מביט לרגע
|
לפני 15 שנים •
24 ביולי 2009
נילי ונילי כתב/ה: תשמע, אתה חופשי לשנות את דעתך באמצע הדיון בעקבות הדברים שכתבתי, אבל אתה לא יכול להאשים אותי בחוסר הבנת הנקרא. אתה נותן פה שני נימוקים שונים לסירוב של רופא לבצע הליך רפואי, ורק אחד מהם היה קיים בהודעה הקודמת שלך.
האחד- זה הליך רפואי בחירתי ולא הליך רפואי הכרחי. זכותו של רופא שלא לבצע הליכים רפואיים שנחשבים ל"ניתוח קוסמטי". השני- זה הליך רפואי בעייתי מבחינה מוסרית וזכותו של רופא שלא לבצע הליכים רפואיים שנחשבים בעייתיים על פי אמות המוסר הערכי שלו. בעוד שעם הנימוק הראשון אין לי בעיה (כלומר יש לי, אבל אני מוכנה לקבל אותו כנימוק קביל במסגרת הויכוח הלגיטימי), הרי שעם הנימוק השני יש לי בעיה רצינית. במדינת ישראל קיים חוק בריאות ממלכתי ואין רשות לרופא להחליט מה הוא מוכן לנתח על פי מה בזין שלו (או בזין של הפציינט) באותו יום. אם הוא עובד בקופות חולים ומקבל משכורת מהמיסים שלי- הוא חייב ליישר קו עם מערכת הבריאות ועם אמות המוסר שקובע החוק, ולא עם אמות המוסר הפרטיות שלו. מעבר לכך, בלי שום קשר ובנימה אישית יותר, אם יורשה לי- שיקול הדעת העודף שמרשים לעצמם רופאים (וגם סתם אנשים מהרחוב, ראה תגובתה של גודי לעיל) בלהגיד לכל בנאדם מה הם חושבים על ההחלטות הגניטליות הפרטיות שלו הוא פשוט עזות מצח לשמה. בשם חובת הדמוגרפיה הקדושה מרשים לעצמם כל מיני לוזרים להעיר הערות דוחות של ממש לאנשים שבחרו שלא להביא ילדים לעולם. קצת נימוס לא היה מזיק פה. וקצת ענווה אל מול זכותו של אדם על גופו. טוב, כנראה שלא הובנתי נכון, אבל לפחות אני מבין עכשיו איפה היתה הבעיה, אז אתמקד. קראתי שוב את שני הפוסטים הקודמים שלי כאן ואני לא מוצא בשום מקום שטענתי את ה"נימוק השני" שהזכרת. אז אם זה לא היה ברור אומר זאת בבהירות- הנימוק השני שהעלית לא מקובל עלי, וזה בפירוש לא היה הטיעון שלי. מה שטענתי הוא פחות או יותר ה"נימוק הראשון" שכתבת- מדובר בניתוח שהוא ניתוח רשות, ממש לא מציל חיים או הכרחי מהבחינה הרפואית (המחשתי את זה עם דוגמת "הבוהן"), וככזה יש לכל רופא את הזכות להחליט אם זה מתאים לו או לא. לצורך הדוגמא, אני לא אכעס על רופא שמסרב לעשות ניתוח הגדלת חזה, מכיוון שלדעתו האדם נולד בצורה מסוימת ואין לשנות את גופו עד המוות. לא רק הפציינט הוא פרט אלא גם הרופא, ולכן יש לו בדיוק את אותן הזכויות שאת מנסה להגן עליהן (ובצדק אגב), שאחת מהן היא לא לפגוע בעצמו, ברגשותיו ו/או לפעול באופן מנוגד לדברים שהוא מאמין בהם. זה בדיוק מה שהפריע לי אצל פותח השרשור, מצד אחד הדרישה שלו שיכבדו אותו ואת בקשתו, ומצד שני העובדה שהוא לא מכבד את הרופאים (אלו מהם) שיש להם קושי רגשי/פנימי (בהעדר מילה אחרת) לבצע את מה שהוא רוצה. נ.ב- כמעט מיותר לציין שעם שתי הפסקאות האחרונות שלך אני מסכים לחלוטין. |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 15 שנים •
25 ביולי 2009
טוב, יאללה, בוא נדבר.
