שומרת(אחרת)
|
לפני 15 שנים •
13 באפר׳ 2009
Re: אולי די?
למי אכפת אם מישהי רוצה לעשות משהו שלא מתיישב עם דעת הרוב, ולמי אכפת
מה האג'נדה של ראובן. אבל על איזה עקרון דבילי בדיוק את מדברת כאן? שלא משתמשים במידע פרטי על אישה שנפגשת איתה, רק כדי לנגח אותה? מחר הוא או את תתהפכו אחד על השני, ומחרתיים הוא יכתוב לך כי לא הסכמת לדעתו משהו שהוא לגמרי לא שייך לדיון, משהו פרטי. את חושבת שזה בסדר? את רק גרועה במספרים? השכל הישר שלך לא לקח פסק זמן כשאת מגינה על חברך הטוב ראובן? נראה אותך לא מסכימה בנחרצות לאיזו דיעה שלו. ומה אז? נשמע על גודל הקאפ שלך בחזיה?[/quote] לי אכפת. אני תמיד שמחה לשמוע על ומאנשים שעושים דברים שלא מתיישבים עם דעת הרוב. לא תמיד זה נכון אבל לפחות זה מראה על חשיבה. לי לא נראה כל כך נורא אם היו כותבים עליי משהו כי אני שלמה עם הדברים שאני עושה ועם מי שאני. אמרו עליי דברים מזעזעים, הרבה יותר אישיים בפורומים בעייתיים בהרבה ומעולם לא ייחסתי לזה חשיבות ממשית. אז מה? אז סליחה אם זה נראה לי דבילי שבגלל שהוא הזכיר את המילה שדיים או שהוא נפגש איתה או שאוי ואבוי היא חשקה בו והוא לא רצה אותה או שבסוף הם לא חשקו אחד בשני או שאולי הוא היה מאוהב בה עד כלות נשמתו והיא לא שמה עליו ממש לא משנה לי ולא נראה לי כזה מידע חושפני. צר לי. אני חושבת שזה היה ילדותי מצד ראובן לכתוב את מה שכתב, יחד עם זאת, אני חושבת גם שהתגובות בשרשור הזה היו מגעילות. לא פותרים רע ברע. מעולם לא מנעתי מראובן דברי ביקורת שהיו לי עליו בשום מדיה בה שוחחנו. בינתיים הוא לא טרח לכתוב על גודל הקאפ בחזייה שלי למרות שאני עדיין מחכה. |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 15 שנים •
13 באפר׳ 2009
להג
לרישרוש
והשחתת מילים גבוהות וקשר לבדסמ אין (אבל אחלה סיטקום) שוב האספסוף יצא לרחוב שוב אותן דמויות זקנות הכפר בוחשות בחביות הזפת, נערות הנוצות, הטוב הרע המכוער הדביל וזה שיודע לשאול במה יכולים 16 עמודי כתה ו לתרום לאנשים חדשים שנכנסים לתחום כלום אני לא רואה שום הבדל בין שפחה שנכנסת במודע ומבחירה חופשית ליחסי DS , 24/7 , לבין אשה שבהשראת הספר בוחרת להכנס או בוחרת בדרך זו לשפר את חיי הנישואים שלה ונכנסת לקשר "כניעה" או איך שלא נקרא לזה. מה שבלט אצל אלו שהתמקדו בנושא זה חוסר סובלנות לבחירה החופשית של אשה בגירה. |
|
|
לא קשורה
|
לפני 15 שנים •
13 באפר׳ 2009
Re: אולי די? זאלופון כתב/ה: לא קשורה כתב/ה: אתה חושב שהיטלר אהב אוגרים? לא סביר. 75% מהאנשים שאוהבים אוגרים גם אוהבים יהודים (באופן קבוע, כלומר זו מגמה). ואוגרות? |
|
|
| RIS |
לפני 15 שנים •
13 באפר׳ 2009
.
