צנזורה?

שוסי • 21 ביולי 2012

קטונתי,בחיי.
אבל אני חושבת שעלית על משהו-אוכל,בניגוד לסיגריות ואלכוהול אנחנו חייבים להמשיך לצרוך.אנחנו לא יכולים פשוט להעלים אותו מהחיים שלנו .אני לדוגמא מתמודדת עם התמכרות לא פשוטה לשוקולד.אומרים שאנשים חושבים על סקס כל 30 שניות-אצלי זה על שוקולד.העניין הוא,שהפתרון במקרה שלי הרבה יותר פשוט-אני יכולה לא להכניס אותו אליי הביתה-אי אפשר לעשות את אותו הדבר עם אוכל בכלליות.
בנוסף,אני חושבת שהשמנה הרבה פעמים מתחרשת דווקא אצל אנשים רגישים יותר והיא מבטאת רצון של להתחבא,להיות מוגנת וגם לא להיות אטרקטיבית(כי ככה אין סיכוי שאראה מושכת וכולם יתרחקו ממני ולא יפגעו בי)

שוסי • 21 ביולי 2012

אני אישית זוכרת שקראתי את זה ב3 מאמרים בקורס פסיכולוגיה פיזיולוגית.
לדאבוני אין בידי את המאמרים כעת.
עם זאת,חיפוש קצרצר בגוגל מעלה את אלו:

http://mindrep.com/?tag=%D7%91%D7%9C%D7%99-%D7%93%D7%99%D7%90%D7%98%D7%94

http://www.lea-pinto.co.il/69606/%D7%93%D7%99%D7%90%D7%98%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4060544,00.html

Luna Sol​(נשלטת){Loki the t} • 21 ביולי 2012

ספירט, בגלל זה ביקשתי שתכנסי ללינקים, אני אעתיק את מה שהם כותבים שם על גידולים באשר הם:

גידולים ממאירים ושפירים אחוזי הנכות ייקבעו בהתאם לפגימות באברים ובמערכות-הגוף השונים."

והלינק השני ששמתי מתאר עלך איך אפשר לקבל אחוזי נכות כאשר יש סרטן (לא משנה הסוג), על כך שיש כבר טופס מיוחד לכך, על כך שבהרבה מקרים אפילו לא צריך לעבור ועדה רפואית.
בבקשה ממך, תקראי לפני שאת מגיבה.

פרלין​(נשלטת){ש} • 21 ביולי 2012

הכתבה ב"הארץ". נורא מעניינת:

http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1620430

Luna Sol​(נשלטת){Loki the t} • 21 ביולי 2012

בנוגע לחלק האחרון של התגובה שלך
עלית פה על משהו פסיכאטרי שאני מכירה
יש נשים (לא יודעת על גברים, אני מניחה שזה נכון גם שם) שבשביל שהסביבה תתרחק מהן, הן עושות את הכל על מנת לכער את עצמן- השמנה, לא להתאפר, לא ללבוש בגדים מחמיאים, ללבוש אפילו בגדים קרועים או עם כתמים וכדומה
הכל בשביל ליצור דחיה וריחוק מהסביבה.

לגבי אוכל, מה לגבי לבחור מה לקנות מהסופר?
אוכל בריא בלבד וכן הלאה, בלי ממתקים, בלי פיתויים למיניהם וכדומה.
מצד שני מספיק שאת קונה פסטה או אורז ואת אוכלת את זה בכמויות לא נכונות- וכבר זה גורם להשמנה.

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} • 21 ביולי 2012

בתור מישהי שירדה בשנה האחרונה 30 קילו בלי ניתוח או דיאטות כסאח, אני יודעת שזה לא קל, אבל תכל'ס זה עניין של התמדה והחלטה. אם מחליטים שזה מספיק חשוב עושים את השינויים הנדרשים, מקריבים את הקורבנות, מתעקשים להמשיך גם שקשה, וכן, גם מנסים להתגבר על אכילה רגשית.

