המלט
|
לפני 13 שנים •
13 בפבר׳ 2011
קייסי: I can see where you're cumming from
בעקבות הדיון הזה על דמות הנשלט כתסריטאי, אני מציע את החתימה/ניק/כותרת-בלוג האולטימטיביים לעבד מצוי: הדום מסוכן . (ותודה להאמפרי, הקופירייטר הכי טוב בעיר) |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 13 שנים •
13 בפבר׳ 2011
דיון באמת מרתק.
אהבתי את התגובה של קייסי שהבחינה בין "משחק" לבין "משחק עם תסריטאי אחד". וזו גם דעתי. כל צד בא עם הרצונות והדחפים המיניים שלו לתוך המשחק הבדסמ"י. יותר מזה - זה שנשלט יש רצונות, כלומר זה שתכל"ס הוא יכול לעזוב אם לא בא לו, עדיין מאפשר את זה שהמשחק יוכתב על ידי השולטת ברובו. בהתחלה זה פשוט כמו שקייסי אמרה, עניין של היצע וביקוש: יילך, יבואו אחרים שיותר מתאימים לה. כשהקשר מעמיק אז ממילא הכל נהייה יותר מורכב, ורבדים שונים של האישיות של שני הצדדים עולים למגרש, כשחקני עזר. כך שלרוב יש דו צדדיות במשחק הפמדומי, גם בהיותו משחק. אירלוונט - אהבתי גם את ההבחנה שלך שהנשלט כשמו כן הוא - יש לו פשוט צורך עמוק להיות נשלט. למרות שקשה לי לנתק את זה מהריגוש המיני האגואיסטי, ובזה אנדרפוט צודק בהחלט. אבל קשה לי גם לנתק ליבידו ונילי מהריגוש המיני. האם משהו שהוא ברובו מיני מייד מאבד ממשמעותו ה"אמיתית" והופך ל"משחק"? גם לברווזים יש ייצרים מינים, והם עדיין ברווזים. אותי בעיקר מעניין למה הדיון עלה דווקא בשרשור הזה? האם ההודעה הראשונית היא לא אמינה, מהיותה קיצונית מאוד? הרי הוא הסביר בהודעה אחר כך, איך התגלגלו הדברים, והם די הגיוניים. האם זה בגלל שרק הנשלט משתתף בשרשור הזה ולא גם השולטת? גם אני קצת הרגשתי משהו צורם, אבל לא יודע לשים בדיוק את האצבע מה. האם זו רק קנאה שלי? |
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 13 שנים •
13 בפבר׳ 2011
אנדרפוט,
לדעתי האישית והלא מבוססת, אתה מתאר את היחסים כמשחק משני טעמים: 1) הטעם הראשון, הטעים כל כך, שמוכר גם לי היטב, הוא טעם המזוכיזם. ואני לא מתכוון למזוכיזם של ליקוק מגף תוך הצהרת שבועת נאמנות, אני מדבר על המזוכיזם שמתענג על חיטוט עצמי בנפש בחוד של עיפרון, על הלקאה עצמית מענגת שכזאת שאתה חוטא בה בהנאה וייסורים שוב ושוב. 2) הטעם השני, והוא קצת דומה בטעמו לטעם הראשון, הוא שכל יחסי מין בין זוגיים היית תופס כמשחק. גם זיון היית תופס לסירוגין כחסר טעם, זין שנכנס ויוצא מכוס, לשון מלקקת פיטמה, וכל זה, הכל הרי כל כך בנאלי, כל כך חוזר על עצמו, כל כך אבולוציונלי, ומה הטעם בכל זה? נשאל את קירקגור. כשחושבים על זה יש הרבה דברים חסרי טעם, לדוגמא לימוד לטינית, אז מה? החיים חסרי טעם. בסופו של דבר, לדעתי האישית, המוגבלת והדלה, הכול שאלה של אותנטיות, איך אמר המלט, ארגז חול? |
|
|
Morticia
|
לפני 13 שנים •
13 בפבר׳ 2011
The man wanted to share his total & humble devotion to his mistress, describing a reality which might be considered as beautiful & wonderful in the eyes of some of us
Then came all the control freaks and turned another post into a complete farse... What else is new? I tend to enjoy male's submission in bed mostly but I am not much of a narcisist personaly I am glad to know not all men around here are either Oh and to those who are: live and let live is a two way street, might I remind you... |
