זאלופון(שולט)
|
לפני 17 שנים •
17 באוג׳ 2007
newoldone כתב/ה: אבל האם לא כל השפחות הן קצת O או גם O במובן הזה? ובמונחים שלך - האם לא בכל נשלטת חבויה גם מלכה אמיתית? תסתכלי על שרשור הבכי של שולטים בפורום הכללי. האם כששפחה אומרת ששולט שיעיז לבכות יעוף - היא לא אומרת בזה בעצם שהשולט הוא כלי לשימוש צרכיה כנשלטת? אני חושבת שאף פעם אין מצב טהור שבו צד אחד הוא כלי והצד השני משתמש בו ככלי. הסיפור המוקצן של O, ע"פ הניתוח שלך ושל רפאל, ממחיש שגם לא ייתכן מצב טהור כזה: המתמסרת הטוטאלית היא גם המשתמשת הטוטאלית. אני לגמרי מסכים עם מה שכתבת פה. לדעתי זהו אחד הרעיונות הכי מודחקים בבדסמ, כי הוא מערער על ה"אמיתיות" של יחסי השליטה. בניגוד לאידאליזציה הבדסמית, השולט והנשלט שניהם במובן מסוים כלי לשימושו של האחר, וטוב שכך. לעתים יש ביניהם יותר מכך, ולעתים, כמו במקרה של O, הנשלט מסור להתמסרות שלו ולא לאדם שמולו. |
|
|
רפאל
|
לפני 17 שנים •
17 באוג׳ 2007
TooT כתב/ה: לדברייך "אדון מתנפח" יעשה עבור O את העבודה מצויין.
אני סבורה שחלק גדול מהסאביות או השפחות מאוד יתקשו להיתחבר לבדסמ עפ"י O, בו האדון הוא שולי, אין לו תכלית והוא יכול להיות כל אדם. לאו דווקא חלק גדול מהסאביות. בכלוב ובכלל מבחינים בלא מעט סימפטומים שמאפיינים את O: מחיקה של האדון ושל החווית השליטה של האדון. כאילו שליטה אינה עניין זוגי כלל, אלא חוויה אגוצנטרית של השפחה. כל כך הרבה מלל נמצא בכלוב שמתאר את חווית השפחה, וכל כך מעט מלל שמתאר את חווית האדון. פעמים רבות הכתיבה של האדון פשוט מרגיזה אנשים, כי במידה שהיא מגלמת תשוקה טהורה של שולט, היא מפריעה לאותה עמדה שמנסה להעשות מן השפחה את מרכז העולם. ומה שמדהים הוא ש"שולטים" רבים משתפים פעולה עם העמדה הזו, ומעלימים את עצמם, או שמסבים את תשוקתם לזו של השפחה. כמובן שיש מי שמעקם את פרצופו למשמע כל הדברים האלו. וזה רק מוכיח עד כמה מושגים כמו BDSM, אדון ושפחה מטשטשים הבדלי גישה מכריעים ביחס למין ולחיים, ואין הם מורים אלא על מכנה משותף שיטחי ואסוציאטיבי מהסוג שcheck list יכול לגלות. TooT כתב/ה: עבור O האדון הוא כלי לשימושה ואני לא יכולה שלא לחשוב בצורה אסוציטיבית על עבדים שצרכיהם מסופקים ע"י מלכות בתשלום ושבכל מלכה בתשלום שוכנת לה עמוק עמוק סאבית אמיתית.
