הבחירות בבדסמ

Re: כדאי גם לדאוג שהסאבית תהיה מרוצה במהלך הקשר.

איימי_​(נשלטת) • 8 באוג׳ 2006

מסכימה מאוד.
אין אדם שאינו יכול לטעות, ודום הוא לא אלוהים (גם אם הוא דורש שיקראו לו כך... )
דום אחראי מודע לאפשרות שהוא טועה, מקשיב לסאבית, מקשיב לאחרים, קורא את המפה נכון.
וככל שרבה ההתמסרות שדורש הדום, וככל שהוא נכנס יותר לעומקים נפשיים, כך עליו להיות זהיר יותר.

קשר BDSM !@!

להבה חשופה • 8 באוג׳ 2006

ראשית ומעל הכל אישה שנכנסת לעולם ה - BDSM חייבת לדעת לאיזה "עולם" היא נכנסת ..

אישה בראש ובראשונה אחראית לגופה ולנפשה אם לא היא אז מי ?

אישה\בחורה שנכנסת לעולם הזה למען למצוא קשרbdsm כזה או אחר . חייבת ברגע ש"אדון"

כזה או אחר יוצר עימה קשר , לברר את מירב הפרטים עליו , לבקש לשוחח עם "סאביות"

קודמות למשל , לברר מה הדעה הרווחת עליו בקהילה .. ולבחון לעצמה אם כל האינפורמציה ,

שקיבלה\ שמעה ,במידה ומתאים לה להתחיל בקשר של הכרות עם ה"אדון" .. לשוחח ,לוודא

תקשורת , הקשבה .. {לא שיחה אחת בלבד } לא למהר לרוץ לסשן , סשן הוא מצב שכבר נוצר

תקשורת , הבהרת כוונות , ציפיות לגבי מהות סשן , גבולות שנקבעו . והכי חשוב אמון ב"אדון"

ללא כל התנאים האלו , אין ואסור ללכת להמשך קשר וודאי לא לסשן .. ואם כבר עברתן כברת דרך

זו . והתנאים בשלים ל"סשן" לא לשכוח מילת בטחון ..חובה מילת בטחון !!


"האדון" לא צריך למהר להציע סשן .. "אדון ראוי" חייב ללמוד את "הסאבית" שלו .. נכון ..

"אדונים" עושים שגיאות , אבל כדי למנוע זאת על "הסאבית מוטלת החובה\האחריות לגופה ונפשה

בראש ובראשונה , ולכן היא חייבת תמיד לדאוג לתקשורת פתוחה וטובה .. למענה ולמען ה"אדון"

שידע , למצות את הטוב {כן כן את הטוב להם} במהלך סשן ..

"אדונים" "סאביות" שבאים ממקום לא נכון לעולם ה - BDSM ומקווים למצוא מזור ל"בעיותהם"

הם אלו שאסור להם גבר כאישה להיות בעולם הזה .. ועל כך משנה הזהירות .. לבדוק .. לשמוע

להקשיב , לא למהר ,, ולא לשכוח לעולם האישה ראשית אחרית לגופה ולנפשה .. !@!

huan • 9 באוג׳ 2006

להיות דום=אחריות
ככל שהקשר טוטאלי ועושים דברים יותר אקסטרימיים כך גדלה האחריות.
לקבל אחריות זה לקחת את הסיכון שלא תעמוד בה ולהתמודד עם ההשלכות של הכישלון.
אתה מחלק פקודות,עושה דברים בעלי פוטנציאל נזק בין עם נפשי ובין עם פיזי,אצתה לוקח את האדם תחת חסותך ובמקרים מסויימים חייו של אדם נתונים רק לך.
אדם בעל אחריות בעולם הרגיל שסרח מודח,מתפטר ולפעמים מועמד לדין על אחריותו לנזק שגרם ולפשעים שעשה אותם חוקים התקפים לדום.
מאוד קל להגיד "לסאבית יש אחריות,היא היתה יכולה לקום וללכת" אבל לדבר לחוד ולעשות לחוד...אחרי הכל איך אפשר לעזוב אדם שהוא חלק גדול או אפילו כול עולמך?הדבר קצת דומה לילד לפני שפיתח אצמעות שיעזוב את הוריו...וכמה ילדים בני 12 אתם מכירים שפשוט קמו ועזבו את הבית כי אבא ואמא אפילו כיסחו אותם במכות ושכנעו אותם באופן שיטטתי עד כמה חארות חסרי תועלת הם?
נכון סאבית היא אדם בוגר אבל אדם בוגר הסומך על אדם אחר ב100% שלא יעזה לה רע,שידע מה הוא עושה ושיהיה תמיד צודק וידע מה נכון בדיוק כמו הורה לילד,ולפעמים מדובר גם במסירת אחריות טוטאלית על חייה ואחריות היא דבר שלפעמים קל לתת אך קשה לדרוש חזרה.
כאן מונח ההבדל בין ווניל קינק לבין בדסמ בווניל קינק המערכת יחסים היא שוויונית אז מרביצים קצת,אז משפילים אבל הכל מתוך שוויון והאחריות מחולקת בהתאם....בבדסמ מדובר במערכת לא שוויונית במקרים רבים האדון הוא הצודק,הוא היודע הוא המומחה והגורו והוא אשר בחר לעמוד במקום הזה ולכן נטל האחריות מוטל לגמרי עליו.
אני חושב שבשלב זה יאישמו אותי בכך שאני חושב שסאביות הן חלשות ובלה בלה בלה.
אבל לא.....המקרים שאני מתאר יכולים לקרות לכל אחד ללא יוצא מהכלל....זה יכול לקרות לי..זה יכול לקרות לאנשטיין,זה קורה הרבה בעולם הדת וזה קרה לעם גרמני שלם לפני כמה עשרות שנים.

