כלי לסיפוקיו, או שפחה לעצמך?

מקבי​(מתחלף) • 9 בינו׳ 2007

הכל תלוי-מצב. התמסרות לאחר היכרות ארוכה ואהבה - זה מה שאני שואף אליו. שני בני-הזוג צריכים להגיע לשם, קודם כל בתור בני-זוג ורק אחר-כך בתור שולט ונשלט. אקטים של התמסרות - לעשות דברים שהסאבית לא רוצה רק כי השולט רוצה בהם, קבלה של רגשות שלו, הכלה שלהן... בסופו של דבר, לא שונה בהרבה מזוגות אחרים, רק שאצלנו זה הרבה יותר ברור ו'על פני השטח'. סאבית שאוהבת תעשה את מה שטבעי לה לעשות כשהיא מאוהבת - להתמסר, להיכנע. לאדון, אין דבר יותר נוגע-ללב מזה, דבר שיותר משלהב אותו או מרגש אותו. ככה אני רואה את זה, לפחות.

באשר למה גורם לי זלזול... זה כמעט לא קורה אצל נשים, אבל התמסרות מהירה מדי. אני יודע שקשה לעמוד בפניי (), אבל חשוב בכל-זאת לקחת את הזמן עם כאלה דברים. ואני לא מדבר על התמסרות בקטע של לדבר אחרת, או פתאום להבדיל במעמדות... אלא באמת להבין שמה שאני אומר זה חוק.

באשר לדבריה של עדייי - אומר שלא רק שאיני מסכים (שזה בסדר גמור), אלא שאני לא ממש מעריך דיכוטומיה שכזאת, ודיבורים על מה 'אמיתי' ומה לא. כל הניסיון הזה ליצור אליטה אווילית כזו או אחרת הוא ניסיון עלוב שנועד לכשלון, וכל דום או סאבית שעושים בו שימוש יאוכזבו כשיגלו שמי שמולם הוא אדם, בדיוק כמותם. כל ההגדרות הולכות לעזה, ונשארים רק הצורך, הרצון והאהבה.

מצד שני... Whatever makes you happy.

adili​(נשלטת) • 9 בינו׳ 2007

עדילי קוראת, מקשיבה ומפנימה.



אני מרגישה שיש לי עוד הרבה ללמוד ורק שתדעו שמה שכתבתי הוא מתחושותי בלבד.
ולגבי שאלתך זאלופון עדיין לא חוויתי אבל בהחלט עובדת על זה .

מקבי​(מתחלף) • 9 בינו׳ 2007

ושלא תפסיקי. טעותם של טיפשים היא שהם חושבים שכבר רכשו את חוכמתם, ולכן הם יכולים להפסיק ללמוד, להפנים ולהקשיב.

אני מאחל לך שתמצאי מורה ראוי. יש פה כמה.

נזמית לופתת • 10 בינו׳ 2007

עדילי, את לא צריכה להסמיק כשאת מודה שאת עדיין לומדת. תודה שהגבת לי. אני כשלעצמי לא מאמינה ב"שפחה אמיתית" או "נשלטת אמיתית". ובינינו, אני גם לא עומדת על ההבדלים בין ההגדרות. חשוב לי להגיד לך, שלהגיע עם מוחלטות מסוימת, זה כמו להגיע עם דרישה במובן כלשהו.

אני כאן מתוך דחף עמוק להתמסר ולתת. ההתמסרות כמו שאני רואה אותה בעיני, זה להיות שם, כל הזמן. לקבל גם את מה שאינו מתקבל על הדעת. לעשות משהו גם אם זה אומר שאבין אותו רק בדיעבד. לחבק את הרגליים שלו כשקר ולנשק את כפות ידיו לאות כבוד. מבחינתי, כשאפסיק להרהר אני אפסיק להיות שם.

אמר את זה בצורה שהכי הצלחתי להתחבר אליה, יותר מכפי שאוכל לנסח במילים, זאלופון. על כן אין לי אלא לצטט:



ומקבי, תודה על המילים. אני עדיין צריכה ללמוד להעריך את עצמי כנראה, לפני שאוכל להאמין שאחרים אינם מזלזלים בי.