שוטרת*
|
לפני 16 שנים •
31 באוק׳ 2007
לגבי התהיה שלך , ציטוט מתוך דבריה של ויסטה -
ציטוט: אני חושבת שאני יודעת על איזה סיפור את מדברת. אני ראיתי בו סיפור עצוב של כמה קורבנות. הילדה שהתעללה היתה קורבן של מערכת ששברה ודיכאה אותה והפכה אותה למתעללת.
ולגבי השאלה שלך על הבדס"מ , ואיפה ראיתי אותו .. אני חושבת שנסיונותיה החוזרים ונשנים לומר הן ברמיזה והן מפורשות , איך 5 גברים ביצעו פקודותיה במיוחד אחד ספציפי שלעולם לא היה מסרב לה , איך היא מכריחה אותם לזיין את הזונה למרות שהם לא מעוניינים, ועוד כהנה וכהנה תיאורים . לא לפני כל סיפור בדס"מי כתוב "זהירות , סיפור בדס"מי לפניך" , יש מוטיבים , שבסיפור שלה חזרו על עצמם בכמה וכמה דוגמאות. ומפתיע אותי שוב ושוב , לקרוא אנשים שאני דיי מעריכה , כותבים שטויות כמו "לדחוף את האף", במיוחד לאור העובדה שכשהם קוראים דבר אשר בעינהם נתפס כשלילי , הם מנהלים מלחמת חורמה ולא חשים נדחפים. אני לא אראה התעללות רעה , ואשתוק. אני גם לא הולכת להגיש נגדה תביעה אזרחית. אני כן אביע את דעתי כשמדובר בכתבים. אני כן אפעל כשאני אראה את זה קורה פיזית לנגד עיניי. ומה שמייפל עשתה , לגיטימי ביותר . |
|
|
dragon fly
|
לפני 16 שנים •
31 באוק׳ 2007
האמת עייפתי ,
עצרת ההזדהות כנגד דולי ומעשיה" מתכנסת היום בשעה 4 בכיכר רבין בתל אביב. הנכם מוזמנים 
סיימתי להגיב פה . יום טוב. יש מקום לכולם שם. 
|
|
|
| Natural killer |
לפני 16 שנים •
31 באוק׳ 2007
תכל'ס...
גם אני סיימתי להגיב.
|
|
|
kaly
|
לפני 16 שנים •
31 באוק׳ 2007
Re: מציאות. פנטזיה. ומה שביניהן. פייה אוטיסטית כתב/ה: ''מותר לפנטז על מלכה קשוחה שעושה מה שהיא רוצה,אבל אסור לחיות לפי זה? ''
קאלי, אני חושבת שזו בדיוק מהות העניין. בפנטזיות- הכול לגיטימי. הכול נכון. הכול אפשרי. בפנטזיות, אדם יכול לראות את עצמו אפילו כפדופיל\נקרופיל\קישוא וזה לא יפריע או יזיק לאיש. במציאות, אפעס, זה קצת שונה. אז נכון, לכול אחד יש את הבדס'מ שלו, והגבולות בין אסור למותר עשויים להיטשטש, אבל יש דברים בסיסיים , שהם מעבר לאמות מוסר. מעבר לטוב ורע. הרבה מעבר לבדס''מ. קוראים לזה אנושיות. מה שדולי תיארה בבלוג שלה- וטרחה לציין שהוא אמיתי(ושוב, לא בפעם הראשונה, ומן הסתם גם לא בפעם האחרונה..) איננו מזכיר בדס''מ. או מלכות קשוחות. אלא, התעללות נטו. פיה-אני לא רוצה לגרור את זה לרמות "דיון" חדשות,אבל אם כבר,מוסר ואנושיות אלו דברים גמישים. את המוסר אנחנו מעצבים לפי חוקי ונורמות החברה בה אנחנו חיים,וזה בסדר,אבל יש מקומות בהם מה שאת רואה כלא מוסרי,נחשב שם ללגיטימי לחלוטין. למשל,שמעתי על מנהג שאני לא זוכרת איפה,לשים אישה על 4 וכל גברברי הכפר נכנסים בה להנאתם,לכי תביני.... ולחיות על פי חוקי הבדס"מ לא הבכרח אומר שמעכשיו כולם העבדים שלך,ואת תעשי כעולה על רוחך. יש דברים שהם הרבה יותר מאשר פיזי,כמו שלמשל בעיניי לשולטת צריכים להיות תכונות אופי מסויימות. דרך אגב,אני חושבת שהסיפור על הזונה הוא נוראי,והופך את המשתתפים לאנשים קטנים ומשועממים,אני בהחלט נגד דברים כאלה ואם הורגש שאני מצדדת בלגיטמיות של הסיפור-אז לא. |
|
|
| ווסטה |
לפני 16 שנים •
31 באוק׳ 2007
שוטרת יקרה,
הבנת אותי לא נכון. [quote="שוטרת"]לגבי התהיה שלך , ציטוט מתוך דבריה של ויסטה - ציטוט: אני חושבת שאני יודעת על איזה סיפור את מדברת. אני ראיתי בו סיפור עצוב של כמה קורבנות. הילדה שהתעללה היתה קורבן של מערכת ששברה ודיכאה אותה והפכה אותה למתעללת.