לסיכומו של דבר...כשאתה בוחר להיות דום אתה לוקח אחריות ואיתו את הסיכון לטעות ולהיות אחרי על הטעויות שלך ועל ההשכות שלהם....וככל שאתה אקסטרימי יותר וטוטאלי יותר כך גדל הסיכון שהטעות שלך תהיה גדולה יותר.
לא כל אחד יכול להיות דום...אני למשל לא יכול להיות דום...ואם אתה כבר מחליט להיות אחד אז תיקח בחשבון לא רק את את הדברים הטובים שבתפקיד אלה גם את הנטל שבא יחד איתם.

זאלופון​(שולט) • 9 באוג׳ 2006

אם כך הדבר, צר לי על אלו העוסקים בבדסמ.

מUחדת • 9 באוג׳ 2006

וואו.
וכאן, רבותי, הרגע בו סאבית הופכת מסוכנת. לעצמה.

huan • 9 באוג׳ 2006

מסוכנת לעצמה בהחלט...ומישהו שהוא לא דום "מסוכן" לא ינצל אותה במצב הזה
וזאלו זאת לא הדעה שלי,זה לא הבדסמ שלי אבל אילו בהחלט המילים שאנשים משתמשים בהם ודעתם של לא מעטים מפה.

זאלופון​(שולט) • 9 באוג׳ 2006

לא חייב לנצל. רוב הדומים הם בני אדם, והם יכולים פשוט לטעות. מי שאיננו נצלן אבל הוא לא רגיש ופועל באינטנסיביות ובחוסר זהירות, עשוי לגרום נזק רב יותר ממי שמנצל בכוונה תחילה. אפילו מי שכן רגיש וכן זהיר חשוף לטעויות, למרות שסביר להניח שתוצאותיהן יהיו קלות יותר.

יכול להיות שזו דעתם של חלק (אני חושב שכיום כבר פחות רבים) מהאנשים פה, אבל זו דיעה שאני לא מסכים איתה. לא מסכים שהדום הוא גורו ומי שרוצה דום כזה אכן, כפי שכתבה מיוחדת, מסוכנת לעצמה, ובוודאי שלא מסכים שכל האחריות מוטלת על הדום, כי הסאבית היא אדם בוגר ואם היא מחליטה להשאר במערכת היחסים או לציית לכל מיני הוראות, יש לה אחריות לבחירותיה.

איימי_​(נשלטת) • 9 באוג׳ 2006

נכון רבותיי, מסוכנת לעצמה.
אני- מסוכנת לעצמי, ואני מודה בזה. חבל שהמודעות לכך באה כל כך באיחור...

מי שקרא את הפוסטים שלי בחודשים האחרונים, יודע עד כמה אני מזהירה מהתמסרות טוטאלית, ואפילו מטילה ספק בלגיטימיות שלה.

צד אחד בא רוצה לרצות, לשרת, להתמסר, להוכיח את עצמו.
צד אחר רוצה לקחת את התשוקה העצומה הזאת להתמסרות, ולעשות בה שימוש.
אתם קוראים לזה מערכת שוויונית???
במערכת בריאה, השימוש הוא לטובת שני הצדדים בקשר, ונעשה בזהירות מירבית.

יש בדס"מ ויש בדס"מ.
בדס"מ הנכנס לעומקים נפשיים ומכוון להתמסרות טוטאלית, הוא בדס"מ מסוכן מאין כמוהו.
מי שרוצה להיות מנתח מוח, צריך לדעת מה הוא עושה.
מי שרוצה להיות פסיכולוג, או מהפנט... צריך ללמוד.

אם אני עכשיו מחליטה שיש לי את הידע הדרוש, ונכנסת לעשות ניתוח מוח, או אם אני מתחזה לפסיכולוגית ומתחילה לעשות טיפולים, זו עבירה. הנזק שאני עלולה לגרום כך, ושמן הסתם כבר גרמתי, נע בין גרימת נזק ברשלנות לבין התעללות.

איימי_​(נשלטת) • 9 באוג׳ 2006

אני אישית לא סבורה שכל האחריות מוטלת על הדום, אבל כ ן סבורה שמוטלת עליו יותר.

