Mephisto(שולט)
|
לפני 12 שנים •
6 בפבר׳ 2012
כתבה בהזמנה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4185598,00.html ציטוט: השנה היא 2003 והרשת הישראלית עדיין צעירה ולא מקומטת. כתב ynet מחשבים ארז ארליכמן עורך טור שבועי בשם "היומנאים" בו הוא סוקר בלוגים מהזירה המקומית. תוצאה אחת של חשיפת הבלוגים ב-ynet היא עלייה חדה ברייטינג של הבלוגים. תוצאה אחרת היא בלוגרים זועמים, שמרגישים שהופשטו בכיכר העיר. שרון גפן הייתה אחת מהנחשפות האלו. היא גילתה שהבלוג שלה זכה לפרסום ב-ynet בדיעבד, יום אחרי הפרסום. היא הגיבה בבלוג שלה: "הופתעתי (...) היומן שלי פתאום נהיה קצת מפורסם. האם מישהו שאל אותי? לא ממש. שאני אגיד שאני מבסוטה מזה לא ממש. אין לי הרבה מה לעשות חוץ מלשלוח מייל זועם למר ארז ארליכמן ולשאול אותו באיזו חוצפה הוא מפרסם לינק אליי". חבר מערכת ynet מחשבים בהווה עידו קינן היה אז חבר מערכת נענע, והוא כתב שם על המקרה. הוא ציין שארליכמן הגיב לטעונתיה של גפן בפורמליות יבשה: "כל קישור שאינו מוגן בסיסמה נגיש לכל גולש ועיתונאים אינם מופלים לטובה או לרעה בהקשר הזה. עיתונאים אינם נוהגים לבקש אישור מהאישים עליהם הם כותבים ואין בכך דבר הסותר את האתיקה העיתונאית. סיקור עיתונאי הוא לא תוכנית כבקשתך". אז כל בעלי הבלוגים המצוטטים בפורום יכולים להתנחם בכך שלפחות הם לא מצוטטים בוואינט. אפרופו 42 עמודים, אם עושים פאקטור לשרשור ומנרמלים אותו על ידי הוצאת התגובות של FG וכל התגובות שהוא גרר אז אנחנו בקושי בעמוד חמש לדעתי. |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 12 שנים •
6 בפבר׳ 2012
FOR GOOD כתב/ה: וכשיו - לפני שנתחיל שוב, והיר ווי גו אגיין - אני מודיע מראש, ברוח עצתה של יולי, שאני לא הולך להגיב. תהנו. FOR GOOD כתב/ה: קנטור כתב/ה: יאללה Sparafucile בא נגיע ל 42 עמודים לפחות!
זה לא יקרה כנראה בלעדי, קנטור האצילות - משעממת שכחתי איך זה הולך: האם מה שמקיימים צריך להבטיח, או להפך? בכל מקרה, כדי להגיע לעמוד 42 חייבים ולו מסמר חלוד אחד. |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 12 שנים •
7 בפבר׳ 2012
Mephisto כתב/ה: כתבה בהזמנה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4185598,00.html ציטוט: השנה היא 2003 והרשת הישראלית עדיין צעירה ולא מקומטת. כתב ynet מחשבים ארז ארליכמן עורך טור שבועי בשם "היומנאים" בו הוא סוקר בלוגים מהזירה המקומית. תוצאה אחת של חשיפת הבלוגים ב-ynet היא עלייה חדה ברייטינג של הבלוגים. תוצאה אחרת היא בלוגרים זועמים, שמרגישים שהופשטו בכיכר העיר. ... מפיסטו, אני מבין את מה שאתה אומר, אבל אני חייב להביא דוגמא אחרת. חברת קהילה ניהלה בלוג, לא בכלוב, שהיה פתוח לכל. אדם X (וסיבותיו שמורות עמו) החליט להציל אותה מידיו של אדונה/בעלה. הוא התלונן, בעל הבלוגיה מסר את ה IP למשטרה ובבוקר בהיר אחד נקשו בדלת ביתם. כיוון שהם עסקו במה שהם עסקו