פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
15 בנוב׳ 2011
FOR GOOD כתב/ה: Mary Jane כתב/ה: דיגי כתב/ה: ....
הסיפור הזה מראה בסיס מאוד כואב שיצא לי להתקל בו לא מעט . הרצון הזה לתת לה את כל העולם כול עוד היא החזקה. כל עוד היא העמוד בקשר. אבל כשהיא נשברה, נשברה באמת. התמוטטה באמת והייתה צריכה אותו בפעם הראשונה באמת. הוא הוכיח שהוא לא שם, הוא קם והלך החליט שהיא לא בסדר. כשבפעם הראשונה היא בקשה ממנו משהו שקשה לו הוא לא רצה. ובשבילי זה היה עצוב מצד שני לצערי זה גם מה שהפך את הסיפור הזה לקצת יותר אמיתי בשבילי. הרבה יותר מציאותי יפה כתבת. מעורר מחשבה. אולי כדאי לזכור שנקודת המוצא האנושית היא אנוכיות ושאהבה/הקרבה תמיד תלויות בדבר, על אף שמענג לשכנע את עצמנו אחרת. הבעייה שלי עם הסיפור, היא שאין בו רבדים, אין בו מורכבות (ואין בו עוד הרבה דברים ) אבל באמת, בהמשך למה שדיגי כתבה מתוך הנחה שהוא נאמן למציאות אז אכן כאשר שתי פנטזיות אגוצנטריות לגמרי ( כלומר מרוכזות בעצמן ) י- ודי שטוחות - פוגשות אחת השנייה, הסיפור הוא כרוניקה של טרגדיה ידועה מראש...הלוגיקה של הכשלון מונחת כבר בתחילתו של הסיפור לא יכול להיות לזה סוף אחר ולכן זה גם כל כך צפוי אני חושבת שיש בו משהו מאוד מיתי. במובן של דמויות עזות שלא יכולות להשתחרר מהגורל שלהן. ובעיני בכך כוחו. לא חיפשתי רבדים, ראיתי את הקווים הגסים של הסיפור וזה מה שמצא חן בעיני. אני חושבת שגם לזה היא התכוונה. ואני חושבת שלדבר רק על "רהוט" זה עוול. זה לא רק רהוט. לכתוב רהוט זו לא חכמה גדולה. זה... עז. אין לי מילה טובה יותר. וזה שואב. אני נכנסתי לתוך המימד הדחוק הזה של שניהם והייתי פשוט מרותקת. מה שכן, אני מסכימה עם דיגי. יצא פחדן בסופו של דבר. |
|
|
digi's foxy
|
לפני 13 שנים •
15 בנוב׳ 2011
חשוב לי להדגיש משהו.
אני לא אומרת שהבחור לא בסדר או כן בסדר. אלה אני באה להדגיש נקודה שעלתה לי מתוך הסיפור, נקודה שבעצם הפכה את הסיפור להרבה יותר אמיתי בעיני. גם כאשר היא איבדה כביכול את האשתונות והכתה אותו עד זוב דם היא עדין הייתה בשליטה עצמית מספקת להקפיד לא להשאיר סימנים במקומות שאי אפשר להסתיר. אך כאשר ביקשה ממנו להכאיב לה (הוא לא חייב לשלוט או להיות דומיננטי כדי להכאיב לה, היא עדין יכולה להישאר בשליטה ולקבל כאב שעושה לה טוב - מניסיון) הוא לא רק החליט שאינו רוצה להיות שם עבורה כשהתמוטטה באמת- לא מסוגל אפילו לתת את החיבוק שהייתה כל כך צריכה. הוא גם החליט לשפוט אותה ולקבוע לה עובדה שהיא לא בסדר. שמשהו בה לא בסדר והיא צריכה עזרה. אך כל עוד היא הייתה החזקה והוא זה שעשה דברים מוזרים בעיני החברה זה לא הפריע לו. כשהיא שינתה את הדמות שלה משולטת אלוהית, לבת אדם פשוטה. הוא איבד כל עינין בה . לכן בעיני כאשר זה המצב (משהו מאוד מוכר לי אישית ממערכות שליטה נוטות צד כלומר שולט נשלטת שולטת נשלט לכל צד יש הגדרה קבועה.) שבהן הצד הדומיננטי מצטייר כאלוהי ולא אנושי לצד הנשלט הסיכוי למערכת יחסים שורדת הוא אפסי. לא בלי סיבה מערכות יחסים בדסמיות נוטת להיות בעלות עורך חיים מאוד קבוע . כי לוקח זמן עד שפתאום מופיעה האנושיות של הצד השולט. ואז הפנטזיה נגמרת והקשר מתפוצץ. בעיני בסיפור זה מוצג יפיפה אמיתי וזה הופך את הסיפור לכל כך אמיתי ראלסטי אפילו. אבל אני כן רואה פה רבדים, בעיני הרובד הראשוני של הקשר היה הצרכים הפרקטיים שלה הרובד הבה היה צרכים מיניים של שני הצדיים. כשהם הגיעו לרובד השלישי של מערכות יחסים הצרכים הרגשיים הוא לא היה מסוגל לעמוד בהם. כן זה הוצג בצורה מאוד ברוטלית של הצורך שלה בהרס עצמי. אבל כמו כל סיפור אני רואה בזה כהגזמה , ומה עם היא רק הייתה רוצה לבכות מולו. האם עם זה הוא היה מתמודד? |
|
|
FOR GOOD
|
לפני 13 שנים •
15 בנוב׳ 2011
דיגי כתב/ה: חשוב לי להדגיש משהו.
