כמה מילים על אקטיביזם חברתי

נוריתE • 22 בדצמ׳ 2007

לסע''ע,
אמרת

"אנחנו רוצים לארגן ביום שני בשעה 13:00 משמרת מחאה צבעונית בכניסה לבית המשפט המחוזי בת"א. אנחנו נשמח אם כמה שיותר מכם יוכלו להגיע. התקשורת האלקטרונית והכתובה תוזמן לסקר את האירוע, עם דגש על המקומונים של ת"א והחדשות המקומיות של הכבלים"

מי האמיץ ולא רך הלבב,
המסכים וחפץ שיראו פניו בפריים טיים
בנוסח אאוטינג אישי אמיץ מאוד
שיקום וילך.

עם כל הצער שבדבר ובמלא ההזדהות
אישית ,לא בא לי במכולת או בירקות או אצל דודה שלי בשבת
להחשף בצורה שכזאת וישנם פה הרבה מאוד שבדעתי גם אם לא יגידו
מיצטערת.

פרופורציות, מישהו?

מUחדת • 22 בדצמ׳ 2007

פייסבוק?
זו האלטרנטיבה?
מה ההבדל בין אוכלי הבורקסים ביום שישי לבין קהילות בפייסבוק?
עוד לא שמעתי על שינוי חברתי שהתחיל שם. עם כל הכבוד- כולה עוד רשת חברתית באינטרנט.
ואם אצטרף לקבוצה, זה יעשה אותי לאקטיביסטית?
לפתע אחוש שאני חלק ממארג חברתי של לוחמי חופש?

ובכלל,
אני תומכת בדעתו של המלט.
וזה עדיין כולה מועדון- שפעל לא מעט שנים בידיעה ברורה של כל הנוגעים בדבר לגבי קהל המבלים בו- ולא נסגר כל השנים האלו בגלל "המיעוט הבדס"מי ונאמני הר הבית והדרס-קוד".

תנחומיי לקהל המבלים,
אבל אני לא אבוא להילחם על הזכות הקדושה לרקוד דווקא ביפו, אהובתי.

הרבה נכתב כאן על המעבר למועדונים אלטרנטיביים כאילו דובר בירידה המונית למחתרת ובריחה מאימת אנשי החוק והערייה המבקשים להשמידנו.

בחייכם.

נילי ונילי • 22 בדצמ׳ 2007

עוד כמה אפשרויות אלטרנטביות, למי שלא יכול/רוצה להגיע להפגנה [ונוס יהרוג אותי על שאמרתי את זה, אבל אף אחד לא באמת חייב לבוא להפגנה. אקטיביזם אפשר לעשות גם מהספה וכל אחד בוחר את הדרך החביבה עליו לשפר את העולם שלו]


טופס פנייה ליחידות העירייה השונות, טופס פנייה ללשכת ראש העיר וכן טופס פנייה אישי לרון חולדאי ניתן להוריד פה:
http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/Cityhall/Contact/Online/Index.asp

ספר הטלפונים של העירייה נמצא ממש פה:
http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/Cityhall/Contact/Phones/Index.asp
ניתן לעבור עליו ולחפש עוד רעיונות לפקידים בכירים שאתם מכירים וחושבים שיש סיכוי לפנות אליהם. אני, למשל, מצאתי במפתיע את אדיר שטיינר שיש תקדים בג"צי על שמו בעתירה שהגיש לשר הבטחון בנושא זכויות ירושה שלו לאחר פטירת בן זוגו יחד עם האגודה לזכויות האזרח. ישראלים אנחנו וזו מדינה קטנטנה. כל אחד מכיר אנשים וכל אחד יכול לתרום מניסיונו. בטוחה שיש שם עוד פקידים בעלי סמכות שרגישים לזכויות האזרח.


מר אלחנן משי, מנהל מחלקת רישוי עסקים של העירייה יושב בטלפון 5217194
פקס: 5216803 אימייל: asakim@tel-aviv.gov.il ופשוט משתוקק לשמוע מה אתם חושבים עליו, על המדיניות שלו, על אמא שלו, על העובדה שהוא מנסה לכפות אג'נדה על מקומות בילוי ומנסה לסגור מועדונים שלא מצייתים לאותה אג'נדה.


את עו"ד ירון קליין, מנכ"ל החברה לפיתוח יפו העתיקה, ניתן להשיג בטלפון: 03-6828006 , פקס: 03-6811971 וגם לו ניתן להסביר, בנימוס, שאנחנו קושקושונים דווקא ונורא אוהבים את המועדון שלנו.

