המלט |
לפני 18 שנים •
2 בספט׳ 2006
לפני 18 שנים •
2 בספט׳ 2006
המלט • 2 בספט׳ 2006
אפלבי כתב/ה: חזרנו להתחלה שצריך לספר את כל הסיפור ולראות איך הנשלטת או הנשלט קיבלו את ההשפלות.
אני חושב שבמקרים האלה פסיכיאטר שיבדוק מה היה שם יכול לקבוע. נראה לי שאתה לוקח את הדברים רחוק מדי. אוקיי, ברור לכולם שאתה לא מתחבר לסיטואציה בה שולטת קוראת לעבד שלה "אפס, זבל" וכו. התחלת מזה שאדם מבחוץ יראה בזה התעללות נפשית. אח"כ אמרת שזה וולגרי, ועכשיו אתה מביא גם פסיכיאטר. . אבל אני לא בטוח שאדם מן החוץ יראה בזה התעללות נפשית. יתכן בהחלט, כי השפה ה"וולגרית" בה משתמשת השולטת, גם אם מחוץ לסשן, הינה חלק מהדינמיקה הבזסמית בינה לבין הנשלט. אם אתה בא מבחוץ, עם דעה מוכנה מראש כמו שלך, ברור שלא תוכל להבין את זה; וזכותך המלאה לחשוב שזה וולגרי; אבל לקבוע שזו התעללות נפשית, זו קביעה מרחיקת לכת ומחמירה מדי, ולו רק משום שסביר להניח כי גם השולטת וגם הנשלט מודעים לשימוש במלים האלה, מודעים לסיבה לשימוש בהן (על מנת לעורר, או לקיים סיטואצית שליטה), ומה שהכי רחוק מהתעללות, מסכימים על כך בכל עת. |
|
אפלבי |
לפני 18 שנים •
2 בספט׳ 2006
לפני 18 שנים •
2 בספט׳ 2006
אפלבי • 2 בספט׳ 2006
המלט כתב/ה: אפלבי כתב/ה: חזרנו להתחלה שצריך לספר את כל הסיפור ולראות איך הנשלטת או הנשלט קיבלו את ההשפלות.
אני חושב שבמקרים האלה פסיכיאטר שיבדוק מה היה שם יכול לקבוע. נראה לי שאתה לוקח את הדברים רחוק מדי. אוקיי, ברור לכולם שאתה לא מתחבר לסיטואציה בה שולטת קוראת לעבד שלה "אפס, זבל" וכו. התחלת מזה שאדם מבחוץ יראה בזה התעללות נפשית. אח"כ אמרת שזה וולגרי, ועכשיו אתה מביא גם פסיכיאטר. . אבל אני לא בטוח שאדם מן החוץ יראה בזה התעללות נפשית. יתכן בהחלט, כי השפה ה"וולגרית" בה משתמשת השולטת, גם אם מחוץ לסשן, הינה חלק מהדינמיקה הבזסמית בינה לבין הנשלט. אם אתה בא מבחוץ, עם דעה מוכנה מראש כמו שלך, ברור שלא תוכל להבין את זה; וזכותך המלאה לחשוב שזה וולגרי; אבל לקבוע שזו התעללות נפשית, זו קביעה מרחיקת לכת ומחמירה מדי, ולו רק משום שסביר להניח כי גם השולטת וגם הנשלט מודעים לשימוש במלים האלה, מודעים לסיבה לשימוש בהן (על מנת לעורר, או לקיים סיטואצית שליטה), ומה שהכי רחוק מהתעללות, מסכימים על כך בכל עת. לא אני התחלתי לשאול מתי דום או דומית מתעללים נפשית. איימי שאלה. אני עניתי שצריך לבדוק מה קרה ואם בן זוג משפיל נפשית ללא הפסק את השני והשני מאמין לו יכולה להיות התעללות נפשית. אני גם לא בטוח שאז זו התעללות נפשית והייתי שואל איש מקצוע כמו פסיכיאטר. אם שולטת ונשלט מודעים לשימוש במילים ומשחקים בהם מי אני שאומר להם לא לשחק? השאלה היתה אם ההשפלות הן התעללות נפשית. אני חושב שלא תמיד אבל לפעמים כן. התשובה השניה שלי היתה שדום או דומית לא יותר חכמים מהנשלטים שלהם. לפעמים הם לגמרי לא חכמים אבל הנשלטים רוצים אותם והם לא מזכירים רופא הורה מורה. |
|
