הקו החם - כללים ודרישות הקהילה

זה לא נכון בנט. לא היתה הסכמה מוחלטת סביב הנקודה הזו. פשוט לא דנו בנקודה הזו. אני אשמח אם תסביר למה לדעתך יש צורך ממשי שיהיה קו חם שמוקדש לקהילה. (אני גם חושב שדיון בשאלה הזו יהיה מועיל לברור השאלה איך קו חם צריך להיראות, במידה שמרבית האנשים אמנם יסכימו שצריך להיות אחד).


אני אסביר מדוע איני סבור שנחוץ קו חם מיוחד לקהילה:

קודם כל חשוב להגיד שכאשר מדברים כאן על קו חם, לא מדברים על קו קהילתי שיתן מענה לכן העניינים של הקהילה באשר הם (דבר שאולי היה יכול להיות נחמד), אלא שמדברים על קו שיתן סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

עכשיו, תקיפה מינית היא בעיה חברתית, ולא בעיה קהילתית. היא אחת כשהיא נעשת לאדם וינילי ולאדם בדס"מי. ולכן, בדיוק כפי שאיננו צריכים פרלמנט בדס"מי, בתי-משפט בדס"מיים ומשטרה בדס"מית, גם איננו צריכים לדעתי קו חם בדס"מי. ויש קו חם ארצי. וטוב שיש אחד. בכל מקום שהטיפול באלימות מינית לוקה, יש לפעול ברמה הכלל חברתית: לבקר את ההפרלמנט, את בתי-המשפט, את המשטרה, ואפילו את הקו החם הארצי (אם צריך).

כנגד הטיעון הזה (שכבר עלה בשרשור הקודם) אנשים טענו שבקוים הארציים אין מספיק רגישות למקרים של תקיפה מינית כאשר הם מתרחשים בקונטקסט בדס"מי. הטענה הזו היא פשוט גול עצמי, ומי שטוען אותה לרוב אומר דברים והיפוכם. הוא אומר:

(1) יש הבדל חד וחלק בין בדס"מ לבין אונס ו/או תקיפה מינית, שצריך להיות נהיר וברור לכל אדם שפוי. והלגיטימציה לעיסוק בבדס"מ מושתת על העניין הזה.
(2) הגורמים המוסמכים להתמודד (בכל הרמות) עם בעיות של תקיפה מינית חוזרים ומבלבלים בין אונס לבין בדס"מ. זה פשוט עסק נורא מורכב ומבלבל, ורק יחידי סגולה שבקהילה באמת מסוגלים לתפוס אותו.

למי שאומר דברים והיפוכם מהסוג הזה לרוב יש אג'נדה ברורה. והיא להפוך מושגים כמו אונס ותקיפה מינית לנזילים, כדי שאנשים יוכלו להתקרבן. ואני כותב כאן שוב למה אני מתכוון בהתקרבנות (כתבתי גם בשרשור הקודם):

מהי התקרבנות? צורה של סאדיזם, שבו אדם מטפח את עצמו כקורבן, כדי שתתעורר בו תחושת הצידוק לפגוע באחר. אדם מתקרבן אינו קורבן, אלא ההפך מקורבן. הוא אדם אלים. אבל מאחר שהאלימות שלו משווקת כמסכנות ומעשה של צדק, לפעמים קשה מאוד לבקר אותה. יחד עם זאת, לזהות את המתקרבן לא קשה בכלל. ראשית, אדם מתקרבן אינו פשוט שרוי בעצב ובכאב, בלי חוכמות, אלא שהכאב והעצב שלו תמיד, אבל תמיד, ממונפים כדי לפגוע במישהו, ומשולבים במעשה של תוקפנות. שנית, בניגוד לקורבן, שתמיד מחפש מוצא ויצאה מן העצב והכאב, המתקרבן מטפח את הרגשות האלו כדי להזין את הסאדיזם שבקרבו.

זה לא נכון לדון בנושא הקו החם באופן מופשט, ובהתעלם מהאנשים שחוזרים ומובילים את המהלך הזה. בפועל, לאנשים שחוזרים ודוחפים את הרעיון של הקו החם יש אג'נדה חברתית מתקרבנת. ומן הסתם, אם הם אמנם ינהלו את הקו החם תהיו לו אג'נדה מתקרבנת. וכמו שכבר כתבתי: אין דבר ולא חצי דבר בין נשיות מתקרבנת לבין פמיניזם. נשיות מתקרבנת אלימה בדיוק כמו שובניזם, ומרעילה את החברה בדיוק כמו שובניזם. זה חולה. זה הרסני. ולדעתי אנחנו ממש ממש לא צריכים את זה.