רפאל כתב/ה: כשאני קורא את ריס הווליומים שלו גבוהים מאוד בעיני. הוא גס רוח ותוקפן. אבל מסתבר שיש כאלו שקוראים אותו אחרת.
אולי הווליומים שלי גבוהים. אבל לקרוא לי גס רוח זה חלק מהדמגוגיה שלך, רפאל, זו שמסמנת את המטרה מסביב לחץ ומחפשת את המטבע מתחת לפנס ולא במקום שבו אבד. אז אולי כשאתה קורא את המילה "דמגוגיה" עולה לך הדם לראש ואתה מפסיק להקשיב. אבל אני יודע להשתמש במילים ואני יודע בדיוק מדוע אני משתמש במילה הזאת. אני יודע מה שרבים כאן אינם יודעים. אני יודע לנתח טקסט. וכשאני רואה את הטקסט שלך ואיך אתה משנה את המוזיקה באמצע הנגינה, ואיך אתה מערבב דברים שהיו עם דברים שהם רק בדמיון שלך ואתה מציג את התערובת המאוחדת כאילו אלו עובדות - אני רואה בזה מעשה דמגוגי. המאמץ האדיר שלך לטשטש את ההבדל בין התוקפנות ובין התגובה, ההתגוננות בפני התוקפנות הוא במקרה הטוב תמוה. ולמה לקרוא לי גס רוח זו דמגוגיה? מפני שאני לא גס רוח. גסות רוח היא state of affairs. גס הרוח מתנהג בגסות כי הגסות היא חלק מהאג'נדה שלו. אבל קל לך לסווג אותי כגס רוח מפני שאינך יכול לשאת את המראה שהצבתי כאן מול עיניך. אני לא גס רוח. אני בוטה לפעמים. אני מתנסח בתוקפנות לפעמים. אבל גם אם אני מתבטא בגסות - אני אמיתי. אתה יודע את זה. וגם המלט יודע את זה. כל מסע ההשמצות הזה נגדי הוא מפני שאני בוחר לראות דברים בשחור ולבן. ואתה אינך יכול לשאת שחור ולבן. אתה רוצה שכל דבר יהיה גם ההיפך של עצמו וההיפך. אתה רוצה גם לגנות את "ראובן" ובאותה נשימה לשאול מה בעצם רע במה שהוא עשה. מה כל כך נורא בזה, שאלת. ואני אגיד לך מה כל כך נורא בזה. אם במקום לענות לך דבר דבור על אופניו הייתי מבטל את כל טענותיך בנימוק שאתה XXXXXXX ויש לך XXXXXX קטן ומצרף צילום עירום של אמא שלך לא היית יושב כאן ומתפלסף על לינצ'ים ומשחק את הליברל אלוף העולם בתרבות דיון. היית משיג אלת בייסבול ויוצא לחפש אותי ברחובות. ואגב לינץ'. זה פשוט שקר (או הגזמה ברמה של צ'יזבט) שנעשה כאן לינץ' ב"ראובן". וזה פשוט שקר שנעשה כאן מסע כדי לצייר אותו כמסוכן (שזו אחת הטענות הראשיות שלך). לפחות לגבי שני הדברים האלה הם שקר גס. לא לינץ' ולא מסוכן ולא בטיח. אני פשוט אמרתי את האמת: שעושה מעשים כאלו הוא נבל, מתועב ושפל. אתה קורא לזה גסות רוח? אני לא מוצא מילים מספיק פאקינג חזקות כדי לבטא את שאט הנפש שלי ואתה קורא לזה גסות רוח? לזה אתה קורא לינץ'? תתעורר מהחלום רפאל. תנסה להיזכר בימים בהם גם אתה ניסית ללכת עם האמת שלך. אני מסתכל עליך ועל המלט ועל עוד כמה יפי נפש כאן שהמילים "תרבות דיון" משמשת כסות עלה תאנה המתגרגרת בגרונם הליברלי וחושב לעצמי שאם מה שעשיתי ב"ראובן" כלומר שנהגתי בו מנהג "עם נבל תתנבל" נקרא בפיכם "גסות רוח" - אזי אני גאה להיות גס רוח. אבל אני גס רוח שהצדק והאמת לצידו. ואתם? |
|
|
מישלי
|
לפני 15 שנים •
13 באפר׳ 2009
שני דברים....
