כשהיסטרית פוגשת פסיכופט

הערת ביניים קטנה:

זה נשמע נושא מעניין בהחלט וראוי לדיון, אלא שנבצר ממני ליטול ריטלין בימים אלו והפוסט הפותח הו כה ארוך ומייגע.
האם באמת חיוני להעלות נושא חדש באופן כזה?

אולי תבינו כבר שאי אפשר לשאול את זה בצורה כוללנית?
לא כולנו מתייחסים לבדסמ באותה צורה. לא לכולנו יש אותן פנטזיות, ולא לכולנו יש את אותן גבולות. לא כולנו הגענו לתחום הזה מאותו מקום ואותו רקע, לא לכולנו מדובר בתסביכים נפשיים ולא אצל כולנו מדובר על משהו תמים ומיני. כל אחד מאיתנו הוא מקרה אחר. ואני בטח שגם כאן יש את המטורפים והחולים בראש, אבל גם אנשים שהם ממש לא.

לא כל הסאביות אותו דבר
לא כל השולטים אותו דבר
לא כל השולטות אותו דבר
ולא כל הסאבים אותו דבר.

די לנסות לנתח אותנו כאילו אנחנו מכלול. אנחנו לא.

התנצלתי כי בתכלס לא הוספתי לשרשור ולדעתי גם סטיתי ממנו. אבל, מאוד בזהירות, ואחרי שאציין שהידע שלי בפסיכולוגיה מוגבל וההבנה פי כמה וכמה, אומר שלדעתי זה מאוד אישי. ולא רק שזה אישי אלא שטרם מדברים על הנושא רצוי להגדיר את ה- BDsM ולא רק מבחינת ה- your kink aint My kink אלא גם מהבחינה שהועלתה באותו שרשור (אם ניחשתי נכון באיזה שרשור מדובר). האם BDsM הוא מיניות גרידא או שמא מושג נרחב בהרבה. או במילים אחרות: האם אני הנשוי לשפחתי ושולט בחייה גם מחוץ לגבולות המיטה, מנהל מערכת יחסים BDsM LS (או 24/7 כפי שנהוג לקרוא לה במחוזותינו) או ש"שולט" במיטה וסתם בן זונה שוביניסטי מחוצה לה.

אחלוק אתך (ועם כל העולם ואשתו מן הסתם) שפעם חלמתי על כדור כחול שירפא את ה BDsM שבי. מעין סירופ או אפילו ניתוח שאחרי הכריתה יפטור אותי מהצורך הזה עמו איני לגמרי שלם מבחינה מצפונית. בכלל אני די מתרוצץ בין לעשות בה כרצוני ואחר כך להביא לה פרחים כהתנצלות על כי עשיתי, וזאת למרות התובנה כי מדובר במילוי רצונה גם כן. הלכתי על בדיקת כרומוזומים, הסתברתי להיות תקין ומאז לא ניסיתי. אז לענייננו אנו, אני מאמין שזה תלוי באילו צרכים ממלא כל אחד מאתנו בזמן שהוא עוסק במה שנקרא BDsM כאשר במקרה שלי, במיוחד אם להתבסס על כך שכל חיי, בהם בחרתי במודע, נסובים סביב אלימות וכאב (גופני ונפשי), מדובר בפתולוגיה.

O! ראיתי שהבחור מעלי השיב אותו הדבר אבל יותר בקצרה. מתנצל על הכפולה.

אתה צודק, אבל למשל הסיפור ההוא,
או בכלל -
אנחנו נמשכים לפתולוגיות שלנו, למקום שיכול לקלף את הפצעים שוב ושוב.
זה אפילו לא שאלה של הוא או היא, אלא אני.
אני. מה אני צריך, למה אני הולך לשם, איך זה שאני תמיד מוצא את עצמי בסיטואציות דומות,
האם אני באמת שואב מזה יותר הנאה מתסכול?
זה באמת משחק בעבדים ואדונים וקצת כאב?
וכו'.

אם הצלחתי לרדת לסוף דעתך, את בעצם שואלת מדוע אנחנו נמשכים לאלו ששולפים מאתנו את אותן הפתלוגיות? אז אם כן, התשובה פשוטה מאוד - זה צורך. שם אני מרגיש הכי "בבית", הכי אני ואם נשווה את הצורך לרעב אז הרי שהכי שבע. לרוב התסכול מגיע עם הפכחון אבל כל עוד נמצאים בסטלן, אנחנו דואים באושר. ככל שהצורך עמוק יותר, כך הסטלן מהפנט יותר ומן הסתם כך קטלנית יותר ההתעוררות.

(הידעת שששמה העברי של פסיפלורה הוא "שעונית נאכלת"? נשמע כמו סוג של קללה. נטעתי שיח אחד וכרגע אני נהנה מכמות מסחרית של הפרי. מאוד טעים ישירות מהמקפיא ומומלץ ומרענן ביום קיץ חם. הרופאים טוענים שהיא מרגיעה את מערכת העצבים כך שבעוד יומיים אחליף את התואר הכלובי מ"שולט" ל"נשלט". אני חושב שמצאתי תרופה ל BDsM)

כלום לא אותו דבר, מחושל, כל אדם הוא משהו אחר לגמרי.
עדיין יש תבניות, עדיין יש התפלגויות, עדיין יש לאנשים התנסויות אישיות ורגשיות.

מבוסס על אחד המקרים בהם טיפל פרויד בהקשר של אנאליזה של חלום וקשור לא לפסיכופתיות אלא לעובדת היותם (עפ"י פרויד) של חלומות מכילים משאלה ואת הגשמתה.

ובתשובה:
למען בלוויית אחותה להפגש עמו שוב.


בכוח המוח - מתנצל על הפרעה.