שבת. חום אימים. סיימתי לכתוב עבודה מהממת עם דד ליין למחר. יושבת עם אייס קפה ומרחמת על החתולות שמעולפות על הרצפה. הזדיינתי כבר עם כל מי שיכולתי ואין לי משהו יותר טוב לעשות כרגע. ואין שום סיכוי שאני יוצאת החוצה בחום הזה, אז יאללה. אחרי שהגדרנו את גבולות הוויכוח הלגיטימי, אפשר לפתוח לדיון קצת את סוגיית הנימוק השני שלך, זו שמדברת על כך שזכותו של רופא לסרב לבצע ניתוחים בחירתיים מתוך נימוק רגשי, נפשי, דתי וכיו"ב (ציטוט מדוייק שלך). ובכן, מותק, הבעיה עם מתן זכות בחירה לכל מיני בעלי מקצוע היא שזכות הבחירה הזו בד"כ פוגעת באוכלוסיות מיעוט. הטענה המרכזית שלי היא שבעלי מקצועות מסויימים הם נטולי זכות בחירה אישית ואסור להם (אסור להם!) להכניס פנימה שיקולים אישייים אל תוך שיקולים מקצועיים. בוא נניח שני מצבים היפותטיים, שטרם ידענוהם במדינתנו והנם לקוחים מדמיוני הפרוע בלבד: במקרה ראשון, בו קציני משטרה בעיר בירה פסיכית כלשהי קורעים את התחת במשך חודשיים שלמים עקב הפגנות חרדים המוחים נגד נושא זה או אחר. קציני המשטרה שלנו לא העבירו שבת נורמלית כבר חודשיים, לא מכירים את הילדים, לא זוכרים איך האישה נראית, לא מכירים את הדרך הביתה. הם אוכלים חצץ וחיתולים מלוכלכים כבר כל כך הרבה זמן שהם כבר שכחו איך מריח בנאדם נורמלי. ואז, לפתע פתאום וביום בהיר אחד, בתוך כל המהומה הזו ובלי שום קשר אליה, מחליטים בכירי העדה הדרוזית כי נשבר להם הזין מאפלייה תקציבית של שנים. במקביל ובצירוף מקרים קוסמי מוזר, מחליטים בכירי התנועה הקיבוצית כי לא נראה להם כל הג'ז הזה של משרד האוצר והמע"מ על פירות וירקות. אי לכך ובהתאם לזאת, גם הדרוזים וגם הקיבוצניקים שמים פעמיהם מכל קצות ארץ אל עבר אותה עיר קדושה על מנת לממש את זכותם הדמוקרטית ולהפגין נגד הממשל במאהל מאולתר מול משרד האוצר. כיוון ששתי העדות מורכבות מאנשים שומרי חוק, אשר לא רק שנוטים לכבד את מוסדות המדינה, אלא גם נוטים למות במסגרתן על קידוש המולדת, שתי העדות מבקשות אישור לקיום הפגנה מקציני המשטרה שלנו, שכאמור נשבר להם הזין וכל מה שהם רוצים בחיים זה ללכת הביתה. האם יעלה על דעתך שזכותם של שוטרים שחוקים לסרב לקיום הפגנה של אזרח מטעמים רגשיים, נפשיים או דתיים במקרה הזה? מקרה היפותטי שני מדבר על רופא גניקולוג מוצלח ומוכשר אשר המוניטין המעולה שלו קידם אותו עד כדי כך שהוא פתח פרקטיקה פרטית, בה הוא עובד שעתיים בחודש, גובה מיליונים ובורר את לקוחותיו בפינצטה. הגניקולוג הזה, רצה המקרה ויד האלוהה, הנו אדם חרדי, שומר תורה ומצוות. הוא מתנגד לחילול שבת, להפלות ולאמצעי מניעה וחושב שכל אדם שמאונן הנו שופך זרע לבטלה ואין לו חלק לעולם הבא. יום אחד בהיר מגיעה אליו פציינטית שזה עתה נחתה מפלנטה אחרת ומעולם לא שמעה על הגלולה או על הקונדום. הפציינטית הזו אינה שרלילה ומקיימת יחסי מין רק עם פרטנר אחד קבוע ונטול מחלות מין מדבקות, ומספרת על כך בהרחבה לגניקולוג ירא השמיים שלנו. האם יעלה על דעתך שזכותו של הגניקולוג להעלים מן הפציינטית מידע רפואי ולא לספר לה על קיומם של קונדומים? האם העובדה שאין סכנת איידס מרחפת מעל ראשה הופכת את עניין לקיחת הגלולה