עינבר |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
Re: אם אפשר להדחף לדיאלוג
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
עינבר • 3 בספט׳ 2006
איימי_ כתב/ה: אבל עדיין... מה הגבול שמפריד בין התנהגות "לא בסדר" והתעללות? כוונת הזדון
אני לא חושבת שזה רק הכוונות. זאת ההתנהגות. אני חושבת שמה שמפריד בניהם, הוא האפטר קר. שולט טוב מרים את הנשלט ולא רק משפיל אותו. שוב, מטרת ההשפלות הוא לעשות טוב לנשלט. לא לשחוק את הדימוי העצמי שלו. אז אי אפשר להגיד לאדם במשך חודשים שהוא אפס אפילו אם זה מגרה אותו, בלי להגיד לו כמה הוא מדהים. בלי לבטא הוקרה למה שעשה בשבילך, למי שהוא. |
|
איימי_(נשלטת) |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
איימי_(נשלטת) • 3 בספט׳ 2006
אפלבי כתב/ה: איימי_ כתב/ה: כלומר- להתעללות פסיכולוגית בבדס"מ אין למעשה מענה חוקתי (אלא אם כן מדובר בקטינים/ות ואז כל כללי המשחק משתנים). יש מענה אחר להתעללות בבדס"מ. צריך לשלוח את הדומית או הדום לחפש את החברים שלהם בסיבוב ולעזוב אותם. במשפחה קשה לשלוח את הבעל והאבא של הילדים אבל מגרשים אותו מהבית. הבעיה היא שההערכה העצמית של הסאבית או הסאב שהשפילו אותם נמוכה והם נשארים. לכן אני נגד השפלות שלא נועדו לגירוי מיני. אני מוצא שהשפלות לא מגרות אבל זה רק אני. רציתי לתקן אותך כשכתבת על תפקיד של רופא, מורה, הורה ו"דום". "דום" הוא לא תפקיד. הוא גבר שאהב יחסי מין בצורה של בדסמ. הוא יכול להיות טיפש מושלם ויכול להיות חכם. גם לא חייבת להיות למתעלל כוונת זדון. לפעמים יש לו בעצמו בעיות נפשיות. לא תמיד קל לעזוב. יש המון סיבות להשאר גם במערכת שמתעללת רגשית. לדוגמה: הדום משכנע את השפחה שאם לא תצליח לעמוד בדרישותיו- תיכשל בחיים ככלל, הדום משכנע את השפחה שכשלונה להצליח לעמוד בדרישותיו הוא גי היא "לא מתמסרת מספיק", ועוד היד נטויה. כאשר מדובר בחוויה בדסמ"ית ראשונה של שפחה שהיא ממילא בעלת הערכה עצמית ירודה ביותר, קל להבין מדוע לוקח זמן רב כל כך לעזוב. בכוונה שמתי את הדום באותו משפט יחד עם הורה, מורה וכו', וידעתי שישימו לב לזה. אם הדום הוא פשוט "גבר שאוהב יחסי מין בצורה של בדס"מ", ואם שליטתו מתחילה ומסתיימת במיטה, אז אין בעיה. כאן גם יש מקום לדבר על אחריות שווה פחות או יותר של הסאבית והדום במערכת. מצד שני, אם הדום מכוון לשליטה טוטאלית בכל תחומי החיים, כולל בחשיבה וברגש- עליו לקחת אחריות בהתאם. מידת האחריות של הדום= מידת השליטה שהוא מכוון אליה כך לפחות צריך להיות, לדעתי. לגבי כוונות הזדון- גם אם לגבר יש בעיות נפשיות, עדיין אין זה אומר שאין לו כוונות זדון. |
|
איימי_(נשלטת) |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
Re: אם אפשר להדחף לדיאלוג
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
איימי_(נשלטת) • 3 בספט׳ 2006
עינבר כתב/ה: איימי_ כתב/ה: אבל עדיין... מה הגבול שמפריד בין התנהגות "לא בסדר" והתעללות? כוונת הזדון
