ראובן |
לפני 14 שנים •
13 בנוב׳ 2010
תרגום כושל בכוונה
לפני 14 שנים •
13 בנוב׳ 2010
ראובן • 13 בנוב׳ 2010
ראה נא, מר טופר,
לעתים תרגומים כושלים בכוונה מתעלים על המקור. כך קרה גם עם ה''רובעיאת'' של עומאר כייאם הפרסי, אשר תורגמו לאנגלית נפלאה וקלוקלת בידי אדוארד פיצג'רלד. התרגום שלך נהדר ואני מתכוון לכך, וערכו עולה על ערך המקור מבחינה שירית. אני עדיין מחכה לפרשנויות נועזות לגירסא הזו העברית. R |
|
דובדבן |
לפני 14 שנים •
14 בנוב׳ 2010
RE: OH Tinok
לפני 14 שנים •
14 בנוב׳ 2010
דובדבן • 14 בנוב׳ 2010
ראובן כתב/ה: יקירי,
מי מוכנ/ה לעזור לי להבין את שירו של ''שני טופר'' - תינוק אל תפגע בי? זו אינה הלצה. איני מבין, ואני רוצה להבין. יש שם שדה דימויים חדש לגמרי. R |
|
נוריתE |
לפני 14 שנים •
14 בנוב׳ 2010
Re: דעתי הצנועה..
לפני 14 שנים •
14 בנוב׳ 2010
נוריתE • 14 בנוב׳ 2010
מר קראולי כתב/ה: אהבה, לדעתי, זה שהאדם קיים אצלך גם כשהוא לא שם.
לאו דווקא צריכה להיות הפרדה בין אהבה ונילית לבדסמית, למרות שניתן שכל אחת תעמוד בפני עצמה. כשאני אוהב את בת הזוג שלי, אז יש את החיבור היומיומי והרצון להיות ביחד ולעשות אחד בשביל השניה, כמו האושר של לקבל את האהבה הזו חזרה. וכשאני נמצא תחת השוט שבידה, אז יש גם מעין הכרת תודה ואושר ש*דווקא היא* האישה ששולטת בי, מעין חיבור מיוחד יותר מאשר למישהי ארעית שמצליפה בי. זה כאב ואושר שמתערבבים יחד עד כדי דמעות מעורבבות של אותם השניים. עם זאת, אעלה פה עוד סוגיה, שאומרת כי אהבה יכולה להיות גם מעוורת. שיש כל כך רצון והקרבה והערצה, שזה יכול גם לפגוע בך או בבן/בת הזוג. אבל זה רק כדרך אגב אהבה אכן עלולה לעיתי לעוור קראולי ואני אהיה פה טיפה רק "מדעית," (ואני תמיד בודקת דברים קצת יותר לעומק אפילו אם רק בגוגל) ישנו הורמון שנקרא,אוקסיטוצין, או "הורמון האהבה"(שמופרש בעיקר בעקבות קיום יחסי מין) וכשהו משתחרר הוא גורם לנו לכל התחושובת האלו ואפשר להתוכח מאיפה בדיוק,נובעת האהבה הזאת אבל גם ממנו,הוא גורם לנו להיות יותר משוחררים יותר נכונים לתת וזה חלק מכל הדבר הזה שקרוי אהבה,הוא אלטרואיסטי גורם להעניק לשכוח מעצמנו תנאי הכרחי,לפחוץ בעיני לקיום מערכת יחסים בכלל ובטח שSM (כבר ציינתי) (ופעם הוא גם היה בעצם אחראי להמשך קיום הגזע האנושי אם תחשבו על זה ,הטבע גרם לנו להתאהב כדי להשאר ביחד ולהביא צאצאים) הוא משתחרר לפעמים גם בעקבות האנדורפינים שבכלל "ממיסים"את המוח ואם הוא מופרש בכמות גדולה מידי אפילו אם רק מסוג של רפלקס מותנה כשחושבים על מושא אהבתנו הוא אכן גורם לעיוורון כזה,לעיתים. ותגידו ונכון ,נוח מאוד להאשים את ההורמונים ב"שטויות" שעושים לפעמים ובכאבי הלב שאהבה מסבה לנו אבל ידע והבנה ושיתוף עשויים להקל לפעמים גם אם אפילו קצת. אבל האהבה,בעיקרה נימצאת בלב ובנשמה ולא במוח. |
|
נוריתE |
לפני 14 שנים •
14 בנוב׳ 2010
לפני 14 שנים •
14 בנוב׳ 2010
נוריתE • 14 בנוב׳ 2010
לפעמים
יש באהבה אפילו, משהו נפשי ריגשי מזוכיסטי היא מסוגלת ,בפני עצמה להכאיב,מאוד |
|
כבשת הרש |
לפני 14 שנים •
19 בנוב׳ 2010
לתת..בלי לצפות לקבל בתמורה.....
לפני 14 שנים •
19 בנוב׳ 2010
כבשת הרש • 19 בנוב׳ 2010
|
|