את משרד עו"ד קפלן אלון, שהם היועצים המשפטייים של החברה לפיתוח יפו העתיקה, אלו שחתומים על המכתב הדבילי שלסע"ע קיבל, ניתן להשיג בטלפון: 03-6954463 פקס: 03-6955573 ואני בטוחה שהם ישמחו לשמוע מכם כמה הם עושים שירות רע ללקוח שלהם בזה שהם מאפשרים לו לעשות דברים ששאלת החוקיות שלהם מפוקפקת.

לחלופין, מי שלא בקטע של לכתוב פקסים ולצלצל לדרג הפקידות הבכיר, יכול לתמוך בעוד אינספור דרכים שונות, איש איש לפי יכולתו ולפי הדרך שנוחה שלו.

למשל-

מי שרוצה לתמוך באמצעות כסף יכול לסור לחנות כלי הכתיבה הקרובה לביתו, לקנות שלושה פוליגלים ושני מכחולים ולתת אותם למילי לטובת הכנת שלטים. זו הוצאה של 100 ש"ח לכל היותר שתשפר משמעותית את הצד הויזואלי של ההפגנה.
ובאותה הזדמנות, משרוקיות ומיכלים קטנים כאלו של הפרחת בועות סבון תמיד הופכים כל הפגנה לשמחה וצבעונית הרבה יותר. נורא חשוב להציג פן חיובי, שפוי בדעתו ומחוייך.

מי שיש לו רכב יכול להציע עזרה בסחיבת שלטים אל מקום ההפגנה, כיוון שיש כאלו שמתבאסים להסחב איתם באוטובוסים ומוניות שירות.

מי שיש לו בית גדול יכול להזמין אנשים אליו ל'הפנינג הכנת שלטים ושתיית וודקה' סוער, במסגרתו תשחקו משחקי אמת או חובה מיניים וגם תכינו שלטים מצבעי גואש. לחלופין, אפשר לבקש מלסע"ע להשתמש בדאנג'ן לצורך זה.

אנשי תקשורת ואנשים שיש להם רקע בדוברות של ארגונים מוזמנים לפתוח שרשור שירחיב במה שלסע"ע נגע בו קצת בהודעתו, לגבי המסרים שחשוב להעביר נכון, עבור מי מבאי ההפגנה שכן יבחר להחשף ולהתראיין לתקשורת (נניח, מסרים שיעזרו לנו- חולדאי והבחירות הקרובות. מסרים שרצוי להתרחק מהם- לגליזציה של מריחואנה)

אנשי קריאייטיב יכולים לפתוח שרשור סיעור מוחות לגבי גימיקים תקשורתיים שניתן לעשות למען התקשורת. אנחנו חיים בעולם מציאותי ולצערנו, מה שלא רואים בתקשורת- פשוט לא קיים. יש מיליון גימיקים שטותיים שניתן להשיג בעזרתם חמש דקות פרסום. נניח, שימוש במסקינגטייפ על פיהן של שתיים או שלוש מפגינות, יכול להעביר את המסר של סתימת פיות יותר טוב מאלף שלטים.


אנשים שמבלים הרבה זמן מול האינטרנט מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק שעוסקת בהצעות, תלונות ורעיונות לעיר תל אביב [נשבעת שלא המצאתי אותה]: http://www.facebook.com/group.php?gid=6161768698
או לחפש אחרות שעוסקות בדיוק באותו דבר.


אנשים שיש להם סבלנות מוזמנים להכנס לוואלה-מפות ולארגן מפת הגעה לאיזור ההפגנה ו/או רשימת אוטובוסים, לטובת ההמונים שבאים מירושלים ואין להם מושג איפה זה לכל הרוחות ביהמ"ש הזה [רמז, רמז].


לסיכומו של עניין-
יש מיליון ואחת דברים שניתן לעשות ואף אחד לא חייב להגיע להפגנה, אם הוא לא מעוניין בחשיפה האישית הזו. אף אחד לא יאשים אף אחד בכלום.

כל אחד בוחר את רמת המעורבות העדיפה לו וכל אחד יכול לעשות אפילו משהו קטנטן מהכסא של המחשב לטובת המאמץ. אקטיביזם מתחיל בהזזה של העכבר והמקלדת.

dragon fly • 22 בדצמ׳ 2007

את רצינית?מה השלב הבא?צו 8 וגיוס למילואים?

נילי ונילי • 22 בדצמ׳ 2007

נורא שמחה ששאלת את זה!
באמת רציתי לציין, ושכחתי, שאם מישהו פה הוא עובד הכור הגרעיני, הוא מתבקש למסור את הקוד הסודי של שיגור הטילים ישירות לעמוס ולא לאף אחד אחר.
בטוחני שהעירייה תתייחס אלינו שונה, כשנודיע שכבשנו את דימונה והקמ"ג בידינו!