ואני עדיין לא מבינה
הרי לא מדובר באיזו דרישה חוקית או משהו שבקהילה הזאת חייב להיות דבר כזה או אחר
בא בן אדם ואומר שהוא רוצה לעשות כך וכך
על מה הויכוח?
למי שלא מתאים - שלא יתנדב
שלא ישלח את חבריו באם יזדקקו חס וחלילה
שלא יפנה בעצמו אם יזדקק חס ושלום

על מה הויכוח?

הויכוח הוא לגיטימי ורלוונטי.
אנשים שיגיעו לקו החם יהיו פגועים ולכן "בעמדת נחיתות" רגשית, מה שיהפוך אותם לנוחים ביותר להשפעה.
במצב כזה, גם אם מספרים להם שטויות באופן משכנע ופטרוני מספיק, ובייחוד תחת חסות ממלכתית ומאורגנת של "קו חם קהילתי", אותם נפגעים עשויים לחשוב שלא בצלילות ולקבל על עצמם אמיתות שאינן בהכרח נכונות בשבילם. בעיניי, הדברים שישמעו נפגעים בקו החם עשויים להוות נקודת מפנה משמעותית בחייהם - לטוב או לרע - ולכן לגיטימי ורלוונטי לבדוק מה בדיוק יקרה שם והאם יש מקום לקו חם כזה, שמנוהל על ידי אנשים שאיננו יודעים (לפחות לא אני) מה הכשרתם המקצועית.

לשאלה האם זה בהתנדבות או לא, לעומת זאת, אין שום חשיבות.
אם אחלק סוכריות מלאות בציאניד במרכז הקהילתי, לא אוכל לטעון אחר-כך ש"לא הכרחתי אף אחד לקחת".

[הבהרה: אין לי מושג מה הרקע המקצועי וההכשרתי של הנוגעים בדבר; זה בדיוק מה שאני מנסה להבין. אין לי גם מושג מה והאם יש למישהו אג'נדה חברתית-פוליטית שעלולה לעבור לנפגעים שפונים לקו החם. אבל אני כן מסכים עם רפאל שיש כאן שאלות שחייבות תשובות, גם אם הקו החם הוא התנדבותי, שהרי הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.]

אם רוצים שתהיה התייחסות רצינית לקו החם והוא ייצג בכבוד את הקהילה שלנו.
מהותו והתהוותו חייבות לבוא מקום מקצועי ורציני.
לא יתכן שהשליטה, שאין שום מידע לגבי סמכותה המקצועית, תחליט
שהיא זו שפותחת את הקו מנהלת אותו, מראיינת מועמדים, מעבירה את הקורס ולוקחת מונופל על הכל רק כי בא לה.
מעבר לזאת אין שום התייחסות עניינית לחברים שמעלים ספקות בקשר להתנהלות זו.
בשרשור קודם חברים שהעזו לבקר זכו לקללות וגידופים מימנה.
בשרשור הזה ישנה התעלמות מכוונת מכל תהייה או ביקורת שעולה.
במקום זה חוזרות חבר מרעותיה על המנטרה הקבועה האומרת, במקום לבקר תתנדב בעצמך.

חשוב להדגיש
קו חם זה לא מקום של משחקי אגו או משחקים ילדים.
זה מקום שאמור להיות רציני וחשוב.
לא כל חבר מרגיש שהוא יכול לתרום במקום כזה, כל שכן לא לנהל מערך שכזה.
חבר שלא מציע את עצמו אני מניחה שזה בא מתוך הבנה שאינו מתאים לכך.
הציפיה שמערך כזה ינוהל ע"י אדם עם הכשרה מקצועית.
אם אין אפשרות למצוא אדם מתאים, אולי מוטב לרדת מהרעיון ולחבור לקוי הסיוע שכבר קיימים ויש בהם אנשי מקצוע שיכולים לתת מענה גם לתחום הבדסמי.
אין ספק שישנם חברים שבמהלך התנהלותם הבדסמית הרגישו צורך לפנות לפסיכולוג וכשפתחו בפניו את עשייתם לא זכו ללעג אלא להבנה.
אנשי מקצוע המסייעים לאנשים בדרך כלל פתוחים לקבל כל אדם ודרכו.

אם הקמת הקו החם תלווה במשחקי אגו ובאמירות כגון: אני יזמתי אני זו שאחליט הכל ולא מעניין אותי מה חושבים או מה אומרים, כל מטרתו הברוכה של הקו נדונה לכישלון.