משמע, O שולטת חבויה. O היא אמנם שפחה טוטאלית בעיני, ולא השולטת האולטימטיבית מלמטה. היא פשוט אגוצנטרית לחלוטין. רנה וסר סטיבן אינם כלים שהיא מפעילה להגשמת הפנטזיות שלה, אלא שהם שולטים בה הלכה למעשה. יחד עם זאת, הם סובבים אותה ולא היא אותם. (היא, השפחה, אחת ואילו הם, השולטים, שניים). |
|
|
אדומה
|
לפני 17 שנים •
17 באוג׳ 2007
אתם מבזבזים
הרבה מילים על ספר כל כך מחורבן
אין לו תכלית. הוא מטופש ובעיקר משעמם. כבר עדיף "להתפלפל" על סינדרלה ספר בדסמי מהטובים שקראתי. או בעצם הקריאו לי 
|
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 17 שנים •
17 באוג׳ 2007
רפאל כתב/ה: TooT כתב/ה: לדברייך "אדון מתנפח" יעשה עבור O את העבודה מצויין.
אני סבורה שחלק גדול מהסאביות או השפחות מאוד יתקשו להיתחבר לבדסמ עפ"י O, בו האדון הוא שולי, אין לו תכלית והוא יכול להיות כל אדם. לאו דווקא חלק גדול מהסאביות. בכלוב ובכלל מבחינים בלא מעט סימפטומים שמאפיינים את O: מחיקה של האדון ושל החווית השליטה של האדון. כאילו שליטה אינה עניין זוגי כלל, אלא חוויה אגוצנטרית של השפחה. כל כך הרבה מלל נמצא בכלוב שמתאר את חווית השפחה, וכל כך מעט מלל שמתאר את חווית האדון. פעמים רבות הכתיבה של האדון פשוט מרגיזה אנשים, כי במידה שהיא מגלמת תשוקה טהורה של שולט, היא מפריעה לאותה עמדה שמנסה להעשות מן השפחה את מרכז העולם. ומה שמדהים הוא ש"שולטים" רבים משתפים פעולה עם העמדה הזו, ומעלימים את עצמם, או שמסבים את תשוקתם לזו של השפחה. כמובן שיש מי שמעקם את פרצופו למשמע כל הדברים האלו. וזה רק מוכיח עד כמה מושגים כמו BDSM, אדון ושפחה מטשטשים הבדלי גישה מכריעים ביחס למין ולחיים, ואין הם מורים אלא על מכנה משותף שיטחי ואסוציאטיבי מהסוג שcheck list יכול לגלות. TooT כתב/ה: עבור O האדון הוא כלי לשימושה ואני לא יכולה שלא לחשוב בצורה אסוציטיבית על עבדים שצרכיהם מסופקים ע"י מלכות בתשלום ושבכל מלכה בתשלום שוכנת לה עמוק עמוק סאבית אמיתית.
משמע, O שולטת חבויה. O היא אמנם שפחה טוטאלית בעיני, ולא השולטת האולטימטיבית מלמטה. היא פשוט אגוצנטרית לחלוטין. רנה וסר סטיבן אינם כלים שהיא מפעילה להגשמת הפנטזיות שלה, אלא שהם שולטים בה הלכה למעשה. יחד עם זאת, הם סובבים אותה ולא היא אותם. (היא, השפחה, אחת ואילו הם, השולטים, שניים). יכול להיות שאני באמת טועה ויש יותר סאביות שכן מתחברות לבדסמ עפ"י O ממה שנדמה לי. זה גם נכון שיש מעט מלל שמתאר את חווית השליטה מצד האדון אבל זה קורה מפעם לפעם וכשזה קורה זה חידוש מרענן ונפלא עבורי. זו תהיה צביעות מצידי לנסות ולהגיד שאני לא נמצאת במערכת בדסמית כי צרכי הובילו אותי אליה מלכתחילה אבל לא כל מה שקורה בה הוא רק סיפוק צרכי וישנם כל מיני אלמנטים שהם אפילו ההיפך מסיפוק- הם מתסכלים אותי ומקשים עלי וגורמים לי לצאת מעורי ע"מ לבצע אותם לשביעות רצונו של מי ששולט בי. אם היתה לי יכולת הבחירה אני לא חושבת שהייתי בוחרת שאדם שישלוט בי ע"פ רצוני, כלומר יבצע בי את אותם הדברים שאני מפיקה מהם סיפוק כמו השפלות למשל וישחרר אותי משרות האדון, שריכת נעליו, הכנת קפה, גיהוץ בגדיו וכד', שהן פעולות שגורומות לי לחוש תיסכול והתנגדות. אני לא אטען כנגד השפחות /סאביו שסגנון דומה ל- O שהן אינן בדסמיות אבל הן רחוקות מלהיות נשלטות במלוא מובן המילה, הן בעיקר נשלטות של עצמן ושל צרכיהן. |
