מקימה מחדש את הקו החם

להבה חשופה

לפני 13 שנים • 20 ביולי 2011

נילי ונילי כתבה:

..."ובלי קשר לפרלין, נראה לי שאנחנו מתבחבשים פה כבר חמישה עמודים סביב האג'נדה הפמיניסטית המדומיינת (כן או לא) של מרכזי הסיוע. מבאס אותי שאנשים לא טורחים להשקיע אפילו את המינימום של חיפוש בגוגל, ולהכנס לאתר של מרכזי הסיוע כדי לקרוא את האג'נדה ולקבל עוד פרטים על ההכשרות.

בלינק הרצ"ב ניתן למצוא את הטקסט המלא של "אודותינו" של המרכז התל אביבי:
tlv.1202.org.il/template/default.asp?siteID=6&PageId=338&catId=56&maincat=11

אני מדביקה אותו כאן בשביל העצלנים.."

אם לא היית ע צ ל נ ית.!

הייית רואה שכתבתי זאת בליל אמש האחת מתגובותי. כמו כן צירפתי את הקישור.

00:23 20/07/11

"שוחחתי, עם אנשים העוסקים בתחום. ובין שאר הם הסבירו לי שכל מי שרוצה להתנדב לפעילות במרכז הסיוע, חייבת לעבור גם!! הכשרה מקצועית, ואין זה משנה אם אותן מתנדבות, מעוניינות לעסוק בהנחיית סדנאות או בקו הסיוע עצמו
ההליך הכולל, ראיון אישי, הכשרה בסדנאות, ולאחר מכן "הכשרה בשטח".

"רוצות/ים להתנדב במרכזי הסיוע?

מרכזי הסיוע מפעילים שני מסלולי התנדבות עיקריים:

קווי הסיוע - סיוע לפונות ולפונים באמצעות מספרי החירום השונים.

מחלקות חינוך והסברה- הנחיית סדנאות בבתי ספר, במקומות עבודה, בקרב חיילים, סטודנטים, בשירות המדינה ועוד... הסדנאות עוסקות בתקשורת בין המינים המושתתת על כבוד הדדי, שוויון והסכמה הדדית, העלאת מודעות לתופעת האלימות המינית במדינת ישראל ונושאים נוספים.

כיצד ניתן להצטרף לפעילות במרכזי הסיוע?

על מנת להתנדב, הן בקו הסיוע הן בהנחיית סדנאות במחלקות החינוכיות יש לעבור הליך קבלה והכשרה המורכבים מראיון אישי וסדנה תהליכית במרכזי הסיוע השונים ולאחר מכן התמחות "בשטח"- קווי החירום ובתי הספר בהם מועברות סדנאות.

למי לפנות?

כל מרכז סיוע מקיים קורסי הכשרה בהתאם לצרכים הספיציפיים שלו. על מנת ללמוד על קורס ההכשרה הקרוב פנו ישירות למרכז הסיוע הקרוב למקום מגוריכן/ם באמצעות חיוג למספר החירום 1202 מכל טלפון ומכל מקום בארץ ."

www.1202.org.il/template/default.asp?siteId=1&maincat=25

כל מי, שחושבת / אומרת שאין צורך בהכשרה "מקצועית" טועה ומטעה.!! "

להבה חשופה.

נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך רביעי יול' 20, 2011 8:27 pm, סך-הכל נערך 5 פעמים

בטי בום(שולטת)

