פסיכולוג bdsm friendly

James Bondage​(מתחלף) • 9 באפר׳ 2015

קודם כל, אישהאחרת - אלו החומרים שמהם עשויים החיים, מסתבר חיכיתי, חיכיתי, בכיתי, בכיתי - ומי לא בא? מישהו שמדבר על דברים אחרים את נושא הגמילה העלתה דינמיט, שהיא לא חלק מהקליקה הקודמת של ענייני גמילה. אז כנראה שפורגוד את ואנוכי לא אשמים בהכל, אלא רק נמשכים כמו פרפרים לאש (או זבובים לחרא, בחרי לך את המטאפורה החביבה עלייך ...)

בחזרה לנושא השיחה - גלגלי הזמן מסתובבים לאט, אבל אני מניח שתוך 50 שנה, בדסם יהיה מוכר בממסד הפסיכולוגיה לפחות כמו הומוסקסואליות היום. בהקשר הזה, אגב, הארץ מאוד מתקדמת ביחס לעולם - יש עדיין הרבה "בעלי מקצוע" בעולם שמתייחסים להומוסקסואליות כמשהו שצריך לטפל בו או לפתור אותו, וזה למרות שהתחום הטיפולי כפי שהוא מתבטא באקדמיה ובהסמכות שהוא נותן כבר לא חושב ככה. חדשות מהיום: http://www.usatoday.com/story/theoval/2015/04/09/obama-conversion-therapy-white-house-petition-leelah-alcorn/25505091/ - אובמה פועל נגד טיפולי המרת נוער הומוסקסואלי לסטרייט; הוא צריך לפעול כי זו בעיה לא זניחה. הבאתי בעבר קישורים עדכניים רלוונטיים גם לגבי אנגליה וקנדה. במובנים האלה, כמו בנושא פסק דין דנילוביץ' מ- 1994, (אנא תקנו אותי אם אני טועה - לא מצאתי חומר מקביל לגבי הארץ) ישראל היא מתקדמת ביחס לרוב העולם המערבי.

אז אולי בעוד 50 שנה הנשיא האמריקאי יפעל נגד טיפולי ריפוי מ- BDSM, ו"איך להסתדר עם חוסר ההתאמה ה-BDSMית שלי לבן/בת זוגי" תהיה נושא טיפול לגטימי כמו "איך להסתדר עם חוסר ההתאמה בליבידו שלי לבן/בת זוגי" - למרות שמן הסתם יהיו עדיין מטפלים שינסו לרפא נטיות BDSM-יות.



אני מניח שזה נסיון הומוריסטי לא מוצלח? אם כן, צחקתי בנימוס.
אם לא - התוצאה של גדל היא פילוסופית עמוקה, ולאו דווקא מתמטית: יש מערכות לוגיות שיש בהן אמירות נכונות שאינן ניתנות להוכחה בתוך המערכת. מה שבדרך כלל אפשר לעשות במקרים כאלה הוא לרדת קומה ולהסתכל על המערכת מבחוץ ולא מבפנים, ולהשלים את החוסרים. רוב המתמטיקאים הפנימו את זה בשנות השלושים-ארבעים של המאה שעברה, ושאר הפילוסופים גם, בגדול. אני חושב שתיאולוגים טרם.

לא שזה דבר טרוויאלי, אבל יש במתמטיקה הרבה דברים אחרים בלתי טרוויאליים באותה מידה לפחות. יכולת, לדוגמא, לצפות שעובדת קיום סוגים שונים של אינסוף תלמד את המתמטיקאים ענווה, או שבאנאך וטרסקי יעשו זאת, אבל אני אגלה לך סוד: מתמטיקאים לא מאמינים בענווה, כי עדיין לא הצליחו להוכיח את קיומה



אמנם בבתי ספר יסודיים עד תיכוניים בארץ ובעולם (ויש מקומות שגם בתואר ראשון) מלמדים חישובים, אבל זה לא מתמטיקה, לא במיטבה ולא במגרעתה - מקסימום בפינה צדדית חשובה אך לא ממש מעניינת. מתמטיקאי נאלץ, מדי פעם, גם לערוך חישובים - אבל מתמטיקה היא מדע של חישובים בערך כמו שארכיטקטורה היא האמנות של תכנון ומיקום חדר השירותים. אי אפשר בלי, אבל זה ממש לא הנושא.

ולגבי המספר השלם שלך - נו טוב, קניתי. בכמה אתה מוכר? אבל רצוי שזה יהיה מספר שלם של שקלים בין 3 ל- 5.

פור גוד • 11 באפר׳ 2015

שבת שלום ומבורך, ג'יימס. ובוקר טוב בוקר אור, יום חדש.
ובכן ביומיום, האמת, הבעיות התאורטיות של המתמטיקה הן די רחוקות ממני.
אבל אם כבר הזכרת את "הבעייה של האינסוף" - ונדמה לי שהדיעה הרווחת היום בקרב המתמטיקאים היא ש"השערת-הרצף" היא יופי של דוגמא לטענה שאי-אפשר יהיה להוכיחה או להפריכה - כדאי לקוראים תמימי-הדרך לדעת שגם קאנטור, ממש כמו קורט גדל, בילה שנים רבות מחייו בבתי-חולים לחולי-נפש .
ורשימת המתמטיקאים הגדולים שבילו בבתי-חולים לחולי-נפש היא בעצמה אינסופית ( ולכן השערת-רצף של הילברט חלה גם עליה ) וקצרה היריעה מלמנות את כולם,.
ואשר על כן הדעת נותנת שמבחינה הסתברותית גרידא, גם ג'יימס הולך לבלות את ערוב ימייו בבית-חולים לחולי נפש, ושזה רק עניין של להריץ את השעון קדימה.
כול זה כמובן בהנחה שג'יימס אף הוא מתמטיקאי דגול. מתמטיקה גבוהה, מסתבר, היא קטע די לא-בריא עבור נשמות סופיות כמונו.
אני בהחלט מקווה, ג'יימס, שגם זה היה ניסיון הומוריסטי לא מוצלח במיוחד מצידי. אבל אם לא, אני מבטיח לבוא לבקרך במחלקה-הסגורה. ומכיוון שיש לי קצת פרוטקציה בחלק מהמקומות הללו, אני מבטיח להביא לך אוכל מן-המוכן דה-לוקסוס, לספר לאחיות איזה בנאדם נפלא היית פעם, ולדאוג שרק האחיות הכי-הכי כוסיות יתנו לך את זריקות ההרגעה הבלתי-נמנעות כאשר תתחיל עם ההשתולליות הרגילות שלך (-:
אבל מספיק עם המתמטיקה לבינתיים. ועוד מעט - או בהמשך היום - אני אגש לכתוב גם תגובה שנוגעת ל"נושא הנצחי השני " - ההתמכרויות, ואומר גם אולי עוד כמה מילים על בדס"מ בהקשר הזה