לאופציה רפואית בחירתית בלבד ולכן יש לו, לגניקולוג, את האפשרות לבחור שלא להציע אותה לפציינטית? נדמה לי שמה שאני מנסה להגיד הוא די ברור: יש בעלי מקצוע שמקצועם דורש מידה של אובייקטיביות שלא מאפשרת להם להכניס את אמות המידה הערכיות הפרטיות שלהם אל תוך שיקולים מקצועיים. זה פשוט לא יהיה ראוי. בנוסף, בכל מקרה שבו מתאפשרת לבעלי מקצוע אלו מידה של שיקול דעת, הרי שאלו שנפגעים מכך תמיד ולנצח יהיו האוכלוסיות החלשות של החברה (עניים, דרוזים, מקופחים ונשים משתרללות) וכן, לפני שאתה שואל, אני רואה בגברים ונשים שבחרו שלא לשתף פעולה עם השליטה החברתית על הרבייה ולא להביא ילדים לעולם, ומחפשים לבצע ניתוח לקשירת צינורות הזרע כאוכלוסייה מוחלשת אשר סובלת קשות מדיעות קדומות ומשנאה טהורה המופנית כלפיהם (ראה שוב הערתה האלמותית של גודי לעיל). |
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 15 שנים •
25 ביולי 2009
ובנוגע ל-
מביט לרגע כתב/ה: לצורך הדוגמא, אני לא אכעס על רופא שמסרב לעשות ניתוח הגדלת חזה, מכיוון שלדעתו האדם נולד בצורה מסוימת ואין לשנות את גופו עד המוות. טוב, אני חייבת להצביע על מידת צביעות חברתית מסויימת בדברים שלך.
אין הרבה רופאים שיסרבו לעשות ניתוחי הגדלת חזה. לעומת זאת, אני לא מכירה רופאים שיסכימו לעשות הקטנת חזה או הסרת חזה לנשים. נשים בעלות חזה גדול שמעוניינות מסיבה זו או אחרת להסיר לגמרי או להקטין את החזה שלהן (ודווקא לא כחלק מהליך לשינוי מין, אלא "סתם" כי זה הגוף שלהן וכי הן רוצות את האפשרות להחליט איך הן רוצות שהוא ייראה), נתקלות בתגובות של הלם, תיעוב, ניסיונות שכנוע, פטרונות, "את לא מבינה מה טוב בשבילך", "אני מכיר בחורות שהיו הורגות בשביל חזה כמו שלך", "גברים אוהבים חזה גדול", "איזו מין אישה מסירה את החזה שלה לגמרי?" מצד הממסד הרפואי. אין באמת מניעה רפואית לבצע את הניתוח הזה, אבל הסגל הרפואי לא מוכן לבצע אותו כי הוא נוגד את הקונבנציה החברתית לפיה חזה גדול הוא משאת שאיפותיה של כל אישה. זכותה של אישה על גופה נשללת ונרמסת על ידי סגל רפואי שמחזיק את כל הכח בידו, שמסרב להכיר בכך שיש לה את הזכות להחליט שהיא לא רוצה את החזה שלה, או מעדיפה אותו קטן יותר. נשים כאלו נדרשות לזייף כאבי גב ולהוכיח שהחזה שלהן גורם להן בעיות בעמוד השדרה, על מנת שיוכלו לבצע את הניתוח כניתוח שיש לו סיבה רפואית ולא כניתוח קוסמטי בחירתי, שהוא זכותו של כל אדם על גופו. לעומת זאת, מיותר לציין כי אישה שמבקשת לבצע ניתוח להגדלת חזה- לא נתקלת בשאלות או בחקירות מצד הסגל הרפואי. כשאמרתי למעלה שבכל פעם שמתאפשרת זכות שיקול דעת לבעלי מקצוע כגון רופאים להכניס שיקולים אישיים אל תוך השיקולים המקצועיים שלהם, מי שנפגע זה האוכלוסיות המוחלשות, שדורכים עליהן ממילא- התכוונתי בדיוק לזה. |
|
|
| IvoryDom |
לפני 15 שנים •
25 ביולי 2009
חולק על דעתך נילי ונילי כתב/ה: תשמע, אתה חופשי לשנות את דעתך באמצע הדיון בעקבות הדברים שכתבתי, אבל אתה לא יכול להאשים אותי בחוסר הבנת הנקרא. אתה נותן פה שני נימוקים שונים לסירוב של רופא לבצע הליך רפואי, ורק אחד מהם היה קיים בהודעה הקודמת שלך.
