זוועה אמיתית

nerissa​(אחרת) • 16 בספט׳ 2005

אליאס - הכל בשביל "חופש הבטוי המיני"?
הכל?
בלי גבולות?
רוצה לחיות בכאוס?
רוצה שכל אחד עם נטיות מיניות חולניות יוכל בחופשיות לבצע זממו מבלי שייתן על כך את הדין? שנהייה "סלחניים" כלפיו? ש"נבין" את נטויותיו כמו שאנחנו מצפים שיקבלו את נטיותינו?
רוצח שאוהב לזיין נשים אחרי שהוא שוחט אותן גם מקובל עליך? תקריבי את אחותך הקטנה כדי שהמסכן יוכל למלא צרכיו הנפשיים והמיניים?
אולי שהשכן יחמוד את התחת של התינוק שלך בן השבועיים ובהזדמנות הראשונה יאנוס אותו? מה יש? הוא בסך הכל מממש את ייצרו ואנחנו צריכים להיות סלחניים..
חתיכת השוואה

לא מרגיש לך שההטפה הזו לחופשיות מוחלטת עברה את הגבול? בדיוק כמו שאת מתרעמת על כך שיש לנו החוצפה למתוח ביקורת על זוועות שכאלה, אני מתמלאת חימה כשאני קוראת על הלגיטימציה שאת נותנת לחלאות המין האנושי האלה לתת ביטוי לייצריהם!

יש לי בחילה.

Re: רפאל,

לי7777​(נשלטת) • 16 בספט׳ 2005

קטנטונת, קראתי את מה שרפאל ציטט, אני אישית לא רואה שום חציית גבולות
וזה לא בדיוק לשון מסורבלת
הכתוב בא לבטא לטעמי את מהות הענישה ומהיכן הצורך הקיצוני מגיע אצל בני האדם

מכאן ועד לנתינת לגיטימציה ליחסי מין עם תנוקות הפער עצום
אבל מה אני יודעת...

זאלופון​(שולט) • 16 בספט׳ 2005

לפני שאפתח במגילה אתן תקציר: אני נגד המעשה ובעד הזכות שלא להיות נגדו.
עכשיו לנימוקים:

ביוון העתיקה כמדומני שהיה מקובל לגמרי שאזרחים בוגרים בועלים בחדווה נערים צעירים. מה שהוקע בחברה המערבית במשך שנים כהומוסקסואליות וכנראה גם מה שמוקע עד היום כפדופיליה נחשב למקובל לגמרי ועניין שבשגרה.
האם הנערים הללו יצאו מצולקים נפשית לכל חייהם?
קשה לשפוט היום כמובן, אבל סביר לי מאד שלא, ממש כפי שנערות בחברות מסורתיות שמתחתנות ויולדות בגיל 12-13 לא יסכימו כי הן חוו טראומה איומה, וממש כפי שאני היום לא יכול לומר שהעובדה שבהיותי ולד רך בימים התכנסה חבורת מטורפים לטקס ביזארי שעיקרו פגיעה באיבר מיני הותירה בי השפעות הרסניות ארוכות טווח.

מה אני אומר בזה? באופן כללי אני חוזר שוב על הטיעון השחוק אך נכון שמוסר הוא עניין יחסי ולא אבסולוטי והוא מאד תלוי תרבות, ובאופן יותר פרטני אני מצביע על העובדה שמין הוא נושא שהחברה המערבית השמרנית הפכה לטאבו והציפה לאורך השנים באיסורים, הגבלות וכללי נכון ולא נכון, אבל גם הכללים הללו הם בסך הכל תוצר תרבותי ולא חוקים אבסולוטיים.

חלק ניכר מאותם כללים התמוטט זה מכבר. היום אוננות כבר לא מעוורת ואפילו הומוסקסואליות היא לא מחלה. חלק עוד קיים, ולטעמי השאלה האם יש ממש בטאבואים הללו היא לא שאלה מוסרית אלא אמפירית: האם הדבר האסור הזה אכן גורם לנזק?