לפני 13 שנים • 20 ביולי 2011

תגידו מה שתגידו אבל אנחנו חיות בעולם בו החשש מאלימות או תקיפה מינית היא הנחת יסוד אצל כל אישה כשהיא פוגשת גבר לראשונה.
בואו נעשה בדיקה כנה, האם אתן תלכו לגבר שאתן לא מכירות הביתה בפגישה הראשונה?
אצל רובכן ברור שלא!
כל בחורה שנפגשת לראשונה עם גבר עושה את זה במקום ציבורי, או מסדרת לעצמה חברה טלפונית שתוודא שהיא בסדר ועוד מה שלרגע לא עובר בראש של גבר כשהוא מפגש עם אישה.
אני לא מרגישה קורבן ולא מגדלת ילדה ממקום חלש ומתקרבן ועדיין כאמא אני מזהירה אותה מדברים שבחיים לא הייתי מזהירה בן בגילה.
זה לא הופך אותנו לקורבנות ולא הופך את כל הגברים לתוקפים ועדיין כולנו מסתובבות מהחשש לאלימות מינית כחלק מהיום יום שלנו בלי לשים לב אפילו.
בטי שאוהבת מאד גברים ומוקפת בגברים מהסוג המשובח ועדיין מודעת שיש חלאות מסוג אחר

נילי ונילי

לפני 13 שנים • 20 ביולי 2011

(אוף, כל כך הרבה נושאים לדון בהם. כל כך מעט זמן)

לפרי וגם לפרלין-
אני מבינה את הבעייתיות ואת הרתיעה מהשימוש במילה "קורבן". באמת שאני מבינה. יש במילה הזו, קורבן, קונוטציות שאנשים לא אוהבים. הקורבן נתפס כפאסיבי, כמי שלא מצליח להגן על עצמו, כמי שקופא מול סכנה, כמי שלעולם לא יצליח להתגבר על הפגיעה, כמי שלנצח יישאר קורבן, כמסכן, כמתמסכן.

אבל זה לא חייב להיות כך. קורבן לפגיעה יכול להיות אקטיבי, הוא יכול להתגבר על הפגיעה, הוא יכול לנתב את הכאב לכיוון של כעס או תגובה. הוא לא חייב להישאר בעמדה פאסיבית של מקבל הפגיעה.

פרי, שאלת אותי למה אני כופה עלייך להרגיש ככה. בימים כתיקונם אני משתדלת להמנע משימוש במילה הזו ולהשתמש ב"שורדות תקיפה מינית" או "נפגעות תקיפה מינית" כי אלו מונחים פחות בעייתיים ומתמסכנים. אבל יש הקשרים שבהם חשוב לי לסמן שיש מקרבן, ושהפגיעה לא נעשית מעצמה או קורית מאליה. יש מי שמבצע את הפגיעה, ומה לעשות שברובם המוחלט של המקרים מדובר בגבר.

תום מתעצבן עליי על כך שאני שונאת גברים או מלמדת נשים אחרות לשנוא גברים גם כן. (הנה מגיע עוד משפט שרפאל תיכף יצטט

אני מבינה גם אותו. בחיי. נשבעת. אבל מה לעשות שרובן המכריע של הפגיעות נעשה בידי גברים? אני לא ממציאה נתונים. גברים פוגעים בגברים אחרים, בנשים ובילדים. הם לא היחידים שפוגעים, ובטח ובטח שלא כ-ל הגברים פוגעים, אבל כשיש פגיעה וכשהיא מבוצעת, היא בדרך כלל, על פי רוב, מבוצעת על ידי גבר.

אני יודעת שזה באסה לשמוע ועוד יותר באסה להגיד, אבל אני לא ממציאה נתונים. הכי קל זה להגיד "נילי ונילי שונאת גברים" ולתייק את כל מה שאמרתי כקשקוש, ככה אפשר להמנע מלחשוב על בעיה חברתית רחבת היקפים ועמוקת שורשים. אני לא משוגעת, ולא שונאת גברים. אני בסה"כ מצביעה על בעיה חברתית קיימת.

פרלין(נשלטת){ש}

לפני 13 שנים • 20 ביולי 2011

יולי Yuli כתב/ה:

לוטוס, לא נראה לי שזה עוסק בעצם זה שמישהו צועק לך "כוסית" ותחושת הפגיעה שאת חווה מזה.
אני לא חושבת שאנשים אמורים להתנהג ככה, אבל זו שאלה נפרדת, אז נניח שזה מצב תקין.