פור גוד • 11 באפר׳ 2015

אז איפה היינו ?
מה שאתה מסרב משום-מה להבין, ג'יימס - וכל מי שיודע משהו על 12-הצעדים, יודע את זה - ולכן גם כול הסטטיסטיקות האלו שאתה אוהב להביא הן לא הכי מעניינות בהקשר הזה - היא שזוהי כאמור בכלל לא "שיטת גמילה". ולא כך משתמשים בה היום.
ובוא ואספר לך משהו שימחיש לך אולי את הנקודה הזאת.
ובכן בכול פתיחת קבוצה אנו קוראים תמיד דברים כגון אלו ( ואני מצטט מהזיכרון עכשיו, אבל זה הפתיח הסטנדרטי של כול קבוצת אנ.איי, בארץ או בעולם ), ואנו קוראים את המשפטים הללו כדי שאנשים ידעו לאן הם הגיעו:
"...לא איכפת לנו באילט סמים השתמשת, או כמה השתמשת, או מי היו הסוחרים שלך... גם לא איכפת לנו באילו מכונים נגמלת או בעזרת איזו שיטה נגמלת... הדרישה היחידה לחברות היא הרצון להפסיק להשתמש..."
אתה מבין ? זה לא משנה לנו איך ירדת "אוף-דה-הביט", או אפילו אם בכלל ירדת ממנו: לא איכפת לנו אם ירדת אוף-דה-הביט בעזרת סבוקסון, או נלטרקסון, או אם נסעת לעבור תשעה סשנים של איווסקה במקסיקו סיטי, או אם אחרי טריפ אחד של ל.ס.ד ( של מה שקוראים לו מביני-עניין "מנה הירואית" ) הבנת שאתה שותה את עצמך לדעת והורס לעצמך את החיים ונפל לך האסימון והחלטת שאתה רוצה להפסיק עם זה ( אלכוהול הוא רק דרך אחת להרוס לעצמך את החיים, מאד יעילה, חייבים להודות, אבל אפילו אם נגמלת מאלכוהול, אל תדאג יותר מדי, קיימות עוד דרכים רבות להמשיך להרוס לעצמך את החיים... )
כי אנו יודעים - וזה עוד משפט שאנחנו קוראים בפתיח - שאין מקבילה שוות-ערך ( באמת שאין ) לעזרה שיכולה להינתן למכור על-ידי מכור אחר.
ואם אתה מכיר מכור לסמים שעבר תהליך גמילה, ולא מרגיש יותר צורך להשתמש בסם-הבחירה של או בתחליפים אחרים, והכול בסדר איתו - אין לו באמת שום סיבה לרדת לחדרים ולעשות את הצעדים.
לי עוד לא יצא לפגוש מישהו כזה.
אבל אני לא נגד שיפורים פרמקולוגיים, נהפוך הוא: כן יירבו !
ולא רק בענייני תרופות אני בעד שיפורים פרמקולוגיים, אלא גם בענייני הסמים, אלו שנלקחים למטרות הנאה.
כך למשל אני בעד הניסיון לבודד את אפקט התארכות-הזמן שיש בגראס, שאותו אני הכי אוהב בכול הסוטול הדי-מזויין של הגראס, שבצדק זכה בכינוי-הרחוב "בלבלה", ושכול הסטלניות של הכלווב כל-כך אוהבות להתפעל ממנו, פשוט מפני שהן עוד לא עשו סמים "טובים באמת", ואין להן בסיס להשוואה ; וכך למשל אני גם בעד הניסיון למצוא אופיאט ממסטל אך לא ממכר ( אבל אני די סקפטי לגבי הייתכנות של חומר כזה. נראה לי די ברור שכמה שהאופיאט יהיה יותר ממסטל וכמה שהוא יהיה משכך-כאבים חזק יותר, כך הוא גם יהיה יותר ממכר. אבל כבר היו לי כמה הפתעו טובות בחיים ..)
ואם בענייני פרמקולוגיה עסקינן כעת, דע לך ג'יימס - בתור אחד שמתנגד בלשונך, אם אני זוכר נכון, ל"מיסטיפיקציות" של תורת-הקוונטים - שכבר בוסס והוכח לחלוטין במחצית השנייה של המאה ה-20 ( על ידי אנשים נפלאים, נפלאים, כמו אלכסנדר שולגין למשל וכו' ) שמספיק לשנות את המקום של אטום אחד בתוך מולקולה, או אפילו של אלקטרון אחד ( כמו במולקולה של DMT נניח ) כדי להזיז את ההרים של התודעה קילומטרים לכול מיני כיוונים... ונדמה לי שזו בהחלט התחלה של איזושהי הדגמה די טובה להשפעה שיכולה להיות לאירועים קוונטים על תהליכי החשיבה שלנו.

אבל כפי שכבר אמרתי - אנשים אוהבים לדבר על התמכרויות לסמים או לאלכוהול ( ולא בכדי, מפני שהתמכרות להרואין או קוקאין בהחלט מגדירה היטב את גבולות המושג "התמכרות" ), אבל האמת-לאמיתה היא שאין אדם שאינו מכור למשהו. ישנם רק אנשים שאינם מודעים להתמכרויות שלהם, או שההתמכרויות שלם אינן מפריעות להם לחיות לפי הרגשתם.
אנשים מכורים (ולא בשום אופן מטופורי ) לטלביזיה, למחשב, לאתר הכלוב, לספורט, לריגושים החזקים של שלב-ההתאהבות ( מה שוקראים לו היום לעתים "סינדרום דון ז'ואן "), למוצרי צריכה, לשופינג, לאגו שלהם, לכוח ושליטה, יו ניימ איט...
ישנם אפילו אנשים שמכורים למתמטיקה....( אני לא יודע אם כבריצא לך בחיים לנסות לגלגל איזו שיחת-חולין עם אנשים כמו סהרון שלח או נגה אלון. ודרך אגב, את משפט רישאר אתה בוודאי מכיר - הלא כן ? (: - שעל מרבית המספרים אי-אפשר בכלל לספר, כי צריך לשם-כך אלף' משפטים באלף' כיוונים וכו' וכו'. . אבל עוד פעם המתמטיקה - מה יהיה הסוף? - אתה סוגר לה את הדלת, היא חוזרת דרך החלון.. (:. )
אנחנו בפירוש - כמו שביולוגים רבים אוהבים לומר היום -
A species addicted

ודבר אחרון. אני בהחלט מסכים איתך - וזו נראית לי נקודה חשובה ועקרונית - שאין יותר מדי הבדל בין קשרים וניליים לבין קשרים שבוחרים לערות לתוכים מרכיבים של המיניות הסאדו-מאזוכיסטיות מבחינת ה"סימפטומים של הגמילה" או מבחינת תהליך-האבל לאחר שהם מסתיימים
מה שמשנה הוא כמה הקשר היה עמוק או קרוב, או גורלי או פורמאטבי.
כול השאר פחות חשוב.
אנשים יכולים לדבר כמה שהם רוצים על כך שהסאדו-מזוכיזם מעצים דברים מסויימים, אבל מבחינה נסיונית גרידא אין ממש הבדל. מה גם שבקשרים וניליים רבים עדיין קיימים בדרך כלל מתחת לפני השטח אלמנטים סאדו-מזכיסטיים מודחקים

