the rain song
|
לפני 11 שנים •
14 במאי 2013
לא הבנתי מה הדילמה שלך :/
|
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
14 במאי 2013
הזכרון הראשון שיש לי הוא בתחילת גלאי העשרה יושבת עם סבתא שלי בסלון שלה ורואות איזה סרט בשחור לבן
ואז לקראת סוף הסרט יש את הסצינה שאני לא אשכח כל חיי מהבקתה יוצאת אישה לבנה , מתיישבת אמריקאית ומסתכלת לאופק מגיעים אליה שני רוכבים כשמאחריהם כפות אינדיאני, כשהם מגיעים אליה הם זורקים את האינדיאני הכפות , שכניראה גנב לה את הסוס והוא מנשק את רגליה שתחוס על חייו היא בעוטת בו ויורקת עליו ואני ליד סבתא שלי חוטפת זרם של התרגשות לאורך הגב ויודעת שמשהו אצלי לא בסדר. לאורך שנים היו לי רגשות אשמה, איך ילדה "טובה" כמוני, מדריכה בתנועה, באה מבית עם ערכים מתרגשת מזה, מה דפוק אצלי? זה לא שבאמת תמכתי במה שהתרגשתי ממנו, אבל רגשות האשמה האילו התאימו לגילאי העשרה למזלי בכל חיי לא התעללתי לשם סיפוק מיני באף אחד שלא התרגש מזה במקביל לפחות באותה הדרך. וזה מה שחשוב, לא הסטויות הקטנות שמחרמנות אותנו, או אפילו התמונות שרצות לנו בראש לפני האורגזמה. השאלה היא מבחן התוצאה ושם רובינו על הכאפק, אז באמת משטרת המחשבות שתצא לי מהראש. |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 11 שנים •
14 במאי 2013
the rain song כתב/ה: לא הבנתי מה הדילמה שלך :/
אם הבנתי נכון, נורית אומרת שיש לה בעיה. שמצד אחד היא משתייכת לקהילת BDsM מה שאומר שהיא נהנית ממערכות יחסים כוחניות (בהתאם לגבולות שלה), מכאב ומכל מה שאנחנו מתעסקים בו, אך מצד שני, דברים מסוימים, כגון הסצנה מסרט שהביאה לדוגמא, מעוררים בה פרץ של רגשות שליליים דווקא בגלל העבר שלה ובגלל החוויות שעברה בחייה, בגלל שהסצנות המוצגות הן בעלות קונוטציות תקופתיות שליליות ואולי גם מסיבות נוספות אחרות. ז"א, מצד אחד קיימת כאן אנלוגיה ליחסי מין סאדו מזוכיסטים שמתקיימים מרצון ובהסכמה, אך מצד שני מתעוררים בה חמלה ואמפתיה. במקרה של נורית, החמלה והאמפתיה גוברות על הצרכים המיניים והיא שואלת אם קיימים במחוזותינו עוד אנשים שמרגישים כמוה. מזכיר את השרשור השכן "רוצה ולא רוצה" שפתח רפאל. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 11 שנים •
14 במאי 2013
אני מזדעזעת ומתחרמנת ביחד. איכשהו, זה שהסצנה מבחילה ומזעזעת ואיומה, זה מה שמדליק אותי.