קל לנוח על זרי הדפנה אחרי שיורדים במשקל, ודי לא משנה אילו מאמרים יביאו ויצטטו פה, זו רוב הסיבה שבגינה אנשים חוזרים להשמין. פה מוותרים על אימון, שם מנשנשים עוד עוגה ומכאן והלאה הדרך למעלה במשקל מהירה. מהסיבה הזו ספיריט הדגישה גם את ההתמדה.

אני מאמינה שבמצבים מסכני חיים כתוצאה מהשמנת יתר, צריך לאפשר סבסוד לניתוח קיצור קיבה, אבל לא קצבת נכות. אף אחד לא אמר שזה קל להתמודד עם השמנה, אבל בין קושי לנכות עוברת תהום עמוקה.




ברור שזה עניינה, ענייני ועניינו של כל מי שמשלם מיסים, כי מאיפה נראה לך שמגיעות הקצבאות? וחוץ מזה אם הקצבאות הללו מגיעות במקום קצבאות ראויות יותר, כמו למשל קצבאות להורים שילדו ילד נכה, אז מותר גם למי שמסתכל מהצד, להתמרמר ולהביע את דעתו בנושא.

פרלין​(נשלטת){ש} • 21 ביולי 2012

אני חוששת שבאמת הגבתי במקום הלא נכון וכך הפכתי ללא מובנת.
אני לא מדברת על קצבאות הנכות של ביטוח לאומי פשוט מכיוון שאני לא מבינה בזה אפילו קצת.

אני כן חושבת שהויכוח האם אדם אחראי או לא אחראי להשמנה שלו הוא לא במקום.
למה? כי לכל אחד יש את סט היכולות וההגבלות שלו ואנחנו באמת לא יכולים לדעת מה הביא אותו לאן שהוא הגיע.

לדבר על אחריות אישית זה טוב ויפה אבל זה אכן... אישי. מה שאתה יכול לדרוש מעצמך אתה יכול לדרוש רק מעצמך, לא מאף אחד אחר. זו אמונתי.

Luna Sol​(נשלטת){Loki the t} • 21 ביולי 2012

[quote="Black Lotus"][quote="rapunzel"]

בחרתי להתייחס רק לחלק הזה של הציטוט שלך לוטוס.
זה שBMI מזכה בעד 20% נכות, זה לא אומר שזה מזכה בקצבה.
בשביל להיות זכאים לקצבה מביטוח לאומי יש לקבל 40 אחוז לפחות בריאותי (או 60 אחוז אצל עקרות בית) ואז יש עוד ועדה שקובעת את אובן כושר העבודה. ועדה זו מתרחשת רק אחרי שקיבלת 40 אחוז או 60 אחוז בריאותי.
באותה ועדה את צריכה לקבל מעל ל75 אחוז אובדן אי כושר על מנת להיות זכאית לקצבה המרבית, קצבה בסך 2500 ש"ח (פלוס מינוס) אשר בתוכה יש גם קח"ן אשר נקבע לפי האחוז הרפואי עצמו.
20 האחוז שנקבעים לפי הBMI הם כלום, בם בטח שלא מזכים בקצבת נכות שמשלמי המיסים משלמים עליה.

לגבי נושא ההשמנה בכלל, אני יכולה לומר באותה מידה שלחולי סכרת טייפ 2 לא מגיעים אחוזי נכות משום שהם אחראים לגורלם והם יכולים להפסיק לאכול מתוק, פסטה, אורז וכן הלאה.
אני יכולה להגזים ולהרחיב ולומר שאדם שאיבד את ידו בתאונת דרכים שהוא נהג שיכור לא זכאי לאחוזי נכות וזאת משום שהתאונה הייתה באשמתו הבלעדית.
בכל נושא אפשר למצוא אחריות אישית, השאלה היא לפי מה אנחנו שופטים את זה.