אני לא אומרת שהבחור לא בסדר או כן בסדר. אלה אני באה להדגיש נקודה שעלתה לי מתוך הסיפור, נקודה שבעצם הפכה את הסיפור להרבה יותר אמיתי בעיני. גם כאשר היא איבדה כביכול את האשתונות והכתה אותו עד זוב דם היא עדין הייתה בשליטה עצמית מספקת להקפיד לא להשאיר סימנים במקומות שאי אפשר להסתיר. אך כאשר ביקשה ממנו להכאיב לה (הוא לא חייב לשלוט או להיות דומיננטי כדי להכאיב לה, היא עדין יכולה להישאר בשליטה ולקבל כאב שעושה לה טוב - מניסיון) הוא לא רק החליט שאינו רוצה להיות שם עבורה כשהתמוטטה באמת- לא מסוגל אפילו לתת את החיבוק שהייתה כל כך צריכה. הוא גם החליט לשפוט אותה ולקבוע לה עובדה שהיא לא בסדר. שמשהו בה לא בסדר והיא צריכה עזרה. אך כל עוד היא הייתה החזקה והוא זה שעשה דברים מוזרים בעיני החברה זה לא הפריע לו. כשהיא שינתה את הדמות שלה משולטת אלוהית, לבת אדם פשוטה. הוא איבד כל עינין בה . לכן בעיני כאשר זה המצב (משהו מאוד מוכר לי אישית ממערכות שליטה נוטות צד כלומר שולט נשלטת שולטת נשלט לכל צד יש הגדרה קבועה.) שבהן הצד הדומיננטי מצטייר כאלוהי ולא אנושי לצד הנשלט הסיכוי למערכת יחסים שורדת הוא אפסי. לא בלי סיבה מערכות יחסים בדסמיות נוטת להיות בעלות עורך חיים מאוד קבוע . כי לוקח זמן עד שפתאום מופיעה האנושיות של הצד השולט. ואז הפנטזיה נגמרת והקשר מתפוצץ. בעיני בסיפור זה מוצג יפיפה אמיתי וזה הופך את הסיפור לכל כך אמיתי ראלסטי אפילו. אבל אני כן רואה פה רבדים, בעיני הרובד הראשוני של הקשר היה הצרכים הפרקטיים שלה הרובד הבה היה צרכים מיניים של שני הצדיים. כשהם הגיעו לרובד השלישי של מערכות יחסים הצרכים הרגשיים הוא לא היה מסוגל לעמוד בהם. כן זה הוצג בצורה מאוד ברוטלית של הצורך שלה בהרס עצמי. אבל כמו כל סיפור אני רואה בזה כהגזמה , ומה עם היא רק הייתה רוצה לבכות מולו. האם עם זה הוא היה מתמודד? דיגי, מה שהתכוונתי לומר, הוא שהנסיון לימד אותי, במיוחד בקשר שבו אני שולט, לחשוף מאד מהר , כבר בתחילת היחסים, גם את הצד הפגיע, והאנושי שלי, בדיוק מהסיבות שציינת לא לשחק אותה "שולט-מהאגדות", או לשחק אתה "קול" יותר מדי, בעיקר כדי לדעת כמה שיותר מהר "עם מי יש לי עסק " - כלומר, לא לרדד את המפגש האנושי רק לרמה של הפנטזיה כי אז - אז זה תמיד יגמר ככה בדיוק ואגב, מכיון שהשוו את הסיפור ל"איש יושב" של חנוך לוין, אז אני יודע שהמון נשים פחות נהנות מחנוך לוין, אבל הבדל אחד חשוב, הוא שכאשר חנוך לוין כותב את הפנטזיות הללו, הוא כבר יודע הכל על הכשלון הבלתי נמנע של הנסיון לחיות אותם ככה , יודע גם יודע ... ואז הסיפורים שלו מקבלים ממד אחר לגמרי של עומק, ושל צחוק... |
|
|
Mary Jane
|
לפני 13 שנים •
15 בנוב׳ 2011
בנוגע לסיפור עצמו (תודה נולי: ) -