האחד- זה הליך רפואי בחירתי ולא הליך רפואי הכרחי. זכותו של רופא שלא לבצע הליכים רפואיים שנחשבים ל"ניתוח קוסמטי". השני- זה הליך רפואי בעייתי מבחינה מוסרית וזכותו של רופא שלא לבצע הליכים רפואיים שנחשבים בעייתיים על פי אמות המוסר הערכי שלו. בעוד שעם הנימוק הראשון אין לי בעיה (כלומר יש לי, אבל אני מוכנה לקבל אותו כנימוק קביל במסגרת הויכוח הלגיטימי), הרי שעם הנימוק השני יש לי בעיה רצינית. במדינת ישראל קיים חוק בריאות ממלכתי ואין רשות לרופא להחליט מה הוא מוכן לנתח על פי מה בזין שלו (או בזין של הפציינט) באותו יום. אם הוא עובד בקופות חולים ומקבל משכורת מהמיסים שלי- הוא חייב ליישר קו עם מערכת הבריאות ועם אמות המוסר שקובע החוק, ולא עם אמות המוסר הפרטיות שלו. מעבר לכך, בלי שום קשר ובנימה אישית יותר, אם יורשה לי- שיקול הדעת העודף שמרשים לעצמם רופאים (וגם סתם אנשים מהרחוב, ראה תגובתה של גודי לעיל) בלהגיד לכל בנאדם מה הם חושבים על ההחלטות הגניטליות הפרטיות שלו הוא פשוט עזות מצח לשמה. בשם חובת הדמוגרפיה הקדושה מרשים לעצמם כל מיני לוזרים להעיר הערות דוחות של ממש לאנשים שבחרו שלא להביא ילדים לעולם. קצת נימוס לא היה מזיק פה. וקצת ענווה אל מול זכותו של אדם על גופו. אדם מחוייב לעמוד ברמות המוסר הפרטיות שלו הוא אף עלול לשלם על זה מחיר. אבל באותה גזרה את יכולה להבין שמוסר פרטי שמתנגד לירי על ילדים פלסטינאים או רמת מוסר פרטית הייתה יכולה להתנגד לשריפת יהודונים במקומות שונים בעולם. רופא במיוחד מביא איתו לעבודה את עולם הערכים שלו. האם בעיניך רופא חייב לבצע "הפלה" גם אם הוא דתי וזה נוגד כל עצם בעולמו הפנימי והמוסרי? |
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 15 שנים •
25 ביולי 2009
Re: חולק על דעתך IvoryDom כתב/ה: האם בעיניך רופא חייב לבצע "הפלה" גם אם הוא דתי וזה נוגד כל עצם בעולמו הפנימי והמוסרי?
האם בעינייך זה *או* להיות גניקולוג *או* לתת ליהודים למות בשואה וללכת לירות בילדים פלסטינים? מה קרה לאופציות ביניים? הוא יכול לבחור להיות רופא עיניים. או פרוקטולוג. או כירורג. או מנתח מוח. או קרדיולוג. או רופא ילדים. חסרים מקצועות רפואה שהוא יכול לבחור בהם על מנת להימנע מהדילמה? מה נסגר איתך? מה הקשר לשואה עכשיו? |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 15 שנים •
26 ביולי 2009
נילי ונילי כתב/ה: טוב, יאללה, בוא נדבר.