הצער וההזדהות שלי היו, כפי ש"דרגון פליי" הבין, עם האישה שהגורל הרע לה, עם הזונה. כשכתבתי על "הקורבן" כתבתי עליה, ולא על דולי. ההזדהות העמוקה יותר שלי היא עם הנשים שכעת הגורל הרע להם ואפשר להציל אותן. לכן חשבתי שהפוסט שדולי פרסמה הציג, כמהלומה בפנים, את המצב של נשים שהתדרדרו ואיך אפשר להתעלל בהן. מהבחינה הזאת הוא מציג לנו מציאות כואבת, לפחות של חלק מהנשים, כפי שסיפור הכלב מראה שצריך לחנך ילדים לא להתעלל בבעלי חיים וצריך לשנות את המצב. לכן רציתי שיקראו את הפוסט וקיויתי שיזדעזעו ויחשבו. לפחות קיויתי שלא יוכלו לומר שיש הסכמה והמעשה לגיטימי או בדסמי. זאלופון קלע לדעתי כשאמר שסנקציות חברתיות יכולות להיות עונש מספיק ולכן לדעתי חשוב לקרוא ולהגיב. סנקציה חברתית גם מעצבת את הנורמות של תת החברה הקטנה שבתוכה חיים. כשדיברתי כל הזמן על הקורבן דיברתי על האישה שהתעללו בה. הזכרתי שגם דולי והנערים היו קורבנות משתי סיבות. עברו חצי יובל שנים מאז וחייבים לזכור שבדרך כלל אנשים משתנים, לפי הסיפור היתה בעיה דומה למה שקרה בפנימיות קשות, ודולי היא לא היחידה שאני מכירה שמספרת על אותו מקום, אבל כל הדברים היו בעבר. יש פתגם ידוע:"המרחם על אכזריים-סופו שמתאכזר לרחמנים" והוא נכון לכל מערכת אכיפת החוק שלנו, שיכולה ל"הבין" נער שמתעלל בכלב, בזקן חלש, כמו הנערים ההם, או בזונה ולכן לדעתי יש מדרג בין קרבנות. הקרבן הראשי הוא האדם שהתעללו בו. אחרי שמגנים את המעשה, חושבים אם יש סנקציה חברתית או אחרת לאדם שתאר שעשה מעשה התעללות. כאן יש שיקול שכל אחד שוקל לעצמו אם עבר הרבה זמן מאז המקרה ואם המתעלל בעצמו היה קורבן. אני חושבת שלאנשים כדאי לעבד חומרים קשים מהילדות שלהם ולחשוב מה היו עושים בראיה של מבוגר. הכעס מהפוסט נבע כי לא נראתה בו כל חרטה והוא תואר, כאילו המעשה היה לגיטימי. בהתיהרות. ניסיתי לומר לדולי בבלוג שלה, מיד כשהגבתי, שהיא צריכה לחשוב שוב על כל מה שהיה, שבגלל העבר שלה ומה שקרה בו, השיפוט שלה אז היה לא נכון. כתבתי לה שאלה מה היתה עושה היום. אני חושבת שהסנקציה החברתית של הכעס והגינוי היא חשובה, והיא מספיקה במקרה הזה. במקרים שמתרחש מעשה התעללות אמיתי, שקורה בהווה הקרוב, אני חושבת שצריכה להיות גישה אחרת. כתבתם הרבה על חופש הביטוי ועל החופש לפנטז. אני מסכימה, אבל לדעתי חייב להיות תנאי אחד נוסף והוא שיהיה כתוב במפורש שסיפור ההתעללות הוא פנטזיה ואינו אמיתי. הרעיון הזה אינו שלי וקראתי אותו אצלכם. הוא הועלה ע"י מישהו אחר. http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=15817&highlight אם יש לי הצעה לכלובי היא שיבקש לכתוב בחומרים קשים שמדובר בפנטזיה. |
|
|
Na'ama
|
לפני 16 שנים •
31 באוק׳ 2007
אני כל כך שמחה שיש את השרשור הזה.....
