קיבעון מחשבתי

מיתוסית​(שולטת) • 17 ביולי 2005

ואם בשטיפות מוח וחוסר מחשבה עסקנינו, בל נשכח את
השואה (אם מישהו ראה את "הנחשול" הוא יטיב לדעת על מה אני מדברת)
ואת כל שנאת העמים אחד כלפי השני-
הערבים שונאים את היהודים
היהודים שונאים את הערבים
ולאורך תקופות שונות בהיסטוריה כל פעם מישהו אחר שנא אותנו וניסה להשמידנו

האם אתם רוצים לומר לי באמת ובתמים כי ישנם אנשים רבים שפשוט עוצרים וחושבים:
רגע, איך הכל התחיל? למה אנחנו בעצם שונאים אחד את השני? האם זה באמת בגלל חתיכת אדמה מטומטמת? האם זה באמת בגלל שהיהודים הם שטניים? שכל הערבים טרוריסטים?

דיעות קדומות באות מתוך נוחות, מתוך הרגל ומתוך בערות.
לא צריך להרחיק יותר מידי לאחור גם כדי לראות את ראשי הכנסיות שהפחידו את הנוצרים האדוקים בכל מיני מקרים שהועילו להם, את הפחד שלהם מהלא מובן ומהלא ידוע, את ציד המכשפות וכו'...

בני אדם סובלים יותר מידי
ומתים יותר מידי
בגלל קיבעון מחשבתי
בגלל שנאת שווא
ובגלל חוסר רצון אמיתי לנסות ולבדוק:

למה!?!?

הרבה יותר קל לתלות האשמות כנגד הצד השני, מאשר להסתכל לתוכך ולנסות לחשוב:
האם אני טעיתי בדעותיי? האם אכן יש לי את כל הנתונים ואת כל העובדות הנכונות על מנת לקבוע באמת ובתמים כי דעתי נכונה עד כמה שידיעותיי מגיעות?

אנשים מעדיפים להסתמך על שמועות
"כי ככה אמרו"
ו"ככה שמענו"
מבלי לבדוק את זה בעצמם- ואני רואה את זה הרבה גם פה, בקהילה הקטנה שלנו, בביצה הסרוחה הזאת שכולם טוענים שהיא כזאת, אולם לא נוקפים אצבע כדי לשנות. מישהו פולט משהו ובייחדו אם זהו מישהו מוכר יחסית, מיד השמועה פושטת כאש בשדה קוצים ועורכים מסע צלב על אותו אדם שפעמים רבות לא ביצע דבר. זהו פתח לנקמות מממניעים אישיים ולא צודקים ולאחר מכן קשה מאוד לתקן את המצב- אם בכלל. פעמים רבות נדבק אות קלון על מצחו של אותו אדם- פעמים רבות על לא עוול בכפו.
תתחילו לחשוב בעצמכם, בלי להסתמך על אי אלו אנשים-
גם אם אתם סומכים עליהם!

Tame • 17 ביולי 2005

Black Blue,
ההכרה של להטיל ספק בהכל עשויה להוביל באמת להטלת ספק בהכל וזה כשלעצמו משנה את כל התפישה. אני לא מדבר רק על לתהות האם הכף שם... אני אתן לך דוגמה.
דיברת קודם על לנשום מים, שאלתי מהי הנשימה ומהם המים?

אז ניקח את הנשימה:
בדרך כלל הקונוטציות שלנו לנשימה הן חיוביות בעליל, המילה גם מתקשרת לנשמה ולחיים עצמם.
אבל זה לא בהכרח נכון.

מההיבט הנמוך - נשימה נועדה לספק לגוף שלנו חמצן, חומר שעל שמו נקראה התגובה "חימצון" שהיא סוג של בעירה (התרכבות מולקולה עם היסוד חמצן). בביולוגיה שלנו "מחמצנים" הם הסיבה העיקרית להזדקנות, תרכובות החמצן הן אלו שהלכה למעשה הורסות ושוחקות את הד.נ.א שלנו ומביאות אותנו למצב בלוי לאחר פחות מ100 שנה, תיאורטית, לולי החמצן הינו יכולים לחיות מאות שנים. אפשר גם לומר שכל פעם שאנחנו לוקחים נשימה אנחנו מתקרבים את עצמנו באופן פעיל אל המוות.

מההיבט הבינוני- אם אדם יפסיק לנשום הוא ימות, סביבה שבה הנשימה לא מתאפשרת היא סביבה עוינת לנו. עושה רושם שנשימה היא דבר שיונקים לא יכולים שיהיה להם יותר מידי ממנו. האמנם? אם ננסה לקחת יותר מידי אויר, רק לנשום- ולא לוותר עליו, משמע לא לנשוף נראה שבמהרה אנחנו לא מצליחים. אם אדם כלשהו יצליח רק לנשום ולא לנשוף אזי הוא ימות באותו האופן שהיה מת לו היה נבצר ממנו לנשום בכלל. עושה רושם שדחיית האוויר או ה"אנטי נשימה" (נשיפה) חשובה בדיוק כמו הנשימה עצמה. (בפעם הבאה שאת מבקשת ממישהו לקחת נשימה עמוקה, כדאי שתזהירי אותו שלא יקח נשימה עמוקה מידי... ). כך שמסתבר שהנשימה בלבד גרועה באותה המידה כמו אי נשימה.

מההיבט הגבוה - אוכל רק לצטט את מילותיו המדוייקות של מורפיוס בסצינת הקרב-אימון שלו עם ניו בהדמיה הממוחשבת "do you think that's air you're breathing now?" (מישהו יכול להיות בטוח?).

אחרי שהטלנו ספק במושג בסיסי שמהגן למדנו להתייחס אליו בדרך מסויימת מאוד פתחנו את עצמנו והרחבנו את עולמנו, יצרנו אסוציאציות חדשות שיעזרו לנו להבין את החיים בהמשך (אפשר לומר שהוספנו צבע לספקטרום הצבעים.. אם היה לנו בספקטרום רק אדום וירוק לא היינו יכולים להבין את השמיים.. אחרי שהוספנו כחול לספקטרום דברים חדשים נגלים לעינינו).

אם נטיל מספיק ספק אולי בסופו של דבר נניח לעצמנו לשלוח יד אל הבננה (ואולי אפילו נשיג אותה!!).

נ.ב
תום, לפני שתגיד שאני מושפע מידי מסרטים אני חייב לציין שלא המאטריקס המציאו את הקונספט הזה. אפלטון בתקופתו ציין זאת במשל "מערת הצללים" שלו. האבוריג'ינים (הילידים האוסטראלים) ציינו זו כ"זמן חלום" הברהמינים בהודו גם הם ציינו שהמציאות היא חלומו של האל ברהמה (עיוות שמו של אברהם אגב). וכו'.