שוטרת*
|
לפני 13 שנים •
11 באוק׳ 2011
MedLife כתב/ה: שוטרת* כתב/ה: ג'מה כתב/ה: כמה רפש ועוד על מי? עבדת בחים שלך 22 שעות, או טיפלת בחולים שהם לא חלק מהמשפחה שלך? מת לך אהוב, משתתפת בצערך. אבל כמו שאת מדברת פה והאיומיםו ש/דאגת לכך שיתנהגו אלכם אחרת ועוד הפעלת קשרים עם חברי כנסת, נותנים לי את התחושה שאת מסוג שבטוח שהכל מגיע לו. מהסוג שאם לא יעשו מה שאת רוצה תצעקי ותעשי בלאגן, כשאתה קורע את התחת בעבור בפרוטות ומנסה לטפל בכל כך הרבה אנשים ויש מי שצועק וזורק שמות של חברי כנסת, זה רק יותר מעצבן. היחס שלך למתמחים מזעזע, ההכללה מחרידה אני באמת מקווה שזה עוד מהספיחים של הכאב ולא יותר ביום שתעשי 22 שעות של עבודה קשה ותדרשי לקבל החלטות של חיים או מוות תוכלי לבוא בטענות. בנתיים שלי נעליך ואם כן עבדתי 22 שעות? אז? איך יש כאן קשר לעובדה שבאה לידי דיון כאן? המתמחה הנידון, יקרע את התחת , כי זה מה שהוא אמור לעשות! כי הוא לא מתקן פנצ'ר בגלגל! כי בן אדם תלוי בו! ואת זה- אני לא אומרת שהמתמחים שכחו, אלא להפך- את זה הם זוכרים, את זה הם מנצלים, ושם הם פוגעים. אם הבן אדם למד שנים, וקורע את התחת בעבודה, וחושב שהוא לא מתוגמל מספיק- אז הפגנות זה לגיטימי, והתפטרויות זה לגיטימי, וחלוקים מזעזעים ומאיימים ומרתיעים כמו "הרופא שמטפל בך לא ישן"- גם לגיטימי. להתייחס לחולה שנתון כולו לחסדיך ותחת ידיך, כאל גוש בשר- זה לא לגיטימי. אין שום זכות, ואם צריך להזכיר לאותו מתמחה את זה, אז זה מה שיקרה. ואיומים...? תגידי, את באופן טבעי תלושה מהמציאות? שאני אדע איך להמשיך לענות לך.. אם יש משהו שצריך להינתן, הוא ינתן. בלי צעקות ובלי בלאגן. ואם לפעמים צריך לכופף למישהו יד, רק כדי להזכיר לו שיש לו יד, אז היד תתכופף, בשקט וביעילות. אז כל הדיון הזה הוא על הניסיון האישי (ואני מדגישה, אישי וסובייקטיבי) הלא טוב שיש לך עם רופאים. לא שיש לי בעיה עם אנשים שאומרים מה דעתם, אבל את חוזרת ומכלילה אלפי מתמחים תחת אותה הכותרת של "מתייחסים לחולים כמו גוש בשר". איך בדיוק אפשר לנהל דיון כשאת חושבת שכל המתמחים מתנהגים כמו חארות כשאומרים לך שיש גם דעות אחרות ויש גם מתמחים אחרים? ולגבי להשיג תוצאות בשקט וביעילות, שלושה חודשים של הפגנות שקטות, דיונים ארוכים ושביתות נקודתיות לא דגדגו את האוצר וכלום לא הושג (וכל הזמן הזה המתמחים עבדו בצורה רציפה), אז כן, קצת רעש והבנה של המערכת שאי אפשר בלי אותם מתמחים, כנראה יעשו עבודה טובה יותר. אבל למה את ממשיכה לומר "התנסות אישית", כשאני שבה חוזרת אומרת ומדגישה שזו התנסות שקרתה בכמה בתי חולים, בכמה מחלקות, בכמה חדרים, עם כמה משמרות? ושוב, אני לא אומרת "כולם", אני אומרת "רובם המוחץ". והסיבה היחידה להסתיגות הזו, היא שאני לא מכירה את 'כולם' 'כל הזמן'. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
11 באוק׳ 2011
יש בעיה ביחס של רופאים לחולים. וזה בטח לא רק המתמחים ולא רק בבתי חולים.