לב הבעיה הוא לא בכך שזה אמור להפריע לך, אלא בכך ש*אם* זה מפריע לך, ואת מבקשת להפסיק, ועדיין לא מפסיקים, ואת נאלצת לבזבז אנרגיות בשביל להפסיק את האינטרקציה הלא רצויה, לכל הפחות את יכולה לצפות לזכות החברתית לומר "הוא לא בסדר" ולא לשמוע בחזרה "את בעצמך לא בסדר". זה די בסיסי.

ועכשיו נחזור לשאלת עצם התקינות של המצב הזה: קחי את האנשים הנחמדים שמשמיעים, באמצעות הטלפון הנייד שלהם, מוסיקה מאד חזקה במרחב ציבורי כמו למשל אוטובוס. האם זה נחשב לגסות רוח? הרי לא חייבים לראות זאת כך. אני יכולה לומר שלי באופן אישי דווקא נחמד הליווי המוסיקלי, ולקרוא למבקרי התופעה להניח לילדים בשקט. ובכלל, מה כבר קרה? מה, הם תקפו מישהו? כולה קצת מוסיקה. מי שלא נעים לו זו בעיה שלו והוא גם יכול לבקש מהם להפסיק.
האם הגישה הזו תקינה בעינייך?
בעיני לא ממש. אני חושבת שאף אחד לא יפגע אם לילדים האלה יובהר במירב הבהירות שזו לא התנהגות מקובלת, ושאנשים מנומסים לא מתנהגים ככה.

יולי, זו גסות רוח איומה.
ואגב, זו גם סוג של אלימות, ברור. זו פלישה אלימה לתוך המרחב הפרטי שלי.
אבל האם בשל כך יש לי תחושה מתמשכת של אלימות שמופעלת עלי?

אני כן חושבת שהטרדה מינית היא אלימות. בהחלט.
אבל אני לא חושבת שאני נמצאת תחת האלימות הזו כל הזמן.

Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}

לפני 13 שנים • 20 ביולי 2011

יולי Yuli כתב/ה:

בסופו של דבר באינטרקציה ראשונית עם אדם זר, אנחנו לא יכולים להחמיא על האינטיליגנציה, חוש ההומור או ההבנה האדירה שלו בכת האיימיש, אלא על המראה שלו. כוסית זה לא שם החיבה החביב עלי, אבל מה לעשות, ש"שדייך שני עופרים תואמי צביה" לוקח יותר זמן לומר, ומסובך מדי לערס המצוי בעל הרפטואר המוגבל משהו, ואני צריכה לדבר איתם קודם בכדי שיבינו שאני יותר מבריקה מיפיפיה

ברוב המקרים לא מתרחשת יותר מאשר האינטרקציה הראשונית של "כוסית"-מבט זועף-ממשיכים ללכת. המקרים בהם זה קורה נדירים יותר, ועדיין גם הם מסתיימים מהר מאד ולא נשארים כמטען על הגב שהופך אותך לקורבן במצב מתמשך.

ברוב הפעמים הילדים האלו באוטובוס מחלישים או מפסיקים כשמבקשים מהם, ובמקרה הכי גרוע, אפשר לפנות לנהג שמאיים בהעפתם מהאוטובוס וגורם להם להרגע. מכיוון שבאוטובוס יש המון נוסעים האחריות להשתיק אותם מתחלקת בין הנוסעים. במקרה שבו גבר זר מתחיל איתך ברחוב, אין חלוקת אחריות, ולכן זו לא דוגמא דומה מספיק לטעמי.

נילי ונילי

לפני 13 שנים • 20 ביולי 2011

Black Lotus כתב/ה:

יקרה, האמירה שלך "זה קורה במקרים נדירים" היא פשוט לא נכונה.
אני מבקשת להיות מאד חד משמעית וברורה עכשיו- אינטראקציות של אלימות מינית מילולית כלפי נשים ברחוב הן שכיחות, יומיומיות, ומחליאות בתדירותן.

