מUחדת
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
אנחנו גולשים טיפה (שפחון, מבטיחה לך שהכל מתחיל ונגמר בכוס) אבל אם עסקנו ברפואה ונשים בישראל, הנה עוד כמה נתונים מעניינים:
- 2/3 מן המחלות הפוגעות בשני המינים, נחקרו בגברים בלבד ומרבית התרופות נוסו על גברים בלבד. - שיעורי התחלואה והתמותה של נשים בישראל גבוהים ביחס לנשים במדינות המערב, למרות רמת רפואה וטכנולוגיה מתקדמות וקיומו של חוק בריאות ממלכתי. - מערכת הבריאות בישראל נותנת מענה בעיקר לתחלואה גופנית בקרב נשים וחסרה גישה הוליסטית יותר הרואה את בריאות האישה כמכלול של היבטים גופניים, נפשיים ותרבותיים. - ישראל ממוקמת במקום הראשון בעולם בביצוע ניתוחים פלאסטיים בנשים צעירות. מעל 30% מן הנשים בישראל, ובכללן אחוז גבוה מאד של מתבגרות, מתמודדות עם דימוי גוף נמוך ואינן שבעות רצון מהמראה שלהן. אחוז הנערות המתבגרות החיות בישראל עם הפרעות אכילה לסוגיהן הוא מהגבוהים בעולם. - ישראל מחזיקה בשיא עולמי בשימוש בטיפולי פוריות. לטיפולים אלו ישנן השלכות בטווח הקצר והארוך על בריאותן של נשים. - לנשים תפקודים גופניים ייחודיים המצריכים התייחסות רפואית ייחודית ונרחבת וטיפולי מניעה רבים מאד. תחומים רבים הנוגעים למעגל החיים הטבעי והרצוי של נשים עוברים תהליכים אינטנסיביים של מדיקליזציה. כך תחומים כמו: וסת, הריון, לידה ומנופאוזה נתפסים כתחומים רפואיים, ולא טבעיים, המצריכים התערבות רפואית. - מתוקף תפקידן הטיפולי (כאמהות, בנות זוג, כמטפלות בהורים מבוגרים ועוד) במרבית המשפחות, נשים משתמשות הרבה יותר במערכת הרפואית. - נשים רבות נוטות להזניח את הטיפול בעצמן. הסטטיסטיקה מוכיחה שנשים בכלל, ונשים מעוטות יכולת בפרט, מטפלות קודם כל בבעיות רפואיות שדורשות מימון עצמאי של שאר המשפחה ורק אחר כך בעצמן. אחת הדוגמאות הבולטות היא רפואת שיניים. - מחלות לב בנשים הוא תחום שנחקר פחות מידי, מאובחן פעמים רבות באיחור משמעותי ומטופל טוב פחות. רוב הנשים אינן מודעות לעובדה זו ולכך שהן בסיכון ללקות באירוע לב. רוב הרופאים/ות אינם מודעים לכך. מחלות לב עדיין נחשבות מחלות של גברים. סימני התקפי לב אצל נשים יכולים שונים מאד מהסימנים אצל גברים ועל כן אבחנה מאוחרת או שגויה ונטייה פחותה לגשת לאשפוז אצל נשים הם בעלי משמעות רבה. תמותה לאחר אוטם ראשון בשריר הלב ואירוע של אוטם חוזר, גבוהות יותר בנשים מאשר בגברים. מחקרים מראים כי אבחון של מחלות לב אצל נשים מתרחש בממוצע 5 או 4 שנים מאוחר יותר מאצל גברים. |
|
|
|
מUחדת
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
ובקיצור:
זה, למשל,
("מחלות לב בנשים הוא תחום שנחקר פחות מידי, מאובחן פעמים רבות באיחור משמעותי ומטופל טוב פחות. רוב הנשים אינן מודעות לעובדה זו ולכך שהן בסיכון ללקות באירוע לב....רוב הרופאים/ות אינם מודעים לכך. מחלות לב עדיין נחשבות מחלות של גברים. סימני התקפי לב אצל נשים יכולים שונים מאד מהסימנים אצל גברים ועל כן אבחנה מאוחרת או שגויה ונטייה פחותה לגשת לאשפוז אצל נשים הם בעלי משמעות רבה..") מקום בו הגדרה כמו "היסטריה נשית" עלולה לעלות לאישה או שתיים בחייהן. |
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
מיווחדת,
כנראה עליי לכתוב זאת פעם שלישית בכדי שתביני שהוספתי "ללא קשר לעניין הרפואה" הקישור שעשית בין "היסטריה נשית" לעולם הרפואה הוא שלך בלבד אסביר שוב שכוונתי היא שכאשר זה ישנו, זה בקטע חברתי ולא באיזה קטע מקצועי (כמו ביןן רופא למטופלת) |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
מה זה מעניין לי פה.
