Tish Adams
|
לפני 16 שנים •
16 ביולי 2008
באמת מספיק.
גם בפוסט כזה אתם מצליחים לריב? בואו ננסה לשמור על מינימום רמה. אנחנו עם אמוציונאלי. יש שבוכים, יש ששותקים, יש שזועקים ויש שבועטים. כל אחד מבטא את הכאב שפגע בנו ביום הזה, בדרכו. נסראללה, קונטאר? אבוי לעם שאלה גיבוריו. |
|
|
Afroditi
|
לפני 16 שנים •
16 ביולי 2008
אין מילים .
אפילו שידענו עמוק בלב וחששנו שהם לא בחיים, עדיין, כאשר שמעתי כי רואים שני ארונות
שחורים, פשוט התחלתי לבכות. אין מילים לכאב, לעצב וגם לזעם. |
|
|
להבה חשופה
|
לפני 16 שנים •
16 ביולי 2008
huan !@!
כתבת בתגובתך:
"וסתם תיקון קטן. הם אף פעם לא היו שבויים - חזבאללה חטף גופות וקיבל תמורה מלאה בעד הנקרופיליה הישראלית. עד הפעם הבאה....יש עוד הרבה מרצחים לשחרר" מי שם אותך להחליט שהם לא היו שבויים? נניח לרגע שאהוד גולדווסר ואהוד רגב היו אכן ,בגדר מתים מרגע שחיזבאללה שבו אותם, האם אין אנו צריכים להשיב אותם הביתה ולהקבר בקבר ישראל גם שהמחיר כבד מנשוא? האם זו לא חובתינו המוסרית כצבא ועם, לעשות הכל למען תדע כל אם בישראל שבנה החייל לעולם לא יופקר במקרה של חס וחלילה נפילה בשבי. הן כחייל חי וודאי כחייל שמת ונמצא בשבי . כי כך במקרה מצער זה , הם היו חיילים מתים בשבי, שחזרו הביתה. כל מחיר היה ראוי למען החזרתם לקבר ישראל ולמען משפחותיהם. וחבריהם חיילי המילואים. לזה אתה קורא "הנקרופיליה הישראלית"? להבה חשופה!@! |
|
|
מקבי(מתחלף)
|
לפני 16 שנים •
16 ביולי 2008
ליבי עם המשפחות, וצר לי מאוד על הסבל שהם היו צריכים לעבור בשנתיים-וקצת האלה... אי-הידיעה היא עינוי.
מצד שני, כואב לי גם על עשרות אלפי משפחות אחרות שאיבדו את יקיריהן. כואב לי לא פחות על המשפחות הבאות, שעדיין אינן יודעות כי הן משפחות שכולות - פשוט כי המחבלים ששחררנו עכשיו בעבור שרידי גופות עוד לא הספיקו להרוג את אהוביהם. וכמה מילים נוספות - חיילים אינם יכולים להירצח. חיילים אינם נחטפים. חיילים נהרגים, וחיילים נשבים. חיי חייל שווים פחות מחיי אזרח, וחלק מהגדרת התפקיד הבסיסית של כל חייל בעת מילוי תפקידו כוללת גם מוות. משום-מה, בזמן האחרון, דומה כי האקסיומות הללו הן לא חלק מהתודעה של הציבור הישראלי, וזו הסיבה שאויבינו חוגגים על דמנו. צר לי, כי הפכנו מאומה חלוצית, איתנה ולוחמת, לאומה חלשה, בכיינית וחסרת עמוד-שדרה. בשדרות בוכים ללא הפסקה (כן, באסה, גם אותי הפציצו, אמא שלי חטפה לא מעט, את כל המשפחה פינו, ועוד לא דיברתי על השואה), ואנחנו מבכים את מות בנינו, בעוד אויבינו חוגגים וכבר מתכננים את החטיפה הבאה. צריך להתעשת, ומהר. אין לנו את הפריוולגיה של להיות רכרוכיים וחלשים, אפילו לא רק למראית-עין. בסתר, נבכה ונמרר - אבל בחוץ, אסור להראות פחד וחולשה. זהו הניצחון הגדול ביותר של האויבים שלנו. |
|
|
| דביל מושלם |
לפני 16 שנים •
16 ביולי 2008
Tish Adams כתב/ה: באמת מספיק.