הדבר הראשון, לגופו של הנושא המקורי שהועלה בפוסט:
ראיתי את הסרט ששודר בערוץ 8, היו בו סיטואציות שאהבתי מאד, היו כאלה שמצאו חן בעיני, היו כאלה שעוררו בי דחייה קלה והיו רגעים שעלה בי אפילו גועל. חשבתי לעצמי האם זה קשור בעיני לבדס"מ או לא, וואלה, לא החלטתי... יש שם גבר דומיננטי (או שלפחות לוקח על עצמו את ההובלה), יש שם אשה מתמסרת מבחירה, סוג של 24/7, זה שפוי, זה בטוח וזה בהסכמה. אין שם את הקישוטים והאביזרים שחלקנו אוהבים, אין שם את ההגדרות שתורמות לנו לאווירת המשחק (בין אם אנחנו משחקים אותו, חיים אותו או משהו באמצע). אין שם את מילת הבטחון ואת הכללים והגבולות שיוצרים לנו את הבטחון לשחק ולהנות, אבל יש להם את הכללים שלהם, את ההסכם הפרטי שלהם, כמו שלכל אחד מאיתנו יש את נורמות החיים שלו, הסטנדרטים שלו, הדעות שלו והבדס"מ שלו. הדבר השני שרציתי לכתוב לכם - בהתייחס למה שכתבה נאיאדה, ותודה שהעלת את זה, הפוסט הזה הזכיר לי את אחד השבועות המוזרים שהתרחשו אי שם בכתה ד', כשנוצר אצלנו בכתה חרם על רביעייה (שאני נמניתי בתוכה), בעקבות איזו סוגייה שלא רלוונטית לכאן. כמה שיט היה שם, העלבות, האשמות, המורה התערבה, איזה בלאגן... אבל ראבק - היינו בכתה ד' !!! אז חבר'ה, חופשת פסח מסתיימת בעוד ימים ספורים וחוזרים לגן, אם משעממם לכם, יש פעילויות מקסימות שם בחוץ ברחבי הארץ - בעולם האמיתי, שמש נעימה וטבע ירוק, עומסי תנועה מרנינים והמון ריח של מנגל. חג שמח אהבה ואושר מיש |
|
|
ראובן
|
לפני 15 שנים •
14 באפר׳ 2009
אינטרלוד ותזכורת
מכובדיי,
עד שיבוא Jake ויאמר את דברו, הרשו לי כמה שורות של elegant slumming: ראשית 'נאיאדה', שהקאפ שלה עגול וגם רגליה מעדן, אך שימו לב - כך חושבת וכותבת אישה יפה - מהר, סקסי ובעיקר לא עושה חשבון. עכשיו 'RIS', אני מאחל לך אישה בדיוק כמוך. אתה זכר גאמא מהסוג הגרוע ביותר - מתחזה לאלפא (כלומר, טוען לכתר ה'להקה') אבל למעשה מחרחר ריב כדי לפצל, לזרוע בלבול ולנסות לקטוף נקבה כלשהי. אתה יודע מה, אני מאחל לך את 'אחותופל'. כעת 'אחותופל', כל המדיטציות שלך לשווא כי אין בך גרם של הומור עצמי, החיוני ל-זן. זוכרת איך ג'ושו יצא ונעל על ראשו? בקשי מ'RIS' לייחד לך 'פינת שקט' ומדטי על הקואן כמה חודשים. אגב, הייתי ממתג קצת גם את גברת 'קשת בענן', אך היא לא ביקשה זאת ובינתיים ה'השתלחויות' שלי הפכו לסממן יוקרה. אין כמו שליטה גברית וזו הסיבה שהפורום הזה עומד בראש רשימת הפורומים, למעט 'אלפוני' ההכרחי. *** אתם מבינים שבגלל השרשור הזה, יירשם לזכותי השידוך השלישי והקובע?תודה גם ל'רפאל' שעשה לי לצחוק: ''נאיאדה בדיוק ערכה השוואה שהתייחסה למפלגה הנאצית. אז יש סיכוי שהולך להיות פה שמח. במיוחד עכשיו, כשאנחנו בתקופה של מיתון''. 