אני לא חושבת שזה רק הכוונות. זאת ההתנהגות. אני חושבת שמה שמפריד בניהם, הוא האפטר קר. שולט טוב מרים את הנשלט ולא רק משפיל אותו. שוב, מטרת ההשפלות הוא לעשות טוב לנשלט. לא לשחוק את הדימוי העצמי שלו. אז אי אפשר להגיד לאדם במשך חודשים שהוא אפס אפילו אם זה מגרה אותו, בלי להגיד לו כמה הוא מדהים. בלי לבטא הוקרה למה שעשה בשבילך, למי שהוא. יפה כתבת. את מדברת על איזון. ואני רוצה להוסיף לכך שגם שולט הוא בן אדם, ויכול לעשות טעויות. החוכמה היא להיות מסוגל לראות אותן ולתקן. מדברים בספרות המקצועית על "הורה טוב מספיק". הורה כזה אינו אחד שתמיד קשוב לילדו, או לא עושה טעויות איתו, אבל הוא מ ס פ י ק קשוב, ואם הוא עושה טעויות, הוא מסוגל להבין זאת ולפצות עליהן. אני יודעת שיש רבים שמתרעמים על ההשוואה בין הורה לשולט. עדיין, כשאנחנו מדברים על שליטה טוטאלית, הכוללת גם שליטה פסיכולוגית (ברגש ובשכל), אני חושבת שההשוואה מתאימה למדי. |
|
גלתיאה |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
גלתיאה • 3 בספט׳ 2006
כוונת זדון מעידה כי האדם מבין שיש משהו מאוד הרסני
בהתנהגות שלו. מתעללים לא מבינים. הם כל כך מוגבלים ביכולת להבין את הצד האחר ואת הסבל שנגרם לו שהם פשוט לא מבינים מה רוצים מהם. סאביות שעברו התעללות, וזיהו את מה שקרה להם כהתעללות ( שגם זה תהליך בפני עצמו , וויתרו על הנחות למעשי המתעלל) עוברות שלב שבו הן מנסות להסביר למתעלל את הנזק שנגרם להן. יש כאלו שיבזבזו שנה שנתיים בנסיון לגרום לו להבין מה הוא עשה להן. כמובן שהנסיונות האלו נועדו לכשלון. ביום שהן מוותרות, הן לומדות שהאחריות שלהן היא על עצמן בלבד, על ההבנות שלהן ולא שלו. שלה ההנחות הוא שלב בעייתי כי אם יוצאים ממערכת כזו עם הנחות להתנהגות שלו, בלי לזהות שהייתה התעללות רוב הסיכויים שמערכת כזו תחזור בעתיד. אם מישהו יוצא ממערכת יחסים מפורק כמעט לחלוטין, אין כאן אי הבנות ואין כאן אולי. אף אדם לא מגיע למצב כזה מאי הבנות כמו שנוטים המתעללים לטעון. התעללות נפשית הופכת את האדם לצל של עצמו, מוחקת בו את הדימוי העצמי שלו, את שמחת החיים שלו ומבלבלת בו את המושגים מה זה טוב ומה זה רע. רע מוצג כטוב, וטוב מוצג כרע. אם דום לוקח סאבית, מה הוא רצה אם לא אותה? אז איך זה שפתאום מתחיל תהליך שנועד אט אט למחוק אותה ובמקום זה יש שאיפה לקבל צל מרוסק בצלמו של הדום? מישהו יכול לצאת שלם מדבר כזה במיוחד אם אוהבים? תודה לאל שבכל סאבית שעברה מסכת כזו יש חלקים שמזהים שמשהו כאן משמיד אותה אט אט ומצליח להוציא אותה משם. היא תצא מרוסקת, על הגחון או בזחילה, אבל היא תצא משם. הסיבות שהיא תזהה את היציאה יכולות להיות החל מקנאה, אי התאמה, שקרים וכו'. את התהליך מה באמת קרה שם ולמה באמת היא יצאה משם- היא אולי תעשה אחר כך, אבל מבחינת ההשרדות שלה היא הצליחה להוציא אותה משם. |
|
בל{SK} |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
בל{SK} • 3 בספט׳ 2006
...