|
|
Bullitt(נשלט)
|
לפני 13 שנים •
13 בפבר׳ 2011
ליידי דיגי כתב/ה: ואיפה בדיוק בתוך ההגדרה הזו שלכם
בא המקום שבו אתם אלו שבוחרים את השולטת שלכם אתם אלו שבסופו של יום יכולים להחליט שלא טוב לכם ולקום וללכת איפה המקום של מלת ביטחון אני מאוד סקרנית לנושא ואיך בעצם בחרתם את הגבירה שלכם נתחיל בכך שהיא בחרה אותי ולא ההפך. אני מסכים ולא מסכים עם כמה דברים שאמרו פה החברים הנכבדים. כן, בהחלט יש לי הנאה מינית כלשהי בעובדה שאני משרת מלכה, שאני נשלט על ידה. אבל אצלי, אני מקווה כך, זה מעבר לכך. גם אם אני רוצה או לא רוצה, אני משרת את מלכתי ועונה לכל גחמותייה וזה עונג בשבילי. מה שאני נהנה, זה שמלכתי יודעת שיש הבדל בין הבוקר לשאר הזמן. מבחינתה קודם כל זה עבודה, כלומר אני הולך לעבודה עושה את ענייני, חוזר הביתה ואז אני נהפך להיות העבד שלה. זה דבר ראשון וחשוב, כי כמה שהייתי מפנטז להיות נעול בכלוב וכו'...בעולמנו כיום אין לך אפשרות לא לעבוד, אלא אם זכית בפיס או שאתה טחון מלכתחילה. בנוגע לדברים שרוצה או לא רוצה. בעיני, אין לי "מילת ביטחון", כל עוד מלכתי רוצה...אני אעשה כל דבר שעולה ברוחה. אני במחשבה שאני באתי לשרתה ולא ההפך, כך שעלי חלים קודים והתנהגות שעלייה לא ובנוסף עלי לעשות כדברייה וזאת על מנת להביא אותה לנחת רוח מלאה והכי חשוב, שתיהיה שמחה משירותיי. ואני נוטה להאמין, לענייות דעתי, שאני עושה זאת כיאות היות וכי לא מלכתי היתה זורקת אותי די מהר. למה לי לזרוק את מלכתי?, לא כך עבד מתנהג. עבד נבחר ולא בוחר. למזלי המלכה שבחרה בי, הינה מלכה מדהימה מכל היבט וזה יתרון אדיר לי. האם הייתי משרת אותה גם אם לא היתה מוצאת חן בעיני?, אני נוטה להאמין שכן. אני מאמין גדול בעליונות המין הנשי, אני מאמין בעצמי ומכיר את עצמי די טוב בשביל לדעת שאני רוצה לשרת אישה, שאני רוצה לעשות נעים לאישה, שאני רוצה להיות עבד. יהיה זה שקר להגיד שזה לא מיני, זה בהחלט מיני. יש חלק נכבד למיניות בדבר, אבל בל נשכח כי זה מגיע מהאמונה שלי ומהרצון שלי ולא הכל זה מהזין. לסיומו של דבר, כל עוד הדבר תלוי בי אני איהיה עבד למלכתי המדהימה. אני עבד שלה, לא כי אני רוצה לשכב איתה, או שהיא תשכב איתי. אני עבד שלה כי אני רוצה לנקות לה את הבית, אני רוצה לעשות אותה שמחה, ואני נהנה ורוצה שהיא תיהיה הדבר הכי חשוב בעיני. |
|
|
L איה
|
לפני 13 שנים •
13 בפבר׳ 2011
בסד"ו
אנדרפוט ידידי, תגובתך המופלאה אכן מתארת את דינמיקת השליטה המקובלת על פי רוב. תרשה לי לערער על ההכללה בדרך יצירתית , אני מציעה לערוך ניסוי שיצריך ממני וממך אומץ, אתה תבוא לסשן אצלי. בתמורה לאמת שלך. גם בעת היותך נשלט. וגם כאן, בכתב על גביי הפוסט. אני מקווה שאוכל להאיר לך על דינמקה מסוג אחר, אינני מנוית זהב, גם אתה, אנא מצא דרך יצירתית ליצור עימי קשר. (זה לא אמור להיות קשה מדי, אני מופיעה בשמי האמיתי בתמונתי ולא עוסקת בהגדרות תפקיד ומנכסת לעצמי שמות תואר... אפרופו הסרת מסיכות) ראה בכך הזמנה לקפיצה מזוכיסטית למים עמוקים... התקפוץ? רק תענוגות, ליבנת |
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 13 שנים •
13 בפבר׳ 2011
ליבנת, אני חושש לשלומו של אנדרפוט.
|
|
|
| underfoot |
לפני 13 שנים •
14 בפבר׳ 2011
וואו לבנת, אני בהחלט אשמח לפגוש אותך.