בתור אחת יחסית חדשה תמיד רציתי לדעת מי כאן הבדס"מ שלו היא מחלה נפשית ומי כאן הבדס"מ שלו נפלא ובריא.....
מייפל, אני באמת רוצה להודות לך. רוב הסיכויים שאנשים אחרים שיכנסו ויראו את השרשור הזה יגרום להם להתרחק מאנשים מסויימים כאן וזה יכול באמת להציל אותם, לי כבר יש מישהו אז אני לא צריכה להזהר להתרחק מהאנשים הלא נכונים אבל באותה מידה יכןלתי לא להיות איתו או יכולה להיות כאן מישהי אן מישהו בדיוק כמוני.... רציתי גם להוסיף שהפוסט הזה לא ישנה הרבה בגלל שמי שנמצא כאן מתוך מחלה נפשית לא יבין מה מותר ומה אסור גם אם נגנה דברים מהסוג הזה. אני רק מקווה שאין הרבה כאלה כי הם הופכים את המקום הזה לקצת מפחיד.... ורציתי להוסיף שאני מזועזעת עד עמקי נשמתי. זה דבר אחד לפנטז ודבר אחר לממש. כמו פנטזיית אונס שאם תממשי אז זה יהיה רק עם גבר שאת בוטחת בו במליון אחוז אבל אם באמת יאנסו אותך זה כבר לא יהיה כל כך נחמד (בלשון המעטה). יש כאן אנשים שקצת לא מבינים את ההבדל, מי שקורא את הפוסט ולא מבין את ההבדל אני מפצירה בו או בה ללכת לטיפול כי הם מהווים סכנה לעצמם ולאנשים שסביבם. |
|
|
|
amy(נשלטת)
|
לפני 16 שנים •
31 באוק׳ 2007
אחרי 20 עמודים נכנסתי סוף סוף ללינק כדי לראות על מה המהומה, אבל אין שם כלום, נמחק
אם למישהו יש את הסיפור שמור, אשמח לקרוא ולהתעדכן... |
|
|
כלובי
|
לפני 16 שנים •
31 באוק׳ 2007
אני גם מאד שמח על השרשור הזה, אני חושב שהוא חשוב מעין כמוהו ושהדיון הזה הכרחי.