רופאים שחוקים, עייפים, קצת משועממים ובעיקר, רואים את החולים שלהם ברזולוציה גבוהה מדי - חלקים של בן אדם שלא בסדר וצריך לתקן - ולא את הבן אדם עצמו. אבל אני לחלוטין חושבת שהמערכת אשמה. המערכת חונקת, מכופפת, משעבדת והמים הרעים האלה מחלחלים למטה - עד אלינו. אין לי ספק קל, קל בקלים, שכשהתנאים יהיו טובים יותר, היחס יהיה טוב יותר. הגיע הזמן לאוורר את המערכת הרפואית. לפתוח חלונות בבית חולים. אני גם שמחה שהם מתפטרים. בצדק רב הם מתפטרים. |
|
|
NotHereNow
|
לפני 13 שנים •
11 באוק׳ 2011
אני אומרת אישית כי עם כל הכבוד, לא פגשת את כל המתמחים, גם לא חצי מהם, לא משנה כמה את חושבת שכן (כמו שאת אומרת שהסתובבת במספיק מחלקות וראית מספיק דברים, אני יכולה להגיד בדיוק את אותו הדבר, איך את שונה ממני?) ואלה שכן פגשת כנראה לא עשו עליך רושם טוב, אולי כי היו להם עוד 50 חולים להתמודד איתם כי הם שלושה מתמחים שעושים 12 תורנויות בחודש על מחלקה ענקית, והם קרסו תחת העומס (ניסית פעם לקחת דם מעשרה חולים בשבע בבוקר אחרי תורנות, תוך כדי להכין מצגת למנהל המחלקה על הנושא מחקר שלך ולכתוב שני מכתבי שחרור והוראות לתרופות לארבעה חדרים שונים? לא משנה כמה המתמחה נשמה טובה והגיע לעבודה מתוך אידיאולוגיה של לתת לציבור, הוא ירגיש ויראה כאילו מעכו אותו עם מכבש כבישים) אולי הם באמת היום מתמחים גרועים עם תסביך אלוהים.
כך או כך, את אומרת שרובם המוחץ הם לא אנושיים. אני אומרת שרובם המוחץ דווקא אנשים משכמם ומעלה ומגיע להם יותר. זה לא בדיוק דיון על משהו אובייקטיבי. |
|
|
|
NotHereNow
|
לפני 13 שנים •
11 באוק׳ 2011
פרלין כתב/ה: יש בעיה ביחס של רופאים לחולים. וזה בטח לא רק המתמחים ולא רק בבתי חולים.
רופאים שחוקים, עייפים, קצת משועממים ובעיקר, רואים את החולים שלהם ברזולוציה גבוהה מדי - חלקים של בן אדם שלא בסדר וצריך לתקן - ולא את הבן אדם עצמו. אבל אני לחלוטין חושבת שהמערכת אשמה. המערכת חונקת, מכופפת, משעבדת והמים הרעים האלה מחלחלים למטה - עד אלינו. אין לי ספק קל, קל בקלים, שכשהתנאים יהיו טובים יותר, היחס יהיה טוב יותר. הגיע הזמן לאוורר את המערכת הרפואית. לפתוח חלונות בבית חולים. אני גם שמחה שהם מתפטרים. בצדק רב הם מתפטרים. הוצאת לי את המילים מהפה. |
|
|
|
שוטרת*
|
לפני 13 שנים •
11 באוק׳ 2011
פרלין כתב/ה: יש בעיה ביחס של רופאים לחולים. וזה בטח לא רק המתמחים ולא רק בבתי חולים.