מאחר והכותבת, סביר להניח, אינה קוראת כאן, אפשר לכתוב ביקורת באופן גלוי וחופשי. נתחיל בכך שקשה מאוד לכתוב סיפורים טובים באמת. צריך להיות כמעט מחונן כדי להצליח בכך, לדעתי. עגנון או תומאס מאן.. בכל אופן, השפה נאה. הדימויים מרשימים, ובמינון נכון. שליטה טובה באוצר המילים שהעברית מציעה (הבחורה הזו קוראת הרבה!). יכולת לגולל סיטואציה. דמויות אמינות. רהיטות. כל אלו אינם דבר של מה בכך. באשר לחסרונות, מסכימה עם FOR GOOD. העריכה של הסיפור לא מוצלחת. הטקסט ארוך מדי, וקשה לשמור על עניין לאורך זמן. לא כי לא מורגלים בקריאה, אלא כי יש דברים שהצמצום יפה להם. בהמשך, העלילה דלה יחסית, מה שאינו רע בפני עצמו, אבל גם כשמחפים על כך צריך להיזהר שלא לפרוט כל רגש וכל מעשה שביומיום למרכיביו הקטנים. כלומר, דרוש איפוק וריסון ולא הכל צריך להיאמר מפורשות. חשוב לתת לקוראים, נראה לי, מקום להרהר ולפענח. לבסוף, איני אוהבת תיאור אקטים פיזיים בוטים, שמתחילים בז' ומסיימים השד יודע היכן. זה מנחית את הטקסט. הכישרון של הכותבת מתבטא דווקא בשימוש שהיא עושה במילים ובדימויים, לדעתי. הפסקה האחרונה הייתה יפה כל כך, יופי מסנוור. רוצה להביאה לטובת מי שלא קרא, וגם כי בהחלט מגיע לה: "....אני חופשיה, חופשיה להימוג בתהום, הלא גלעד אחראי להכל, גלעד יאחד את אנגליה וסקוטלנד, גלעד ייתן לדארטאניאן תעודת סגן בחיל המוסקטרים, דארטאניאן יפול על ברכיו לפני גלעד וינשק את ידו ויאמר לו, "הוד מעלתך, חיי שלך הם, עשה בהם מעתה כרצונך", יפול על ברכיו לפני גלעד, יפול - על - ברכיו – ואני נפלתי, נפלתי, נפלתי". |
|
|
|
digi's foxy
|
לפני 13 שנים •
15 בנוב׳ 2011
אני חושבת שאנשים מבלבלים פה מעט בין החלקים של הסיפור שאני מנתחת,
לבין חלקים אחרים שאנשים אחרים מנתחים. אינני מנתכת את יכולות הכתיבה של הסיפור, הוא כתוב נהדר אך לא מצוין. מסכימה בכך עם רבים פה וזו שהגיבה לפני Mary Jane נתנה ניתוח של איכות הכתיבה שאני מאוד מסכימה איתה. אישית אני ניתכתי את התוכן , את מה שעולה מהכתב, את בין השורות של הסיפור. כך שאני גם מסכימה בהחלט עם FOR GOOD . הנסיון שלי מלמד אותי לא בשונה משלו, שמאוד חשוב אם רוצים קשר שלא יגמר תוך 3 חודשים. קשר לא יתבסס על פנטזיה בלבד, להראות מהר מאוד אנושיות, את היכולת לטעות . את הצדדים החלשים, ולו רק כדי לשמור על איזון 
|
|
|
חֵפֶץ
|
לפני 13 שנים •
15 בנוב׳ 2011
כתוב היטב, אבל השילוב של קלישאות ודימויים קיטשיים בחלקם עם אורך הסיפור הופך אותו ללא מאד מהנה לקריאה. במילים אחרות, אני מבין את רצון הכותבת לגולל את העלילה בקצב שלה, אבל לשם כך נחוץ יותר "בשר". הקורא לא רוצה להרגיש שמוליכים אותו כצאן לטבח במורד העלילה שהוא כבר מכיר כל-כך טוב (אפרופו דימויים קיטשיים
 )
למעשה הביקורת של MJ קולעת בול בכמעט כל הנקודות גם לדעתי, אולי פרט לכך שאינני מאמין שהיה ראוי לבקר את היצירה פחות, אילו הכותבת הייתה קוראת פה. נהפוך הוא, עצם הדיון שמתפתח כאן ההוא בבחינת מחמאה לכותבת. והערה אחרונה לסיום, הקטעים הטכניים הקשורים לתכנות ולקוד אינם אמינים במיוחד. אני לא בטוח מה הפתרון לזה, למי שרוצה לכתוב על תחומים שהוא אינו בקי בהם -- ואולי אין מנוס ממחקר מסוים. |
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 13 שנים •
15 בנוב׳ 2011
לדעתי הסיפור טוב. הוא רהוט. הוא אולי הסיפור פמדום הכי מקצועי ושלם שקראתי בבלוגוספרה (לא מדבר מחוץ לבלוגוספרה).