*** להזכירכם, תשע תובנות בנוגע למודל השליטה הגברית המוצע בספר ושיטת החשיבה 'לדעת להיכנע': 1. החידוש במודל של 'לדעת להיכנע' הוא האוטו-סוגסטיה שנשים אמורות לעשות לעצמן ומבחירה. 2. הבעייתיות במודל של 'לדעת להיכנע' היא שאינו מאפשר שיתופיות וחברות בין גבר ואישה. 3. 'לדעת להיכנע' הינו זרם פוסט פמיניסטי, משום שהפמיניזם חתר לשיוויון בין המינים ואילו פוסט-פמיניזם עוסק פעמים רבות ב'זכות למימוש עצמי' (כולל הזכות לשעבוד מבחירה). 4. מבחינת זרם שליטה, 'לדעת להיכנע' שייך ל''משק הבית של שנות החמישים''. 5. 'לדעת להיכנע' הינו, ככל הנראה, תגובת-נגד חריפה לאבדן ערכים בתרבות המערבית, ביניהם 'מיהו גבר' ו'מיהי אישה'. 6. פעמים רבות, עבור שלום בית, על אחד מבני הזוג להקריב יותר (אלא אם רוצים לריב לנצח). 7. 'לדעת להיכנע' אינו ישים בישראל, למעט מעמדות הקצה (עשירים ועניים), משום שמשק בית במעמד הביניים בישראל אינו יכול להיסמך על מפרנס/ת אחד/ת (ותודה לשלגי). 8. השכלת האם חיונית לסיכויי הצלחת הילדים, חברתית וכלכלית (ותודה ל'לא קשורה'. איפה לינק?). 9. יתכן ו'לדעת להיכנע' צובר תנופה בשל המשבר הכלכלי, המחייב רה-ארגון של היחידה הכלכלית בתא המשפחתי (ותודה לליידי תמרה). כעת, כאשר לצרעות נגמר קצת האוויר, האם אוכל לבקש תגובות לגופו של עניין? ראובן |
|
|
| RIS |
לפני 15 שנים •
14 באפר׳ 2009
Re: על ראובן הקטן שהלך אל הגן RIS כתב/ה: .
הגיע הזמן, אמר ארי הים, לדבר על הרבה דברים. על נעליים וספינות וגם על ערימת הדומן המאוסה המתקראת בשם ראובן. הערה מקדימה. אם יש תופעה דוחה ובזויה בעיני, אלה הם מיני יצורים המתקראים "שולטים" בסוגריים שסבורים משום מה שאפשר לנקוט מנהג מתנשא ואדנותי בכל אישה שיש "נשלטת" בין שני צידי הסוגריים שלצד שמה. גם אם היא זרה להם לחלוטין או אפילו אם יש ביניהם הכרות שטחית. אולי פה ושם ישנה איזו אווזה פותה שמבכרת דרך דיבור כזו מאדם זר שאין לה ולא כלום איתו. ואולם רוב רובן המכריע של אלו שאני מכיר וקורא, גורסות כמוני, שמדובר במתחזים גסי רוח שהקשר בינם לבין יחסי שליטה הוא כמו הקשר שבין משה קצב לארגוני הנשים הפגועות. ועוד הערה מקדימה: מגעיל בעיני לראות אנשים שכאשר מעירים להם הערה לעניין "מוותרים" ברוב נוחות על תגובה עניינית ורלוונטית ותוקפים (וליתר דיוק – משמיצים) לגופו של אדם. והנה, אותו ראובן חלקלק אשר בדרכו