רופאים שחוקים, עייפים, קצת משועממים ובעיקר, רואים את החולים שלהם ברזולוציה גבוהה מדי - חלקים של בן אדם שלא בסדר וצריך לתקן - ולא את הבן אדם עצמו. אבל אני לחלוטין חושבת שהמערכת אשמה. המערכת חונקת, מכופפת, משעבדת והמים הרעים האלה מחלחלים למטה - עד אלינו. אין לי ספק קל, קל בקלים, שכשהתנאים יהיו טובים יותר, היחס יהיה טוב יותר. הגיע הזמן לאוורר את המערכת הרפואית. לפתוח חלונות בבית חולים. אני גם שמחה שהם מתפטרים. בצדק רב הם מתפטרים. לא נותר לי אלא להצטרף לחזון הוורוד הזה. אף שאיני מאמינה שזה יקרה, ואני חושבת שתחושת הכל יכול חילחלה מאוד עמוק, אבל אני מקווה שאני טועה. |
|
|
מד ו י ק
|
לפני 13 שנים •
11 באוק׳ 2011
Re: הם מתפטרים? באמת? הגיע הזמן! שוטרת* כתב/ה: אני יושבת ורואה את הפנים שלו, הפנים הספק אדישות ספק מתנשאות שלו, ונזכרת איך הוא, "המתמחה",מסביר לי, שאני אמורה להשלים עם מוות של היקר לי מכל ולכן הוא לא טורח להוריד לו חום. אני רואה את הפנים של ה"מתמחה" החצופה שצרחה שם על אישה שיכולה להיות סבתא שלה , שתעוף לחדר, כי היא העזה להתלונן שיש רעש בחדר והיא לא נרדמת. אני מסתכלת על הפרצופים של כולם ונזכרת בחוסר האכפתיות, בחוסר האנושיות, בחוסר הידע המקצועי, בעובדה שאני מחקירה קטנה באינטרנט, הכרתי דברים שהם לא שמעו על קיומם (מזל שיש פורפסור שם שיכול לאשר ואז הם יוכלו להגיד תוך "ידיעה ברורה", ש'זה לא יעזור'). אני מאמינה שכמוני, כל מי שיצא לו "לבלות" בבתי חולים, וודאי מבין על מה אני מדברת. אנשים שמתבלבלים וחושבים עצמם לאלוהים, ומעיזים לבקש העלאה. התפטרות מבורכת. הגיע הזמן לרענון המערכת. הערה קטנה שאינה מצדיקה את המעשים שציינת. אחת הבעיות ברפואה היום, זה שעות העבודה הלא נגמרות של מתמחים וגם רופאים. חוסר שינה ולחץ מתמשך יכולים להוציא מאנשים את הרע שבהם. ובקלות גם חוסר סבלנות, אפטיות, חוסר כבוד ואנושיות. אני חושב שעוד לפני עניין המשכורות. חייבים למנוע נורמות של פעילות רפואית תחת עייפות כרונית. זה מסוכן לכולם. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 13 שנים •
11 באוק׳ 2011
Re: הם מתפטרים? באמת? הגיע הזמן! אונס בהזמנה כתב/ה: הערה קטנה שאינה מצדיקה את המעשים שציינת. אחת הבעיות ברפואה היום, זה שעות העבודה הלא נגמרות של מתמחים וגם רופאים. חוסר שינה ולחץ מתמשך יכולים להוציא מאנשים את הרע שבהם. ובקלות גם חוסר סבלנות, אפטיות, חוסר כבוד ואנושיות. אני חושב שעוד לפני עניין המשכורות. חייבים למנוע נורמות של פעילות רפואית תחת עייפות כרונית. זה מסוכן לכולם. נכון מאוד. ואם על זה היה המאבק, הייתי