לבנת האם האומץ שאני צריך הוא משום שאת מציעה לי חווייה שכרוכה בסכנה כלשהי? יחסית למזוכיסט אני לא טיפוס כזה אמיץ למרות שאני חייב לציין שמימד הפחד מוסיף לריגוש. אני לא חושב שההכללה שעשיתי אינה ניתנת לערעור, נהפוך הוא, אני די בטוח שאפשר די בקלות לתפוס לה בצווארון ולהעיף אותה מכל המדרגות. קייסי למשל הגישה שקייסי באה ממנה. היא מדברת על הצד הנהנתני של הבדס"מ שאינו זר לי כלל וכלל, איך עושים שימוש בכלים העומדים לרשותנו בכדי להשיג את מירב הריגוש האפשרי. איך מתרגמים את הנטיות האלו ואת התשוקה הבוערת בנו למציאת שותפים למשחק והגעה לסיפוק מיני, הפינוק העצמי האולטימטיבי (מלבד אולי עוגת קצפת). והגישה שלי, או הדינמיקה שלי, היא יותר אינקוויזיטורית. אני מסתכל על הנטיות האלו ושואל על טיבן ומשמעותן. המלט המלט יכול להפריך את הטענות שלי בשניה וחצי. אבל זה לא חוכמה, הוא גאון. הדטרמניזם הזה הוא לא מוחלט לטעמי אבל יש משהו שחוזר על עצמו בשאיפה הזאת להיות דרוס ורמוס, ולא משנה איך תפרוט את הסיפור הפאמדומי שלך בסופו של עניין יש משיכה כמעט מגנטית להיות שם, שם במקום ההוא. להיות אותו גרגיר אבק. אפר ועפר לרגלי אדם אחר. נכון יש גם אהבה ותשומת לב ונשיקות, אבל יש והאדם פשוט חייב להיות שם, ואם הוא לא שם אז אין לו סיפוק. ופה גם נכנס הממד האובססיבי. כי ריגושים כל כך עזים כמו שעולים מהתיאור של קייסי, או מההצעה המאוד מפתה של לבנת הם ממכרים ומסחררים את הראש. אני יכול להודות כיום שעברתי תקופות של אובססיה מטורפת לכל העניין הזה ואני עדיין מכור לזה. להיות מכור לסקס זה לא דבר כזה נוראי אבל כמו כל התמכרות אחרת זה מביא אותך לשאול שאלות. אתה יכול לשאול - מאיפה אני משיג את המנה הבאה? או לשאול - מה לעזעזל קורה פה? צ'ארנוחה וצ'ראנוחה, אני יודע שגם אתה שואל (בין השורות בפוסטים שלך) הרבה פעמים וואט-דה-פאק! אז אני לא מדבר על המשחק עצמו, אלא על השימוש שחלק מהאנושות עושה בו בכדי להתחמק ממערכת יחסים אינטימית (ולכאורה - משעממממת) עם אישה אמיתית (בניגוד לפצצת מין על עקבים). פוג אני לא חושב שאנחנו מתעסקים עם דבר מה לוגי או רציונלי בהכרח ולכן אין באמת ניגוד בין תשוקה מינית אגואיסטית לבין חשק מיני שנובע מסיפוק צרכיו של האחר. ובעולם שאינו רציונלי המשפט שלך: "יש לו פשוט צורך עמוק להיות נשלט" עלול לעורר תמיהה. מה זה יש-לו-פשוט-צורך? הרי ברור שיש לו סיבה טובה שאפשר לרדת לעומקה. השאלה אם האם בכלל רוצים להבין אותה או שפשוט רוצים להמשיך למנה הבאה. לריגוש החדש, לדמות הבדיונית הבאה. ואין לי אשליות בקשר ללונדון, וגם לא בקשר לבדס"מ, אני לא רואה צורך להגן על הפרקטיקה ולטפוח לעצמי על השכם ולומר - אתה בסדר, אתה בחור הגון - או לחשוב שיש אינטגריטי וחברות אמיתית בבדס"מ, או שיש אינטימיות אמיתית. |
|
|
|
מיכל המאלפת(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
14 בפבר׳ 2011
מרתק
המלט, אנדרפוט ושאר מגיבי הפורום המעניינים,