בנוגע לתהליך ההרזיה שלך לוטוס- כל הכבוד, באמת לא בציניות
אני מאחלת לך שבעוד חמש שנים זה עדיין יהיה ככה ושלא תעלי את המשקל בחזרה.

אני יודעת שגם אני רזיתי 30 קילו, עשיתי את זה בצורה כל כך לא טובה שגרמתי לעצמי אנמיה
היום יש לי את תסמונת המעי הרגיז, לפי השערת הרופאים בגלל אכילה לא נכונה בכלל.
כשעושים דיאטה מכניסים את הגוף למצב של שוק שכשאר הוא מקבל משהו שהוא כן "משמין" הוא סופג מזה יותר שומנים מאשר אצל אנשים רגילים שהגוף שלהם לא חווה את השוק.
כאשר אדם נמצא כל הזמן בדיאטה הוא מעביר את הגוף שלו אינספור טראומות.
ואגב לפי העצה של רוב האנשים כאן- את הדיאטה שלי עשיתי עם כושר של חמש ימים בשבוע (חדר כשר) והפסקתי לאכול ממתקים, ג'אנק פוד וכן הלאה.
לאחר שנה וחצי בערך העלתי כמעט את הכל בחזרה
והיום הורדתי שוב 15 קילו.

אי לא אומרת שלהרזות זה בלתי אפשרי.
אני כן אומרת שיש יותר משתנים מ"כוח רצון" בעניין הזה.

בלוסום​(לא בעסק) • 21 ביולי 2012

כי בשתי ההתמכרויות האחרות - ההפרדה והגמילה מאוד מאוד ברורות. תראי לי אדם שמסוגל לחיות בלי אוכל?

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} • 21 ביולי 2012

[quote="diamante en bruto"][quote="Black Lotus"]
תודה על המידע, אבל הוא העלה בי תהייה - מה בעצם המשמעות של 20% נכות ולמה שמישהו ינסה שיכירו בה אם היא לא נותנת כלום?

אמנם לא פוליטיקלי קורקט לומר את זה, אבל כן, לנהג שאבד יד בתאונה בגלל שכרות לא מגיעה קצבת נכות לטעמי, וסכרת טייפ 2 לא מתפתחת תוך יום ולכן גם שם צריכה להיות אחריות אישית - הלכת לרופא, הוא הזהיר אותך והמשכת - אז כן, זה על אחריותך.

גם אני מאחלת לעצמי לשמור על ההישג ואפילו להמשיך לרדת, אבל יותר מהכל אני מקפידה להזכיר לעצמי לא לנוח על זרי הדפנה אלא להמשיך ולשמור בקפדנות, כי ברוב המקרים השאננות היא זו שגורמת לעלייה מחדש במשקל, אני גם לא יוצרת לעצמי חסכים כי אני מכירה היטב את הצורך בפיצוי ששובר המון דיאטות.

מכיוון שאת הנושא של שוק גופני כולנו מכירים, כל מה שצריך זה להזהר מכך. זה גם כן כרוך באחריות אישית. אם אתה יודע שירדת ושקיים סיכון כזה, אל תבלוס סופגניות כאילו אין מחר, ואם אתה בולס - אין לך למי לבוא בטענות מלבד לעצמך. גם אם יש יותר משתנים מכח רצון, אז הם עדיין נשארים בגדר הבחירה והאחריות האישית.



כל אדם יכול לעשות הרבה יותר משהוא מוכן לעשות, והוא גם יעשה את זה בתנאי קיצון או כשזה יתאים לו, ולכן אני לא מאמינה בביטוי "מה שאתה יכול לדרוש מעצמך" כלשונו, אלא כ"מה שאתה בוחר לדרוש מעצמך". מבחינתי, אם אדם לא מוכן או רוצה לדרוש מעצמו דברים, מותר לו להתבאס על המון דברים שקשורים לחיים בהשמנת יתר, אבל לא לבוא בדרישות לחברה שתעניק לו העדפות, יחס מיוחד או הטבות.