lori{ע_מ}
|
לפני 14 שנים •
14 בדצמ׳ 2009
יולי Yuli כתב/ה: זה לקחת לסאב/ית את הדבר הכי פרטי, הכי אינטימי, וגם אותו להפקיע. לא להותיר לה מקום שהוא רק שלה, מקום שסגור בפני השולט. או, זה לקחת את מה שבאופן אוטומטי כמעט היא מבקשת להסתיר, את מה שלא נעים לה ומביך אותה - ולשבור את המבוכה. מול השולט אין "מביך", אין "מתביישת". מסכימה עם מה שכתבת אך לגבי המשפט האחרון אוסיף שלי יש הסתייגות. דוקא הייתי מפרשת את זה כ"יש כזה דבר מביך ומבייש ודוקא בזה נשתמש כדי להכאיב ולהשפיל עוד יותר" אבל אני יכולה להבין גם את הפרשנות שלך :-) |
|
|
| אחותופל |
לפני 14 שנים •
14 בדצמ׳ 2009
גרייס כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: זה לקחת לסאב/ית את הדבר הכי פרטי, הכי אינטימי, וגם אותו להפקיע. לא להותיר לה מקום שהוא רק שלה, מקום שסגור בפני השולט. או, זה לקחת את מה שבאופן אוטומטי כמעט היא מבקשת להסתיר, את מה שלא נעים לה ומביך אותה - ולשבור את המבוכה. מול השולט אין "מביך", אין "מתביישת". מסכימה עם מה שכתבת אך לגבי המשפט האחרון אוסיף שלי יש הסתייגות. דוקא הייתי מפרשת את זה כ"יש כזה דבר מביך ומבייש ודוקא בזה נשתמש כדי להכאיב ולהשפיל עוד יותר" אבל אני יכולה להבין גם את הפרשנות שלך  תודה הזייה, יולי וגרייס - אני מבינה קצת יותר. יש בגישה הזו מן הרומנטיות, לדעתי גם ברומנטיקה (אם זה בוניל) צאיך לשמור על מידה של פרטיות, מסתוריות אולי - בעיני לא הכל צריך להיות חשוף בפני בן הזוג. לחרבן למשל - רצוי בפרטיות. אך ביחסים סדו מזוכיסטיים זה נהפך להיות אלמנט של השפלה עצומה - בדיוק כמו שגרייס כתבה. כלומר: יש "מביך" ויש "מתביישת" אבל את תעשי זאת בכל זאת, כי כך ציווה אדונך. לאקט כזה ממקום של עינוי, אני מתחברת הרבה יותר ויכולה להבין את ההשפלה שחוותה בת יא ענה ואולי את הנאתו של אדונה מכך שצייתה לו למרות בושתה הרבה. פשוט את העניין הרומנטי לא הבנתי והתחברתי כלכך, אבל כאמור עשיתן עבודה טובה בלהסביר, אז תודה. |
|
|
רצסיבי(נשלט)
|
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
אחותופל כתב/ה: לחרבן למשל - רצוי בפרטיות.