כל אישה שישית הוטרדה מינית ברחוב, וכשבוחנות את קבוצת הגיל 18-24 אז כל אישה שלישית הוטרדה ברחוב.

וכיוון שאישך, שיהיה בריא אמן, יש לו הנטייה לבקש ממני מראי מקום בכל פעם שאני מסתמכת על סטטיסטיקות, אז קבלי:
http://www.women.gov.il/nr/exeres/D03FE299-6DBE-42A7-B54A-CBD2033AFA8A.htm

נתונים מאתר משרד ראש הממשלה, כן? לא אתר קיקיוני של חבורת פמיניסטיות זועפות.
(סרקזם)

---

שם הסקר: הטרדה מינית במקומות ציבוריים
תאריך: נובמבר 2002

לשכת הפרסום הממשלתית, באמצעות מכון "גיאוקרטוגרפיה", עבור הרשות לקידום מעמד האישה.

הסקר נערך בקרב 577 נשים באמצעות סקר טלפוני.
מטרת הסקר: בדיקת התופעה של הטרדה מינית בקרב נשים בפארקים וגינות, ברחוב ובמועדונים ודיסקוטקים.

ממצאים:

• בגינות ופארקים:
כל אישה 15 (מכלל המדגם) הוטרדה וכל בחורה שמינית בקבוצת הגיל 18-24.
ההטרדה באה לידי ביטוי בהערות מילוליות או גסות ובשליחת ידיים.

• ברחוב:
כל אישה שישית הוטרדה, וכל בחורה שלישית בקבוצת הגיל 18-24.
ההטרדה באה לידי ביטוי בעיקר בהערות מילוליות או גסות.

• בדיסקוטקים או במועדונים:
כל אישה 23 הוטרדה וכל בחורה שישית מקבוצת הגיל 18-24.
ההטרדה באה לידי ביטוי בעיקר בהערות מילוליות או גסות, ובשליחת ידיים.

הרחוב הוא המקום שבו נשים סובלות מהטרדה מינית ומעשים מגונים באופן הבוטה ביותר.

הקהל הפגיע ביותר הוא קבוצת הגיל הצעירה: 18-24.

התגובה השכיחה ביותר היא התעלמות – תגובה פסיבית.

מUחדת

לפני 13 שנים • 20 ביולי 2011

כן- חוויתי הטרדה מינית. ולא- אותי לא מטריד "כוסית" ממכונית נוסעת.
כן- חדרו למרחב הפרטי שלי לרגע קצר ורע ולא בהסכמתי
ואם לומר את האמת- קפאתי. לא העפתי בוקס כפי שהנחתי שיקרה אם וכאשר.
ולא- לא שתקתי על זה.
אבל תחושת הפלישה הזו לא הפכה אותי לקורבן מתמשך
ואת חיי לקרב להשבת הכוח שלי להגיד "לא".

אלימות, מינית פיזית נפשית
זה קורה בדלת לידכם
ובחניה
ובכביש
ובמועדונים
ויש גברים אלימים
ויש נשים אלימות.

זה שרוב התוקפים (המדווחים) הם גברים,
לא אומר שאין נשים תוקפות. ואני מצטטת מאתר איגוד מרכזי הסיוע:
"יש בתקשורת, בתי-משפט וכלל הציבור תפיסה מוטעית שמקרי התקיפה המינית על-ידי נשים הם "מקרים נדירים". ישנן סיבות רבות להסבר תופעה זו שהחברה עדיין רואה את הגברים כתוקפים ונשים כנפגעות. אחת מהן היא בשל העובדה שהחברה שלנו מדחיקה הן מיניות והן תוקפנות של נשים. ישנה הנחה מוטעית כי נשים שתוקפות עושות זאת תחת שכנוע או כפיה של גבר..."

נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך רביעי יול' 20, 2011 8:44 pm, סך-הכל נערך פעם אחת

נילי ונילי	נילי ונילי לפני 13 שנים • 20 ביולי 2011 לפני 13 שנים • 20 ביולי 2011 נילי ונילי • 20 ביולי 2011 אבל מה הקשר? מי טען אחרת?

Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}

לפני 13 שנים • 20 ביולי 2011

נילי ונילי כתב/ה:

[
יקרה, האמירה שלך "זה קורה במקרים נדירים" היא פשוט לא נכונה.
אני מבקשת להיות מאד חד משמעית וברורה עכשיו- אינטראקציות של אלימות מינית מילולית כלפי נשים ברחוב הן שכיחות, יומיומיות, ומחליאות בתדירותן.

וכיוון שאישך, שיהיה בריא אמן, יש לו הנטייה לבקש ממני מראי מקום בכל פעם שאני מסתמכת על סטטיסטיקות, אז קבלי:
http://www.women.gov.il/nr/exeres/D03FE299-6DBE-42A7-B54A-CBD2033AFA8A.htm

נתונים מאתר משרד ראש הממשלה, כן? לא אתר קיקיוני של חבורת פמיניסטיות זועפות.
(סרקזם)

שם הסקר: הטרדה מינית במקומות ציבוריים
תאריך: נובמבר 2002

לשכת הפרסום הממשלתית, באמצעות מכון "גיאוקרטוגרפיה", עבור הרשות לקידום מעמד האישה.

הסקר נערך בקרב 577 נשים באמצעות סקר טלפוני.
מטרת הסקר: בדיקת התופעה של הטרדה מינית בקרב נשים בפארקים וגינות, ברחוב ובמועדונים ודיסקוטקים.

ממצאים:

• בגינות ופארקים:
כל אישה 15 (מכלל המדגם) הוטרדה וכל בחורה שמינית בקבוצת הגיל 18-24.
ההטרדה באה לידי ביטוי בהערות מילוליות או גסות ובשליחת ידיים.

• ברחוב:
כל אישה שישית הוטרדה, וכל בחורה שלישית בקבוצת הגיל 18-24.
ההטרדה באה לידי ביטוי בעיקר בהערות מילוליות או גסות.

• בדיסקוטקים או במועדונים:
כל אישה 23 הוטרדה וכל בחורה שישית מקבוצת הגיל 18-24.
ההטרדה באה לידי ביטוי בעיקר בהערות מילוליות או גסות, ובשליחת ידיים.

הרחוב הוא המקום שבו נשים סובלות מהטרדה מינית ומעשים מגונים באופן הבוטה ביותר.

הקהל הפגיע ביותר הוא קבוצת הגיל הצעירה: 18-24.

התגובה השכיחה ביותר היא התעלמות – תגובה פסיבית.

חמדתי, לא כתוב האם היא הוטרדה בחודש האחרון, בשנה האחרונה או מתישהו במהלך חייה. גם אם כל אישה ללא יוצא מהכלל הוטרדה פעם, פעמיים או עשר במהלך כל שנותיה, עדיין ההטרדה מהווה אירוע נדיר בעבורה, ולכך היתה כוונתי.

אבל גם ככה הנתונים מעודדים. לומר שאחת מתוך 6 הוטרדה, זה במילים אחרות לומר ש-83% לא הוטרדו, וזו תמונה חיובית הרבה יותר משלרובנו יש בראש.

נילי ונילי

לפני 13 שנים • 20 ביולי 2011

~משפשפת את העיניים בתמהון~

את מוכנה לזרום עם הסטטיסטיקה לפיה כל אישה הוטרדה מינית לפחות פעם אחת בחייה (מאורע נדיר!) וזה עדיין נחשב בעבורך "נתונים מעודדים"?? מה נסגר איתך, אחותנו?