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
the rain song כתב/ה: אבל מה שקצת מפריע לי, ותקנו אותי אם אני טועה, יש תגובות שמנסות לבטל את ההרגשה של נשים (או גברים) להרגיש ולחשוב זה לא אותו דבר אפשר להתווכח על דעות וראיית עולם אבל אי אפשר להגיד לי או לכל אחד אחר איך להרגיש למה חייבים למצוא "כלא גברי" מקביל לכל "כלא נשי"?(אהבתי את הביטוי) אי אפשר לתת לכל אחד מהם את המקום והכבוד לו הם ראויים ולדון בהם בנפרד? הצבת "כלא גברי" מול "כלא נשי" אינה מבטלת את הכלא הנשי. היא פשוט ממקמת אותו בהקשר הנכון ומאפשרת לנשים לחדול לחשוב על עצמן כעל קבוצה של קורבנות תמידיים ועל גברים כעל קבוצה של מקרבנים תמידיים. ההקשר הלא-נכון, שבגללו זה חשוב, מומחש היטב בפוסט הפותח של השרשור הזה. למי שאינה מבקשת להאחז בעמדת הקורבן הייחודי אין סיבה לחוש כי מבטלים את חווייתה בעצם ציון העובדה כי אחרים חווים חוויות מקבילות לאלו שלה. ביטול החוויה של האחר מבוצע על ידי אלו השואפים להראות שרק הם סובלים, לא על ידי אלו המבקשים להראות שגם הם סובלים. ציטוט: גבר לא מקבל מחזור מדי חודש, לא עתיד להרות, לא צריך להתבחבש במחשבה שהיי, אני בן 30, יש לי עשר שנים לממש את עצמי כהורה...
גבר שיחליט לא להביא ילדים יעמוד בהרבה הרבה פחות שאלות מסביב, אם בכלל. מיוחדת, החברה לא מקבלת גברים שלא רוצים ילדים במשיכת כתף אגבית, מניסיון. היחס הוא כאל מוזרות שנובעת מחוסר בגרות או שטחיות. אני, במקרה, אחד שלא קל לייחס לו ילדותיות או שטחיות, ועדיין התגובה השכיחה שנתקלתי בה היא "יבוא לך, דינה, יבוא לך", משמע: כרגע אתה מדבר שטויות של ילד, אבל כשתגדל קצת תראה שתרצה ילדים. אני מניח שככל שהשנים עוברות, התפיסה הזו תלך ותיעשה פחות רלוונטית, וכולי ציפייה לאופני השיפוט החדשים שאתוודע אליהם בגיל 40. למקרה שזה לא ברור, אני ממש לא מבטל בכך את השיפוט החברתי שמופנה כלפי נשים שלא רוצות ילדים. אני מסכים גם שהוא קשה יותר מזה שמופנה כלפי גברים. אבל שוב, לא מובן לי למה צריך כל הזמן להתחרות ולהגיד: אני הכי מסכן. כפי שאני לא יכול להבין עד הסוף את הלחץ המוטל על אישה בגיל 30 להיות אמא, אישה לא יכולה להבין עד הסוף את הלחץ המוטל על גבר בגיל 30 להתקדם בקריירה. בעיני החברה, אם היא חשוכת ילדים בגיל 40, היא אישה פגומה, ממש כשם שאם הוא זוטר בתפקיד ובשכר בגיל 40, הוא גבר נחות. אני לא רואה איך אפשר בכלל לערוך את ההשוואה מי נפגע יותר, וגם לא מבין את הטעם בה. אפשר להאבק נגד ציפיות חברתיות תוקפניות גם מבלי לקטלג אותן, באופן שגוי, כמופנות רק או בעיקר כלפי הקבוצה שלי. אני חושב שנשים רגישות ונבונות לעתים אפילו לא מרגישות כיצד הן מבטלות את החוויה הגברית, מפני שהשיח השגור - שהוא גרסה מרוככת של משנת אב"ד - הוא כזה שיוצא מנקודת הנחה שהחברה היא "נגד נשים" ו"בעד גברים". לכן זה נראה ומרגיש נייטרלי, אבל זה לא. זה שיח מוטה, רע ומזיק. יש מקום לחוויה של כולם, מבלי להפוך את חווייתם של אחדים לפחותה מזו של אחרים. |
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
בהמשך לתגובה הקודמת ובנושא ביטול החוויה של האחר - אני מאמין שגם הוא, במידה רבה, תוצאה של השיח הרקוב סטייל אב"ד.