השאלה הזו לא פשוטה במיוחד, גם כי לא קל לחקור את ההשפעות ארוכות הטווח וגם כי ההשפעות הללו עצמן תלויות תרבות. הנערים היוונים כנראה שלא חוו טראומה משום שבחברה בה הם חיים זו הנורמה. כך מתנהלים החיים. אין להם סיבה להרגיש שנוצלו או שההתפתחות התקינה של מיניותם נפגעה, משום שזה חלק מההתפתחות התקינה בחברה שלהם.
לעומת זאת בחברה מערבית הסיכוי שייגרם נזק גבוה הרבה יותר לדעתי, משום שהנער תופס את המעשה כחריג ולא נורמלי, משהו שצריך להתבייש בו, ניצול, אשמה.

אשר למקרה המדובר, אני נגדו בעיקר משום שהמעשים מבוצעים בחברה ששוללת אותם לחלוטין ורואה בהם מעשים הרסניים. לכן הפוטנציאל לנזק ממעשים כאלה ועתידיים ומהורים בני החברה שנכונים לבצע מעשה כזה נראה בעיני רב יחסית. פרט לכך, אין לי שום קריטריון שיאפשר לי לחרוץ דין. העובדה שהמעשים מבוצעים ללא הסכמה אינה רלוונטית, כי בתינוק בן מספר חודשים פחות או יותר כל מעשה מבוצע ללא הסכמה מצדו אלא מצד הוריו. העובדה שמדובר במין אינה רלוונטית בעיניי, בגלל שלמעט הטאבו של החברה המערבית, לא מוכרות לי עדויות על כך שמעשה כזה נתפס על ידי תינוק כפוגעני או פוגם בהתפתחותו.

למרות שאני נגד המעשה, אין לי בעיה עם הבעת דעה שלא כנגדו. לדעתי כל דעה ראויה להשמע כל עוד היא מנומקת ולא מבוססת על שקרים ודיעות קדומות. להיפך, אם יש משהו שמפחיד אותי זו השתקה. מי שיש לו את הכוח להשתיק הוא לאו דווקא זה שצודק.

גלתיאה • 16 בספט׳ 2005

ברור שאין לגיטימציה לעשות סקס עם תינוק, וברור שזה לא בדסמ.
מדובר בסטיות שהן פדופיליה וגילוי עריות. אלו הן סוגי הסטיות בין ההרסניות ביותר.
אבל לפני שנקרא לתלות את אותם האנשים בכיכר העיר, אולי צריך לדעת כמה דברים.
פדופיליה היא סטיה שהיצר המיני שמניע אותה הוא חזק ביותר, חזק עד כדי כך שאדם שנמצא בה, מאבד את הגבולות בין הטוב לרע, הדחף כל כך חזק שהוא נכנס למצבים שמסכנים אותו
בלי יכולת לעצור את מה שקורה. אם תשימו לב, הרבה פדופילים שמגיעים כבר לבית משפט- אחד הדברים הראשונים שהם אומרים- שהם לא מצליחים להשתלט על עצמם. ושהם זקוקים לעזרה, וזה נכון. הדחף המיני שם כל כך חזק שהם איבדו שליטה לגמרי על עצמם.
רובם הגדול של הפדופילים הם בעצמם קורבנות לניצול ולהתעללות מינית בילדותם.
אנשים אלו נחשפו להתנהגות כזו מצד אנשים שקרובים אליהם, אנשים שהיו אמורים להגן עליהם,
והם במקום להגן, עיוותו את נשמתם. ואותם אנשים שגרמו להם, הם בעצמם היו גם כן קורבן ואלו שאחריהם גם כן. מדובר בשרשרת, שרק התערבות טיפולית יכולה לקטוע אותה.
אם כך- מדובר בקורבנות משני הצדדים. האנשים האלו זקוקים לעזרה, לא לידוי אבנים.
לרמיסה ולהתעללות בנפש רכה יש מחיר, ואת המחיר משלמים בריבית דריבית אותם ילדים כבוגרים. והמחיר נקרא פדופיליה.

אנשים יקרים..