במיטה, בעלה היה זה שפתח את הדלת. מולו עמדו שני שוטרים שמיד אזקו אותו באזיקים ושני חברה ממכבי אש שמיד נכנסו ובדקו את השטח (הם היו אמורים לפרוץ את הדלת אם לא יפתחו), הבחורים של מד"א הניחו את האלונקה בסלון. היה מצב מאוד לא נעים. אחרי שהשוטרים ניסו לשכנע אותה שהיא אישה מוכה ולא הצליחו, הם שחררו את בעלה, היא מצדה התפללה את תפילת הגואל על כך שהילדים היו אז בגן. אבל זה לא עבר חלק, כי היא מרוב טיפשותה ומתוך כעסה כתבה בבלוגה גם על כך ועיתונאית שחטפה סקופ, פרסמה את סיפורה בעיתון תחת כותרת: "האישור להיות שפחה". השכנים שהיו עדים להתרחשות הרועשת, קישרו. הילדים נודו מהגן. ביתם הוצף במים, היא זכתה לקריאות "זונה" והוא קיבל איומים שיתלוננו על כך שהוא מתעלל בילדיו. (יש שם כל כך הרבה עוד). אז נכון שהיא אשמה כי היא ניהלה בלוג וסיפרה, ונחשפה. אבל האם אינך חושב שכאן, בכלוב, מגיעה לנו פרטיות קפדנית קצת יותר וקודים אחרים? כי אם לא, אז לא רק שאין זה בית של הקהילה, אלא אפילו לא האתר של הקהילה. כי אם לא, אז המקום בו אני כותב כרגע הוא כלום עבור הקהילה, ולא יותר מסתם עוד רחוב פרוץ. *הסיפור הזה נגמר טוב. הזוג הצעיר גרר את המשכנתא לבית אחר, את הרהיטים ההרוסים שעדיין הדיפו ניחוח של עץ בחלקם העליון ואת ניחוח הריקבון בתחתיתם, זרקו, ילדים שנהגו, טרם הלכו לגן, להרים את הצעצועים על השולחן פן "האיש הרע יציף אותם במים שוב" , קיבלו טיפול בן שלושה חודשים. היא לא כותבת עוד. (אם למישהו קיים ספק, הרי שקיבלתי את האישור לפרסם את סיפורה של האישה המיוחדת הזאת, לה אני שומר חסד נעורים ולא מעט חובות אחרים). |
|
|
חתול מריר
|
לפני 12 שנים •
7 בפבר׳ 2012
גמד,
אם תיכנס לגוגל ותכתוב "גמד בדסמ בלוג" אחת התוצאות בעמוד הראשון היא הבלוג שלך. נגיד ואני מישהו שבכלל אין לו שום קשר לבדסמ, לא מכיר את הכלוב וכו'.... ראיתי בטלויזיה את הסרט "המזכירה", הזדעזעתי ממנו ורציתי לבדוק אם באמת יש כאלה אנשים במציאות. קצת חיפשתי באינטרנט וצירוף כלשהו של מילות חיפוש הביאו אותי לבלוג שלך. התחלתי לקרוא ומשהו שם היה נראה לי מדהים בצורה שלא תיאמן, כל כך מדהים שהייתי חייב לפרסם את הקישור הזה בפייסבוק ולכתוב "אוו מיי גאדדד, אני לא מאמין שיש כאלה אנשים במדינה שלנו!!!". מכיוון שרוב חבריי בפייסבוק הם אנשים צרי מוחין כמוני, הלינק תפס תאוצה, מפה לשם העניין ניהיה ויראלי ועכשיו אתה יכול להשלים את התסריט כבר איך שאתה רוצה. אולי זה לא התסריט הכי סביר בעולם אבל הוא בהחלט לא פחות אפשרי מהמקרה שאתה תיארת. כתיבת בלוג זאת עסקת חבילה שכוללת יתרונות וחסרונות, אי אפשר לקחת רק חלק. |
|
|
FOR GOOD
|
לפני 12 שנים •
7 בפבר׳ 2012
בהמשך למה שכתב חתול מריר - מפיסטו הרי צודק בכך שהבלוגים כאן פתוחים לקריאה לכל אחד, כולל אורחים. אני באופן אישי מתקשה להעלות בדעתי אפילו את השוטרים הדבילים ביותר של משטרת ישראל, מבזבזים זמן על תלונה שהתקבלה בשל קריאה בבלוג.