זאלופון - אני עקרונית מסכים עם דבריך, לכן חופש הביטוי בכלוב רחב מאד ובפורומים עולים נושאים מורכבים וקיצוניים מידי פעם. אבל אני חייב להוסיף שמבנה הבמה הציבורית שניתנת בבלוג שונה בצורה מהותית ממבנה הפורום. בפורום יש חופש תגובה מלא לכולם. בבלוג - בעל הבלוג רשאי למחוק תגובות מהבלוג שלו כרצונו. ואז פרסום כמו הפרסום של דולי עלול להשאר באויר ללא ההסתייגויות החשובות של חברים באתר. הוכח גם בשרשור הזה וגם בבלוג של דולי שיש אנשים שהפעילות האלימה הזאת נראית להם סבירה וחמור מכך - נראית להם קשורה ל-BDSM. משום הבמה הציבורית שניתנת בבלוג היא אישית ופחות מאוזנת החוקים הנהוגים לכתיבה שם יותר מחמירים. למשל בבלוג אסור להזכיר אנשים מבלי לקבל את אישורם לכך, זאת משום שזכות התגובה של מי ששמו מזוכר בבלוג אינה ברורה כמו הזכות להגיב בפורום. לסיכום: חופש התגובה - אלמנט חשוב ומאזן לחופש הביטוי, לא קיים בבלוג בצורה מלאה. לכן חופש הביטוי בבלוג הוא עניין רגיש יותר. מפיסטו כתב: כדוגל בחופש הביטוי (ובפראפראזה על וולטייר [ואיפה עוזרד למחוא לי כפיים]) אני אלחם על זכותו של כל מטומטם לפרסם כל פוסט, מטומטם ככל שיהיה. אצפה רק שלא ישללו לי את הזכות לכתוב שלדעתי הכותב ו/או הפוסט מטומטמים. זהו בדיוק שבבלוג לא בטוח שהזכות הזאת נשמרת לך. בפורום כן. לאלו שלוחמים בחופש הביטוי באופן עיוור - נדמה שאין להם בעיה שתתקבל תמונה לא נכונה של מה מותר ומה אסור בנורמות של הקהילה הזאת וב-BDSM בכלל. צריך גם לתת את הדעת לגבי למקרים שבבלוג יכתבו דברים המעודדים אלימות, שנאה ואפליה או אף תיערך התארגנות בשביל פעולות כאלה. כל עוד אפשר לכתוב באיזה פורום אחר שהם "מטומטמים" זה מספיק טוב? ההנחה שכל מי שקורא את הבלוגים טורח לקרוא גם את עמוד 20 בשרשור הזה היא כמובן הנחה לא נכונה. לכן להגיב בפורום על פרסום בעייתי בבלוג - זהו לא פתרון מספיק טוב בעיני כדי להעמיד את הפרסום הבעייתי באור המאוזן והמלא של חברי האתר ומגוון דיעותיהם. אני מציע לכל מי שהעניינים העקרוניים האלה בדמו לא לזרוק כאן ססמאות שטחיות אלא לנסות ביחד איתי לקחת אחריות ולהבין איך בונים כאן בית בטוח עד כמה שניתן - ואיך דואגים להעביר את המסר ההסברתי החשוב שעומד בבסיס הלגיטימציה לנטיה הבדסמית ולאתר הזה באתר בצורה טובה, כמובן תוך שמירה מירבית על חופש ביטוי לכולם. ברור שהרבה מחברי האתר ובעיקר רבים מהכותבים הקבועים מבינים את המסרים האלה ואת החשיבות של בדסם שפוי בטוח ובהסכמה. אך ברור באותה מידה שקורא חדש באתר או משתמש שאינו פעיל באתר במשך שנים - לא בטוח שמבין זאת לעומק. |
|
|
האמפרי
|
לפני 16 שנים •
31 באוק׳ 2007
או קיי, מחדש.