כשנכנסתי למערכת הבדס"מית הראשונה שלי, לא ידעתי כיצד להשמר. יש דברים שלא אסכים להם היום. לא אסכים שיאסרו עלי לדבר עם אחרים, לא אסכים להיות ממודרת, לא אסכים שישטפו את מוחי. זו האחריות שלי לשמור על עצמי מפני נזקים נפשיים. להיות חלק מהווסת למערכת השליטה.

אבל אז... הכנסתי את עצמי למצב בו לקום וללכת הפך להיות כמעט בלתי אפשרי, ולא ידעתי מראש שכך יהיה.
האם אני אשמה, כי נכנסת למערכת כ "אדם בוגר"? אני לא יודעת. מה זה "אדם בוגר"? מבחינות מסויימות הייתי בוגרת, מבחינות אחרות, הייתי ילדה. לא היה לי מושג מהי שליטה, מהן השלכותיה, מהן סכנותיה... הייתה לי רק פנטזיה בראש, שהיה לי דחף עצום להגשים.

אדוני דאז היה בן- אדם, נכון, ויכול לטעות, אבל אתה יודע מה? אם אני מתחזה למנתחת מוח, ובמהלך הניתוח מפשלת, אף אחד לא יאמר שהפציינט הוא שאשם, כיוון שעליו לקחת אחריות לבחירותיו.
הפציינט צועק שכואב לו, שמשהו מרגיש לו מאוד לא בסדר... (נניח שהוא לא בהרדמה והוא מסוגל לדבר בכלל... ), אבל אני לא מקשיבה, כי אני מה זה רוצה לעשות את הניתוח הזה. הוא גורם לי לחוש כמו אלוהים, ואני נהנית מהיוקרה ומסמלי הסטטוס שיש למנתחי מוח.
אז אם הפציינט מ ר ג י ש שמשהו לא בסדר, למה הוא לא קם והולך???

הוא לא יכול- הוא באמצע ניתוח, ואם יעזוב, יש סכנה לחייו. הוא גם סומך על המנתח, אחרי הכל מה הוא- האדם הפשוט יודע כבר יותר טוב מה "דוקטור"?

זאלופון, אתה ממש לא מבין איך זה להיות שם.על הנייר אפשר לעשות הכל. כשאתה שם- זה אחרת לגמרי.

אנחנו משלמות את המחיר על בחירותינו, ונשלם- כל חיינו. אז מה? זה הופך את מה שהיה לבסדר? זה מסיר ממנו את האחריות?

זאלופון​(שולט) • 9 באוג׳ 2006

בגביע העולם בכדורגל (מונדיאל) שנערך ב 1958 בשוודיה היה לברזיל שחקן בשם גארינצ'ה, שנחקק בזכרון הקולקטיבי של דברי ימי הכדורגל כלא פחות מגאון - אבל רק בכל מה שנוגע לכדורגל. בכל השאר הוא היה, איך לומר בעדינות, איש פשוט. מלבד לסייע לברזיל לאסוף את גביע העולם הראשון בתולדותיה, גארינצ'ה ניצל את הביקור בשוודיה כדי לקנות רדיו. כשסיפר על כך לאחד מחבריו, צחק החבר ואמר לו שעבדו עליו, שכן הרדיו דובר רק שוודית... החבר טוב הלב גם הציע לשחרר אותו מהרכישה הלא מוצלחת, אך בחצי ממחירה המקורי. גארינצ'ה, איש פשוט כאמור, מכר.

למה נזכרתי בסיפור הזה? בעיקר כי שאלת "זה הופך את מה שהיה לבסדר? זה מסיר ממנו את האחריות?"

והתשובה שלי היא: לא ולא. העובדה שיש לאדם א' פגיעות כלשהי שגורמת לו להסכים לתנאים שאינם טובים עבורו לא הופכת את ניצולו של מצב זה בידי אדם ב' ללגיטימית.

שאלת "האם אני אשמה..." ומבחינתי התשובה היא לא, כי "אשם" בתוצאות כלשהן בעיניי הוא רק מי שידע כי אותן תוצאות יושגו וכיוון לכך, אך "אחראית" את בהחלט כן לדעתי, וכך כל אדם שבוחר באופן כלשהו. אם את שוללת מהאדם את אחריותו לבחירותיו, מה זה עושה ממנו?

את דעתי על אדונך דאז אני מאמין שאת יודעת, והיא כזו כבר שנים וממש לא נובע ממנה שלדעתי הוא בסדר ומנוקה מאחריות. אבל אני לא חושב שהוא קוסם. אני לא חושב שהוא כישף אותך או אחרות, אני לא חושב שהייתן ילדות (טוב, חלקכן) ואני אפילו לא חושב שהייתן, נגיד, אנשים פשוטים. אבל את הבחירות שלכן קיבלתן אתן והיתה לכן שליטה בגורלכן, בוודאי יותר משיש למנותח מוח באמצע ניתוח. לדעתי, אגב, דווקא מצוין להכיר באחריות הזו כי זה אומר שבהווה ובעתיד תוכלי לבחור אחרת ולנתב את עצמך לכיוונים טובים יותר.