לי הסיפור של הגמד נשמע עורבא פרח במקרה הטוב, או פארנויה בפעולה במקרה הרע אבל ייתכן שזה קרה פעם אחת - אשרי מי שמאמין מעבר לכך, שאלת הגבולת של המרחב הפרטי לא היתה על האינטרנט באופן כללי. אלא על זכותו של בעל הבלוג לכתוב ככל העולה על רוחו, מבלי לחשוש - למעט כאמור מקרי קיצון מיוחדים - מפני לינצ'ים מילוליים בנוסח שראינו. עניין שלגביו ניתן להסכים על כמה כללים - כמו שישנה הסכמה על האיסור של אאוטינג מכל סוג ומין |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 12 שנים •
7 בפבר׳ 2012
כשפתחתי את הבלוג, התגובה הראשונה הייתה אלי זו:
אמיליוס: תגובה ל: 1982-2006 פורסם לפני שעתיים על ידי אמיליוס(שולט) • הגב להודעה זו דבר ראשון מגיעה לך התנצלות, הערתי לך את שהערתי בלי להכיר אותך או את הבלוג על גוזמותכים, אז הנה לך, קצר קומה, התנצלות חמה מעטורת בבזיקת משליכי גמדים משפריצי דם טחונים דק. אתה מבין, שפל צמרת, הפוסט הזה מעלה זיכרונות שעוד קודם לכן צפו להם באי שקט ובעידוד הפוסט החלו לנתר בביצועים מרהיבים של שני פליק פלקים לאחור בשילוב עם בורג וצוקהרה למתקדמים. ומה לעשות, שוב יש לי סיבה לשנוא אותך ושלא תבין לא נכון, לשנוא אותך (היפותטית כמובן) זה ממש בסדר מבחינתי אלא שאני אוהב את פט האב, הבן ורוח החושך עוד יאבחנו אצלי פיצול בגללכם, סליחה בגללך. (רוכן קדימה מושיט יד מחזיקה בבונבון אל עבר ריצפת השכנים קומה מתחתי) ננס שחור, לא רוצה חבר? איום אמיתי וחי. מה זה גוגל? אם אני אסתכל בגוגל... גוגל אינו קובע את אמות מידה של המוסר שלי. אם את שלכם כן, אז מגיע לכם להיות אתם. |
|
|
|
חתול מריר
|
לפני 12 שנים •
7 בפבר׳ 2012
Brave Dwarf כתב/ה: מה זה גוגל? אם אני אסתכל בגוגל... גוגל אינו קובע את אמות מידה של המוסר שלי. אם את שלכם כן, אז מגיע לכם להיות אתם. ממש לא הבנתי מה ניסית לומר פה, אבל למקרה שלא הבנת מה אני ניסיתי לומר - הכוונה שלי הייתה שמקרי קצה כמו שאתה הבאת (ואתה מסכים איתי שהמקרה שלך הוא יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל, נכון? ) יכולים לקרות גם אם כל יושבי האתר יצייתו לכל סוג של קוד אתי שאתה תיהיה המחליט הבלעדי שלו. פשוט מאוד כי האינטרנט לא נגמר ולא מתחיל ב"כלוב". כל נסיון לראות חלק כלשהו מהאתר הזה כ"פרטי" או משהו בסגנון הוא לא יותר מאשליה שבמקרה הפחות טוב תתפוצץ לאותו מושלה בפרצוף. |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 12 שנים •
7 בפבר׳ 2012
FOR GOOD כתב/ה: בהמשך למה שכתב חתול מריר - מפיסטו הרי צודק בכך שהבלוגים כאן פתוחים לקריאה לכל אחד, כולל אורחים. אני באופן אישי מתקשה להעלות בדעתי אפילו את השוטרים הדבילים ביותר של משטרת ישראל, מבזבזים זמן על תלונה שהתקבלה בשל קריאה בבלוג.
לי הסיפור של הגמד נשמע עורבא פרח במקרה הטוב, או פארנויה בפעולה במקרה הרע אבל ייתכן שזה קרה פעם אחת - אשרי מי שמאמין מעבר לכך, שאלת הגבולת של המרחב הפרטי לא היתה על האינטרנט באופן כללי. אלא על זכותו של בעל הבלוג לכתוב ככל העולה על רוחו, מבלי לחשוש - למעט כאמור מקרי קיצון מיוחדים - מפני לינצ'ים מילוליים בנוסח שראינו. עניין שלגביו ניתן להסכים על כמה כללים - כמו שישנה הסכמה על האיסור של אאוטינג מכל סוג ומין http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3231153,00.html |
|
|
להבה חשופה
|
לפני 12 שנים •
7 בפבר׳ 2012
"...לי הסיפור של הגמד נשמע עורבא פרח במקרה הטוב, או פארנויה בפעולה במקרה הרע
אבל ייתכן שזה קרה פעם אחת - אשרי מי שמאמין .." הלוואי ומה שכתב אליפל היה פארנויה. הלוואי. שדברים לא היו מעולם. (אך לא. היה גם היה). ================================================================== כמה רוע יש, באיש אחד!!. שחושב / כותב . דברי הבל לאורכו של כל השרשור. בתגובתו זו הגדיש את הסאה. להבה חשופה. נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שלישי פבר' 07, 2012 6:12 am, סך-הכל נערך 3 פעמים |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 12 שנים •
7 בפבר׳ 2012
מדובר באנשים אמיתיים, מיינד יו, כולכם.
|
|
|