תומך בו במאה אחוז. אבל הוא לא על זה, או לכל היותר - זה החלק הזניח שלו. המתמחים רוצים כסף, ובלי קשר לשאלה אם הוא מגיע להם או לא, ובלי להיכנס גם לשאלה מה זה בכלל "מגיע" בשוק שבו כל אדם אמור לקבל כמה שמישהו חושב ששווה לתת לו - כנראה שאם הכסף שמופנה לרפואה ילך למשכורות גבוהות יותר לתקנים הקיימים, זה יבוא על חשבון תקנים נוספים ושיפור המערכת. מקומם אותי לשמוע מתמחים שמציגים את המאבק שלהם, שבשל אופי עבודתם ותלות המערכת בהם יכול לעלות בחיי אדם ולא רק בכמה ירקות רקובים בקונטיינר או בנוסעים שמפסידים חופשה, כמאבק למען הרפואה בישראל. זו אחיזת עיניים. חושבים שמגיע לכם יותר כסף ומוכנים להביא לקריסת בתי החולים, על כל המשמעויות הנלוות לכך, לשם השגתו? אחלה. אולי באמת מגיע לכם ואולי אין דרך אחרת, אבל תהיו כנים עם הציבור. גם לי יצא להתחכך קצת בבתי חולים לאחרונה, והדברים ששוטרת מתארת הם לא החוויה האישית שלה בלבד - הם גם החוויה שלי, ושל פחות או יותר כל מי שתיארתי לו את חוויותיי, ומיד וללא קושי מצא חוויות בתי חולים מסמרות שיער משלו לשם איזון. מילא היחס, אבל על רשלנות פושעת שמסכנת חיי אדם אי אפשר לסלוח. אז ברור שלא כולם כאלה, ואין ספק שתנאי העבודה לא סבירים ולא ראויים וחובה לשנותם, אבל הסיכוי שהמאבק הנוכחי ישיג משהו מלבד תוספת שכר נראה לי אפסי. סביר שנמשיך לראות מתמחים מותשים וחסרי סבלנות, שאולי לזמן קצר יחושו מעט יותר סיפוק בסוף החודש. |
|
|
| Natural killer |
לפני 13 שנים •
11 באוק׳ 2011
לשם ההגינות אני אציין שאני כותבת תחת ניק של מישהו אחר, כי לא בא לי לכתוב תחת הניק שלי מטעמי פרטיות אז סליחה מראש.
אני רופאה, אני שנה שלישית להתמחות שלי באחד הבתי חולים המרכזיים בארץ וההתמחות שלי היא בכירורגיה כללית. כשהייתי בת 16 התנדבתי במד"א וחוץ מזה שהייתי היפוכונדרית לא קטנה, החיבה שלי לעולם הרפואה רק הלך וגבר. אז עשיתי את הדבר היחיד בחיים שלי שידעתי הכי טוב לעשות, שילוב של מגע אנושי עם אפשרות לעזור ולהציל חיים. רפואה הולכים ללמוד רק כי משוגעים למקצוע, אין שום סיבה אחרת לכך, מאוחר יותר אחרי שמסיימים ללמוד ומתקבלים לסטאז' חלקנו כבר מתחתנים, מי שלא היה לו מזל לחלוק את חייו עם בן או בת זוג, משתדל לעשות לעצמו חיים מעבר לשעות העבודה המופרכות. לחלק גדול מהסטודנטים שלמדו איתי היו הורים שעזרו להם לשלם את הוצאות האוניברסיטה, לי למשל, לא היו. ההורים שלי שניהם פועלים פשוטים מרמלה שתמיד הרוויחו פחות מדי אבל בחיים לא התלוננו. כי זאת היתה גאווה בשבילם שהבת שלהם לומדת רפואה ואבא שלי אמר לי שלא חשוב מאיפה, הוא ימצא דרך להביא