פרופורציות. מישהו.

פרלין​(נשלטת){ש} • 22 בדצמ׳ 2007

אני לא אגיע להפגנה ביום שני. לא בגלל שאני לא תומכת בפתיחה המחודשת של הדאנג'ן, או בזכות של כל קבוצה לנהל ולחגוג את הפרקטיקות המיניות שלה כרצונה, אלא פשוט בגלל שהמחשבה שההורים שלי והמשפחה שלי ידעו על העדפתי המינית המיוחדת, מפחידה אותי עד עמקי נשמתי.

ואולי זה שורש הבעיה. העובדה שאני לא יכולה להצהיר על העדפתי המינית בחופשיות מוחלטת. מצד שני, העדפה מינית, בעיני, היא רק העדפה מינית. לא יותר ולא פחות. מצד שלישי (אם יש כזה), אני לא חושבת שיש זכות לשום גורם להחליט עבורי מה תהיה העדפה המינית שלי ואיך אני אתייחס אליה. בסופו של דבר, זה נושא חשוב. לעשות לו רדוקציה ל"מקום שבו יהיה לי איפה לרקוד" זה יותר מטמינת ראש בחול, זה סוג של היתממות.

כל אחד עושה את הבחירות שלו והן לגיטימיות. תמיד. גם לעלות על הבריקדות וגם לא לעשות כלום.
כן. גם לא לעשות כלום. אבל לנסות להמעיט מהערך של המאבק של אחרים, מההעדפות שלהם, מהאג'נדה שלהם, זה, ובכן, איך לנסח את זה, לא משהו בכלל.

Venus in Furs​(מתחלף) • 22 בדצמ׳ 2007

נילי, אני אהרוג אותך?
גם אני חושב שאף אחד לא *חייב* להגיע להפגנה.

זכותם של אנשים לחשוש מלהגיע, אלוהים יודעת שיש גם ממה לחשוש. לכן הצורך בהפגנה, כדי שיהיה פחות ממה לחשוש.

מה שקצת תמוה בעיני זה להפוך את זה לאידאולוגיה שלמה. כמו שהמלט אומר, שאם הוא משתתף במחאה הוא צריך שיצא לו מזה משו. וזה בא מבנאדם שלפני חודשיים כתב מילים חוצבות להבות בזכות חופש הדיבור. מה, הנהלת הכלוב זו מטרה ראוייה יותר למחאה מאשר עיריית ת"א?

אז אני מבין שיש לו הרבה מה להפסיד (וגם האנשים שהיו אמורים לצאת כנגד כלובי יכלו להגיד שהם חוששים להיות מורחקים בעצמם או ווטאבר) וזה לגיטימי, אבל למה לזלזל ולהקטין את מי שלא רוצה להתחבא, שלא מקבל קיק מההסתתרות? אולי זה בגלל הטון הניליטנטי שלך בתחילת הדברים שגרם לאנשים להרגיש מותקפים ושהם צריכים להתגונן.

לניה, עודפם "אולי זה באמת בגלל הרעש"? הרי אפילו העירייה כבר לא טוענת שזה בגלל הרעש, ואף דורשת להמשיך לנהל במקום מועדון. הרעש של מוסיקה חזק עשרות מונים מרעשי הצלפות, אפילו כאלו חזקות של באדיגארד. כשצופים בסשן במועדון, בכלל אי אפשר לרוב לשמוע את ההצלפות כי המוסיקה עולה עליהן. זה לא בגלל הרעש, זה בגלל הסאדו, וכאן באה לידי ביטוי האפליה. כתבת גם משו על נודיסטים. בדסם זה כמו נודיסטים? נודיזם למיטב ידיעתי בכלל לא קשור לסקס ! הם לא עושים את זה לשם גירוי מיני. המטרה היא לא להביא לשינוי חוקתי, אלא ליצור יותר קבלה ציבורית, גם מצד הממסד, כך שבדסם לא יחשב כסטייה אפלה.

אין בלבי דבר כנגד מי שלא רוצה להגיע להפגנה, שזה לא מדבר אליו, או שבכלל נהנה להתחבא. אני רק לא חושב שצריך לרפות את ידי אלו שלא רוצים להתחבא, שלא רוצים שיסגרו להם את הבית בגלל הסאדו, ושרוצים לשלוח מסר שיש כאן קהילת בדסם שוקקת שdoesn't wanna be pushed around. מתוך מחשבה שזה לא יעצר כאן, רק בהעתקת כתובת המועדון.