פור גוד • 14 באפר׳ 2015

אני רוצה נצל את הזמן הפנוי שיש לי כעת ולהשלים את ההסבר שלי, ג'יימס, כדי שלעולם לא תחזור שוב על משוגות ילדותך ועל חטאי נעורייך (:
אז אם התוכנית (=הצעדים ) איננה "שיטת גמילה", מה היא כן ?
ותנסה להבין את הנקודה הזאת מפני שהמתמטיקאים נוטים כידוע - מטבע ברייתם ( אין מה להאשים אותם בכך ) - להתעלם מהמציאות המוחשית ***
ובכן מה שהתוכנית הפכה להיות ברבות השנים היא לתשתית הרעיונית, השלד והבסיס של כול קבוצות "העזרה ההדדית" למינהן, של כולן בלי יוצא מן הכלל - AA , NA, OA, SA וכו' וכו'
והיא זו שנותנת להן את השפה המשותפת ( "השפה של ההחלמה". והמילה "החלמה" בעברית היא המילה "מחלה" בשיכול אותיות )
כי אתה מבין, הגמילה הפיזית יכולה להיות קשה, אפילו קשה מאוד, אבל היא עוד החלק הקל בכול התהליך.
ואם אתה מכור לאופיאטים ומאלאיין, אתה יכול לעבור את כול שלב הגמילה פיזית, את כול עשרת הימים הראשונים של הקריז, בהרדמה מלאה בבית מלון בהשגחה רפואית צמודה.
הכי פשוט, לא ככה?
אליזבת טיילור ( שהייתה מכורה חוץ מלאופיאטים גם לבנזודיאזפינים וגם לטקסי-נישואין ) הייתה עוברת קטע כזה כל שנה בערך.
הגמילה הנפשית ( לא הפיזית ) תימשך כמובן הרבה יותר זמן, כמה חודשים אצל אנשים מסווימים, ושנה-שנתיים אצל אחרים, אבל אם לא תיגע בחומר מספיק זמן הגעגועים אליו, וכול הערגות והכמיהות, יעלמו אף הם.
ויישאר אולי רק איזה געגוע עמום ומעורפל ביותר. אבל המוח ישלך כבר היה חופשי לחלוטין מהאובססיה הזו ( חופשי כמובן גם לחפש לו אובססיות חדשות )
אבל גם זה עוד לא סוף הסיפור.
מפני שלהיות מכור זה מבנה-אישיות. ואפילו סוג של גורל.
רק אתמול לדוגמא שמעתי על חברה יקרה מה-NA - אישה מוצלחת ביותר, אשת פירסום במקצועה, נשואה עם שני ילדים, שעזרה לאנשים רבים לעלות על דרך של החלמה - שאחרי 22 שנות ניקיון חזרה להשתמש,
ולא חשוב כרגע למה.
האם אתה בכלל מבין על איזו בעייה אנחנו מדברים פה ? האם אתה מבין שאחרי 22 שנות ניקיון הבנאדם לא צריך נטלרוקסון או סבוטקס או וואטאבר..
התמכרות רחוקוה מלהיות אך ורק בעייה פרמקולוגית.
ואם היה כדור-פלא לא רק שהייתי לוקח אותו מזמן בעצמי, אלא גם הייתי דואג לתת אותו בחינם לכול אחד-ואחת מהמכורים, ככול שידי הייתה משגת.
ובוא אספר לך עוד משהו.
בסוף כול פגישה של האנ.איי בארץ אנחנו עומדים מחובקים ואומרים ביחד את תפילת השלווה (אתה מכיר אותה, כן ? והקטע הטקסי הזה הוא חשוב, מפני שלא הייתה ועדה-מסדרת שכפתה על כול הקבוצות את הנוהל הזה, אלא המכורים בעצמם בחרו בתפילה הזו כי הם הרגישו שהיא מבטאת הכי טוב את מה שהם זקוקים לו יותר מהכול - "שלווה" לקבל את הדברים שלא ניתן לשנותם. "אומץ" לשנות את הדברים שעוד ניתן לשנותם. וכמובן גם את "התבונה" להבחין בין השניים. ותמיד כדאי לבקש את מה שאתה זקוק לו. לך תדע, אולי אפילו תקבל את זה... מה גם, כמו שסרן קירקגור כבר אמר, שגם האם התפילה אינה משנה את העולם, היא משנה אותך )
אבל בארה"ב, לאחר שהם אומרים את תפילת-השלווה בסיום כול פגישה, הם אומרים גם עוד משפט קטן אחד ( שמבטא במובן מסויים את הצד היותר יפה בעיני ב"דרך החיים האמריקאית"), שגם אותו הם אומרים כולם "כאיש אחד בלב אחד", והוא:
IT WORKS, IF YOU WORK IT
והם צודקים כמובן: זה עובד - רק אם אתה עובד על זה.
האם אתה מבין שמאות אלפי אנשים חוזרים ואומרים את המשפט הזה בכול יום ? האם אתה חושב שהם לא מכירים את הסטטיסטיקות שלך ?
( אבל אני לא מקל ראש בחלק הפרמקולוגי של הבעייה. אף הוא חשוב מאוד. וגם אני בזמנו - אי-אז בחשכת "הימים העליזים", בשיאה של ההתמכרות שלי, כאשר חייתי בתוך חלום-בלהות בחזקת-12 שלא ידעתי איך להתעורר ממנו, שחקן עבר במכבי ת"א לכדורגל, שחקן ענק דרך אגב, לא נציין פה את שמו, כי הוא מכור בעצמו, אבל אחד הטובים ביותר אי-פעם, קנה לי את הסבוקסון בארה"ב ונתן לי אותו בחינם כאשר אף אחד בארץ עוד לא ידע מה זה בכלל, ובמובנים רבים הציל את חיי. ואני עד יום לא יודע אם הייתי מצליח להיגמל בעצמי בלי העזרה הפרמקולוגית הזו )

** המתמטיקאים כאמור נוטים מטבע ברייתם לשכוח את המציאות המוחשית. אבל אנחנו לא פיות ביקום אפלטוני של אידאות, אלא אנחנו כולנו - למען האמת - קופי-אדם שהמוח שלהם מלא בבוץ.
אבל המתמטיקה היא הרי כולה אבסטרקציות. יש בכלל דבר כזה במציאות עיגול ? או משולש ? ובאחת מתגובותייך הקודמות הזכרת כמדומני את "האנליזה הלא-סטנדרטית" . אבל בפעם האחרונה שבדקתי ( אם כי זה היה מזמן, אני מודה ) העסק הזה לא התרומם לשום מקום ולא נמצאו לו יותר מדי שימושים, אם בכלל, מה שאומר שנשארנו "תקועים" עם האמ-אמא של כול האבסטרקציות - הנקודה-בגודל-אפס, או הנקודה חסרת-הממדים, ולפיכך נשארנו גם "תקועים" עם כול הצימעס הישן-והטוב של הפרדוקסים של זנון וכו'... (-:
אבל זו כמובן שאלה בכלל לא-טריוואלית, ואחת העמוקות ביותר שבנמצא, איך המתמטיקה, שהיא מדע שכולו אבסטקרציות, מתגלה כיעילה כל כך לבניית המודלים שלנו על המציאות.
כמו שאמר המלאך-הקורן שנתגלה לרנה דיקארט בחלומו בליל חורף אחד, בהיותו עלם-חמודות בן 22, שכמו צעירים רבים בני-גילו שרצו לתור את אירופה הצטרף בתור חייל לצבא של האמפריה ההאבסבורגית - "כיבוש הטבע יושג באמצעות מספרים ומדידות".
וכך נטע בו את הרעיון לייסודו של "מדע חדש ונפלא"
והשאלה היחידה שדיקארט - אבי הרציונליזם המדעי- לא חזר לשאול את עצמו מעולם, הייתה כמובן - מי לכול השדים-והרוחות היה המלאך הקורן הזה שנתגלה לו בחלומו..(:

נ.ב - ועוד דבר. מכיון שאין יותר מדי טעם לדבר בכלוב על סוגי סוטול מעניינים באמת, מכיוון שמרבית האנשים מכירים לכול היותר את הסוטול של החשיש, אני רוצה לספר פה על הסוטול של "החשיש הלבנוני" שעשיתי פעם ( מה שהתחיל כמו תמיד כך :" פור גוד, את החומר הזה א-ת-ה חייב, אבל חייב, לנסות..... כך התחילו להתרחש, למען האמת, צרות רבות בחיי. צרות אחרות התחילו במשפט: "פור גוד, אתה נראה לי בחור אינטילגנטי..." )
ובכן מה שהפתיע אותי לגמרי בסוטול של החשיש-הלבנוני היה שלא הרגשתי בו כלל-וכלל את הפגיעה הידועה "בזיכרון לטווח קצר", ולמעשה הצלחתי בזמנו להעביר איתו הרצאה רצופה של שעה-וחצי בלי לסבול אפילו מנתק אחד בזיכרון.
מה שהביא אותי להשערה שלא יודעים לגדל פה את הצמח הקדוש הזה.
בחיי, כואב הלב על הצמח,...
ולסיכום: בבחירות הבאות, אנא מכם, סטלנים יקרים, אנא מכם, אל תצביעו "עלה ירוק". אלא הצביעו: "עלה ירוק לבנוני" . כי ממש ממש קשה להשיג אותו בארץ היום... (-:

מיתוסית​(שולטת) • 14 באפר׳ 2015

פור גוד, מעניין אותי דבר אחד (כל שאר הדברים שכתבת על התמכרויות לא חידשו לי דבר)- למה קוראים לזה שפת החלמה ולא הבראה, למשל?

פור גוד • 14 באפר׳ 2015

אולי מפני שהמילה "החלמה" מבטאת יותר טוב אתה המימד התהליכי, הפתוח, שיש בכול העניין. וגם מפני שאינך מבריא לגמרי, אף פעם, לפחות לא במובן שבו אתה יכול להבריא לדוגמא מדלקת-ריאות.
עוד משפט שאנחנו קוראים תמיד בפתיח הוא :
"אנחנו לא מאמינים בשלמות רוחנית. רק בהתפתחות רוחנית."
אבל שאלה נגדית לי אלייך, אישהאחרת: בשביל מה שינית את הניק שלך ? הקודם היה יותר מוצלח, לדעתי כמובן . תחזרי, תחזרי אליו...(-:

מיתוסית​(שולטת) • 14 באפר׳ 2015

התעניינתי בגלל שבבריאות הנפש ישנו מושג של "גישת ההחלמה", במובן שבו אתה לומד לחיות לצד המחלה שלך, שהיא תמיד ברקע בין אם הסימפטומים שלך בשיא עוצמתם או מוחלשים, ואתה לא מבריא ממנה, הרי זו מחלה כרונית שהיא חלק מחייך.
במובן זה, אני רואה בהתמכרות מקבילה יפה למחלה נפשית (והיא אכן נמצאת בDSM)- ולמרות שההתמכרות לכאורה הולכת ונעלמת, צדקת כשאמרת שהיא מגיעה בד"כ בגלל נטייה אישיותית להתמכרות. לכן תמיד ישנו החשש שההתמכרות תשוב ומכור תמיד נשאר מכור - גם אם זה רק בראש ולא בגוף או מעשית.