לי את הכסף ללימודים העיקר שאלמד. אני לא באתי מרמת חיים גבוהה, אין לי מושג איך בכלל חיים ברמת חיים גבוהה. גם היום כשמנסים להסביר לי שהמשכורת שלי שעומדת על פחות מ -9000 שח אחרי 319 שעות עבודה בחודש היא נמוכה - אני חושבת שיש לי משכורת של מלכה. פשוט כי הגעתי מבית ששני ההורים שלי ביחד לא הוויחו את זה. מעבר לויכוח על הכסף, על התשתית הקלוקלת ועל התקנים המצומצמים, יש את עניין היחס האנושי ושוטרת צודקת במאה אחוז. אבל בואו תנסו להסתכל על זה מהצד שלי: אני מגיעה לעבודה לפני שבע בבוקר כדי לקבל מחלקה ולעבור עליה, להספיק להתכונן ולהכנס לישיבת בוקר. מאוחר יותר יש סבב, יש ניתוחים אלקטיביים אז צריך להכין את החולים, לנתח אותם, לחזור למחלקה לבדוק שהכל בסדר, לתת הוראות לתרופות, בין לבין יש תאונת דרכים בדרך עם מולטי טראומה והשעה כבר צהריים ועדיין לא עשיתי פיפי, לא אכלתי, לא שתיתי ולא כלום. אם מישהו היה שואל אותי ברגע כזה משו סביר להניח שהיחס שהייתי נותנת לו הוא לא מאוד אנושי. בשעה שלוש צריך לרדת לתורנות במיון ושם תמיד יש קטסטרופה, ניתוחים לא צפויים והמון המון אנשים שרוצים שיטפלו בהם ובצדק. אני עצמי חטפתי סטירה מאמא של חולה כי היא שמעה אותי מזמינה מתאמת השתלות. לא עשיתי עם זה כלום כי הבן שלה מת ואולי גם אני הייתי מגיבה כמוה אם חלילה הייתי במקומה. במשמרת שלי במיון אנחנו שני מתמחים שאחד יכול לעלות לחדר ניתוח אם יש צורך בכל והשני נשאר במיון. לרוב אחד מאיתנו בחדר ניתוח, אז ככה שאת מקבלת מתמחה אחד על מיון כירורגי שלם , שיש בו אגף מתהלכים ואגף שוכבים ועוד כאלה שעברו טריאג' שהגיעו עצמאית ומחכים בחוץ. אם נתקעתי עם חולה קשה, אז עיכבתי את המיון ואני צריכה לקרוא למתמחה מהמחלקה שלא תמיד יכול לרדת למיון ואז אין לי ברירה אלא להיות עם החולה הקשה ולהתפלל בעיקר. וככה חולפות השעות עד הבוקר ואז שוב צריך לקחת דמים, להציג מחלקה וללכצת הביתה, ללמוד לשלב א' , ללכת ללימודי המשך לחזור הביתה ולגלות שהדגים שלך מתו ואז הבוקר בא וצריך שוב ללכת לעבודה. אז שוטרת יקרה, אני באמת חושבת שאת צודקת, היחס הוא לפעמים מזעזע. לא כולנו לוקים במגאלומניה, רובנו אנשים צנועים שחיים את אהבת המקצוע וכואבים אתו גם. המאבק הוא לא רק על כסף, המאבק הוא על האפשרות להתקיים בתוך המקצוע הזה ברווחה ואני חושבת שאחרי שאתה משקיע את החיים שלך בזה, זו בקשה הגיונית לבקש. אבל שוטרת, באמת, אם את חושבת שאחרי כל מה שתיארתי לך כאן את חושבת שאת תוכלי לעשות לעשות יותר טובה בעניין היחס האנושי - אז מקומך איתנו! בואי ללמוד רפואה. |
|
|
|
שוטרת*
|
לפני 13 שנים •
11 באוק׳ 2011
