לעשות ,או לא לעשות (הוא רוצה את רוצה)

Re: קודם ואחר כך

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 27 בפבר׳ 2009

לדעתי יש הבדל בין אמון מלא, לבין אמון עיוור.
אפשר לתת אמון מלא במישהו גם בלי לשכוח שהוא בן אדם.
יש מרחק בין שמירה על עירנות מינימלית לבין הטלת ספק.

עם זאת, יש משהו בדברייך. מתן סמכות גם לשיקול הדעת שלך, פוגע בסמכות שלו.
אני באופן אישי לא הייתי מטילה על מישהו אחריות כזו עלי. אבל זו כמובן בחירה אישית...

מכלול השיקולים

אלעד(שולט) • 28 בפבר׳ 2009

לקבלת החלטה של ציות עיוור צריך לכלול את רמת האמון, הוותק של הקשר ותחושת הבטחון.
סאבית שנמצאת בתהליך ראשוני של קשר עשויה למצוא עצמה עושה דברים נגד הטבע שלה רק בגלל תחושת הציות העיוור וסיחרור חושים.
סאבית בקשר ארוך ויציב תעשה אותם מתוך אמון.

אישית המצב השני נראה לי יותר בריא.
מצד שני מה שלא הורג מחשל...

לפעמים צריך לקחת קפיצה מסוכנת ולהתרסק רק כדי לגלות עד כמה גבוה ורחוק אפשר להגיע ועד כמה קשה וכואבת האדמה שם למטה.

Re: מכלול השיקולים

abbey road • 28 בפבר׳ 2009

וכמה פעמים אתה, בתור שולט, קפצת והתרסקת וגילית כמה קשה וכואבת האדמה שם למטה?

Re: מכלול השיקולים

שלגי • 28 בפבר׳ 2009

שאלה טובה.

ההתרסקות הזאת כואבת מאוד, חוויתי אותה פעם אחת.
אינני מדברת על אכזבות קטנות הקשורות לאנשים שרק התחלת להכיר - זה באמת לא שונה מהעולם הונילי,
אלא על מצב שבו את כל כולך שם, בתוך מערכת שנדמה לך שהיא טובה ויציבה מאמינה שהוא ה - דום , רק כדי להתעורר להבין בצורה כואבת מאוד שזה ממש לא ככה וזאת בלשון המעטה.
הצורך לציית חזק מאוד אצלי ונובע קודם כל ממני, כאשר מתווספים אליו האהבה והאמון, רוצים לעשות הכל, לפחות לנסות ולבצע.
לא קל לגלות יום אחרי שלא באמת ראו את הצרכים שלך שם וכל המילים היפות אינן עוזרות בחוויית ההתרסקות.

אז זה נכון מה שאלעד אמר, מה שלא הורג אותך מחשל אותך והייתי מוסיפה - מלמד אותך.
ועדיין, הייתי מוותרת על אותה נפילה בחפץ לב ומעדיפה ללמוד על עצמי בדרכים אחרות.

ואחרי הנאום לאומה שכתבתי עכשיו - עדיין, בתוך מערכת יחסים משמעותית שבה אני חשה מוגנת, האינסטינקט שלי יהיה לבצע - לשם כך התכנסתי כאן.

Re: מכלול השיקולים

שלגי • 28 בפבר׳ 2009

שיט, זאת היתה טעות, בסה"כ רציתי להוסיף להודעה הקודמת שלי משפט על כך ש..

השאלה של החיפושית מציגה את חוסר הסימטריות בעולם הזה.

Re: מכלול השיקולים

abbey road • 28 בפבר׳ 2009

ועדיין אין הצדקה שמישהו יהיה אומלל. אני בוחרת להיות בקשר חד צדדי כדי להנות ולא כדי לסבול.
ואני צייתתי באופן עיוור וטוטאלי. אני נתתי אמון ובטחון מלא ומושלם. אני לא מדברת באופן כללי בצורה תיאורטית. אני מדברת מנסיון פרטי שלי. מה יהיה בעתיד? אין לי מושג. אבל ציות עיוור יכול להיות רק שאת לא סובלת וכן מפעילה שיקול דעת. גם אם זה במחיר של "הפחתת השליטה". כי עם כל הכבוד לשולטים המכובדים ביותר, כולנו בני אדם.
כן, גם השפחה וגם האדון.
בני אדם בסך הכל.