הגולומית מצליח כבר זמן רב, רב מדי, להנחיל כאן הגיגים מטופשים ותלושים – המשובצים לרוב במילים גבוהות ומפוספסות בגוון של חרא - כתב כאן למעלה, כדרכו, מספר דברי שטות . הבלים גמורים ליתר דיוק. למרבה הפלא, קמה מישהי, פרלין לצורך העניין, והעירה לגופו של עניין ותוכן הערה בקורתית (וגם נכונה, מה לעשות) ועשתה מהטקסט של אותו "ראובן" עפר ואפר בשני משפטים אינטליגנטיים. ועכשיו שימו לב. ראובן כתב/ה: פרלין, לא קשורה יקרות, תודה על ההשתלחות הפעוטה. חוצפה אצל אישה היא דבר משעשע, כה חבל שמרבית הנשים אינן מהינות להיות חצופות תחת עיני הכחולות. משפט שמכיל מ"כל טוב". משפט אחד מתועב שמעיד על בעליו כאלף עדים. מה היה לנו כאן? הכל. גם התנשאות גסת רוח להקטין את מי ש"העזו" וחלקו עליו. גם להגדיר את אי-ההסכמה שלהן כ"חוצפה". גם לרמוז רמז גס ומגעיל שב"אחד על אחת" אף אחת לא מהינה לחלוק עליו. אעלק דום תותח דה לה שמאטע שמוכר כבדרך אגב גם את עצמו כמו אחרונת הזונות בשוק. (ע"ע עיניים). ולעצם העניין? לעצם הביקורת שנמתחה עליו? נאדה. ל"ראובן" אין תשובה של ממש לענות לה. מאחר שהוא נתפס על חם באמירה מטומטמת והוא לא יודע איך לצאת מזה הוא מגמגם משהו לחלוטין לא רלוונטי על החוויה הפמיניסטית לסוגיה זורק שמות (סוזאן סונטאג המתהפכת בקברה) ובקיצור – ההסבר העילג הוא שטות עוד יותר גדולה מהשטות המקורית. אלא שאז, למרבה המבוכה (ובהעדר באמתחתו נימוק בעל טעם), הוא לא מסתפק בכך ועובר לתקוף אותה באופן תמוה על שבמסגרת עבודתה בחנות ספרים היא מוכרת ספר שאת תוכנו איננה מכבדת. משל היתה צריכה כביכול לגרש מהחנות לקוחות שמבקשים לקנות ספרים שאת תוכנם אינה אוהבת... אבל זה היה רק בקטנה. כאן מתחיל החרא האמיתי לעוף אל המאוורר. באופן דוחה במיוחד הוא חושף עצמו בהמשך כנבזה אמיתי: ראובן כתב/ה: כאשר את כותבת ומתלהמת כך, הדבר גורם לי לחשוב שכל שיש לך להציע לעולם הוא זוג שדיים יפים. נסי לגלות מעט חמלה. לבד מן העובדה שבדבריה של פרלין לא היתה שום התלהמות אין לי מושג איך אמירה כל כך מבישה, גסת רוח וסקסיסטית עברה כאן בלי תגובות ראויות והולמות, תרתי משמע. אם ז ה מה שיש לאותו זבלון עלוב להגיד לגברת פרלין כתגובה לדבריה, גבירותי ורבותי I can almost rest my case. לא נותר אלא לגלגל אותו בזפת ונוצות ולגרש אותו מהעיר. אלא שבכך לא סגי. הגרוע מכל עוד לפנינו: ראובן כתב/ה: לא