שבת. חום אימים. סיימתי לכתוב עבודה מהממת עם דד ליין למחר. יושבת עם אייס קפה ומרחמת על החתולות שמעולפות על הרצפה. הזדיינתי כבר עם כל מי שיכולתי ואין לי משהו יותר טוב לעשות כרגע. ואין שום סיכוי שאני יוצאת החוצה בחום הזה, אז יאללה. אחרי שהגדרנו את גבולות הוויכוח הלגיטימי, אפשר לפתוח לדיון קצת את סוגיית הנימוק השני שלך, זו שמדברת על כך שזכותו של רופא לסרב לבצע ניתוחים בחירתיים מתוך נימוק רגשי, נפשי, דתי וכיו"ב (ציטוט מדוייק שלך). ובכן, מותק, הבעיה עם מתן זכות בחירה לכל מיני בעלי מקצוע היא שזכות הבחירה הזו בד"כ פוגעת באוכלוסיות מיעוט. הטענה המרכזית שלי היא שבעלי מקצועות מסויימים הם נטולי זכות בחירה אישית ואסור להם (אסור להם!) להכניס פנימה שיקולים אישייים אל תוך שיקולים מקצועיים. בוא נניח שני מצבים היפותטיים, שטרם ידענוהם במדינתנו והנם לקוחים מדמיוני הפרוע בלבד: במקרה ראשון, בו קציני משטרה בעיר בירה פסיכית כלשהי קורעים את התחת במשך חודשיים שלמים עקב הפגנות חרדים המוחים נגד נושא זה או אחר. קציני המשטרה שלנו לא העבירו שבת נורמלית כבר חודשיים, לא מכירים את הילדים, לא זוכרים איך האישה נראית, לא מכירים את הדרך הביתה. הם אוכלים חצץ וחיתולים מלוכלכים כבר כל כך הרבה זמן שהם כבר שכחו איך מריח בנאדם נורמלי. ואז, לפתע פתאום וביום בהיר אחד, בתוך כל המהומה הזו ובלי שום קשר אליה, מחליטים בכירי העדה הדרוזית כי נשבר להם הזין מאפלייה תקציבית של שנים. במקביל ובצירוף מקרים קוסמי מוזר, מחליטים בכירי התנועה הקיבוצית כי לא נראה להם כל הג'ז הזה של משרד האוצר והמע"מ על פירות וירקות. אי לכך ובהתאם לזאת, גם הדרוזים וגם הקיבוצניקים שמים פעמיהם מכל קצות ארץ אל עבר אותה עיר קדושה על מנת לממש את זכותם הדמוקרטית ולהפגין נגד הממשל במאהל מאולתר מול משרד האוצר. כיוון ששתי העדות מורכבות מאנשים שומרי חוק, אשר לא רק שנוטים לכבד את מוסדות המדינה, אלא גם נוטים למות במסגרתן על קידוש המולדת, שתי העדות מבקשות אישור לקיום הפגנה מקציני המשטרה שלנו, שכאמור נשבר להם הזין וכל מה שהם רוצים בחיים זה ללכת הביתה. האם יעלה על דעתך שזכותם של שוטרים שחוקים לסרב לקיום הפגנה של אזרח מטעמים רגשיים, נפשיים או דתיים במקרה הזה? מקרה היפותטי שני מדבר על רופא גניקולוג מוצלח ומוכשר אשר המוניטין המעולה שלו קידם אותו עד כדי כך שהוא פתח פרקטיקה פרטית, בה הוא עובד שעתיים בחודש, גובה מיליונים ובורר את לקוחותיו בפינצטה. הגניקולוג הזה, רצה המקרה ויד האלוהה, הנו אדם חרדי, שומר תורה ומצוות. הוא מתנגד לחילול שבת, להפלות ולאמצעי מניעה וחושב שכל אדם שמאונן הנו שופך זרע לבטלה ואין לו חלק לעולם הבא. יום אחד בהיר מגיעה אליו פציינטית שזה עתה נחתה מפלנטה אחרת ומעולם לא שמעה על הגלולה או על הקונדום. הפציינטית הזו אינה שרלילה ומקיימת יחסי מין רק עם פרטנר אחד קבוע ונטול מחלות מין מדבקות, ומספרת על כך בהרחבה לגניקולוג ירא השמיים שלנו. האם יעלה על דעתך שזכותו של הגניקולוג להעלים מן הפציינטית מידע רפואי ולא לספר לה על קיומם של קונדומים? האם העובדה שאין סכנת איידס מרחפת מעל ראשה הופכת את עניין לקיחת הגלולה לאופציה רפואית בחירתית בלבד ולכן יש לו, לגניקולוג, את האפשרות לבחור שלא להציע אותה לפציינטית? נדמה לי שמה שאני מנסה להגיד הוא די ברור: יש בעלי מקצוע שמקצועם דורש מידה של אובייקטיביות שלא מאפשרת להם להכניס את אמות המידה הערכיות הפרטיות שלהם אל תוך שיקולים