צורך בהחלטה מעבר אם לנשום או לא,להפוך לסמרטוט בכל המובנים,ובכך לאפשר לאגו להישאר באותה רמה של- "זה לא אני החלטתי" . זה מופיע בכל מיני רמות במערכות יחסים.
הדרך הקיצונית השניה היא להפוך את עצמך לאלוהים שכל מעשיך והחלטותיך הם קודש ואין עליהן ערעור.
הסכנה מתחילה כשהם נפגשים..
פרנקי, לבחון ולבחור זאת בגרות נפשית או מילה גסה אחרת- אינטיליגנציה רגשית.
בגמרא יש חיזוק למה שאת כתבת על הנהיגה- יש משפט שאומר- לא העכבר גנב,החור הוא הגנב

יש סוג נוסף

עינבר • 31 באוג׳ 2006

יש נשלטות שלוקחות אחריות על המעשים של השולט ושולטים שמעודדים זאת,
זאת הדינמיקה של ההתעללות.

האחריות של הנשלטת בתוך הקשר היא לתקשר, לשים גבולות, לתת ביטוי לעצמה,
אם זה לא מצליח, אין לנשלטת עוד אחריות בתוך הקשר ויש לה אחריות רק לעצמה,
לא להיות במקום שעושה לה רע ומזיק לה, אפילו אם יש שם גם אהבה ותענוגות.

לגבי הערה הביקורתית שהייתה בפתיחת השרשור, כנגד נשים שמגלות בדיעבד,
אף מלבדי לא היה בפגישה / חנות / דייט וגילה רק בדיעבד שעבדו עליו, תמרנו אותו?
אז ככה זה עם התעללות, רק עם המון נזק נפשי, בעקבות החוויות הטראומיטיות.

לפני כמעט שנתיים, שהיה לי דכאון, הלכתי לשיחות עם פסיכולוגית,
שהיא נתחה את התגובות הראשנית שלי למפגש עם מי שהיה אמור להיות לי אדון,
היא טענה שהייתי בהלם. זה הדבר הראשון שהכניס אותי לדינמיקה.
ההלם שיתק אותי ותסכל אותו, אפשר לו להתעלל בי קשה יותר, בלי שהגיב,
שהתעללות החלה להיות קשה מדיי, התחלתי לבכות, להתלונן, לנסות לדבר,
הבכי שלי הפחיד אותו עוד יותר, אז הוא קודם זרק אותי ומכיוון שלא נעלמתי,
הוא החל להתעלל בצורה אכזרית וחסרת מעצורים, בלי דין וחשבון לאיש,
רק שהתחילו אלמנטים של דכאון, הבנתי שמשהו כאן לא בסדר והלכתי לטיפול,
היום אני מבינה שכל עוד שמרתי איתו על קשר, נשמרה הדימניקה המתעללת.