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 17 שנים •
17 באוג׳ 2007
TooT כתב/ה: זו תהיה צביעות מצידי לנסות ולהגיד שאני לא נמצאת במערכת בדסמית כי צרכי הובילו אותי אליה מלכתחילה אבל לא כל מה שקורה בה הוא רק סיפוק צרכי וישנם כל מיני אלמנטים שהם אפילו ההיפך מסיפוק- הם מתסכלים אותי ומקשים עלי וגורמים לי לצאת מעורי ע"מ לבצע אותם לשביעות רצונו של מי ששולט בי. אם היתה לי יכולת הבחירה אני לא חושבת שהייתי בוחרת שאדם שישלוט בי ע"פ רצוני, כלומר יבצע בי את אותם הדברים שאני מפיקה מהם סיפוק כמו השפלות למשל וישחרר אותי משרות האדון, שריכת נעליו, הכנת קפה, גיהוץ בגדיו וכד', שהן פעולות שגורומות לי לחוש תיסכול והתנגדות. גם הצורך לציית להוראות מתסכלות ולא רק מהנות הוא צורך. סאביות שהצורך הזה לא קיים בהן היו מעדיפות אדון שהשליטה שלו תהיה מוגבלת רק לפעולות שמהנות גם עבורן באופן ישיר, ולא כוללת פעולות והוראות אשר כשלעצמן אין בהן הנאה עבורן, אך עצם הציות להן וביצוען במסגרת מערכת היחסים כן משרת צורך שלהן. |
|
|
נוריתE
|
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
[quote="זאלופון"]
newoldone כתב/ה: אבל האם לא כל השפחות הן קצת O או גם O במובן הזה? ובמונחים שלך - האם לא בכל נשלטת חבויה גם מלכה אמיתית? תסתכלי על שרשור הבכי של שולטים בפורום הכללי. האם כששפחה אומרת ששולט שיעיז לבכות יעוף - היא לא אומרת בזה בעצם שהשולט הוא כלי לשימוש צרכיה כנשלטת? אני חושבת שאף פעם אין מצב טהור שבו צד אחד הוא כלי והצד השני משתמש בו ככלי. הסיפור המוקצן של O, ע"פ הניתוח שלך ושל רפאל, ממחיש שגם לא ייתכן מצב טהור כזה: המתמסרת הטוטאלית היא גם המשתמשת הטוטאלית. אני לא אומר ששולט ש"בוכה": יועף,אבל בהחלט אעשה את השיקולים שלי(ועשיתי..), אני צריכה גבר/דום שבטוח בעצמו, שיודע לתת, כמו לקבל ולקחת. שאלו אותי,לא אחד לא שניים, במהלך החיפושים שלי אחרי אדון,(במין נימת עלבון תלונתית נעלבת כועסת מה)... אחרי שעניתי על מה אוהבת/רוצה/חולמת/עשיתי וכ''וד (צריך שאלון מוכן למחפשים/ות  )
"תגידי? מי כאן השולט ?אני או את?" "את חושבת שאני פה כדי למלא את המשאלות שלך ??/לשרת אותך?" וכ'וד שכאלו.. מה שהללו לא היפנימו, הוא שבדיסמ זה ,שיתוף פעולה הדדי, שבמייטבו, הוא נתינה ולקיחה וקבלה הדדיים וכך מפיקים את המקסימום מהקשר,והכי חשוב ,הקשבה,הדדית כמובן.והפנמה. .מי שרק רוצה ויודע לקחת בלבד בלי להעניק ולהיות,לפחות, קשוב, אז כמאמר החזל''נו "שישוב ויצפור לביתו" הוא,לא שולט אמיתי ,על פי אמות המידה שלי בכל אופן ושלי בלבד. וזה לתגובה המצוטטת פה בלי קשר לספר,כרגע. |
|
|
דובדבן
|
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
רפאל כתב/ה: מבחינתי ספר טוב הוא ספר שמפרה. וסיפורה של O הוא בהחלט ספר כזה. הוא מתאר עמדה מינית כלשהי, או בצורה כללית יותר - עמדה ביחס לחיים, כשלקחו אותה אל הקצה. ואת אותה עמדה הוא מתאר מצויין.