מקצועיים. זה פשוט לא יהיה ראוי. בנוסף, בכל מקרה שבו מתאפשרת לבעלי מקצוע אלו מידה של שיקול דעת, הרי שאלו שנפגעים מכך תמיד ולנצח יהיו האוכלוסיות החלשות של החברה (עניים, דרוזים, מקופחים ונשים משתרללות) וכן, לפני שאתה שואל, אני רואה בגברים ונשים שבחרו שלא לשתף פעולה עם השליטה החברתית על הרבייה ולא להביא ילדים לעולם, ומחפשים לבצע ניתוח לקשירת צינורות הזרע כאוכלוסייה מוחלשת אשר סובלת קשות מדיעות קדומות ומשנאה טהורה המופנית כלפיהם (ראה שוב הערתה האלמותית של גודי לעיל). אבל דוגמת הגינקולוג הדתי שלך לא משקפת את הנושא. יש כמה זכויות שלרופאים *אין*, כתוצאה מהמחוייבות האתית שמגיעה עם המקצוע: מבחינה אתית, אסור לרופא לסרב לתת טיפול רפואי, ככל שהדבר נוגע לריפוי. כלומר - רופא לא יכול לסרב לטפל בחולה על סמך חוסר חיבה אישי, וכיו"ב. בנוסף אסור לרופא להסתיר מפציינט מידע - וזה לעניין הדוגמה שלך, שהייתה מתאימה בהחלט אילו היינו מדברים על רופא שמסרב לתת מידע על ניתוח עיקור, בניגוד לרופא שרק מסרב לבצע אותו בעצמו. לרופא בהחלט שמורה הזכות לסרב לתת טיפול שלא נדרש בשום דרך לבריאותו או שלמותו הגופנית של מבקש הטיפול. יותר מזה - לא אחת אנשים (ואני בכלל לא מתכוונת לפותח הפוסט אלא לכל מיני מקרים אחרים) מבקשים טיפול רפואי שהוא במקרה הטוב מיותר, ובמקרה הרע יזיק להם. במקרה כזה היינו מצפים מהרופא שלא להיענות בעיוורון לגחמות המבקש, אלא להפעיל שיקול דעת, להביע דעה, ואף לסרב אם יש צורך. ניתנה מוקדם יותר דוגמה של מנתח פלסטי שמסרב לבצע ניתוח: בתחום הרפואה הפלסטית, כיוון שמדובר בתחום שבהרבה מקרים לא נוגע בבריאות אלא באסתטיקה ובשינויים יזומים, מקובל שלא לנתח כל אחד שמבקש - אלא לשוחח עם המטופל, להבין את מקור הצורך בניתוח, ובמקרים בהם הרופא סבור שהניתוח יותר מזיק מאשר מועיל או ששיקול הדעת של המטופל לוקה בחסר - לסרב. כי להבדיל מ, למשל, טראומה - בפעולות יזומות כאלה בהחלט יש מקום לשיקול דעת. רופא שלא מפעיל אותו כלל ייחשב לבעל חוש אתי לקוי. אחריות מוסרית כוללת גם לדעת מתי להגיד לא. האם זו טעות לעשות ניתוח עיקור? אין לי מושג וזה גם לא ענייני. שכל אחד יחליט עבור עצמו מה הוא עושה עם הגוף שלו ועם החיים שלו. אין ספק שלכל אחד יש זכות להחליט להימנע מהולדה אם זה מה שהוא רוצה. האם רופא שמסכים לבצע ניתוח כזה עושה טעות או דבר פסול? וודאי שלא. המטופל מעוניין, הרופא מוסמך לבצע - הכל טוב ויפה. האם רופא שמסרב עושה דבר פסול? אני חושבת שלא. לעניין ההקבלה להפלות: בקליניקה פרטית, רופא שמתנגד להפלות רשאי בהחלט שלא לבצען. בקופת חולים, רופא צריך לקבל את החלטות הקופה, וזו מאשרת הפלות בכפוף לועדה רפואית (זאת למיטב ידיעתי, אנא תקנו אותי אם אני טועה). כלומר, לרופא אין שיקול דעת פרטי (ואם יש לו בעיה עם זה, שלא יהיה חלק מהמערכת), אבל כן יש שלב ביניים שמאפשר מרחב מניעה. הערה קטנה: כל מה שכתבתי כאן מתייחס לדיון כללי על זכותו של רופא לסרב לבצע טיפול רפואי. במידה הניתוח הפיך ואין בו ואין בהפיכתו סיכון משמעותי, אזי יש טעם לפגם בסירוב לבצעו. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 15 שנים •
26 ביולי 2009
נילי ונילי כתב/ה: ובנוגע ל-
מביט לרגע כתב/ה: לצורך הדוגמא, אני לא אכעס על רופא שמסרב לעשות ניתוח הגדלת חזה, מכיוון שלדעתו האדם נולד בצורה מסוימת ואין לשנות את גופו עד המוות. טוב, אני חייבת להצביע על מידת צביעות חברתית מסויימת בדברים שלך.