צודקים אתם במה שכתבתם, אם ניקח בחשבון שה"משחק" מוגדר מראש על ידי אחד הצדדים, ולא תמיד דווקא מצידו של השולט. אבל, וכאן מגיע ה"אבל" הגדול, אף אחד לא התייחס לכמה נקודות חשובות: 1. האם רק הצד השולט בוחר בנשלט או שגם הנשלט בוחר בשולט? 2. נושא ההיררכיה ואני אסביר: אני, כשולטת, לא מוכנה לקבל למרותי כל אחד ש'זורק' לי משפט יפה כמו "אני אעשה הכל בשבילך". אני רוצה לדעת שהנשלט שלי או הנשלטים שלי בוחרים בי במודע, אחרי שראו וחוו שליטה גם במקומות אחרים, ומתוך ידיעה שאני ראויה לשלוט בהם (כן-כן. גם הצד השולט צריך להיות ראוי לקבל לידיו שליטה על גופו או חייו של הנשלט). לא הייתי רוצה להימצא במקום בו המגף שלי עונה לצרכיו של נשלט אקראי, רק כי לא היה שם שום מגף אחר... ואני מניחה שהכוונה ברורה. בקשר לנקודה השניה שציינתי; הן לא מדובר במילוי פנטזיה של צד אחד, ואם כן - לשם כך קיימות נשים העוסקות במתן שירותי הגשמת פנטזיות הללו, קרי, מלכות בתשלום. מדובר במשהו מאוד שיוויוני (מפתיע?) שבו שני הצדדים חווים את מה שמתאים להם לחוות וברמה ובתדירות שמתאימה לשניהם. הגבולות נקבעים בצורה ברורה על מנת ששני הצדדים יפיקו את המירב, ואם גבולותיו של אחד אינם תואמים את גבולות השני - אזי אין התאמה וה'חיפוש' ממשיך. אני רואה בשני הצדדים, השולט והנשלט, כשני צידיו של אותו מטבע. כשאתה נהנה לקבל סטירה - אני נהנית לתת אותה, ולהפך. בפאנג שואי מתואר הדבר בדמות ציור "יין-יאנג", כלומר שני הצדדים, למעשה, משלימים אחד את השני. דבר נוסף שלא צויין כאן הוא חוויית ה"מתחלפים", אנשים הנהנים להיות גם בצד השולט וגם בצד הנשלט. האם גם במקרים כאלה יהיה 'עבד' כלשהו ל'שולט-על', כמו שרשמו קודמיי? ישנן הרבה וורסיות לקיום יחסים אלטרנטיביים, יחסי שולט-נשלט, יחסי מתחלפים, יחסים אקראיים, יחסי 24/7, יחסי שליטה מינית, יחסי שליטה מנטאלית וכן הלאה.... אין כאן "ויתור" על חיים נורמטיביים ואין כאן "משחק ילדים". יש כאן הגשמת פנטזיות כאלה ואחרות של שני אנשים בוגרים הבוחרים מרצונם החופשי והטוב להכנס למערכת יחסים שמתאימה לשניהם, בדיוק כמו בעולם הונילי. אם אשה אוהבת מוסיקה קלאסית וגבר אוהב מוסיקה שחורה והם בוחרים לשמוע בכל פעם את מה שמתאים להם (בהנחה שאף אחד מהם לא סובל משמיעת המוסיקה של השני), אף אחד לא יגדיר אותם כבלתי שפויים או את ההאזנה שלהם ל"משחק ילדים". אם זוג ונילי יחליט שפעם אחת הם מקיימים יחסי מין בתנוחת "דוגי" ופעם אחת בתנוחה המסיונרית, אף אחד לא יתחיל לשאול למה הם בחרו דווקא בתנוחות האלה, מה זה אומר על היחסים ביניהם והאם מישהו מהם מפיק הנאה גדולה יותר מאשר שותפו למגע... אם אדם מחליט שהוא מוכן ורוצה לקחת שליטה על גופו של האחר והאחר הסכים וקיבל החלטה לתת את השליטה עליו, ושני הצדדים מבינים שיש לכבד איש את רעהו ולשמור על בטחונם הגופני והנפשי - הרי יש לנו יחסים בהסכמה של שני צדדים, להם לא נדרשת שום 'הגדרה'. הכללים נקבעים תמיד על ידי שני הצדדים (או כל הנוכחים במפגש) ומילת הבטחון היא רק כלי המתריע מפני שבירת גבול שאחד הצדדים לא מוכן לו עדיין. אגב, בנוגע למה שנרשם על אותם "עבדים" המשתמשים במילת הבטחון כשהגבירה שלהם מעוניינת בקשר בדסמי-מיני, או בדסמי-זוגי, כנראה שהם עדיין מחפשים את "ספר החוקים" שבו כנראה "אסור" לערבב בין כמה סוגי יחסים בו זמנית, וזה בהחלט נשגב מבינתי. |
|
|
|
מיכל המאלפת(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
14 בפבר׳ 2011
תודה
אגב, קייסי - דעותיי ודעותייך בנושא זהות!
לא דומות, לא מזכירות, אלא ממש זהות! נהניתי לקרוא את תגובתך המאוד ריאלית, ובאופן כללי, נהניתי מאוד מהדיון הזה 
תודה. |
|
|