בדרך כלל אני לא נכנס לפוסטים מהסוג הרב אבל כיוונו אותי לשם וקראתי את התמונה הכללית. אני אומר בראשית דבריי, שמי שמצא עצמו פגוע מהדרך בה התבטאתי כאן התנצלותי הכנה עימו. כעסתי על רוח הדברים משום שכמו חמור טוב קפצתי והסקתי מיד כי דולי צונזרה בעוד היא עשתה זאת בעצמה. תוסיפו לעניין את הביי ביי של פולי אתמול ובכלל הייתי אנטיתזה לשמחת בית השואבה. כלובי – בקשת הסליחה בראש ובראשונה היא כלפיך. היום קראתי את הסיפור שדולי כתבה ואני רוצה לומר שכל אדם בר דעת שעיניו בראשו יכול להבחין שזאת בדיה גם אם אינו יודע מי הכותבת. חיזוק לאי מפלצתיותה ולשפיותה של דולי ניתן למצוא בעצם הסרת הסיפור בעצמה ואשר עשתה זאת כנראה לנוכח הביקורת כלפיה. בעברי קראתי סיפור קוקולד שהכותבת תארה אותו כדבר האמיתי, שזה התחיל כמשחק בינה לבין בעלה וככל שהתאורים הפכו להיות מפלצתיים וקשים יותר ויותר - אשר מזמן כבר אינם בהסכמת הבעל - כך חזרה ההדגשה שלה כי זאת מציאות חייה העכשוית. חשוב להבין. כך (או גם כך) יוצרים פנטסיה. התוספות הקטנות של הכותב אודות אותנטיות הסיפור הן אשר מעצימות את חווית הקריאה/ החרמנות/ הפנטסיה ואלו הן גם אותן התוספות שמבחינות בינו לבין חולה נפש מופרע באמת, שכלל לא יטרח לכתוב סיפורים מסוג זה אלא פשוט יקיימם. בעניין חופש הדיבור והבטוי אני אנסח מחדש את דעתי ואת תגובתי. ראוי לחלוטין בעיני לקיים דיון על כל דבר שבעולם. מומלץ שהוא יהיה מעניין ומפרה. כל אדם המפרסם דבר מה חושף את עצמו ולוקח את "סיכונה" של הביקורת כלפיו ומשום כך הפוסט ראוי בהחלט. כשם שהפוסט ראוי אני מוצא את העובדה שדולי מחקה את הבלוג בעצמה כשגיאה איומה עבורה ועבורנו כבני אדם בכלל. כאשר אנחנו מוחקים אדם או את כתביו אנחנו גוזרים על עצמנו בורות מאחר ומאותו הרגע שהדבר נעשה אין בידנו שום דרך ללמוד/ לגלות/ להבין ולהתרם ממנו - יהיה מפלצתי ככל שיהיה. רוח השמרנות והבהלה שהתפתחה נוכח סיפורה הבדוי של דולי היא שגרמה לאוזניי להמתח. חופש בטוי וה"להלחם על זכותו של איקס וכו' גם אם זה נוגד את דעותיי..." הם מה ששומר אותנו כבני אדם. אינטיגרטי/ יושרה הם אלה אשר מגינים עלינו מעצמנו ובלעדיהם אנחנו כעלים נידפים. נכון. זה לא תמיד קל לשמור על אותם עקרונות וערכים אישיים שקבענו לעצמנו אבל חשוב לזכור שדווקא במקומות בהם הפתוי לוותר עליהם הוא כל כך גדול (כמו נניח לדפוק מכות ליגאל עמיר בשעת צהריים סתוית) הוא החוסן האמיתי והמצפן הפרטי שלנו. שאלות עד כאן? |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 16 שנים •
31 באוק׳ 2007
רגע, גם אני רוצה להגיב.
קודם כל, קראתי אתמול את הסיפור והוא די חמוד. יש לי בעייה (קצת קטנונית, אני מודה) עם זה שדולי בסיפורים שלה מחסירה המון את המילה "אני". למשל במשפט שלה: נוסעים באוטובוס או אחד ההורים שהיה מגיע לאסוף , טרמפים כמובן שלא , בכל זאת ילדים טובים , שומעים בקול ההורים. אבל...גולשת מהעיקר. ". זה מין כתיבה מקוצרת מוזרה, אבל... אני גולש מהעיקר  .
בקיצור, באמת מהסיפור *הזה* הזדעזתם? באמת באמת? זה נורא מוזר לי, אבל זה מצטרף לי לעוד כל מני סיפורי אונס (חלקם לא רעים בכלל) שהתפרסמו פה בעבר וגררו תגובות דומות. אני מצטער, זה ממש ממש ממש ממש מטופש בעיני!! בדסם נעשה שפוי, בהסכמה, ובלי קקה ופיפי, בלה בלה בלה. יופי. אבל בשביל להתחרמן מסיפור ארוטי, אפשר קצת להרגע מהפוליטקלי קורקט. ערב נהדר שיהיה לכולנו. |
|
|