אין הרבה רופאים שיסרבו לעשות ניתוחי הגדלת חזה. לעומת זאת, אני לא מכירה רופאים שיסכימו לעשות הקטנת חזה או הסרת חזה לנשים. נשים בעלות חזה גדול שמעוניינות מסיבה זו או אחרת להסיר לגמרי או להקטין את החזה שלהן (ודווקא לא כחלק מהליך לשינוי מין, אלא "סתם" כי זה הגוף שלהן וכי הן רוצות את האפשרות להחליט איך הן רוצות שהוא ייראה), נתקלות בתגובות של הלם, תיעוב, ניסיונות שכנוע, פטרונות, "את לא מבינה מה טוב בשבילך", "אני מכיר בחורות שהיו הורגות בשביל חזה כמו שלך", "גברים אוהבים חזה גדול", "איזו מין אישה מסירה את החזה שלה לגמרי?" מצד הממסד הרפואי. אין באמת מניעה רפואית לבצע את הניתוח הזה, אבל הסגל הרפואי לא מוכן לבצע אותו כי הוא נוגד את הקונבנציה החברתית לפיה חזה גדול הוא משאת שאיפותיה של כל אישה. זכותה של אישה על גופה נשללת ונרמסת על ידי סגל רפואי שמחזיק את כל הכח בידו, שמסרב להכיר בכך שיש לה את הזכות להחליט שהיא לא רוצה את החזה שלה, או מעדיפה אותו קטן יותר. נשים כאלו נדרשות לזייף כאבי גב ולהוכיח שהחזה שלהן גורם להן בעיות בעמוד השדרה, על מנת שיוכלו לבצע את הניתוח כניתוח שיש לו סיבה רפואית ולא כניתוח קוסמטי בחירתי, שהוא זכותו של כל אדם על גופו. לעומת זאת, מיותר לציין כי אישה שמבקשת לבצע ניתוח להגדלת חזה- לא נתקלת בשאלות או בחקירות מצד הסגל הרפואי. כשאמרתי למעלה שבכל פעם שמתאפשרת זכות שיקול דעת לבעלי מקצוע כגון רופאים להכניס שיקולים אישיים אל תוך השיקולים המקצועיים שלהם, מי שנפגע זה האוכלוסיות המוחלשות, שדורכים עליהן ממילא- התכוונתי בדיוק לזה. האם את מדברת מנסיון? לאו דווקא שלך, אני אסתפק בנסיון של מישהו שאת מכירה. כי מה שאת אומרת פה מאד מפתיע אותי. לא בכך שמנתח פלסטי מנסה להניא מישהו מהחלטה לעבור ניתוח, אלא בכך שיש מגמה לסרב לבצע הקטנת חזה בגלל מוסכמות חברתיות כלשהן. אני תוהה אם לא מדובר פה בפרשנות מוטה כלשהי. וזאת משום ש: ניתוח להקטנת חזה הוא ניתוח מסוכן, ובמידה משמעותית מסוכן יותר מניתוח להגדלת חזה. בגלל הסכנה הנשקפת למנותחת, יש מגמה של סירוב לבצעו ללא הכרח בריאותי. כלומר, דווקא אתיקה רפואית מחייבת להתווכח עם אשה המבקשת ניתוח כזה. גם בניתוחי הגדלה, המנותחת מתבקשת לשקול את הסיכונים, וגם שם היא עשויה לקבל סירוב כשהיא מבקשת שתלים גדולים מידי שעלולים לסכן אותה ואפילו לא להלום אותה. רופא שנמנע מדיון בנושא עם המטופלת שלו הוא חסר אחריות. |
|
|
|
נילי ונילי
|
לפני 15 שנים •
26 ביולי 2009
אנה דן כתב/ה: האם את מדברת מנסיון? לאו דווקא שלך, אני אסתפק בנסיון של מישהו שאת מכירה.כי מה שאת אומרת פה מאד מפתיע אותי.