א. הטקסט כתוב יפה. ב. יש לי בעיה עם התגובות פה, ולא בגלל שאני חולק עליהן. כל ההתחבטויות לגבי שבירת הפרטיות, ולגבי ההשפעה הזוגית והבדס"מית של זה, הן כולן ראויות. הבעיה שלי היא שאני מתקשה לזהות את המצב הקיצוני שהיה במקרה הזה. תארו לעצמכם שכל התגובות היו נכתבות בתגובה לטקסט שהיה מתאר סצינה בה מישהו מכריח מישהי לאכול את המילקי שלה מולו. זה הרי היה נראה לכם מוזר, לדבר על פריצת גבולות בקונטקסט הזה. ומכאן לעניין עצמו - אני לא מוצא שום דבר קיצוני בלחרבן ליד בת הזוג שלי. ואגב, בת זוגי לחיים היא ונילית, כך שאני לא מדבר על סוג של הנאה או נוהג בדס"מיים. אצלנו זה דבר טבעי, להיות נוכח בזמן שהשני בשירותים. זה יכול לקרות או לא לקרות, אין בכך שום טקסיות, אבל אם מישהו בשירותים, זה לא יפריע לשני להיכנס גם כן ולדבר איתו, כאילו כלום, וגם לא נדירות במחוזות ביתנו התבטאויות כגון - תראה/תראי איזה קקי ענק יצא לי. לכן - הדבר היחיד שאני חולק עליו הוא המשפט שציטטתי למעלה. מי קבע שרצוי לחרבן בפרטיות? זה תלוי בשני בני הזוג- ישנם כאלה שעדיף להם לא להיכנס לפינה הזו, וישנם כאלה שההיפך, שזה חלק מהאינטימיות היומיומית שלהם. ותהיה קטנה - האם אני ובת זוגתי כאלה יוצאי דופן? האם כל שאר העולם מתייחס לחרבון כאל חוויה סופר-פרטית שחס וחלילה שבן הזוג יהיה נוכח בה, ואם הוא נוכח, הרי זו שבירת מוסכמות וגבולות, עד כדי כך שזה ייחשב לאקט בדס"מי קיצוני? |
|
|
המפקדת(לא בעסק)
|
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
רצסיבי כתב/ה: אחותופל כתב/ה: לחרבן למשל - רצוי בפרטיות.
א. הטקסט כתוב יפה. ב. יש לי בעיה עם התגובות פה, ולא בגלל שאני חולק עליהן. כל ההתחבטויות לגבי שבירת הפרטיות, ולגבי ההשפעה הזוגית והבדס"מית של זה, הן כולן ראויות. הבעיה שלי היא שאני מתקשה לזהות את המצב הקיצוני שהיה במקרה הזה. תארו לעצמכם שכל התגובות היו נכתבות בתגובה לטקסט שהיה מתאר סצינה בה מישהו מכריח מישהי לאכול את המילקי שלה מולו. זה הרי היה נראה לכם מוזר, לדבר על פריצת גבולות בקונטקסט הזה. ומכאן לעניין עצמו - אני לא מוצא שום דבר קיצוני בלחרבן ליד בת הזוג שלי. ואגב, בת זוגי לחיים היא ונילית, כך שאני לא מדבר על סוג של הנאה או נוהג בדס"מיים. אצלנו זה דבר טבעי, להיות נוכח בזמן שהשני בשירותים. זה יכול לקרות או לא לקרות, אין בכך שום טקסיות, אבל אם מישהו בשירותים, זה לא יפריע לשני להיכנס גם כן ולדבר איתו, כאילו כלום, וגם לא נדירות במחוזות ביתנו התבטאויות כגון - תראה/תראי איזה קקי ענק יצא לי. לכן - הדבר היחיד שאני חולק עליו הוא המשפט שציטטתי למעלה. מי קבע שרצוי לחרבן בפרטיות? זה תלוי בשני בני הזוג- ישנם כאלה שעדיף להם לא להיכנס לפינה הזו, וישנם כאלה שההיפך, שזה חלק מהאינטימיות היומיומית שלהם. ותהיה קטנה - האם אני ובת זוגתי כאלה יוצאי דופן? האם כל שאר העולם מתייחס לחרבון כאל חוויה סופר-פרטית שחס וחלילה שבן הזוג יהיה נוכח בה, ואם הוא נוכח, הרי זו שבירת מוסכמות וגבולות, עד כדי כך שזה ייחשב לאקט בדס"מי קיצוני? אני די איתך בנושא הזה, לי אין בעיה עם דלת פתוחה בשירותים, זה נראה לי מאוד טבעי. אני לא מנהלת כ"כ דיונים לגבי גודל הקקי שלי כמו שציינת, אבל אני רואה בזה משהו מאוד נורמאלי וכלל לא קשור לעולם הבדסמ. אבל במקרה של בת יא ענה עצם העובדה שמדובר באקט שלא נעשה מתוך בחירה, אלא נאמר לה להתנקות ע"י חוקן, זה מה שהופך אותו ליותר עוצמתי ומביך מבחינתה, ובזה הוא בעצם הוציא אותה מ"איזור הנוחות" שלה וכך הם פרצו עוד גבול. שהיה בהצלחה 