זה אכן ההבדל בין החלמה להבראה.

אני שוקלת לעשות הסבה ולעבוד במרכז למכורים... סליחה, נפגעי סמים
(חולה על השפה המכובסת /הפוליטיקלי קורקט שאנשי טיפול מסגלים לעצמם).

יש לי כמה מטופלים עם תחלואה כפולה. אין ספק שזה מסבך את העניינים.
וזה תמיד מוביל לשאלה המרתקת- שאלת הביצה והתרנגולת: האם השימוש בסם הוא הטריגר והוא הוביל להתפרצות המחלה הנפשית, או שמא המחלה הנפשית גרמה לשימוש בסמים כסוג של ריפוי עצמי? ואולי גם וגם, תלוי באדם? או שניהם גם יחד?

ולשאלה האישית שהפנתה אליי- ניסיתי להיעלם ולברוח, אבל כנראה שאי אפשר באמת לעשות זאת.
השינוי מהווה איזה סוג של התפתחות בחיי הבדסמיים ובהגדרה שלי את עצמי

פור גוד • 14 באפר׳ 2015

אני מסכים לגמרי עם מה שאמרת על מחלות הנפש ( ועל "התחלואה הכפולה" ). וגם ביחס אליהן גישה של "החלמה" נראית לי יותר נכונה, יותר מציאותית, יותר פורייה וגם יותר תיראפוטית.
מפני שלא די בכך שרובן כרוניות (וצריך ללמוד לחיות איתן ), אלא חלקן אפילו פרוגרסיביות ( אם הן לא מטופלות).
ולגבי ההתפתחות האישית שלך, אם כך - אני בעד (:

חלק א' : העולם של מחלות-הנפש והעולם של ההתמכרויות

פור גוד • 21 באפר׳ 2015

שבוע חדש וטוב, אישה אחרת, וחג עצמאות שמח לך ולכול בני ביתך.
מכיוון שאני מתרשם שיש לך עניין אמיתי, עניין משלך - כלומר עניין אותנטי - בכול השאלות והבעיות הנוגעות לעולם של מחלות-הנפש ולעולם של ההתמכרויות (ואני יודע להעריך עניין אותנטי. כי הוא די נדיר כשלעצמו, והוא גם איננו קשור בהכרח לכך שאת עוסקת בתחום, כי אני מכיר לצערי קצת יותר מדי אנשי-מקצוע שאין להם שום עניין אמיתי בשאלות הללו, והם רק מדקלמים כול החיים שלהם את מה שהם למדו לפני עשר או עשרים שנה ), ואת גם מתלבטת כרגע עם איזה סוג של אוכלוסייה היית רוצה לעבוד בעתיד, וגם מפני שהתייחסת כבר בעצמך להקבלה בין שני העולמות הללו - שהיא אכן חשובה מאד, ויש לה יסוד איתן במציאות - הייתי רוצה להסב כעת את שימת ליבך להבדל אחד, בולט מאד, שיש בין שני העולמות הללו ( המתקשר גם ישירות לענייננו ) - וגם לעורר אותך אולי לכמה מחשבות משלך בנוגע אליו - ושההשלכות שלו על גורלן של שתי האוכלוסיות הללו הן מרחיקות לכת.
וההבדל הזה איננו איזה ארטיפאקט תיאורטי ( כלומר איזה משהו שמישהו המציא ) אלא הבדל שניתן לראותו במאה השנים האחרונות בפעולה בשדה-החברתי, ודי בקלות.
אבל עוד קודם לכן, ולפני שנעבור לדון בהבדל הנ"ל, ובנוגע להקבלה בין שני העולמות הללו - מכיוון שלא זו המסגרת לדון בה לעומקה - די בכך יהיה לענייננו אם ניזכר כרגע איך נראים היום בתי-החולים לחולי-הנפש ( ואני מדבר עכשיו על מקומות כמו אברבאנל, גהה, שלוותא וכו' ), המאכלסים את אותם מקרים שהחברה שלנו, נגיד ככה, "אינה יודעת להסתדר איתם", ושעל כן ייגמרו באישפוז ( מרצון או בכפייה ).
אני אתאר עכשיו את המבנה שלהם בצורה סכמטית בלבד כמובן, אבל לא-אחת כך בנויים היום המקומות הללו גם במובן הארכיטקטוני הפשוט ביותר של המילה.
ובכן בקומה "למעלה" יהיו מאושפזים אנשים שעוברים כל מיני סוגים של "קריזים" ( מהתמכרותם לסמים, אלכוהול או על פי רוב גם מהאביוז שהם עשו לכול התרופוות השונות והמשונות שיש היום בשוק המשפיעות על מערכת העצבים - קלונקס, רטלין או וואט אבר, אנשים שחיים על כול מיני צורות של סלף-מדיקיישן... ) - אנשים כמו אסי דיין ז"ל למשל - ואלו אנשים שהקריז תפס אותם בדרך כלל לא מוכנים - עם "המכנסיים למטה", כמו שאומרים - כאשר תזרים-המזומנים שלהם נגמר באיזה "בום!", והם לא הספיקו להתארגן מראש על החומר או על מכון-גמילה או שכבר אזל להם הכסף לזה או שהם סתם מעדיפים לעבור שם את הגמילות שלהם דרך-קבע.
הם יקבלו את העזרה הפרמקולוגית הקטנה שלהם, ינוחו קצת מהחיים. ובדרך כלל יחזרו להשתמש מייד לאחר שיחרורם, וחוזר חלילה, "עד העונג הבא"...
ולא לחינם כמובן קיבל שלב הגמילה הפיזית והנפשית מסמים מסויימים את כינוי הסלנג המדוייק-להפליא "קריז" (=שיגעון)...
כי ב"קומה למטה" - קומת הבסיס ! - יהיו מאושפזים אנשים שעוברים ( אם לנסות לתאר כרגע את המצב שלהם בצורה הכללית ביותר ) כל מיני סוגים של "התקפים פסיכוטים". וכמובן שיהיו מאושפזים בקומה הזו רק אלו שהצליחו לשכנע את הפסיכיאטר התורן בקבלה ( או שהמשפחה שלהם הצליחה לשכנע את הפסיכיאטר המחוזי ) שהם מסוכנים לעצמם או לזולתם. ולהצליח לשכנע בכך בימינו את הפסכיאטר התורן זה לא דבר של מה בכך, וזאת מהסיבה הפשוטה והידועה ש"אין מספיק מיטות". ושהביקוש למקומות הללו עולה בהרבה על ההיצע.
כן, לא מספיק לסבול היום... ואם בראש שלך לבלות שם לילה או כמה לילות, כדאי שתדע את זה.
( הערה: ואני נזכר עכשיו משום-מה - אולי כי ערב יום-הזיכרון היום, ותכף תהיה הצפירה - בעצה הטובה - ונדיר לקבל בחיים האלו עיצות טובות - שקיבלתי בשעתו מהקב"ן שלנו, כאשר הייתי מ"מ צעיר בפלס"ר של גבעתיי: כמה ימים לפני תחילתה של הטרום-טירונות הוא לקח אותי הצידה ואמר לי כך: " פור גוד, שים לב בעיקר לאלו שכבר לא מקטרים יותר. כי אתם הרי הולכים לתת להם את כול הסיבות בעולם לקטר. ואלו שכבר לא מקטרים יותר, אלו כבר יש להם אולי איזה פיתרון אחר..." הימים היו ימי פרשת גבעתי א', ב', ג', ד' וכך הלאה, אבל אני הצלחתי לסיים את הטירונות עם אותו מספר חיילים שקיבלתי, מבלי שאף אחד מהם ירה לעצמו ברגל או משהו. והייתי המ"מ היחיד בכול ההיסטוריה של גבעתי עד אז שהצליח בכך. אבל אני לא ידע אם להיות גאה בכך, גם מפני שאני לא כזה פטריוט גדול, וגם מפני שכמה מהם נהרגו אחר כך בכול מיני אינתיפאדות תקריות או מבצעים מיותרים וארורים )