קשורה: מילא פרלין, שהביטה אל תוך עיני וידעה כי לא תוכל להיות שלי, אז יתכן ויש בלבה עלי - אולם מה לך ולי? האם זו משיכה בצמה? יש דרכים נבונות בהרבה לחזר אחרי גבר. כך, בהערת אגב, מרושעת וזדונית מבצע גיבורנו אאוטינג מסריח ודמגוגי למשהו שהיה צריך להישאר דיסקרטי וחסוי ובאותה נשימה נותן להבין שהגברת פרלין תקפה את דבריו מוקדם יותר רק מפני שרצתה להיות שלו ונדחתה מלפניו. כאן כמעט ואין לי מילים לתאר את הגועל והדחיה שהאיש מעורר. כמה שפל אפשר להיות? כמה אפשר להיות נבזי רק כי מישהו אמר לך את האמת בפנים? כמה קטן ומושתן ועלוב יכול להיות מישהו שחושף כך בפומבי עניינים פרטיים שכלל אינם קשורים לכאן? הסיבה שאני כותב כאן את הדברים האלה באריכות הזאת היא מפני שאני רוצה להשתמש במקרה הזה כמקרה דגם: דעו לכם כי אדם המתנהג כך, בהתנשאות, בביזוי ובאדנות מזוייפת בא ממקום של חוסר בטחון עצמי עמוק. אדם המגלה כזה חוסר דיסקרטיות וחוסר כבוד לזולת ולפרטיות הזולת הוא אדם שאיננו מכבד נשים אלא מפחד מנשים ושונא נשים. ואדם כזה לעולם לא יהיה שולט אמיתי. ולא רק מפני ששולט אמיתי צריך קודם כל להיות בן אדם אמיתי.ולא רק מפני הנסיון מורה שהוא בדרך כלל גם ג'נטלמן. אבל הסיבה העיקרית היא מפני ששולט אמיתי צריך להיות בעל כבוד. ומי שאיננו בעל כבוד אין שום סיכוי שיקבל כבוד ממישהו. לא באמת. למי שתוקף לגופו של אדם במקום לגופו שעניין אומרים שהוא משתמש ב"ארגומנטום אד הומינם", הלא הוא ארגומנט הכוח. אלא שמה שהופגן כאן איננו כוח אלא בדיוק ההיפך - ארגומנט של חולשה, של פחד וחוסר בטחון עצמי ושנאה. NOW I rest my case באה העת, ארי הים אמר לשיח בדברים הרבה: בנעליים וספינות ושעווה רותחת בכרובים ושליטים רחבי אפיים ולמה הים שורף בתחת והאם החזירים צימחו כנפיים. מתוך ארי הים והנגר באדיבות לואיס קרול הקטע הנ"ל שכעת נראה לי נכון עוד הרבה יותר לאור כל הטהרנות השיעית שהשתלחה עליו כאן מוקדש באהבה לרפאל, המלט ודומיהם שבהתפלשותם בצדקנות הצורנית וברחמים העצמיים שלהם ובעיוורונם להבחנה החותכת בין אלו שהולכים בצד הנכון של הלב לאלו שהולכים בתוך האוון מאפשרים לטרולים נתעבים כמו היצור הזה לבטוש בטפריהם בגסות ולהמשיך לנחור בתוך הבוץ. חג שמח. . |
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 15 שנים •
14 באפר׳ 2009
כל כך ברור שלכתבת רות שילוני הזו יש אג'נדה.