תארו לכם שתי דרכים שבהן אישה יכולה לתאר את ההרגשה שלה בנושא גילוח הכוס באוזני גבר: דרך א', וריאציה על גרסת אב"ד, הולכת כך: "אתם הגברים מפעילים אלימות כלפינו הנשים, כדרככם, בכך שאתם כופים עלינו לגלח את סמל הנשיות שלנו בגלל שאתם לא מסוגלים להתמודד עם אישה בוגרת!" דרך ב' הולכת פשוט כך: "אני מרגישה שמופעל עליי לחץ חברתי לגלח את הכוס, וזה לא נעים לי, כי..." דרך א', כמובן, יוצרת אנטגוניזם, מכניסה להתגוננות ומזמינה תגובות בסגנון: "מה פתאום! זה בכלל לא ככה!" או "כן? ואתן עושות לנו כך וכך וכך!". הבנה, הכלה, אמפתיה - לא יהיו שם. דרך ב', לעומת זאת, מאפשרת לדבר על החוויה כפי שהיא, מבלי להכניס אליה רעש מיותר של מלחמת מינים, האשמות, תיאוריות קונספירציה ואנרגיה רעה. כל כך חבל שהשיח השליט קרוב יותר לדרך א'. כמה הייתי רוצה שיותר נשים יבינו שהשיח הרעיל הזה מזיק גם להן. |
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
נוצות ומסמרים כתב/ה: כשאת טוענת - מפני שטוב לך ונוח לך במקום שבו את נמצאת - שנשים, ואת ביניהן, אינן ממושטרות, אינן מדוכאות ואינן פועלות בתוך מערכת דכאנית, את מחבלת בסיכוי שלי ושל אחרות ליצור עולם טוב יותר לעצמנו. לשם מה? על מה את חולקת? על תחושותינו הסובייקטיביות? או על הנתונים הסטטיסטיים המאשררים אותן בהתמדה? הנתונים הסטטיסטיים דווקא מפריכים בהתמדה את הטענות בדבר עולם הקיפוח והעוול שנשים לכאורה חיות בו. העניין הוא שאג'נדה גורמת לנשים מסוימות להאמין לנתונים כוזבים, לפרש לא נכון נתוני אמת, או לבחור סלקטיבית מאילו נתונים להתעלם. אם כבר זורקים פה נתונים רפואיים, אפשר לציין למשל שהמימון למחקר בנושא סרטן השד עולה בהרבה על המימון למחקר אודות סרטן הערמונית, אף על פי שסרטן הערמונית נפוץ יותר. כך, כנראה, הרפואה השוביניסטית מדירה נשים. העולם לא ייעשה טוב יותר באמצעות בורות, הטעיה וטיפוח תחושות של עוינות וחוסר אונים. הכרה במציאות וגישה של שיתוף פעולה חיובי צפויות להניב תוצאות טובות יותר. |
|
|
| נוצות ומסמרים |
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
זאלופון כתב/ה: נוצות ומסמרים כתב/ה: כשאת טוענת - מפני שטוב לך ונוח לך במקום שבו את נמצאת - שנשים, ואת ביניהן, אינן ממושטרות, אינן מדוכאות ואינן פועלות בתוך מערכת דכאנית, את מחבלת בסיכוי שלי ושל אחרות ליצור עולם טוב יותר לעצמנו. לשם מה? על מה את חולקת? על תחושותינו הסובייקטיביות? או על הנתונים הסטטיסטיים המאשררים אותן בהתמדה? הנתונים הסטטיסטיים דווקא מפריכים בהתמדה את הטענות בדבר עולם הקיפוח והעוול שנשים לכאורה חיות בו. העניין הוא שאג'נדה גורמת לנשים מסוימות להאמין לנתונים כוזבים, לפרש לא נכון נתוני אמת, או לבחור סלקטיבית מאילו נתונים להתעלם. אם כבר זורקים פה נתונים רפואיים, אפשר לציין למשל שהמימון למחקר בנושא סרטן השד עולה בהרבה על המימון למחקר אודות