אבל אחד ההבדלים החשובים ביותר, אישה אחרת, שיש בין עולמם של המכורים לבין עולמם של הפסיכוטים ( והפוסט-פסיכוטים ) הוא שהאחרונים אינם יוצרים לעצמם קהילות, וגם אינם יוצרים לעצמם "קבוצות של עזרה הדדית".
הם אפילו אינם מצליחים בדרך כלל ( להוציא מקרים יוצאים מן הכלל ונדירים ביותר ) ליצור לעצמם אפילו "קבוצות תמיכה", במובן היותר מצומצם של המילה.
אלא הגורמים הטיפוליים יוצרים עבורם כאלו, לטוב ולרע ( "מועדוני אנוש", פנימיות, הוסטלים, או כול מיני צורות אחרות של קבוצות טיפוליות )
וכאשר אני משתמש פה במושג "קבוצות של עזרה הדדית", אני מתכוון לכך במלוא מובן המילה.
ואני רוצה שתשימי לב טוב-טוב עכשיו. כי את צריכה להבין משהו.
אחד החוקים החשובים ביותר המארגנים את הדיאלוג בינינו בחדרים, או יותר נכון - אחת "המסורות"( כי אין אצלנו "חוקים" ), אבל זו אחת המסורות שאנחנו הכי-הכי מקפידים עליה - ולך באופן אישי יהיה אולי קצת קשה להתרגל אליה... אבל אם פעם תגלי שהתמכרת למשהו ותרגישי שההתמכרות שלך יותר חזקה ממך ו"תרצי את מה שיש לנו", כלומר את העזרה שאנחנו יכולים לתת לך, כדאי לך לדעת עליה - היא שאף-אחד, אף-אחד ממש - אף פעם, אף פעם ממש - לא חשוב מהן הנסיבות או מה הנושא שעולה לדיון, ולא חשוב מה הוא עושה מחוץ לחדרים, אינו מדבר "מנקודת מבט מקצועית", ובטח-ובטח גם לא "מנקודת מבט מדעית-אובייקטיבית", שהיא לרוב גם אוטיסטית ומנותקת, ולא חשוב לנו כמה מישהו מאמין כרגע שהידע שברשותו הוא נכון, או מה הוא חושב שהוא יודע על הבסיס האפיסטמי של הידע שברשותו וכך הלאה. כי אנחנו יודעים שנקודת-מבט כזאת למעשה אינה קיימת באמת. ושהיא יותר מהכול פאסאדה, או העמדת-פנים. ואף אחד מאיתנו לא מדבר כאילו הוא "מעל הדברים", או כאילו הם אינם נוגעים לו. אנחנו קוראים למסורת הזאת לפעמים "לדבר מתוך ניסיונך, כוחך ותקוותך" בלבד. אתה מתחלק אך-ורק על ניסיונך האישי. כלומר אתה יכול לומר, כאשר אתה מקבל את זכות הדיבור, "ל-י קרה ככה וככה, או א-נ-י מצאתי על בשרי שזה-וזה יכול לעזור במצב כלשהו וכך הלאה. אבל לא יותר מזה.
ואם היית מתחילה לדבר בקבוצות "מנקודת מבט מקצועית" מישהו כבר היה לוקח אותך אחרי הקבוצה הצידה ( על בטוח ! ) ובעיניים טובות ובמבט אוהד היה אומר לך כך:
" אוהבים אותך פה, אישה אחרת. אבל לא כך אנחנו מדברים אחד עם השני..."
את מבינה איך נראית "קבוצה של עזרה הדדית" ?
אין בה "אנשי מקצוע", אין בה מומחים למיניהם, אין בה מדריכים או מנטורים, אין בה גם "יועצים" בשכר או בחינם. וכך הלאה. כולם שווים...
ולא שלא יושבים בקבוצות הללו רופאים, פסיכאטרים או פסיכולוגים קליניים שמתמודדים עם ההתמכרויות שלהם. ועוד איך יושבים. ורבים וטובים. כמה מהם ידועי-שם בתחומם, ואלמלא הייתה קיימת אצלנו המסורת החשובה ביותר של האנונימיות, הייתי גם מציין פה כמה שמות מפורסמים.
כי התמכרות היא כמו גשם, והיא יורדת על כולם, בלי הבדלי דת מין וגזע: על חכמים וטיפשים, רשעים וצדיקים וכו'..
גם מי שלוקח על עצמו להנחות קבוצה כזאת הוא רק מישהו ש"עושה שירות" - כך אנחנו קוראים לזה - והוא בסך-הכול מישהו שיש לו כבר תקופת ניקיון מסויימת, ושזכה לאמונם של האחרים. וזה הכול. אין שום דימיון בין הנחיה של קבוצות באוניברסיטה לבין הנחיה של קבוצות בחדרים. את יכולה להאמין לי, אני עושה את שניהם. וגם בתור מנחה של קבוצה כזאת, אתה לא יודע יותר מאף אחד אחר. ובסוף כול פגישה המנחה תמיד יחזור על המשפט הקבוע והמצחקק ( שבאוניברסיטה לעולם לא יצא לך לשמוע אותו כמובן ) :"תודה שנתתם לי להנחות." (:

