סימנים של מלכות

לא מדויק. מדע פופלרי עלול להזמין אליו כאלה, זה נכון. אלא שאם מישהו מתבסס על מדע פופולרי, תמיד יכול להגיע מישהו שמבין קצת בעניין ולסתור אותו. בכלל, חלק מהכיף במדע עמוק (בניגוד לפופולרי, אני מתכוונת) זה לסתור או לחלוק על מסקנותיהם של מדענים קודמים. או לפתח ולהעמיק אותן, כפי שעשתה יחסות פרטית לחוקי ניוטון.
חלק ממה שמלמדים אותנו, כמדענים לעתיד, זה לא להאמין לשום דבר שאומרים לנו. כמו שהמרצים אוהבים להגיד: "מה ז"א 'זה נכון כי המרצה אמר'? ואם המרצה משקר?" - וזה נכון לחלוטין. כל הרעיון הוא להטיל ספק. ברגע שאת מטילה ספק, ברגע שאת לא מקבלת שום דבר כמובן מאליו - אז את טורחת לחקור דברים לעומק. ואז, או שתביני אותם עד הסוף ותקבלי אותם, או שתגלי שיש בהם טעות ותקבלי פרס נובל.
זכור לי חלק מהרצאה בקוונטית, אני מודה שאיני זוכרת בנוגע לאיזה ניסוי: "...והוא קיבל את התוצאות האלה. מה עושה סטודנט שמקבל, במעבדה, תוצאות שלא מתאימות לתיאוריה? - משנה אותן, מסביר למה יש טעויות מדידה וכולי. אבל הוא החליט ללכת עם זה עד הסוף, וגילה משהו חדש בפיזיקה."

ברור שזה ביני לבין עצמי, אין ספק בכלל. אני לא יודעת למה זה כל כך מפריע לי, יש לי נטייה מרגיזה כזו לדחוף את האף שלי בעניינים שאינם נוגעים לי. לכן מפריע לי שאנשים מאמינים בשטויות. למען האמת, לרוב אני משתדלת לא להיכנס לויכוחים כאלה, כי הם לא מועילים וכי אני רק מתעצבנת יותר. אבל יש לי תרגיל(ים) לפתור, לכן אני משתדלת לבזבז את הזמן כמה שיותר בלעשות דברים אחרים.