Lanya Colson • 22 בדצמ׳ 2007

אני אהבתי אותו יותר כשהוא היה סטיה אפלה.
אבל אני אנטי-מיינסטרים באופן כללי. ומעדיפה שהממסד יצא לי מהמיטה.

קצת תיאוריה פוקויאנית לא תזיק כאן כדי להסביר למה חיבוק הממסד הוא דבר מסוכן.
אני ממליצה להתחיל ב- Discipline and Punish

תקציר לעצלנים: http://en.wikipedia.org/wiki/Discipline_and_Punish

ולמקרה שלא הייתי מספיק ברורה

Lanya Colson • 22 בדצמ׳ 2007

הממסד (ותעמיסו איזה תוכן שאתם רוצים על המילה הזאת) הוא בהגדרה כוח ממשטר, דכאני, רע, אשר עניינו סדר ציבורי ולא טובת היחיד.

ואם אפשר, אני מעדיפה שכמה שיותר אספקטים של החיים שלי לא יהיו נתונים לעין הבוחנת שלו. כמו שאני לא רוצה שהמשטרה תחטט לי במחשב. ואני בטח לא רוצה לרוץ לשר התקשורת עם תדפיס של כתובות IP כדי שהוא יאשר לי שאני נורמלית.

כשאין ברירה, אין ברירה, נלחמים.

אבל, אם אני לא מתנגשת עם החוק - אני לא נותנת מרצוני החופשי שום דריסת רגל לממסד בחיים שלי. כולל הפגנות בעד מועדונים שיכולים לקום להם בשקט בכל מקום. הדבר האחרון שאני צריכה בחיים שלי הוא שחולדאי יחשוב שאני בסדר.

היילני • 22 בדצמ׳ 2007

[color=yellow]מכושפת, לניה, המלט, לא קשורה, פרלין, נילי, ונוס - כולכם אמרתם דברים נכונים ומעניינים. תענוג לקרוא אתכם!

אוסיף עוד דבר:
בשורה התחתונה, אנחנו צריכים להתמודד עם עצמנו כבדס"מיים. אם אנחנו יכולים להביט במראה, להכיר במי ובמה שאנחנו, ולהרגיש טוב עם זה - שלנו העולם. השלב הבא זה לספר למעגל האנשים הקרובים. אם הם לא שמחים בשמחתינו, אז אולי הם לא אמורים היו להיות קרובים אלינו מלכתחילה. השלב הבא בהשתתפות בהווייה הוא המעגלים הרחוקים יותר. וכאן נכנסת התועלתנות למשוואה: שיקולים של רווח והפסד. מי שהצליח לשתף מעגלים רחוקים יותר בפרקטיקה המינית שלו בלי להפסיד, הרוויח הכי הרבה. לא כי הוא הפך את הבדס"מ לפחות מאיים או לקצת יותר לגיטימי (למרות שזה side effect לא רע בכלל), אלא כי הוא מממש את עצמו יותר. בעצם, ע"י שיתוף החברה, הוא באופן כמעט פרדוקסאלי הופך ליותר אינדיבידואליסט - הוא כמו חוטף את העולם לעצמו.
ונוס מצליח לעשות את זה וסחתיין עליו.

כדי להיות יותר ספציפית אומר שהבדס"מ גורם לי להרגיש שונה, וזה דווקא כן נחמד לי, אבל זה נחמד כל עוד זה מעורר יראה (-ת כבוד), אבל זה לא נחמד אם אני לא מקבלת מלגה בגלל זה. זו כבר אפליה. אבל, המאבק על הדאנג'ן לא יגיע לרמה הזו של אפליה. בכלל, הרי הרבה אנשים עושים בדס"מ בלי לקרוא לילד בשמו. מה שמרתיע את הציבור הרחב זה שימוש במילים 'סאדו' ו'מאזו' לצד כל מיני כלים ומלבושים "מפחידים". לכן, את המאבק לקבלת ה"שונה" - זה שעושה בדס"מ וקורא לזה כך - צריך להתחיל בחינוך, לא בהכרח לסובלנות, אלא בחינוך להגשמה מינית. כלומר, לדבר עם גברים ונשים בוגרים ולספר להם על כל מיני דברים כיפיים שאפשר לעשות במיטה, ולהסביר להם שהמרחק בין זה לבין הפרעה נפשית גדול מאוד.

אני חלילה לא כובלת את ידיהם של אלה הנאבקים על המשך קיום הדאנג'ן במקומו הקבוע. להפך. כל מה שאני אומרת זה שכמו בכל מאבק, יש להציב מטרות ריאליות, ולכל מטרה למצוא את הדרך האידיאלית להשגתה. זה לא תמיד פשוט, ותמיד יהיה על מה להתווכח.