|
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
לא רצסיבי, בעיניים שלי אתם לא חריגים או יוצאי דופן - גם אני תמיד הרגשתי מאוד חופשייה עם בני זוגי שהרגישו מאוד חופשיים אתי
אני חושבת שזה רק קירב אותנו, נתן לנו להרגיש יותר חופשיים, אינטימיים, שייכים, פתוחים אני לא כל כך אוהבת את ההגדרות האלה - כן בדס"מי, לא ונילי, תביא לי תות בטעם מוקה בחייאת דינאק...! אני לא בדס"מית ולא ונילית, אני מורטישה ואני מלכה גם בתנוחה המיסיונרית שבאה לי לפעמים פצצות, מה לעשות? ועל כל סלידתי מגדרות תחומות בידי אחרים לנורמות התנהגותיות, דווקא בעיני יש בפתיחות הזו משהו מאוד רומנטי זו שאלה של פתיחות ובהחלט קשור למידה של אינטימיות אני מניחה שגם חינוך יכול להשפיע על כאלו החלטות בחיים לא עלה בדעתי (על אף כמה וכמה הצעות "מכובדות" שקיבלתי לנצל את הוד נדיבותי) להאכיל מישהו בחרא שלי כי אני מצטערת אבל בעיניים שלי זה בעיקר משפיל אותי שלא נדבר על מגעיל אותי אני בטח ובטח לא אוכל חרא של אף אחד אחר (לא רוצה לדבר על כמה יגעיל אותי אם מישהו ינסה לשכנע אותי אחרת) אבל זה לא אומר שאני מעבירה ביקורת או איזה שיפוט ערכי על מי שחי אחרת עם הנושא שתן זה המכסימום שהענקתי לבני זוגי בהיבט בוא נאמר בדס"מי וזה לא היה במטרה או בכוונה או עם איזה תוצאה של השפלה כי אם ביטוי חופשי, טבעי, אינטימי ופתוח של מיניות בריאה אבל מבחינת החופש לחרבן ולהפליץ באופן הכי טבעי מבלי להסתיר? זה חלק מהפיזיולוגיה האנושית וסה"כ, למעט מקרים מיוחדים, זה בריאות לא רואה עם זה שום בעייה - להפך! It makes the world a better place
|
|
|
| Dark madness(מתחלף) |
לפני 14 שנים •
15 בדצמ׳ 2009
וואו איזה תגובות!
אם רק הייתי יודע לצטט בתוך ההודעה.
יולי, ממש אהבתי את מה שכתבת, מלא חן ורגש, וגם מורטישה.. אני אחפש אתכן בבלוגים..
|
|
|
| אחותופל |
לפני 14 שנים •
16 בדצמ׳ 2009
רצסיבי כתב/ה: אחותופל כתב/ה: לחרבן למשל - רצוי בפרטיות.
א. הטקסט כתוב יפה. ב. יש לי בעיה עם התגובות פה, ולא בגלל שאני חולק עליהן. כל ההתחבטויות לגבי שבירת הפרטיות, ולגבי ההשפעה הזוגית והבדס"מית של זה, הן כולן ראויות. הבעיה שלי היא שאני מתקשה לזהות את המצב הקיצוני שהיה במקרה הזה. תארו לעצמכם שכל התגובות היו נכתבות בתגובה לטקסט שהיה מתאר סצינה בה מישהו מכריח מישהי לאכול את המילקי שלה מולו. זה הרי היה נראה לכם מוזר, לדבר על פריצת גבולות בקונטקסט הזה. ומכאן לעניין עצמו - אני לא מוצא שום דבר קיצוני בלחרבן ליד בת הזוג שלי. ואגב, בת זוגי לחיים היא ונילית, כך שאני לא מדבר על סוג של הנאה או נוהג בדס"מיים. אצלנו זה דבר טבעי, להיות נוכח בזמן שהשני בשירותים. זה יכול לקרות או לא לקרות, אין בכך שום טקסיות, אבל אם מישהו בשירותים, זה לא יפריע לשני להיכנס גם כן ולדבר איתו, כאילו כלום, וגם לא נדירות במחוזות ביתנו התבטאויות