סרטן הערמונית, אף על פי שסרטן הערמונית נפוץ יותר. כך, כנראה, הרפואה השוביניסטית מדירה נשים. העולם לא ייעשה טוב יותר באמצעות בורות, הטעיה וטיפוח תחושות של עוינות וחוסר אונים. הכרה במציאות וגישה של שיתוף פעולה חיובי צפויות להניב תוצאות טובות יותר. וזו דוגמה נפלאה לכשל לוגי. נכון, המימון למחקר בנושא סרטן השד גדול יותר מהמימון המוקדש לחקר סרטן הערמונית (למען האמת אין לי מושג, אבל אקבל ברצון את טענתך). האם פירושו של דבר שגברים ונשים באותה עמדה משתכרים שכר שווה? (רק לדוגמה). העולם לא יעשה טוב יותר באמצעות בורות, הטעיה וטיפוח מצג שווא ככלי להתמודדות עם מציאות עוינת. הכרה במציאות ונכונות לשנות אותה צפויות להניב תוצאות טובות יותר. |
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
נוצות ומסמרים כתב/ה: זאלופון כתב/ה: נוצות ומסמרים כתב/ה: כשאת טוענת - מפני שטוב לך ונוח לך במקום שבו את נמצאת - שנשים, ואת ביניהן, אינן ממושטרות, אינן מדוכאות ואינן פועלות בתוך מערכת דכאנית, את מחבלת בסיכוי שלי ושל אחרות ליצור עולם טוב יותר לעצמנו. לשם מה? על מה את חולקת? על תחושותינו הסובייקטיביות? או על הנתונים הסטטיסטיים המאשררים אותן בהתמדה? הנתונים הסטטיסטיים דווקא מפריכים בהתמדה את הטענות בדבר עולם הקיפוח והעוול שנשים לכאורה חיות בו. העניין הוא שאג'נדה גורמת לנשים מסוימות להאמין לנתונים כוזבים, לפרש לא נכון נתוני אמת, או לבחור סלקטיבית מאילו נתונים להתעלם. אם כבר זורקים פה נתונים רפואיים, אפשר לציין למשל שהמימון למחקר בנושא סרטן השד עולה בהרבה על המימון למחקר אודות סרטן הערמונית, אף על פי שסרטן הערמונית נפוץ יותר. כך, כנראה, הרפואה השוביניסטית מדירה נשים. העולם לא ייעשה טוב יותר באמצעות בורות, הטעיה וטיפוח תחושות של עוינות וחוסר אונים. הכרה במציאות וגישה של שיתוף פעולה חיובי צפויות להניב תוצאות טובות יותר. וזו דוגמה נפלאה לכשל לוגי. נכון, המימון למחקר בנושא סרטן השד גדול יותר מהמימון המוקדש לחקר סרטן הערמונית (למען האמת אין לי מושג, אבל אקבל ברצון את טענתך). האם פירושו של דבר שגברים ונשים באותה עמדה משתכרים שכר שווה? (רק לדוגמה). . הא? איך זה כשל לוגי? מה זה קשור בכלל? נשים וגברים לא משתכרים שכר שווה, ויש לכך אלף ואחת סיבות שאינן אפליה קונספירטיבית שהגתה מועצת הגברים ושניתן למצוא את קורותיה בפרוטוקולים של גברי ציון. מה הקשר למה שאמרתי? אני מצטער, אבל יש לי שבוע גוזל אנרגיות ואין לי יכולת להכיל את הדעות שלך, שהן איומות בעיניי. אני חושש שאם נמשיך בדיון הזה, הרמה שלו בהכרח תלך ותדרדר, כי הסבלנות שלי איננה במיטבה. כאן תם הדיון בינינו ועמך הסליחה. |
|
|
| נוצות ומסמרים |
לפני 11 שנים •
4 ביולי 2012
זאלופון כתב/ה: בהמשך לתגובה הקודמת ובנושא ביטול החוויה של האחר - אני מאמין שגם הוא, במידה רבה, תוצאה של השיח הרקוב סטייל אב"ד.