אבל לפעמים זה רק מזעזע. לפעמים אני מרגישה שזה "יותר מידי". אני לא יודעת איפה עובר הגבול בדיוק. אין לי מושג. אני לא יודעת למה פעם זה "אוי, איזה מין אנשים נוראים מתחרמנים מהסיוט הזה" ופעם זה מרגש ומלהיב. אולי זה מצב הרוח שלי בכלל. אולי זה ההקשר. אני זוכרת שבפעם הראשונה שקראתי את "על העוורון", סצנת האונס הייתה לי קשה לקריאה. הייתי צריכה לעשות הפסקות התאווררות, מרוב שזה היה דוחה. את כל הפרק קראתי עם בחילה. לא עלה על דעתי שמשהו שם יכול להיות מגרה. אחרי די הרבה זמן, מישהו ציטט בפורום את הקטע הזה, ואז הוא היה בהחלט מגרה. ללא ההקשר, ללא ההקדמה שהובילה אותי לדמיין את הסבל ולכעוס על התוקף, אז כן יכולתי להתגרות מזה. אולי זה העניין?... אני לא מתגרה מסבל של אנשים. לא בדיוק. אני מתגרה מהעינוי אבל לא מזה שהם באמת סובלים. טוב, לא יודעת איך להסביר את זה. כל מה שאני יודעת זה שאני הולכת עכשיו לחפש את הסרט הזה שאתם מדברים עליו. |
|
|
נוריתE
|
לפני 11 שנים •
14 במאי 2013
Brave Dwarf כתב/ה: the rain song כתב/ה: לא הבנתי מה הדילמה שלך :/
אם הבנתי נכון, נורית אומרת שיש לה בעיה. שמצד אחד היא משתייכת לקהילת BDsM מה שאומר שהיא נהנית ממערכות יחסים כוחניות (בהתאם לגבולות שלה), מכאב ומכל מה שאנחנו מתעסקים בו, אך מצד שני, דברים מסוימים, כגון הסצנה מסרט שהביאה לדוגמא, מעוררים בה פרץ של רגשות שליליים דווקא בגלל העבר שלה ובגלל החוויות שעברה בחייה, בגלל שהסצנות המוצגות הן בעלות קונוטציות תקופתיות שליליות ואולי גם מסיבות נוספות אחרות. ז"א, מצד אחד קיימת כאן אנלוגיה ליחסי מין סאדו מזוכיסטים שמתקיימים מרצון ובהסכמה, אך מצד שני מתעוררים בה חמלה ואמפתיה. במקרה של נורית, החמלה והאמפתיה גוברות על הצרכים המיניים והיא שואלת אם קיימים במחוזותינו עוד אנשים שמרגישים כמוה. מזכיר את השרשור השכן "רוצה ולא רוצה" שפתח רפאל. תודה גמד ועוד,שמעבר להתעללות היו שם גם עבדים ושפחות שבאמת אהבו והתמסרו ולא רצו להשתחרר וסבלו באהבה. אז,מה זה שונה ,האנשים שם היו אינטליגנטיים הם לא היו "בהמות משא טיפשות". |
|
|
|
the rain song
|
לפני 11 שנים •
14 במאי 2013
בעניין החמלה והאמפטיה שמתעוררים - ובכן, גם בסרט פורנו רגיל, אם חושבים למשל שהשחקנית היא (נגיד) עובדת בזה בנגוד לרצונה, שהיא נרקומנית שעברה ועוברת התעללות ובעצם מכריחים ומנצלים אותה והיא נורא סובלת שם. גם אז יתעוררו חמלה ואמפטיה והסרט כבר לא ממש יחרמן. (אני חושבת)
אבל בדרך כלל אנשים לא מתעמקים בקורות החיים של השחקנים ולא מלבישים עליהם סיפור חיים שלם. התעוררות מינית, אני חושבת, מתמקדת ברגע ספציפי, בלי ללמוד את כל ההסטוריה של הנוגעים בדבר. יש איזה ניתוק מכל מה שלא בסדר בסצינה והתמקדות באקט עצמו. אני באופן אישי לא מסוגלת לראות סרטים כאלה. התמונות רצות לי בראש ימים אחר כך. כל "המגעילים" למינהם. אימה, סבל, אלימות. - מחוץ לתחום עבורי גם ב"נערה עם קעקוע דרקון", סצינת האונס עברה כשעיני היו עצומות. לעומת זאת, יש לי חברה שמאוד התפעלה מהסצינה הזאת. ברור שהיא חולת נפש ולא נורמלית לגמרי(: אולי בגלל זה הגירוי הכי טוב אצלי מגיע מהדמיון שלי נטו. ****************** בקשר לתגובה האחרונה של נורית, במשך שנים היתה עבדות בעולם. אנשים שנולדו לתוך העבדות, כעבדים, לא ידעו חיים אחרים ולחלקם באמת היו חיים טובים ומאושרים. זה קצת כמו שאני לא מבינה איך נשים חיו אלפי שנים כלא עצמאיות. האם כל הנשים, לאורך ההסטוריה היו אומללות? ברור שלא. ועדיין, כשאני אראה סרט על אשה שהתחתנה בגיל 14 ויש לה 20 ילדים וכל חייה מוקדשים לבעלה ולילדים, אני אחמול עליה. ויש לי אחות ואחייניות שבחרו בדיוק את החיים האלה והן פורחות ומאושרות. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 11 שנים •
14 במאי 2013
לפחות בג'אנגו, אני חשבתי שזה אמור להיות מגרה. אחרת הנשים לא היו כל כך יפות והעירום לא היה כל כך ברור. הרי היא לא הייתה מוכרחה להיות עירומה כשהוציאו אותה מהבור ההוא, לא?