כגון - תראה/תראי איזה קקי ענק יצא לי. לכן - הדבר היחיד שאני חולק עליו הוא המשפט שציטטתי למעלה. מי קבע שרצוי לחרבן בפרטיות? זה תלוי בשני בני הזוג- ישנם כאלה שעדיף להם לא להיכנס לפינה הזו, וישנם כאלה שההיפך, שזה חלק מהאינטימיות היומיומית שלהם. ותהיה קטנה - האם אני ובת זוגתי כאלה יוצאי דופן? האם כל שאר העולם מתייחס לחרבון כאל חוויה סופר-פרטית שחס וחלילה שבן הזוג יהיה נוכח בה, ואם הוא נוכח, הרי זו שבירת מוסכמות וגבולות, עד כדי כך שזה ייחשב לאקט בדס"מי קיצוני? זה לא לעניין מה שעשית... הקפדתי, חזור והקפד, לחזור ולהגיד - ש*לדעתי* זה דוחה. ו*לדעתי* זה חציית גבול של פרטיות. ובאמת באמת רציתי להבין. אז הסבירו לי, וגם אתה - ועכשיו אני מבינה קצת יותר שיש אנשים שרואות בזה משהו אחר - רומנטי וכו, ושזה לא אישיו בשבילן. אז בטח שלא קבעתי כלום זה יפה שאתה יודע לצטט ככה רק שורה אחת ממה שכתבתי, אבל לא הכי ענייני להתעסק בעריכה מגמתית כזו... חבל. ובקשר לתהייתך - כנראה שאתה וזוגתך לא כאלה יוצאות דופן, אבל כאמור, אותי זה מגעיל. וגם לא חבל לי שזה מגעיל אותי. למשל כאשר אני מלכה - זה גבול שכנראה לא היה מעניין אותי לפרוץ אצל הסאב - למרות פוטנציאל ההשפלה הגדול. כי מה אני בעונש שאני צריכה להיות איתו באותו חדר כשהוא מחרבן?? אתה יודע, בדר"כ זה די מסריח וכאלה... תהית גם בנוגע ל"שאר העולם" אז הדחייה הזו קיימת בעיקר בחברה המערבית. ברוב מדינות מה שהמערב מכנה בהתנשאות "מדינות עולם שלישי" כמו מדינות באפריקה, הודו, וסין למשל - (וזה בפירוש רוב העולם למרות התפיסה האירופוצנטרית) נהוג הרבה יותר לחרבן אפילו בציבור, ולא ממש להתבייש - כי זה חלק מהטבע שלנו והכל. אז רספקט לך ולאשתך! (אותי זה עדיין מגעיל, הגם שקצת יותר מובן. עם כל המחרבנות ליד בני זוגן הסליחה) |
|
|
| אחותופל |
לפני 14 שנים •
16 בדצמ׳ 2009
אחותופל כתב/ה: [
בעיני לא הכל צריך להיות חשוף בפני בן הזוג. לחרבן למשל - רצוי בפרטיות. מצ"ב המשפט המלא אגב. שים לב רצסיבי למילה "בעיני" בתחילת המשפט! כן כן! זה אומר שזה בעיני - בעיניים שלי - יעני - לדעתי. האישית. |
|
|
|
תחרה שחורה(נשלט)
|
לפני 14 שנים •
16 בדצמ׳ 2009
אני פה שוחה נגד הזרם לצידה של אחותופל.
כדי לשדרג או לחזק פתיחות וקרבה עם בת זוג, אינני חייב לצפות בה בעת החירבון, הצלילים והריחות יכולים רק לגרום לי דחיה וגועל. יש המון דרכים נעימות יותר לשפר זוגיות פתיחות וקירבה, ואני רוצה לקבל אישה נקיה ומבושמת בלי להשתתף בתהליך שלפני. בחדר השירותים מחרבנים בפרטיות ולא בחברותא. חיות מחרבנות בחברותא ובפרהסיה, אבל אנחנו לא חיות, לבני אדם יש ערכים בסיסיים. כמי שאוהב להעניק מין אוראלי, דאגתי להסתלק מחדר הלידה ברגע הקריטי. לא רציתי לראות את האיזור שאני נוהג ללקק כפי שהוא נראה בעת הלידה, תמונה שעלולה להשאר בזכרוני ולהשפיע לרעה על התלהבותי ופעילותי בעתיד. לא מוכרחים לראות הכלללללל. אולי אני נשמע שמרני כזה, אבל אינטימיות מופלאה? רומנטיות? גירוי מיני? לא מוצא אף אחד מאלה בסיטואציה של אישה מחרבנת לפני. ההיפך המוחלט. |
|
|
|
Morticia
|
לפני 14 שנים •
16 בדצמ׳ 2009
תחרה שחורה כתב/ה: אני פה שוחה נגד הזרם לצידה של אחותופל.