היא מציגה את חייהם של הזוגות בצורה מתנשאת ושיפוטית. מעניין שאף אחד ממי שראו את הסרטון לא קם ואמר שיש בכך ניצול וביטול עצמי לשכב ככה מתחת לרכב של איזה לקוח, להזיע בחום, להיתלכלך כולך בגריז בכדי להביא אוכל למשפחתך בזמן שאישתך יושבת בבית. כי היא יכלה להציג זאת גם ככה. כל הכתבה מלאה בתמונות סטריאוטיפיות בהן מראים אישה מנקה את השירותים בביתה, או ההיא שלא רק מילאה אמבטיה לבעלה - שומו שמיים- היא בנוסף גם עיסתה את כתפיו באהבה ! ואוו. חצי ממה שראינו בסרט הוא פרשנות אישית של הכתבת העאלק פמיניסטית ועאלק נאורה. אין מי שיכול לקבוע איך נשים צריכות לחיות, לא כותבת הספר, לא רות שילוני וגם לא אתם. חשוב וחייב שתהיה זכות בחירה ואותן נשים עשו את בחירתן. ובחירה היא גם הידיעה שאפשר אחרת. כולן נשים שחיו בצורה שונה ובחרו את בחירתן. והכי חשוב, אני סבורה שמי שלא יודע לכבד בחירה של אישה רק כי היא אישה זה דבר רע וזה גם מקור כל הרע בנוגע לנשים כנשים. תמיד אז מתחילים הטיעונים שמוחן נשטף, שהן לא באמת בחרו, או שלל טיעונים אחרים כי תמיד יש מי שחושב שהוא יודע יותר טוב מה נשים צריכות או איך צריכות לחיות. הפעם זה אתם. |
|
|
| newoldone |
לפני 15 שנים •
14 באפר׳ 2009
Re: להג הוא כתב/ה: לרישרוש
והשחתת מילים גבוהות וקשר לבדסמ אין (אבל אחלה סיטקום) שוב האספסוף יצא לרחוב שוב אותן דמויות זקנות הכפר בוחשות בחביות הזפת, נערות הנוצות, הטוב הרע המכוער הדביל וזה שיודע לשאול במה יכולים 16 עמודי כתה ו לתרום לאנשים חדשים שנכנסים לתחום כלום אני לא רואה שום הבדל בין שפחה שנכנסת במודע ומבחירה חופשית ליחסי DS , 24/7 , לבין אשה שבהשראת הספר בוחרת להכנס או בוחרת בדרך זו לשפר את חיי הנישואים שלה ונכנסת לקשר "כניעה" או איך שלא נקרא לזה. מה שבלט אצל אלו שהתמקדו בנושא זה חוסר סובלנות לבחירה החופשית של אשה בגירה. אני דוקא רואה שני הבדלים. שניהם כבר הוזכרו כאן בתוך הלהג חסר הסובלנות שקדם לדברים הנכוחים שלך, כך שאני לא מחדשת כלום, רק מרחיבה קצת: 1. יש הבדל בין בחירה אישית של אישה בגירה לבין אידיאולוגיה חברתית. משל למה הדבר דומה? תאר לך שהיה מתפרסם ספר שמלמד נשים איך להיות זונות, איך להתגבר על הרתיעה הנפשית ולהשתחרר מהחסימה התרבותית וכו', מתוך אידיאולוגיה שהזנות משחררת לחצים חברתיים, והגברתה והפיכתה לפרקטיקה יומיומית חסרת סטיגמות תביא להרמוניה חברתית, הפחתת פשיעה ואלימות, ובכלל שלום עולמי. להיות זונה זה הרי מחיר פעוט לשלם עבור הרמוניה חברתית, לא? מה גם שבמילא כל הנשים זונות, והן רק צריכות להתגבר על ההכחשה שהן כאלה. אז כן, זכותה של כל אישה בגירה לבחור באופן חופשי להתפרנס מזנות, אבל לאידיאולוגיה כזו הייתה לי אפס סובלנות. 2. יש הבדל בין אישה שהכניעה שלה היא מחיר שהיא משלמת כדי לשמור על קשר או הרמוניה בתוכו או כל מטרה אחרת שהיא מציבה לעצמה, לבין כניעה של אישה שמתאווה להיכנע, ומחפשת מלכתחילה קשר שבו היא תוכל לממש את הכניעה. אני לא שוללת את חופש הבחירה של הראשונה, רק מציינת את ההבדל. כל אדם בוחר תמיד את המחירים שהוא מוכן לשלם על בחירות שונות בחייו. מצד שני, חוסר הסובלנות המזעזע שלי גורם לי לראות הבדל כלל לא פעוט בין הגבר שמוכן לשלוט בראשונה, לבין הגבר שמוכן לשלוט רק בשניה. |