Morticia • 28 בפבר׳ 2009

הדבר הכי טוב ששולטים ושולטות יכולים לעשות זה להזכיר לנשלט או נשלטת שלהם ש"נעשה ונשמע" שמור בלעדית לאלוהים.

שמעתם?
עכשיו תעשו עם זה מה שאתם רוצים.

Re: מכלול השיקולים

natti​(נשלטת) • 1 במרץ 2009

נכון, אין הצדקה לכך שאדם יהיה אומלל, ואני לא מבינה מדוע ציות גורם לכך? אני חושבת שמה שגורם לכאב הזה הוא האמון ןשנותנים באדם הלא נכון.
הרי אם אין אמון מלא אז גם לא יהיה ציות אמיתי (לא כזה שמה שנוח לי אני עושה) וכדי שיהיה אמון מלא וציות מלא הקשר צריך להיות דו צדדי.
שיקול דעת הפעלתי - כאשר נתתי את השליטה לאדון שלי, שיבחר ויחליט עבורי את הטוב ביותר.
עצוב לי לשמוע שיש אנשים שמנצלים מתנה שכזאת לרעה (אני יודעת שזה קיים) ואני מאוד מקווה שעם הזמן תוכלי להיות במקום הזה שוב ולחוות את זה בלי להרגיש את הפגיעה שהרגשת.

Re: מכלול השיקולים

RIS • 1 במרץ 2009

חוסר הסימטריה הינו מובנה במערכות יחסי שליטה ושעבוד. ועדיין מי שבוחרים להוביל את מי שנתונות למרותם בדרך שבירת הרוח אינם שולטים אלא בהמות.

ובביטוי "שבירת הרוח" אני מתכוון למה שבהמה כזו מפרש את המוטו של " קח אותי איך שאתה רוצה לא איך שאני רוצה" (שאולי לא כל נשלטת יכולה להזדהות איתו).

ובכן, כן, קח אותה איך שאתה רוצה אבל רק בתוך המגבלות של מה שהיא יכולה.
ואיך תדע ב א מ ת מה היא יכולה או לא יכולה?
את זה אי אפשר להסביר ואי אפשר ללמד. זה בא עם הטריטוריה. אם יש לך את זה - אתה תדע איך ומתי לעשות מה.
ואם אין לך את זה - אוי לנשלטת שנופלת בידיך.



.

newoldone • 1 במרץ 2009

אני חושבת שלפעמים אפשר באמת לדעת מה היא יכולה ומה היא לא יכולה רק תוך כדי או אפילו לאחר מעשה, וזה בלתי נמנע (לא יכולה, בהקשר הזה, נע בעיני על כל הטווח שבין 'יעשה לה לא טוב' לבין 'יגרום לה נזק').

אמון בשיקול הדעת שלו, ביכולות שלו, ובכוונות הטובות שלו (ואלה שלושה דברים שונים) הוא תנאי הכרחי, ורצוי מאד שהאמון הזה יהיה מבוסס על שיפוט מציאותי. אבל אצלי לפחות חייב להיות מרכיב נוסף לאמון: האמון שאם יתברר שהוא טעה בשיקול הדעת, הוא יהיה גם מוכן וגם מסוגל להישאר אתי ב'נפילה' שלי ובהשלכות שלה, כדי שהנפילה לא תיגמר בהתרסקות.
באופן קצת פרדוקסלי, את האמון הזה אי אפשר לרכוש בלי שאכן יהיו טעויות קטנות של שיקול דעת, ו'נפילות' קטנות בדרך.

המרכיב הנוסף הזה גם מדגים למה אמון מלא לא חייב להיות אמון עיוור שמתעלם מהיותו של השולט "רק" בן אדם.