אבל הפסיכוטים כאמור אינם יוצרים לעצמם בינתיים קבוצות כאלו של "עזרה הדדית". ואפשר לחשוב על כול מיני סיבות לכך. אפשר לומר למשל שיש בפסיכוזה אפילו משהו יותר בודד, יותר מנוכר, יותר "אנטי-חברתי", מאשר בהתמכרויות. ומן הסתם זה גם יהיה נכון...
אבל הייתי רוצה להתחיל בסיבה הרבה יותר פשוטה.
בספר-היסוד של ה-AA ישנו פרק שנקרא (תלוי בנוסח התרגום ) "עוד על אלכוהוליזם" או "תיאור האלכוהוליסט" - ושבמקור כתב אותו ביל ווילסון, ובכישרון ספרותי יוצא מגדר הרגיל, בחכמה רבה, ובדיוק מופתי - פרק שמופיע מייד לאחר הפרק הראשון שבו ביל מספר את סיפורו האישי - ושאני לא מכיר אפילו אלכוהוליסט אחד שלא קרא אותו ומייד זיהה בו את עצמו. כנ"ל ישנו פרק מקביל בספר היסוד של ה-NA, שהוא פשוט אדפטציה MUTATIS MUTANDIS (=בשינויים הנדרשים ) של אותו הפרק, ושכבר נכתב בעבודה משותפת של מכורים רבים, ושנקרא לרוב "מיהו המכור " ושאני לא מכיר אפילו מכור אחד שלא קרא אותו, ושלא מייד זיהה בו את עצמו.
אבל בואי נראה מי יעז היום לקחת על עצמו את המשימה ההרקוליאנית לכתוב פרק שנקרא "תאור הפסיכוטי" או "מיהו הפסיכוטי" ושכול פסיכוטי או פוסט-פסיכוטי שמסתובב בינינו יוכל להכיר בו את עצמו...
נו בואי נראה...
משימה כזאת היא כנראה בלתי אפשרית ונידונה מראש לכישלון. מפני שיש משהו יותר מדי אידיוסינקרטי, יותר מדי פרטי ולעתים גם בלת צפוי לחלוטין ומפתיע לגמרי בכול פסיכוזה, איזה סיבוך מקורי לגמרי בחיי-הדמיון...
וכן, אפשר לדבר כמה שרוצים על צורות שכיחות יחסית של דלוזיות ( כמו רדיפה או גדלות ), ועל סוגים של הלוצינציות, או על המערכת-הדופאמינית, או וואט-אבר, אבל " זה לא זה"...
ורק לצורך המחשה אני שולח אותך עכשיו לקרוא את מקרה-המבחן הראשון בהיסטוריה שנכתב על מקרה של פסיכוזה, ואני מתכוון כמובן "לשרבר" של פרויד.
מי בכלל היה אותו "שרבר" ? שרבר לא היה מטופל של פרויד, אלא הוא היה איש רם-ונישא בגרמניה של זמנו, שופט בבית המשפט העליון, עד שבשיא הקריירה שלו, כאשר הוא כבר אחרי העשור החמישי לחייו, הוא חטף את הפסיכוזה שלו. ופרויד בוחר לנתח את המקרה שלו מפני ששרבר, שהיה בחור אינטילגנטי-להדהים, גם כתב ממואר (= ספר זיכרונות ) על הפסיכוזה שלו, פסיכוזה שבמהלכה הוא הספיק להתאהב בפסיכאטר שלו ולפתח אחושרמוטה פארנויות של רדיפה ביחס אליו, כול העולם כולו התחיל להיראות לו כמו מערכת עצבים ענקית, והוא שכלל לעצמו שפה פרטית משלו, שפה פרטית לגמרי ( שפה שהוא קרא לה "השפה הבסיסית" או "הפרימיטיבית", ושהייתה קרובה יותר בעיניו מהשפה שלנו ל...נו, איך להגיד את זה ?... "לדברים עצמם" ), וגם הצליח לשכנע את עצמו בכך שאלוהים בכבודו-ובעצמו עוגב עליו בניסיונות פתיינות שלא היה להם אח-ורע בכול מהלך ההיסטוריה האנושית, ושהוא מנסה - אלוהים, כן ? - לזיין אותו בתחת בעזרת קרני-השמש החמימות שהוא שולח אליו, ושעל מנת לגאול את האנושות מהמשבר בממלכת-האלוהות עליו להפוך לאישה לזמן מה... וזוהי רק ההתחלה של התמצית של התקציר של כול העלילה המטורללת הזו.
נו אז את מבינה ? (:
דרך אגב, מכיוון ששרבר חוטף את התקף הפסיכוזה הראשון שלו כאשר הוא מוצא את עצמו ערב אחד - אין דרך יותר טוב לתאר את זה חוץ מאשר "מוצא עצמו", כי הכול קורה בתחילה על רמה שהיא לגמרי לא-מודעת - בחדר-השינה של אשתו כשהוא מודד את דברי ההלבשה התחתונה שלה ( "אויש אויש איזה ממי אני " ), אני קורא פה בזאת גם לכול חובבי הפמיניזציה והקרוס-דרסרים למינהם, שעדיין קבורים להם באיזה בארון, לקרוא טוב-טוב את מקרה-המבחן הזה, לקרוא אותו כמו תמרור-אזהרה ( ולצאת מהארון ולהתחיל לחיות כבר ) כי המקרה שלו מדגים באורח די חד-משמעי כיצד מסתיימים חיים שלמים שהיו מושתתים על הדחקה מוחלטת של התשוקה-המינית-הסוטה.
הם מסתיימים, כמו שכתב פעם חנוך לוין,"כללית, לא טוב"...(:
פרויד לא האמין כידוע שאפשר לעשות פסיכואנאליזה לפסיכוטים, או שיש להם יותר מדי מה להרוויח מהטכניקה הטיפולית הזו, גם מפני שהם "אינם יוצרים את ההעברה", בלשונו, וגם מפני שאצלם לרוב - כמו שהוא אהב לומר לעיתים, ותמיד באותה נימת הפתעה שהייתה כל-כך אופיינית לבורגני וינאי בן-זמנו - שאצלם לרוב "הלא מודע הוא על פני השטח". ווילפרד ביון, לדוגמא, שהיה אחד הפסיכואנליטיקאים הראשונים שהתחיל ליישם את הפסיכואנאליזה גם על מטופלים פסיכוטים, מספר על מטופל פסיכוטי שבא אליו יום אחד לפגישה טיפולית מייד לאחר שהוא חזר מקונצרט. ביון שאל אותו " איך היה, נהנית ?" ומה המטופל ענה לו? - "נו באמת, כל אחד יודע שבנאדם שמנגן בצ'לו הוא פשוט מישהו שלא מזיז לו לאונן בפרהסיה..." (:
וכעת - ובמעבר שאינו חד-בכלל - נעבור אל העולם של הפרברסיות...

חלק ב' : העולם של הפרברסיות

פור גוד • 21 באפר׳ 2015

והמעבר הזה אל הפרברסיות אינו חד בכלל גם מפני שפרויד כידוע, בנסותו לצייר מפה של החוויה האנושית, נהג לחלק את כול הבעיות הנפשיות, את כול ההפרעות, ואת כול המחלות שבכלל אפשר להיתקל בהן - הכול כולל הכול - לשלוש קטגוריות גדולות ( שלכול אחת מהן מחלקות ותתי-מחלקות משלה, ושבמציאות קיימות ביניהן גם מזיגות וחפיפות לרוב)
והן לפי סדרן :
1. הנוירוזה - ושתי הנוירוזות הגדולות, או השכיחות, בימיו היו (א) ההיסטריה - ומרבית הנשים ההיסטריות שפרויד מטפל בהן בתחילת הקריירה שלו היו מה שאנחנו היינו בוחרים לקרוא לו היום "פוסט-טראומטיות", כלומר נשים שעברו בילדותן התעללות - פיזית, נפשית או מינית ; ו(ב) ה-OCD - שהוא עוד מונח שפרויד בעצמו טבע והכניס לשימוש, כי הוא היה הראשון שתפש שערב-רב של סימפטומים שונים - של התנהגויות כפייתיות, מחשבות טורדניות ושל כול אותם טקסים שחולי ה-OCD נלכדים בהם וחוזרים עליהם באדיקות דתית ממש - שייכים בעצם לאותה המשפחה.
וכול מקרי-המבחן הראשונים שפרויד כותב הם של חולים נוירוטים. "דורה" היא חולה היסטרית. ואילו "איש הזאבים" ו"איש העכברושים" הם חולי OCD ( עם "גלישות" פסיכוטיות אולי )

2. הפרברסיה - הסאדיזם, המאזוכיזם, האקסהביציוניזם, הוויאריזם, הפטישיזם... הקרוסדרסרים, הטרנסג'נדרים.... הפדופילים, הנקרופילים... ואפשר להמשיך לפרט הלאה-והלאה כמה שרק רוצים, אבל כדאי לדעת שכבר מאה שנה או יותר שאף אחד לא המציא סטייה-מינית חדשה, והשדה של הסטיות המיניות נשאר בערך אותו דבר כמו שהוא היה בתקופה שקראפט-אבינג כתב את האנציקלופדיה שלו, מה שאומר שממש קשה להיות מקוריים בתחום.
ואף אני תכננתי בזמנו להמציא סטייה מיני חדשה, ולקרוא לה על שמי ( "פורגודיזם" ), אך היום אני כבר חייב להודות שנכשלתי בכך, וובכוונתי להשאיר את האתגר הנ"ל לדורות הבאים.
דברים חדשים ומעניינים קורים אולי - אולי - בתחומי המיניות הקרויה "קווירית", כי שם, לדוגמא, גם ישנם אנשים בעלי פנטיות מודעות לחלוטין ומשוכללות לאללה על "סקס עם חייזרים"... אבל אני לא יודע כמה זה חדש העניין הזה. מרבית האנשים שמדווחים על כך שעבמ"ים חטפו אותם מספרים שהחייזרים ביצעו בהם מעשים מגונים, לעיתים עד-כדי אונס ממש, החדירו להם כול מיני חפצים לפתחים הריריים של הגוף וביצעו בהם בדיקות פרוקטולוגיות פרו-בונו.
ולמי שלא יודע, המקרה הראשון בהיסטוריה הידוע לנו של חטיפה על ידי עב"ם התרחש בשנת 1948, בסרט מצוייר של באגס-באני...
מה שחשוב לדעת הוא שפרויד מגדיר את הסטייה המינית ( ב"שלוש מסות על התאוריה המינית " ) לא ביחס לנורמה, כמו שהרבה אנשים סבורים בטעות. זה ממש לא מעניין אותו מה רוב האנשים עושים בתרבות מסויימת או בזמן מסויים. כך למשל גם אם ביוון העתיקה מרבית הגברים היו עסוקים בפעילות הומסקסואלית זו עדיין תהייה סטייה בעיניו. הוא מגדיר סטייה או ביחס לאובייקט של התשוקה, או ביחס למטרה של התשוקה.
כך לדוגמא, אם אתה משתוקק לבני מינך ולא לבני המין השני, אז זו תהיה סטייה ביחס לאובייקט, והיא קרויה אינברסיה ( או הומוסקסואליות ). וכך לדוגמא, אם המטרה של התשוקה המינית הונילית היא או פורקן ואורגזמה ולעיתים גם רבייה, אז אם אתה מחפש ביחסי המין משהו אחר לגמרי - כמו למשל שליטה, השפלה, כאב וכו' וכו' וכו'. אז זו תהיה פרברסייה.
כלומר ההגדרה שלו היא פורמאלית לגמרי, ואין לה שום קשר לנורמה או למה שמקובל או לא-מקובל בחברה מסויימת.