גם בפוסט כזה אתם מצליחים לריב? בואו ננסה לשמור על מינימום רמה. אנחנו עם אמוציונאלי. יש שבוכים, יש ששותקים, יש שזועקים ויש שבועטים. כל אחד מבטא את הכאב שפגע בנו ביום הזה, בדרכו. נסראללה, קונטאר? אבוי לעם שאלה גיבוריו. נפלא גאה להיות היום חלק מהעם הזה ולא מהצוררים שמנגד למה לרצות להיות כמותם? בשורה התחתונה תראו איך הם נראים,תראו איך הם חיים כוחנו במוסריותנו |
|
|
|
מקבי(מתחלף)
|
לפני 16 שנים •
16 ביולי 2008
ציטוט: כוחנו במוסריותנו
מוסר הוא דבר יחסי וסובייקטיבי... וואללה, בינתיים לא נראה שזה הוסיף לנו הרבה בריאות. |
|
|
| דביל מושלם |
לפני 16 שנים •
16 ביולי 2008
מקבי כתב/ה: ציטוט: כוחנו במוסריותנו
מוסר הוא דבר יחסי וסובייקטיבי... וואללה, בינתיים לא נראה שזה הוסיף לנו הרבה בריאות. הרשה לי להמר אף אחד לא היה מתחלף איתם היום אף אחד פה לא היה רוצה לחיות כמותם,להתנהג כמוהם,לאמץ את המוסר שלהם תמיד הטוב מנצח. בכל ההיסטוריה תבדוק |
|
|
עלומה(אחרת)
|
לפני 16 שנים •
16 ביולי 2008
חמוד. אחד מיוחד כתב/ה: מקבי כתב/ה: ציטוט: כוחנו במוסריותנו
מוסר הוא דבר יחסי וסובייקטיבי... וואללה, בינתיים לא נראה שזה הוסיף לנו הרבה בריאות. הרשה לי להמר אף אחד לא היה מתחלף איתם היום אף אחד פה לא היה רוצה לחיות כמותם,להתנהג כמוהם,לאמץ את המוסר שלהם תמיד הטוב מנצח. בכל ההיסטוריה תבדוק כן, וכל האגדות אמיתיות. מקבי- מה שכתבת.. זה.. נכון. |
|
|
morgause(מתחלפת){מ}
|
לפני 16 שנים •
16 ביולי 2008
ציטוט: תמיד הטוב מנצח. בכל ההיסטוריה
תבדוק לצערי, לא הטוב הוא המנצח (ובכלל, עוד מושג ערטילאי. מי בדיוק קובע מי הצד ה"טוב" במלחמה?), אלא החזק. תבדוק. |
|
|
huan
|
לפני 16 שנים •
16 ביולי 2008
להבה..את מדברת על גופות, גופות! חתיכות בשר חסרות חיים - הדרך בה את מאדירה אותם את השאריות הללו במקום ועל חשבונם של החיים זו הנקרופיליה שאני מדבר עליה.
הסגידה למת, ההאדרה שלו הסנפת צנחת המוות כאילו היתה ריח אמברוזיה. וזת במקום להתענג ולחשוב על החיים. ישראל לא הפקירה בנים ולא קיבלה בנים חזרה..היא לא קיבלה בנים..היא קבלה מזון חתולים. ובשביל מה? כמה זמן וכסף הושקע בהם שהיה יכול ללכת לחיים? כמה אנשים לא המשיכו לחיות בשביל שלאיזו אם עבריה יהיה רליק לה היא תוכל לסגוד? כמה אנשים היו יכולים לחיות טוב יותר? לחיים אנו חייבים הכל למתים איננו חייבים כלום חוץ מזיכרון. |
|
|