תארו לכם שתי דרכים שבהן אישה יכולה לתאר את ההרגשה שלה בנושא גילוח הכוס באוזני גבר: דרך א', וריאציה על גרסת אב"ד, הולכת כך: "אתם הגברים מפעילים אלימות כלפינו הנשים, כדרככם, בכך שאתם כופים עלינו לגלח את סמל הנשיות שלנו בגלל שאתם לא מסוגלים להתמודד עם אישה בוגרת!" דרך ב' הולכת פשוט כך: "אני מרגישה שמופעל עליי לחץ חברתי לגלח את הכוס, וזה לא נעים לי, כי..." דרך א', כמובן, יוצרת אנטגוניזם, מכניסה להתגוננות ומזמינה תגובות בסגנון: "מה פתאום! זה בכלל לא ככה!" או "כן? ואתן עושות לנו כך וכך וכך!". הבנה, הכלה, אמפתיה - לא יהיו שם. דרך ב', לעומת זאת, מאפשרת לדבר על החוויה כפי שהיא, מבלי להכניס אליה רעש מיותר של מלחמת מינים, האשמות, תיאוריות קונספירציה ואנרגיה רעה. כל כך חבל שהשיח השליט קרוב יותר לדרך א'. כמה הייתי רוצה שיותר נשים יבינו שהשיח הרעיל הזה מזיק גם להן. שתי מילים או יותר, וזו תגובה גם לתום (נדמה לי) שהתלונן על כך שהדיון הופך מדיון בכוס מגולח לדיון עם גוונים פמיניסטיים מובהקים. שמעו נא. זה דיון על גילוח כוס. אפשר לדבר על כמה יפה או מכוער הוא כוס מגולח בעינינו, אני יכולה לספר לכם שגילוח או חס וחלילה מריטה גורמים לעור שלי להעלות תפרחת ולחלוק מחוויותי האישיות כמי שסובלת ממקרה קל של דרמטוגרפיזם. אנחנו יכולים אפילו לסטות מעט מהדיון ולדון באספקט הרפואי של ההליך ושמא, אולי, במי מאתנו, מעלה כוס מגולח אסוציאציות פדופיליות. וכאן יסתכם הדיון. אלא שדיון מסוג זה בד"כ מתגלגל לשאלות נוקבות יותר. כמו: למה נשים מגלחות את שיער הערווה שלהן? האם הן רוצות בזה? אם הן רוצות בזה, מדוע הן חושבות שהן רוצות בזה? ובהינתן שגם גברים מעורבים בדיון: מה דעתו של הזכר הממוצע בנושא? איזה משקל אנחנו מייחסות לה? האם היינו מבצעות את התהליך הזה - הלא מאוד בריא, בכלל לא כיפי וגם כרוך בתוצאות לא נעימות - לולא היינו צריכות לקחת בחשבון את מידת האטרקטיביות שלנו בעיני בני המין הגברי? מי מלמד נשים וגברים לאהוב אישה עם כוס מגולח? מה האינטרס של המישהו הזה שנאהב כוס מגולח? מי נאבק על זכותנו לגלח את הכוס שלנו? מי נאבק על זכותנו להמשיך לחשוב שאנחנו "רוצות" את זה? ממתי נשים מגלחות את הכוס שלהן? למה הן התחילו בכלל? למה גברים שמגלחים את הכוס - סליחה, הביצים שלהם - עושים את זה? ומתי הם התחילו? האם יש חפיפה? אם אין, למה אין? וכל זה (ושאלות נוספות), לצערי, נכנס תחת קורת הגג של דיון פמיניסטי. ויותר מזה, ביסוד כל השאלות האלה, עומדים הכוס הנשי והעין הגברית. הצבת כלא ממגדר מנוגד תוך טענה (צודקת, אגב) שגם גברים סובלים ממשטור וגם גברים מופלים לרעה בלא מעט תחומים, לא מבטלת את המצב הקודם לסיטואציה - בתחום הזה, וברבים אחרים. זהו אקט מתחטא, לא פחות ולא יותר. |
|
|