|
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 15 שנים •
14 באפר׳ 2009
Re: להג newoldone כתב/ה: הוא כתב/ה: לרישרוש
והשחתת מילים גבוהות וקשר לבדסמ אין (אבל אחלה סיטקום) שוב האספסוף יצא לרחוב שוב אותן דמויות זקנות הכפר בוחשות בחביות הזפת, נערות הנוצות, הטוב הרע המכוער הדביל וזה שיודע לשאול במה יכולים 16 עמודי כתה ו לתרום לאנשים חדשים שנכנסים לתחום כלום אני לא רואה שום הבדל בין שפחה שנכנסת במודע ומבחירה חופשית ליחסי DS , 24/7 , לבין אשה שבהשראת הספר בוחרת להכנס או בוחרת בדרך זו לשפר את חיי הנישואים שלה ונכנסת לקשר "כניעה" או איך שלא נקרא לזה. מה שבלט אצל אלו שהתמקדו בנושא זה חוסר סובלנות לבחירה החופשית של אשה בגירה. אני דוקא רואה שני הבדלים. שניהם כבר הוזכרו כאן בתוך הלהג חסר הסובלנות שקדם לדברים הנכוחים שלך, כך שאני לא מחדשת כלום, רק מרחיבה קצת: 1. יש הבדל בין בחירה אישית של אישה בגירה לבין אידיאולוגיה חברתית. משל למה הדבר דומה? תאר לך שהיה מתפרסם ספר שמלמד נשים איך להיות זונות, איך להתגבר על הרתיעה הנפשית ולהשתחרר מהחסימה התרבותית וכו', מתוך אידיאולוגיה שהזנות משחררת לחצים חברתיים, והגברתה והפיכתה לפרקטיקה יומיומית חסרת סטיגמות תביא להרמוניה חברתית, הפחתת פשיעה ואלימות, ובכלל שלום עולמי. להיות זונה זה הרי מחיר פעוט לשלם עבור הרמוניה חברתית, לא? מה גם שבמילא כל הנשים זונות, והן רק צריכות להתגבר על ההכחשה שהן כאלה. אז כן, זכותה של כל אישה בגירה לבחור באופן חופשי להתפרנס מזנות, אבל לאידיאולוגיה כזו הייתה לי אפס סובלנות. 2. יש הבדל בין אישה שהכניעה שלה היא מחיר שהיא משלמת כדי לשמור על קשר או הרמוניה בתוכו או כל מטרה אחרת שהיא מציבה לעצמה, לבין כניעה של אישה שמתאווה להיכנע, ומחפשת מלכתחילה קשר שבו היא תוכל לממש את הכניעה. אני לא שוללת את חופש הבחירה של הראשונה, רק מציינת את ההבדל. כל אדם בוחר תמיד את המחירים שהוא מוכן לשלם על בחירות שונות בחייו. מצד שני, חוסר הסובלנות המזעזע שלי גורם לי לראות הבדל כלל לא פעוט בין הגבר שמוכן לשלוט בראשונה, לבין הגבר שמוכן לשלוט רק בשניה. ניו, לפי סעיף ראשון שלך את בעצם מבטלת עבור כל אילו שיש להן פטיש כזה כאן או שהיו רוצות לממש פנטזיות הזניה כאלה או אחרות. כל בחירה של בגיר היא לגיטימית כל עוד אינה עוברת על חוק פלילי או פוגע בעצמו או בזולתו. הויכוח מתמקד על ענין הפגיעה אני חושב שבמקרה הזה שהספר מציג יש אושר. איש לא כופה עליהן להשאר במערכות האלה. לגבי סעיף 2 שלך לדעתי את שוב חוטאת בפרשנויות של המניעים זה גם סוג של חוסר סובלנות בדיוק כמו לומר שמי שאוכל סטייק כי זה טעים לו לגיטימי יותר מזה שאוכל סטייק כי הוא רעב. הספר ככ נוטף מאלמנטים בדסמים שאני מניח שאם היה מבוסס על כניעה גברית לניה והשולטות שבחבורה היו מתנסחות לגמרי אחרת. |
|
|