2003, זאת הייתה שנה יפה. חוויות כואבות, זה היה פורום טוב. לא קראתי את הסיפור בזמנו, חבל, אז בטח הייתי נהנה יותר. כשקראתי אותו כעת, חשבתי על כמה דברים. חשבתי על ילדה שמשחקת בבובות שלה. יש לה שולחן קטן עם כלי תה קטנים. היא עורכת מסיבת תה. על כסא קטן היא מושיבה את הבובה המלכה, נקרא לה ברבי או ראש כרוב, או אלוהים יודע במה ילדות משחקות. ויש שם בובה של גבר, אולי קן, שהוא ערום לגמרי, וחסר איבר מין, או אולי בובה פרוותית של ארנב חמוד עם עיניי פלסטיק כחולות. ודמיינתי את הילדה משחקת בבובות, והיא מצייצת בקול של הבובה המלכה, "ועכשיו תגיש לי את התה," וביד השנייה היא מחזיקה את הבובה הזכרית, הקן או הארנב, וברוב טקסיות הוא מוזג תה דמיוני לבובה המלכה. "ועכשיו תישאר על הברכיים." ואז מגיעה אותה ילדה, רק שכעת היא נערה מתבגרת, היא כמו האחות היותר בוגרת של הילדה הקטנה, וכעת היא לבושה בג'ינס שגזור מעל הירך ומעל הישבן. והיא מתיישבת על המיטה בחדר, מסתכלת על הילדה הקטנה ואומרת לה, "שוב את משחקת בבובות?" ואז היא יושבת ומקשקשת עם חברה שלה בטלפון, ואומרת לה, "אני כל כך רוצה זין גדול בפה שלי, אני רוצה למצוץ זין עבה, אני רוצה שהשערות של הערווה שלו יתקעו לי בין השיניים." חשבתי על הכותבת של הסיפור ב 2003. זאת באמת הייתה שנה יפה. הפמדום בארץ היה מאוד תמים. לדעתי לכותבת לא היה "באמת" מושג על האופי האמיתי של מזוכיסטים. היא מספרת בהתחלה שהיא פסלה כמה שרצו רק הצלפות, אבל היא לא מבינה באמת. היא עדיין מרשה לעצמה להיות הילדה הקטנה במסיבת התה הדמיונית. אני משוכנע שהיום, 9 שנים מאוחר יותר, היא כבר יודעת שאין ארנבי קן כאלה. כולנו חארות. |
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 13 שנים •
15 בנוב׳ 2011
אה, ואז חשבתי שאולי היא התחתנה. ובעלה ישב מול המחשב ויאונן מול סרטי פורנו, מי יודע אולי אפילו מול סרטי פמדום. והיא תגיד לו "משה, מה עם הכלים?" והוא ירטון משהו כמו, "ארחץ אותם אחרי זה, אל תפריעי לי." ואחרי זה הוא באמת ירחץ אותם, רק שהוא יקטר כל הזמן תוך כדי.
|
|
|
שוטרת*
|
לפני 13 שנים •
15 בנוב׳ 2011
צ'ארנוחה כתב/ה: אה, ואז חשבתי שאולי היא התחתנה. ובעלה ישב מול המחשב ויאונן מול סרטי פורנו, מי יודע אולי אפילו מול סרטי פמדום. והיא תגיד לו "משה, מה עם הכלים?" והוא ירטון משהו כמו, "ארחץ אותם אחרי זה, אל תפריעי לי." ואחרי זה הוא באמת ירחץ אותם, רק שהוא יקטר כל הזמן תוך כדי.
אוי, שזה עצוב מה שכתבת. |
|
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 13 שנים •
15 בנוב׳ 2011
ואם זה לא ברור, כולי קנאה בכותבת הסיפור.
|
|
|