כדי לשדרג או לחזק פתיחות וקרבה עם בת זוג, אינני חייב לצפות בה בעת החירבון, הצלילים והריחות יכולים רק לגרום לי דחיה וגועל. יש המון דרכים נעימות יותר לשפר זוגיות פתיחות וקירבה, ואני רוצה לקבל אישה נקיה ומבושמת בלי להשתתף בתהליך שלפני. בחדר השירותים מחרבנים בפרטיות ולא בחברותא. חיות מחרבנות בחברותא ובפרהסיה, אבל אנחנו לא חיות, לבני אדם יש ערכים בסיסיים. כמי שאוהב להעניק מין אוראלי, דאגתי להסתלק מחדר הלידה ברגע הקריטי. לא רציתי לראות את האיזור שאני נוהג ללקק כפי שהוא נראה בעת הלידה, תמונה שעלולה להשאר בזכרוני ולהשפיע לרעה על התלהבותי ופעילותי בעתיד. לא מוכרחים לראות הכלללללל. אולי אני נשמע שמרני כזה, אבל אינטימיות מופלאה? רומנטיות? גירוי מיני? לא מוצא אף אחד מאלה בסיטואציה של אישה מחרבנת לפני. ההיפך המוחלט. 
סליחה, כאילו כמובן שזכותך לדעתך ואני לחלוטין מכבדת אותה אבל אתה גורם לזה להשמע כאילו זה איזה טקס מיוחד קמים בבוקר, לא מחכים עם צחצוח השיניים עד שהשני גומר לחרבן באה פליצה - משחררים לא כזה ביג דיל כולנו בני אדם וכן, זה קשור באינטימיות ובחברות קרובה כי לא משחררים פליצות כשבאים אורחים (תלוי מי לפחות) וסוגרים את דלת השירותים (תמיד שוטפים ידיים אחרי!) אבל טבעי לתת לדברים טבעיים לזרום בין חברים בוודאי אם חולקים בית ביחד כאילו, לרדת לי זה פחות אינטימי מלראות אותי מחרבנת? בקשר למה שאמרת על חדר הלידה... מה אומר? לי זה לא היה פשוט לקרוא על אף שאני מעריכה את הכנות ועם זאת מעט נחרדת מהמחשבה אני מאמינה שאני לא היחידה וזה נוגע בסוג של חשש שקיים במידה כזו או אחרת אצל הרבה נשים אני מאמינה שנשים רבות רוצות את האבא בחדר הלידה ורוצות גם להאמין שהוא לא פחות רוצה להיות שם מהן זה גם הילד שלו! זו לידה לעזעזל! זו הבאת חיים לעולם! זו חוויה אדירה שקצת עצוב לראות בנאדם ככה מוותר עליה אולי זה לא היה כזה מגעיל אותך? למה זה א-מיני בעיניך בעצם? יש הרבה גברים שהיו עם האישה שלהם, אם ילדם, בחדר הלידה וזה לא הרתיע אותם מאבר מינה בשום צורה ואפילו קירב אותם, למה לא? זה קצת קשה מה שכתבת, לי לפחות - מודה שמרן? לא יודעת, יש מצב - יחסית למה? אין פה נכון ולא נכון נראה לי אסטניסט בעיקר שזו בפני עצמה לא תכונה פשוטה לחיות אתה (זה לא כזה מגעיל! זה חלק מהטבע האנושי וילדים זה ברכה. גם גבר מלקק כמובן אבל לא באמת חייבת להיות סתירה...)
|
|
|