עכשיו כשאני חושבת על זה, זה מעצבן אותי. שיש דרישות אסטתיות כל כך חמורות אפילו בסרטים שעוסקים בזוועות. שמתם לב כמה יפות היו הנשים העירומות שנדחקו למקלחת ברשימת שינדלר? אני לא אשכח את החרמנות האפילה שחשתי כשקראתי את הספרים של יז'י קז'ינסקי שהוא ניצול שואה וכותב אכזר מאין כמוהו.. או את "המחברת הגדולה" שקראתי כשהייתי צעירה. היום אני חושבת שהמחברים האלה, כמו גם טרנטינו, מנסים דווקא לפסוע על הקו בין מזעזע למגרה, הם מחפשים את התגובה הזו בדיוק. הגירוי האשם, המזועזע מעצמו. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 11 שנים •
14 במאי 2013
ציטוט: גם ב"נערה עם קעקוע דרקון", סצינת האונס עברה כשעיני היו עצומות.
זו היתה הסצנה היחידה בסרט המשמים הזה שבה העיניים שלי נפקחו קצת 
לפחות בג'אנגו היה קצת כריסטוף וולץ מדי פעם. |
|
|
|
the rain song
|
לפני 11 שנים •
14 במאי 2013
זאלופון כתב/ה: ציטוט: גם ב"נערה עם קעקוע דרקון", סצינת האונס עברה כשעיני היו עצומות.
זו היתה הסצנה היחידה בסרט המשמים הזה שבה העיניים שלי נפקחו קצת
לפחות בג'אנגו היה קצת כריסטוף וולץ מדי פעם. והרי זה ידוע שגם אתה חולה נפש! גם הולך למסיבות עם גופיות וגם פוקח עיניים בסצינות אונס....
|
|
|
|
נוריתE
|
לפני 11 שנים •
14 במאי 2013
פרלין כתב/ה: לפחות בג'אנגו, אני חשבתי שזה אמור להיות מגרה. אחרת הנשים לא היו כל כך יפות והעירום לא היה כל כך ברור. הרי היא לא הייתה מוכרחה להיות עירומה כשהוציאו אותה מהבור ההוא, לא?
עכשיו כשאני חושבת על זה, זה מעצבן אותי. שיש דרישות אסטתיות כל כך חמורות אפילו בסרטים שעוסקים בזוועות. שמתם לב כמה יפות היו הנשים העירומות שנדחקו למקלחת ברשימת שינדלר? אני לא אשכח את החרמנות האפילה שחשתי כשקראתי את הספרים של יז'י קז'ינסקי שהוא ניצול שואה וכותב אכזר מאין כמוהו.. או את "המחברת הגדולה" שקראתי כשהייתי צעירה. היום אני חושבת שהמחברים האלה, כמו גם טרנטינו, מנסים דווקא לפסוע על הקו בין מזעזע למגרה, הם מחפשים את התגובה הזו בדיוק. הגירוי האשם, המזועזע מעצמו. אני,לא התגרתי פרלין גם לא מסדרות בערוץ ההסטוריה או נישיונל ג'י שמציגות את החומר או כל דבר דומה לו ושיבינו כ-ולן,שלא מותחת לא אמתח "ביקורת"על אף אחד בשום דעה ומצב. אותי,כל הדברים האלו מעיפים שוב ושב, לשאלה המהותית שמציגה פה. ואולי,טוב לאחרות ואחרים שזה לא גורם להם/ן להרגיש ככה.עדיף. ובלי קשר לנושא הנושא fyi למה שהערת על טרנטינו ואחרים בליהוק את צודקת את ה "לא אסתטיות" הם שמים בתפקידים אחרים לגמרי. אבל כמכירה את סירטי טרנטינו, הוא לא חיפש לגרות את הקהל,בליהוק הזה הוא הציג את המצב שהיה אז,בדיוק. לא שלחו את ה"לא אסטטיות"לבתי זונות ולא השתמשו בהן כשפחות מין ללבנים. לשחורים,אולי כן. לא זאת הפואנטה אבל אילו החיים,גם היום "חתיכות" ו"לא,חתיכות" עודת חיים |
|
|