|
|
איימי_(נשלטת) |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
איימי_(נשלטת) • 3 בספט׳ 2006
גלתיאה כתב/ה: כוונת זדון מעידה כי האדם מבין שיש משהו מאוד הרסני
בהתנהגות שלו. מתעללים לא מבינים. הם כל כך מוגבלים ביכולת להבין את הצד האחר ואת הסבל שנגרם לו שהם פשוט לא מבינים מה רוצים מהם. סאביות שעברו התעללות, וזיהו את מה שקרה להם כהתעללות ( שגם זה תהליך בפני עצמו , וויתרו על הנחות למעשי המתעלל) עוברות שלב שבו הן מנסות להסביר למתעלל את הנזק שנגרם להן. יש כאלו שיבזבזו שנה שנתיים בנסיון לגרום לו להבין מה הוא עשה להן. כמובן שהנסיונות האלו נועדו לכשלון. ביום שהן מוותרות, הן לומדות שהאחריות שלהן היא על עצמן בלבד, על ההבנות שלהן ולא שלו. שלה ההנחות הוא שלב בעייתי כי אם יוצאים ממערכת כזו עם הנחות להתנהגות שלו, בלי לזהות שהייתה התעללות רוב הסיכויים שמערכת כזו תחזור בעתיד. אם מישהו יוצא ממערכת יחסים מפורק כמעט לחלוטין, אין כאן אי הבנות ואין כאן אולי. אף אדם לא מגיע למצב כזה מאי הבנות כמו שנוטים המתעללים לטעון. התעללות נפשית הופכת את האדם לצל של עצמו, מוחקת בו את הדימוי העצמי שלו, את שמחת החיים שלו ומבלבלת בו את המושגים מה זה טוב ומה זה רע. רע מוצג כטוב, וטוב מוצג כרע. אם דום לוקח סאבית, מה הוא רצה אם לא אותה? אז איך זה שפתאום מתחיל תהליך שנועד אט אט למחוק אותה ובמקום זה יש שאיפה לקבל צל מרוסק בצלמו של הדום? מישהו יכול לצאת שלם מדבר כזה במיוחד אם אוהבים? תודה לאל שבכל סאבית שעברה מסכת כזו יש חלקים שמזהים שמשהו כאן משמיד אותה אט אט ומצליח להוציא אותה משם. היא תצא מרוסקת, על הגחון או בזחילה, אבל היא תצא משם. הסיבות שהיא תזהה את היציאה יכולות להיות החל מקנאה, אי התאמה, שקרים וכו'. את התהליך מה באמת קרה שם ולמה באמת היא יצאה משם- היא אולי תעשה אחר כך, אבל מבחינת ההשרדות שלה היא הצליחה להוציא אותה משם. גלתיאה... את גורמת לי לדמוע בכתיבתך... לא, אין לי ספק ש- XXX לא מבין. ואם עולה בו צל- צילו של חשד- הוא מדחיק אותו. לכן גם לי היה כל כך קשה להבין. הוא כל כך בטוח בצדקתו, וכל כך משכנע בדרך בה הוא אומר דברים. כשהוא השולט המבוגר, החכם, בעל הניסיון והמוצלח, ואני מנגד- הנשלטת הבעייתית, המודעת לבעיותיה, חסרת ביטחון ורק מחפשת במה או במי להאמין, אני תוהה איך בכלל הצלחתי להעלות על דעתי שהאמת שלו אינה האמת האבסולוטית. הויתור על האמונה בו מזכיר לי מאוד את הויתור שלי על הדת. כואב, קשה ומטלטל את עולמי באותה המידה. הויתור על לגרום לו להבין, הינו למעשה ויתור על הרצון לקבל את אישורו, ברכתו ואהבתו. זה הרי כל כך ברור. לוותר על הבנתו, פירושו בעצם לוותר עליו. אומרים- עברו כמעט שנתיים, איך עדיין לא התגברת, ולא מבינים... לא מבינים ש- XXX היה כל כך הרבה יותר מסתם חבר לשעבר עבורי. ועדיין. אני חושבת ששתי בעיות יכולות לצוץ לאחר יציאה ממערכת מתעללת: האחת- חוזרים למערכת מתעללת נוספת. השניה- והיא אני חושבת הבעיה שלי- מתקשים מאוד לבטוח שוב באדם אחר. בבדס"מ הבעיה היא כפולה, כי כל הרעיון של להיות נשלטת פירושו לבטוח. את כמיהתי להתמסר אני נאלצת להשאיר בינתיים כפנטזיה, כי לא עוד. לעולם לא עוד אסכים לעבור את מה שעברתי- איתו. יצאתי כשכמעט איבדתי את שפיותי. תקופה של שנה וארבעה חודשים הייתה ברובה אומללות, ומדהים כמה "השתפר" מצבי מאז שאני לא איתו. סליחה שעברתי כאן לנימה אישית כל כך. גלתיאה עושה לי את זה... |
|
גון קונור מקלאוד(נשלט) |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
Re: התעללות נפשית
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
גון קונור מקלאוד(נשלט) • 3 בספט׳ 2006
איימי_ כתב/ה: מה זו "התעללות נפשית" בדיוק? נדמה שמדובר בתחום אפור.