שוטרת* • 16 בספט׳ 2005

לפני שתזילו לי כאן דמעות שליש (או תנין , או איך שזה לא נקרא), ולפני שתדברו איתי על יצר מיני חזק מאוד שמעוור את עיני המסכנים שחולים באותה מחלה, רציתי להזכיר לכם כי..
יצר אימהי ,הוא הוא, היצר החזק ביותר שמנחה כל הורה , גם בקרב החיות!אל תשכחו שמעבר לעניין הפדופיליה יש כאן עניין של התעללות מינית של הורים בעולל בן 11 חודשים.

גלתיאה • 17 בספט׳ 2005

שוטרת, אף אחד לא מזיל דמעה. זו המציאות. ונכון שיצר אמהי הוא מאוד חזק, אבל מה שאמרת מחזק בדיוק את מה שכתבתי..... יש דברים שהם חזקים הרבה יותר מזה.
לעמוד ולצעוק תהרגו אותם נובע מבורות. האנשים האלו זקוקים לעזרה, לא לכיתת יורים.
זכותך כמובן לא לראות את פני הדברים כך.

שוטרת* • 17 בספט׳ 2005

צודקת לורן. ואני אומרת שאם יצר כזה בסיסי ומושרש וטבוע בכל יצור חי באשר הוא,כמו היצר האימהי , מודחק הצידה ע"י דחף אחר כלשהו , אני מפסיקה לראות בהם כדבר אנושי שיש להכיל עליו חוקי אנוש.
אכזרי? לא יותר ממה שהם עוללו .

גלתיאה • 17 בספט׳ 2005

זה לא "דחף אחר כלשהוא" זה דחף הרסני שמשתלט לגמרי והורס הכל.
אלו בני אנוש שניטל מהם צלם אנוש, ומאוד ממזמן. תארי לך איזו אכזריות הצליחה להוליד כזו אכזריות.

Here And There​(נשלטת) • 17 בספט׳ 2005

גלתיאה- נכון. עניין הטלת האמשה הוא עניין שקשה מאוד להכריע בו, ושמשפטנים ושוטרים דנים בו כבר המון שנים בלי להגיעה לתשובה. בארה"ב דנים בעניין בהקשר של גזר דין מוות- האם צריך להתייחס לאנשים הללו בתור פושעים שיש להם אחריות מלאה על מעשיהם, ולהטיל עליהם את העונש (שלאמריקאים) נראה הכי חמור- מוות- או להתייחס אליהם בתור קורבנות, ולהקל על הגזר דין? כל עניין ההטלת אשמה מאוד קשה כי כשמדובר בחוויות שאדם עובר, אין תשובות מדוייקות ואין נכון או לא נכון. יש אנשים שחוו התעללות, ושהצליחו להתגבר על זה ולהבין שזו לא הדרך, יש הרבה אנשים שלא מצליחים לצאת מזה, ושפשוט משחזרים את מה שהם מכירים.
יש כאלו שיגידו שלא צריך לסלוח לאנשים בוגרים שפושעים כי בתור אנשים בוגרים הם צריכים לדעת שאם יש להם איזהשהי בעיה הם צריכים לטפל בה, ושהם צריכים לשלוט על עצמם ולקחת אחריות על המעשים שלהם.
יש בזה משהו. מצד שני, קשה מאוד לשבור את המעגל שאתה חי אותו כל החיים.
לגבי עניין הגזר דין מוות- בעניין הזה עוד לא גיבשתי ממש דעה, וגם לזה אין תשובה חד משמעית. יש הרבה פדופילים, אנסים, ורוצחים, שטיפול פשוט לא עוזר להם. מה שבטוח זה שחייבים לשלב טיפול עם המאסר, לפחות לנסות, כי המאסר עצמו, לבדו, לא ממש מביא תועלת.

מה ש"הקפיץ לי את הפיוז"

לבנה​(נשלטת) • 17 בספט׳ 2005

בציטוט של רפאל, היתה הטענה כאילו מי שטוען שיש להעניש או מי שמגנה את המעשה הנפשע, עושה זאת בעצם בגלל שבתת המודע שלו הוא נכסף לבצע אותם בעצמו:

והנה הציטוט:
"בעלי המוסר הקנאים ביותר הם גם אוהדיהם הלא-מודעים והנלהבים ביותר של המעשים פורעי המוסר ושל מבצעיהם"