3. והפסיכוזה ( עליה כבר דיברנו קצת )

כול אחת מהקטגוריות הגדולות הללו הייתה בעיני פרויד תגובה שונה ( והתגובה שתבחר בה תהיה תלויה כמובן גם בנטיות הגנטיות שלך ) לחוויות הינקות והילדות, כלומר לפצעים והטראומות שלהן. כאשר הפרברסיה הייתה בעיניו התגובה הבסיסית והפשוטה מכולן. והיא בעצם הסקסואליזציה שלהן, של הפצעים והטראומות ( כלומר ההטענה שלהן בערך מיני).
הקשר בין הנוירוזה והפרברסייה היה נראה לו ברור: הסימפטום הנוירוטי - השיתוק-ההיסטרי, או טקסי הסדר והניקיון וכול סיבוכי ההגיינה של חולי ה-OCD - נוצרים לדעתו על ידי ההדחקה של התשוקה הפרברטית ( ושל כול הפנטזיות שהיא יוצרת ), ושל החזרה של החומר-המודחק לאחר שהוא עובר טרנספורמציות על ידי כול המנגנונים שהוא זיהה ובודד בעבודת-החלום ( עיבוי, התקה וכו' וכו').
הקשר בין הפרברסיה והפסיכוזה נראה לו פחות ברור...

ולפני שנמשיך אני רוצה להזכיר לכול הנשלטות הנשואות שבנקודה הזאת של הדיון מתחילות בדר"כ להצטווח " אבל זה הכול גנטי, וזה הכול גנטי, ונמאס לי לנסות להבין את עצמי, וזה הכול גנטי, ושאף אחד לא ישפוט אותי, וזה הכול גנטי ! " - דבר ראשון, אף אחד לא האשים אתכן בהומוסקסואליות. אז תפסיקו להישמע כמו הומואים מתחילת האייטיז... ודבר שני, אף אחד גם לא הציע לכן לעבור איזה טיפול יקר בן אלף שנה כדי לרפא אתכן ממשהו. זה לא העניין שלי בחיים. ודבר שלישי, כמו שהפרופ' אילן אשל היה אוהב לומר על הבעיות הללו - ואילן הוא גם גנטיקאי וגם מתמטיקאה, ומתמטיקאי מעולה דרך אגב - " זה 100% גנטיקה ו-100% סביבה ".
ולג'יימס, שבנקודה הזאת של הדיון יתחיל בדרך כלל להצטווח :"אבל זה לא מדע, וזה לא מדע, וזה לא מדע ! " אני רוצה להזכיר: כמובן שזה לא מדע, יקירי. בטח לא במובן הצר שבו אתה משתמש במונח. כי לא יכול להיות מדע של חיי-הדמיון. ולא יכול להיות מפני שחיי-הדימיון הם מעצם טבעם והגדרתם חיים סובייקטיביים. ואם אני אומר לך משהו על הלוגיקה של הפנטזיות שלך, אתה תמיד תוכל לענות לי "כן, אבל אצלי זה לא ככה". ואתה הרי יודע שהספר הראשון שפרויד כתב לבדו ( בלי ברוייר ), ושעד עצם היום הזה נחשב לספר-היסוד של הפסיכואנאליזה, נקרא "פשר החלומות", מפני ששנים רבות של עבודה עם אנשים שסובלים מכול מיני בעיות נפשיות הביאו אותו למסקנה שהתנהגות אנושית לעולם-לעולם לא תוכל להיות מובנת לנו עד שלא נתחיל לתת לעצמנו דין-וחשבון אמיתי ונוקב על חיי החלום, ההזיה והפנטזיה של האדם, ועד שלא נתחיל לחקור אותם בצורה ישיטתית. ואתה גם בטח יודע שמרבית החלומות שפרויד מנתח ב"פשר החלומות" הם חלומות שהוא עצמו חלם. אז איך זה יכול להיות מדע, תגיד לי ?
אבל גם אם זה לא היה מדע מהרגע הראשון, ווגם אם זה לעולם לא יוכל להיות מדע ( בטח לא "גלילאו-סטייל "), אין זה אומר שאין שם ידע. ולא כול ידע יש לו את הצורה של F=MA. למעשה, המקום היחידי שבו תוכל היום למצוא תובנות בעלות-ערך לגבי חיי-הדימיון שלך, מחוץ לגבולות הספרות והאמנות ( סאד ומאזוך היו הרי שניהם סופרים ) הוא במסורת של הפסיכואנאליזה, וגם אותן תוכל למצוא רק אחרי שתלמד לנפות את המוץ מהתבן, ולהתעלם מאינספור השטויות, ולפעמים גם השטויות-במיץ-עגבניות, שנכתבו במסורת הזאת, גם על ידי פרויד בעצמו. תובנות אחרות בעלות ערך תוכל למצוא גם אצל פילוסופים שהושפעו עמוקות מהמסורות הזאת, גם אם הייתה להם ביקורת נוקבת עליה, כמו דלייז או פוקו וכך הלאה. אבל זה הכול בערך.
ולרפאל, הנוכח-נפקד, שבנקודה הזאת של הדיון יתחיל להצטווח " אבל זו הייתה רק מהפכה תרבותית, ורק מהפכה תרבותית ! " אני רוצה לומר: אני בהחלט מסכים איתך. זו הייתה גם מהפכה תרבותית. אבל גם, לא רק. ואחת מהמהפכות התרבותיות היותר חשובות, שלעניות דעתי לפחות קצרה את פירותיה האמתיים רק בסיקסטיז, עם שאר המהפכות הגדולות : המהפכה החברתית ( זכויות לשחורים, לנשים וכו' ), המהפכה המינית, המהפכה הפמיניסטית וכו'.
ולך, אישה אחרת, שבנקודה הזאת של הדיון תתחיל בדרך כלל להצטווח "אבל אני לא מתחברת, ואני לא מתחברת, ורק CBT בראש שלי, ורק CBT בראש שלי, ואני לא מתחברת ! " אני רוצה להזכיר : רק פוליטיקאים אוהבים להתגאות בכך שהם לעולם לא משנים את דעתם, ותמיד אומרים וחושבים את אותו הדבר, לא משנה מה החיים מלמדים את כולנו. אבל גם אני, כשהייתי בן-7 האמנתי שתבוא משטרה לעצור אותי אם אני לא אסיים לאכול את הבננה. כי ככה אמא שלי סיפרה לי. אבל מאז, ולאור הנתונים שהצטברו בידיי - התאמיני ? - שיניתי את דעתי בנידון (:
את צריכה לזכור ששיטות טיפוליות, כמו גם שיטות רוחניות, אינן בהכרח מוציאות זו את זו. אלא הן גם יכולות להיות משלימות זו לזו. כאשר כול אחת מהן מאירה חלקים אחרים של התמונה.
ורק כדי לסבר את אוזנך, בואי והתקרבי אלי רגע, ואגלה לך סוד קטן:
ובכן באחד מהחלומות היותר רוחניים שהיו לי בזמן האחרון נתגלתה לי דמותו של שאמאן אינדיאני זקן, שחי בטיבט לפני כ-10,000 שנה, והוא הסביר לי שהדרך הבטוחה והמהירה ביותר להגיע להארה ולשחרור סופי מן הסבל נראית כך:
אתה צריך לעבור פסיכואנאליזה - בעודך יושב ועושה מדיטציה - על LSD - במהלך קריאה בספר "עץ חיים" של המקובל האלוהי האר"י הקדוש מצפת - תוך כדי קיום יחסיי-מין טנטריים - וכול זה בשעה שאתה חוזר וממלמל איזו מנטרה שאני אתך לך....
הבינות ? (:
וכעת נמשיך.
אז האם - אני רוצה לשאול - האם הפרברטים הם חיה יותר חברתית מהפסיכוטים ? וגם - האם הם כן יוצרים לעצמם קהילות ?
אז לגבי השאלה הראשונה, נראה לי שכן, הם כנראה חיה קצת יותר חברתית מהפסיכוטים, אבל לגבי השאלה השנייה הייתי מחכה קצת עם התשובה, ובוחר להשאיר אותה פתוחה בינתיים. אני גם לא בטוח שאני האיש הנכון לענות עליה.
אבל הם בודאי לא יוצרים "קבוצות של עזרה הדדית".
גם מפני שמרבית הפרברטים חשים (ובצדק ) שזו אינה בעייה של "חיים-ומוות" עבורם, אלא שהיא רק איזו נגזרת או הרחבה של ההדוניזם שלנו ( "סקס רגיל זה סתם מחול-אירובי בעיני, והוא לא מספיק מעניין ומרגש אותי " וכול זה...) וגם מפני שמרבית הפרברטים מרגישים (ואני בתוכם) שהם לא היו רוצים להשתית חיים שלמים רק על המיניות שלהם. המיניות חשובה והכול, והיא ככל הנראה תהפוך להיות מאוד חשובה אם תדחיק או תכחיש אותה, אבל בינינו, אישה אחרת - כולה סקס (-:
אבל אפשר לחשוב על הכלוב לדוגמא כמו על איזה סוג של "קבוצת תמיכה", או כמו שחלק מהבנות פה אוהבות לקרוא לזה - "כיתה טיפולית". גם הפורומים הסגורים של הסאביות שהיו כה שכיחים בעבר הלא-רחוק ( ההוא "אדון" מסוכן, והוא ממש "אדון" מסוכן, וההוא ממש ממש ממש "אדון" מסוכן..." וכך הלאה) הן אולי דוגמא לסוג של קבוצת תמיכה וירטואלית.
אבל אין ספק שהמצב השתפר במשהו מאז שאני התחלתי לחקור את המיניות שלי, מה שהתחלתי לעשות מייד לאחר שהשתחררתי משנת-הקבע המזויינת שלי ( לא חיכיתי יותר מדי זמן, הא ?)
הימים היו "ימי התום"של אמצע הניינטיז, בואכה רצח רבין, כאשר המוזיקה האלקטרונית רק החלה להגיע לארץ, ורייבים די מטורללים , מתודלקים בטונות של אקסטזי, החלו להתארגן "פה-ושם בארץ ישראל".
באותם ימים לא-הכי-מאושרים, כאשר אני התחלתי לחקור את המיניות שלי, לא הייתה קיימת שום סצנה, לא היה עם מי לדבר על כלום ( מלבד כמה חברים טובים, שאת רובם היה גם צריך להכניס בסוד העניין ), מלכות-בתשלום כעורות-להכעיס ותת-רמה -לגמרי שחשבו שסאדו-מאזוכיזם הוא פשוט הרחבה של הקללות מהחצר של ביה"ס התיכון שלטו ביד רמה בשוק, הדאנג'ן הישן עדיין לא נפתח, האינטרנט עוד היה חלום רחוק, ואתר הכלוב אף הוא.עוד לא "עלה לאוויר" ובטח שעדיין לא הספיק "להשתדרג" ( וכמדומני שאפילו המילה "שידרוג" - קרי 'אפ-גרייד' - עדיין לא הייתה מוכרת למרבית האנשים )... כך שכדי להתנסות בדבר האמיתי ולהתחיל להכיר את עצמך ( מעבר ל"מעבדה של פנטזיות-האוננות") - מה מדליק אותך יותר ומה פחות - לא הייתה לבנאדם שום ברירה אחרת מלבד "לקחת" בנות-זוג וניליות לחלוטין ולהדליק אותן על הקטע.
ולכן עד היום מסתובבות בחוצות העיר ת"א כמה בחורות שמקללות את היום שהן פגשן אותי ( סעמק איתו, עד שהכרתי את פורגוד הייתה לי מיניות בריאה לחלוטין. בחיי, ליכלך לי את הנשמה הבחור הזה...". או כך למשל אהבה ס', אחת מבנות זוגי דאז, עורכת מוזיקלית בגלגל"צ, לתאר לאנשים את הדייט הראשון שלנו: " הבחור בא אליי לדירה בתשע בערב, מזיין לי בשכל ארבע שעות רצוף על סאדו-מאזוכיזם, ואז הולך הבייתה בלי לזיין אותי..." (-: )