O היא השפחה הטוטאלית. היא שפחה שאהבתה מדומיינת לחלוטין. - אהבה ללא תוכן, רק עם עוצמה. מושא האהבה של O יכול להיות כל אדם, ובלבד שהוא יקבל את אהבתה ויכיל אותה. מפני כך O קלה להחליף אדונים. יתר על כן, רצוי לה שאדונה יפגין כמה שפחות מאפיינים אישיים. מבחינתה, אין לו תכלית אלא להכיל את אהבתה. לספוג את אהבתה, לא משנה כמה היא עזה, ולעולם לא להיבהל. מעבר לכך - כל סממן אישי הוא בגדר תוספת שגורעת מן האדון. O היא האדם שמרוכז בעצמו. בהתמסרותה אין היא מבקשת אלא להתנתק מן העולם וליצור לעצמה מעיין חממה שבו היא יכולה להיות שקועה בעצמה (לטוב ולרע). האדון הוא דמות שולית בעולמה, ובמידה שהיא קלה להעריץ אותו היא גם קלה לבוז לו. נדמה לי שמשהו מ-O נמצא בתוך רבים. ויש ערך בעלילה שמדגימה חיים שבהם אותה כמיהה לטוטאליות מדומיינת מקבלת עלינו את השלטון. לדעתי זה לא משנה מתי ובאיזה שלב בחיים דבר מה ריגש אותנו והוציא אותנו משלוותנו, העיקר שעשה כן. אם היינו חסרי ניסיון וזה מצא אותנו חשופים ומקבלים, הרי שזכינו. חוויה עצומה בהווה או בעבר אכן עלולה לאבד מערכה בעתיד (בעקבות קריאה חוזרת) וזה לכשעצמו הפסד. מצאתי שהשפה העשירה בספר שולבה במסתורין והכתיבה המרומזת עוררה אותי לחשוב. על כל משפט שכתבה הוספתי בראשי את מה שהחסירה. זה שלא התעמקה בפיתוח הדמויות אינו רדידות בעיניי אלא הבאת המאורעות בטהרתם מה שהותיר בי רושם עז ונתן לכל פסיק בכתוב יתר עוצמה. אנחנו כל כך רגילים 'ללעוס' את הדמויות ומחשבותיהם שלא נותר עוד מקום לדימיון וליצירתיות של הקורא. אהבתי כמה שדומיניק אורי הצליחה להוציא ממני בזמן הקריאה. כשאישה כותבת: " מי ירחם על המחכים? כל כך קל לזהותם: על פי רכותם על פי מבטם הדרוך רק לכאורה- דרוך אמנם כן, אך לקראת משהו אחר מזה שבו הם מביטים – על פי פיזור הדעת" זה מאיר את פנימיותה באור יקרות ומעיד על רגישותה, אהבתה וכמיהתה הכמעט אלוהית לאיש שלה. אשרי מי שהפיקה יצירה מעניינת, שרויה במחלוקת שהותירה חותם כזה בעולם. |
|
|