אני חושבת שעבודתכם קשה
אני חושבת שהיא מצריכה המון תעצומות נפש אני חושבת שעבודתכם יכולה וצריכה להיות שליחות ואני חושבת שאתם מוציאים את הנשמה מהמקצוע. אני חושבת שרוב המתמחים/רופאים, שכחו שהיו פעם "ילדה בת 16 שהתאהבה במקצוע בגלל השילוב של מגע אנושי עם אפשרות לעזור ולהציל חיים", ואני חושבת שאחרי שאתם עושים עוול לעצמכם ע"י השיכחה הזו, אתם עושים עוול לאלו שמפקידים עצמם בידיכם. אני חושבת שצריך לתגמל נכון אני חושבת שצריך להוסיף כוח אדם אני חושבת בעיקר, שכל הטענות והמירמור מופנים לקהל הלא נכון, רק בגלל שזה קל. רק בגלל שאותו קהל זקוק לכם. ומה שמפריע לי בעיקר, זה שאני חושבת שגם כאשר תתוגמלו, וגם כאשר תקבלו כל מה שתדרשו, היחס המחפיר הזה שרובכם למדתם לתת, כבר מושרש. וכלום לא ישנה את זה. וזה חבל, וזה מעציב, וזה מכעיס. |
|
|
| Natural killer |
לפני 13 שנים •
11 באוק׳ 2011
תראי, אני לא יודעת איזה יחס קיבלת, מאילו רופאים ובאילו בתי חולים. סביר להניח שקיבלת יחס רע, אני מסכימה איתך, אני עמדתי בשני הצדדים גם כמטפלת וגם כמטופלת וגם אני, לעתים, קיבלתי יחס גרוע. אנחנו לא שוכחים לרגע מה הביא אותנו למקצוע, אבל לצערי אני לפעמים שוכחת מה משאיר אותי במקצוע.
נכון, אין לי סבלנות, אני עייפה, כואבות לי נורא הרגליים, אני כמעט לא מבלה, יש לי מגרנות חצי מהחודש ובחצי השני אני מתפללת שלא תחזור לי המגרנה.. מה אני אגיד לך, את צודקת. אבל אל תשכחי שלא קל לגדל רופא טוב, לא קל לבנות מערכת בריאות יציבה עם כוח אדם מיומן ובעל ידע. לוקח שנים לטפח רופא ולהביא אותו למצב שיגדל במחלקה ויחליף את הבוס שלו בבוא העת. ושלא תטעי, השאיפה שלנו היא להשאר בבית חולים ולהפוך את זה למקום העבודה היחיד שלנו וזו צריכה להיות גם השאיפה של המדינה. ביום שסטודנט מצטיין לרפואה מחליט לנטוש ולעשות הסבה, זה יום עצוב שלא יהיה לך שמץ של ספק. ולשלוח אותנו לעבוד במלצרות, זה נמוך ומעוך ומקומם למדי. אני שלמדתי רפואה בארץ, שנמצאת באחת ההתמחויות היותר נחשקות, יכולה לעשות כל מה שיעלה על רוחי בכל חברה פרטית אחרת ולהרוויח כפול. אנחנו אנשים עם המון מוטיבציה שהמערת שמה לנו רגליים, שסופרים לנו את בדיקות ה CT והידיים שלנו כבולות, כשגבר בן 45 אחרי אוטם שריר הלב לא מקבל מקום בטיפול נמרץ לב כי אין מקום ושולחים אותו למח' פנימית יחד עם 50 חולים - זה מצב של מדינת עולם שלישי. אנחנו יכולים להעניק לחולה כזה יחס טוב, אנחנו יכולים לעשות רפואה יותר טובה אם רק היה לנו איך. ויש למדינה הזו כסף, אנשים שעובדים במדינה הזו מקבלים את הכסף הזה והם אלו שמסכנים את החיים שלכם. |
|
|