לא הצלחתי להבין גם מה אומר החוק בנושא. למישהו יש מידע? ואיפה עובר הגבול בין סתם התנהגות שהיא "לא בסדר" לבין התעללות? איפה עובר הגבול בין "רשלנות" לבין התעללות? לפחות לפי מה שאני חווה כעת יש כאן מוטיב של התעללות נפשית שמטרה היא להתיש להניע אותי ממטרתי לשבור את רוחי |
|
חתולההה |
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
היי איימי
לפני 18 שנים •
3 בספט׳ 2006
חתולההה • 3 בספט׳ 2006
וואוו קראתי וקראתי את כל התגובות כאן
זה נושא כל כך עמוק וחשוב,מאוד חשוב. לא יודעת מאיפה להתחיל אנסה בכל זאת,אלך לפי מה שליבי אומר לי תמיד הלכתי לפי הרגשות שלי,זה לא אומר שתמיד צדקתי אבל ברוב המקרים אכן צדקתי וגם אם לקח לי זמן להגיע להחלטה אז בסוף החלטתי ועשיתי צעד לשינוי וזה לגביי כל דבר בחיים כולל בן זוג או שולט במקרה שלנו. מה זה בעיניי התעללות נפשית!!!וואוו קודם כל מאוד חשוב לי שהאדון שלי ירים אותי למעלה,שיכבד אותי,שיקשיב לי,גם כשאני מביעה רגשות לגביי דברים מסויימים שינסה להבין,ואולי אני צודקת בעצם?יש אדונים שיגידו תשמעי את צודקת אבל לא יהיו מוכנים לשנות דברים,יעשו את הכל כדיי שהם יהיו צודקים אבל מה שהם לא יודעים זה שהסאבית חוזרת לאותה נקודה כי זה לא עוזב אותה מבפנים.זה מציק לה ומפריע לה אותו נושא מסויים,זה לא יורד מהפרק.בסופו של דבר הסאבית מתחילה להרגיש שמשהו פה לא בסדר האדון לא מקשיב לה,לא משנה דעתו,מזלזל במה שיש לה להגיד או להביע,פוסל על הסף רגשות מסויימים,מצד אחד הוא מראה תמיכה אבל מצד שני הכל נשאר אותו הדבר.גם אדון שלא יודע להביע רגשות זה מאוד לא נעים.לי מאוד חשוב שהאדון שלי יעניק לי חום,אהבה,יחס,להראות לי שאיכפת לו,שאני חשובה לו,לעודד אותי לעשות דברים,להחמיא לי כשצריך,זה מרים את הסאבית למעלה למעלה ,זה נותן לי לרצות אותו יותר ולהעניק לו יותר,אני לא אוהבת קרירות בעצם לא יודעת אם עניתי פה על השאלה בכלל.ואולי בגדול כן עניתי,מה שאני יודעת שאם אני נהפכת להיות תלויה באדון שלי יותר מדיי וזה מתחיל להשפיע על חיי היום יום שלי גם כשאני לא איתו זה כבר נזק נפשי,כי באיזה שהוא מקום הפסקתי להיות הבחורה שהייתי כל הזמן,זה רק מה שהוא אומר,מחליט,עושה ,אם יש מצבים שאני בוכה בגלל האדון שלי,ועצוב לי ורע לי,ואני מרגישה תיסכול,ולא טוב לי,זה עוד יותר נזק נפשי.גם אם זה במתכוון או לא מצידו של האדון.ברגע שאני מתחילה להרגיש ככה איתו אחרי כל סשן או פגישה או שיחה או משהו אחר ובכל זאת משהו עדיין מפריע לי ואני לא שלמה,פה זה הנזק הנפשי.הבעיה היא שלא תמיד מגלים דברים בזמן לפעמים אם משהו לא בסדר אז אומרים נחכה קצת אולי זה ישתנה,ואולי ננסה לשנות מצידנו שיהיה יותר טוב,לפעמים צריך סבלנות יש דברים שלוקחים זמן לקדם אותם,כל מיניי החלטות כאלה שרק דוחות את הבילתי נמנע שזה להגיע להחלטה הנכונה שאם לא טוב לסאבית או לסאב בקשר עם השולט או השולטת אז הכי בריא זה להפסיק את הקשר.במיוחד אחרי שניסינו הכל וזה לא הולך אז זה אומר שזה לא מתאים וצריך להמשיך הלאה.יהיה קשה אחר כך כי זה גם מאוד קשה פתאום להתנתק ממישהו שאהבת ורצית וניקשרת אליו,הכי קשה זה שניקשרים נפשית פה זו המלחמה. אבל בסופו של דבר הבנו שזה היה לטובה. מיאווווווווווווווווווו חתולההה. |
|