וודאי. וזה מפתיע אותי, שזה מפתיע אותך. לגבי ההודעה הקודמת שלך, צריך לשים לב שלא לקחת את הדברים לאקסטרים. נדמה לי שכתבתי במפורש שאני מפרידה בין שיקולים מקצועיים ובין שיקולים אישיים. כל ההודעה שלך מדברת על להפעיל שיקול דעת מקצועי לגבי מידת הסכנה הטמונה בפרוצדורה הרפואית לחולה, ואני לגמרי בעד הפעלת שיקול הדעת (המקצועי) הזה. אני פשוט מתנגדת להכנסת שיקולים זרים, אישיים, דתיים, רגשיים שלקוחים מתוך עולם הערכים והאמונות של הרופא בחייו הפרטיים. נניח, שיקולים שמסמנים אוטומטית כ"חולה נפש" כל אדם שמבקש לשנות את מינו. נניח, שיקולים שמסמנים כ"פסיכית" כל אישה שמבקשת להקטין את החזה שלה. או נניח, שיקולים שמסמנים כ"לא יודע מה טוב בשבילו" כל גבר שמבקש ניתוח לקשירת צינורות הזרע, כמו במקרה שלנו. ואגב, אני מצטרפת לנולי שאמרה שרצוי לעשות בדיקה רצינית ומעמיקה אצל רופאים, כי לא כל הרופאים מסרבים לעשות כאלו דברים. |
|
|
חור מלא משמעות
|
לפני 15 שנים •
26 ביולי 2009
Re: ניתוח עיקור j25 כתב/ה: היי...רציתי לשתף בנושא מסויים שאני בודק כבר תקופה.
אני אהיה בן 30 בספטמבר ומאז שאני זוכר את עצמי תמיד ידעתי שאני לא ארצה להביא ילדים לעולם.חשבתי על ניתוח עיקור כדי לגאול את עצמי באופן סופי מהפחד שמא מישהי תיכנס להיריון בטעות ותרצה לשמור את הילד (אין דבר בעולם שמפחיד אותי יותר מזה). הבנתי שמדובר בניתוח פשוט שאורך כ 10 דקות ללא כל תופעות לוואי מיוחדות. הבעיה היא שמאנשים שדיברתי איתם והתייעצתי הבנתי שרופאים מסרבים לנתח גברים צעירים שעדיין אין להם ילדים והדבר הזה מקומם אותי מאוד שכן הדבר משול לאישה שרוצה לעשות הפלה אבל הרופא מסרב בטענה שאין לה זכות להרוג את הילד. בחברה מאצ'ואיסטית ולרוב פרימיטיבית כמו בישראל קשה לאנשים להבין שלפרט רצון משלו שלא תמיד עולה בקנה אחד עם רצון החברה גם אם אינו פוגע בה בהחלטותיו. אולי מישהו מביניכם מכיר גבר צעיר ללא ילדים שעבר את הניתוח או יכול להפנות לרופא שכן יהיה מוכן לבצע אותו ללא הטפות מוסר כאלה ואחרות? היי...רציתי לשתף בנושא מסויים שאני בודק כבר תקופה. אני אהיה בן 30 בספטמבר ומאז שאני זוכר את עצמי תמיד ידעתי שאני לא רוצה לראות את כל הכונפות וןהדברים המגעילים בעולם. חשבתי על ניתוח לעקירת עינים בכדי לגאול אותי מהפחד ששמא אראה דבר מזעזע ומגעיל ואני אגעל עד בלי די. הבעיה היא שאנשים אטומים ולא מבינים את משמעות הגועל שאני רואה. אנשים לא מבינים למצוקתם של אנשים ורופאים לא רוצים לעקר את עיני. בטח לא לאדם צעיר תכול עינים כמוני. בחברה מאצ'ואיסטית ולרוב פרימיטיבית כמו בישראל קשה לאנשים להבין שלפרט רצון משלו שלא תמיד עולה בקנה אחד עם רצון החברה גם אם אינו פוגע בה בהחלטותיו. אולי מישהו מכיר אדם שעבר את הניתוח בעבר? או אדם שיכול להפנות אותי לרופא שיעקור את עיני. לא הגזמת אתה חושב? |
|
|