שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בושה

melody
לפני 19 שנים • 1 בספט׳ 2005
melody • 1 בספט׳ 2005
ציטוט: כמו כן, קיימים שיפוטים מוסריים רבים בנוגע ליצירות רבות ודוגמאות לא חסר (בשליפה המוכרת לרוב חברי האתר- המרקיז?! שגם את יצירותיו שלו אני מוצאת מזעזעות בחלק מהמקומות).

איזה מרקיז ואלו יצירות ?
אשמח ללינקים .
nerissa​(אחרת)
לפני 19 שנים • 1 בספט׳ 2005
nerissa​(אחרת) • 1 בספט׳ 2005
שובה לב - אתה רואה זאת כך.

אני רואה זאת כסיפור על תסכול אישי של דום שלא יכול היה לגבולות מנטאליים. היא נתנה לו את הגוף. לא נתנה לו דברים הרבה יותר עמוקים.. לא נתנה לו משהו בסיסי מאוד. את הבושה שלה. הבושה האמיתית.

היא התחבאה מאחורי עיניים סגורות. חסמה מפניו את מראה הנשמה שלה כשהיא מתמסרת. זה כמו לקבל התמסרות מבובת גומי, למען השם.

גם אני לא ווקאלית. יש מי שצועקת את הכאב החוצה, יש מי שנותנת את הכאב הזה דרך העיניים.

הוא לא קיבל שום דבר. הוא קיבל גוש בשר. היא חסמה מפניו את הנשמה שלה שם. את קול העונג שלה ואת המראה האמיתי שלו בעיניים.

אתה יכול לקרוא זאת ולהבין זאת בדרך שלך, איש. אני קוראת כאן תסכול שבא לידי ביטוי בסוף האומלל הזה:"אף אחד לא ישמע אותך כאן. אף אחד גם לא יראה אותך"

גם לא הוא.

הוא ביטל במשפט אחד את הדבר הכי חשוב במערכת היחסים הזו. את הנתינה שלה - לו. הוא לקח את עצמו ממנה והשאיר אותה לבד.

אני עדיין מאמינה שזו הדרך הכי שגויה להתמודד עם גבולות. ההתמודדות הזו חייבת להיות יחד. לא לבד. ב י ח ד .
קוקטית27
לפני 19 שנים • 1 בספט׳ 2005

המרקיז דה סאד

קוקטית27 • 1 בספט׳ 2005
לא מכירה לינקים.
תנסי לעשות חיפוש באינטרנט ואולי תמצאי.
אם תרצי, אתן לך סילבוס של הקורס של עמליה זיו באוניברסיטת ת"א, אולי תמצאי שם משהו שיעניין אותך.
melody
לפני 19 שנים • 1 בספט׳ 2005

Re: המרקיז דה סאד

melody • 1 בספט׳ 2005
קוקטית27 כתב/ה:
לא מכירה לינקים.
תנסי לעשות חיפוש באינטרנט ואולי תמצאי.
אם תרצי, אתן לך סילבוס של הקורס של עמליה זיו באוניברסיטת ת"א, אולי תמצאי שם משהו שיעניין אותך.


אה. המרקיז הזה icon_smile.gif
אין צורך. תודה קוקטית.
Here And There​(נשלטת)
לפני 19 שנים • 3 בספט׳ 2005

Re: בושה

Here And There​(נשלטת) • 3 בספט׳ 2005
שקט חזק כתב/ה:
כשהיתה איתו בושה היתה מוכנה להתמסר בלי גבול. לתת לו את כל מה שהוא רוצה. לא היה אכפת לה שהוא יראה אותה כמו שהיא, על הרצפה, עירומה, מושפלת, זוחלת, נגררת, רטובה מעצמה, מזרעו, מיריקותיו.
זה רק האור שהפריע לה בעיניים, סינוור אותה ובילבל אותה. היא רצתה שיקח אותה למקומות האלה, וכדי להיות שם בשבילו היא תמיד רצתה את כיסוי העיניים. רק כך הרגישה איתו באמת, ובכל פעם שקשר את הכיסוי סביב עיניה היא נשאבה איתו אל החושך.
והשכנים, תמיד ישבו בראשה גם הם. הצעקות שלה היו מרוסנות. שלא ידעו. מה הם יחשבו? גם באמבטיה, עם דלת סגורה, הדאגות הקטנות היו כמו מעירות את בושה מן התהום שכל-כך רצתה ליפול אליה. רק כשהיה רותם אליה את הגאג היא הצליחה באמת לשמוע את קולו הרועם ולא את הקולות שבראשה. החיים תמיד שמים לנו מגבלות, חשבה, אנחנו צריכים לתמרן בין האילוצים. והוא הבין, והיה מכסה את עיניה וחוסם את פיה, ולוקח אותה.
ובאותו ערב שוב בא, שוב אטם את עיניה הנוצצות ופקק את פיה הנוטף. שוב גרר את בושה בשערותיה אליו, ואז פתח את הדלת. לבה הלם מתחת לשדיה והיא לא העזה להוציא קול כשהוא הוביל אותה החוצה, זרק אותה על המושב האחורי של רכבו, התניע ונסע.
"שלא תעזי להסתכל" רעם בקולו ושוב שתק. פיה העקוד של בושה לא נתן לה את האפשרות לשאול, ורק קול המנוע וקולות תופי ליבה המשיכו ללוות אותה במשך השעה הארוכה הבאה. כשמשך אותה החוצה והפיל אותה על האדמה הקשה, כבר היו דמעותיה ספוגות בכיסוי העיניים ושוטפות את פניה, והקור צרב את פטמותיה הקשות. הוא הסיר את הגאג הרטוב.
"איפה אנחנו?" שאלה.
במקום תשובה נחתה סטירה על לחיה הדומעת.
"אדוני, איפה אנחנו?" תיקנה.
עוד סטירה. אנחת כאב מבוישת נפלטה מפיה. הוא גרר את בושה בשיערה והפיל אותה לתנוחת כלב. ידיה נשרטו מחול קר וענפים קשים. אצבעו חדרה לפי הטבעת שלה וחפרה שם בכוח כשהבל נשימתו מחמם את עורפה. עכשיו בושה כבר צעקה. עוד אצבע, ושוב שיערה נמשך לאחור כשידיה מתאמצות שלא להתרומם ממקומן, ובושה כבר צרחה בקול. "אל תפחדי, זונה" הדהד קולו מאחוריה. "אף אחד לא ישמע אותך כאן. אף אחד גם לא יראה אותך" הוסיף כשהוא קורע מעל עיניה את כיסוי העיניים, מגלה מעליהן את החושך המוחלט של המערה הקרה, והולך משם נרדף בצרחותיה אליו.



יש פה הרבה אלמנטים של השפלה לצורך השפלה וזה נראה לי פשוט מזעזע ומפספס את כל המטרה. אומנם כחלק מלהיות נשלטים אנחנו עושים דברים שלעיתים נראים לנו "משפילים" אבל ברוב המקרים- או ככה זה צריך להיות לפי דעתי- זו לא אמור להיות המניע וזה אחד ההבדלים הדקים, בעיני, בין סדיזם לבין בדס"מ. בסד"מ לא נועד להשפיל ולדכא אדם, אלה לרומם אותו.
אני חושבת שהכוונה של השולט טובה, אבל הדרך ממש לא נכונה.