נ.ב - המטרה של הפסיכואנאליזה, אישה אחרת, או של הטיפול הפסיכו-דינמי, כבר מזמו איננה "ריפוי" - זוכרת מה אמרנו על ההבדל בין ריפוי ( או "הבראה" בלשונך ) לבין החלמה?... אז מה המטרה שלה, אם כך ?
ואם הזכרנו כבר קודם את ווילפרד ביון, בואי נראה מה הוא אומר על זה.
המטרה של הטיפול לפי ביון איננה ריפוי, אלא היא מפגש עם האמת, עם האמת-החוויתית שלך. מתוך הנחה שהמפגש עם האמת-החוויתית שלך - לא חשוב כמה קשה או לא נעים הוא יכל להיות לעתים - הוא זה שבזכותו אתה גדל וצומח.
כלומר המטרה בעיניו איננה ריפוי אלא היא גדילה או צמיחה .לא אחת ריפוי יהיה גם תולדה של התהליך הזה. אבל לא תמיד, ולא בהכרח.
ומכיוון שכוכבו של ביון החל לדרוך בישראל בשנים האחרונות, ובמרבית האקדמיות כבר מתנהלים בתארים המתקדמים קורסים שלמים של קריאה מודרכת בכתביו (וטוב שכך בעיני. הוא בחור חכם, ויש לו בהחלט מה ללמד אותך ) בואי נראה גם מה הוא אומר על הפרברסיות. וזו רק טעימה קטנה בלבד, ותחליטי את אם הוא צודק או לא ( ואין ביחס לשאלות הללו שום תשובות ביה"ס, ואפשר כמובן גם לא להסכים, אבל כאן כבר יש לך ניסיון אישי משלך שיוכל לעזור לך לחרוץ דיעה ). ומכיוון שאין לי עכשיו את הספרי שלו לידי, אני אצטט מהזיכרון :
"הפרברטים," הוא אומר, "רק נראים כאילו הם לא סובלים. וזאת בזכות הסקסואליזציה שהם עשו לכאב-הנפשי שלהם. אבל הם רק נראים ככה. בפועל הם סובלים, ועוד איך סובלים..." (-:

ועוד דבר. בוודאי תשמחי לדעת שבמרבית היחידות לנפגעי סמים ואלכוהול מתרחשת בשנים האחרונות מגמה די ברורה של מעבר לשימוש בשיטות של ה-CBT ( עוד יותר מכך של ה-DBT, שהיא נגזרת עוד יותר מוצלחת בעיני של הקטע ). ואני ממש לא נגד המגמה הזאת ( אבל גם לא ממש בעד ). גם מפני שלמרבית העובדות הסוציאליות הקליניות במקומות הללו אין מושג ירוק, ואפילו לא מושג ירוק מטושטש , איך מנהלים טיפול פסיכו-דינאמי ראוי-לשמו ( אבל יש גם ביניהן כאלו שעושות עבודה מעולה ), ומה שיותר חשוב - שגם אני בכלל לא בטוח שמה שהמכור זקוק לו בחודשים הראשונים של ההחלמה שלו - שהם כל כך, כל כך, כל כך קשים - הוא לטיפול פסיכו-דינאמי. כול זה יכול לחכות. וכמה מהטכניקות של הCBT וה-DBT בהחלט יכולים לעזור לו מאד בחודשים הללו..
אבל חשוב מאוד שתדעי עוד דבר אחד. ומרבית המכורים ( לא כולם כמובן ) סובלים ממה שקוראים לו היום בDSM "טראומה התפתחותית" - ולגבי העובדה הזאת, קיים קונצזוס מחקרי - ומרביתן גם עברו מקרים של תקיפה או ניצול מיני,ומה שעושים היום כמה מהמטפלים מהאסכולה הקוגניטיבית-התנהגותית בעבודתם עם המכורים הוא פשע נפשע ביותר ובלתי נסלח לחלוטין - ואת, בבקשה ממך, אל תחזרי על השגיאה הגורלית הזאת.
הם עושים את השגיאה הזו מתוך הכוונות הכי טובות, כמו תמיד, אבל אלו שמוליכות, כמו שאנו היהודים כבר יודעים היטב, ישר לגיהנום. מפני שכאשר הם מנסים לבודד את האמונות השליליות וההרסניות של המטופלים, ולהמירן באחרות, חיוביות ובונות יותר, הם רק לוחצים המון פעמים לחיצת-ידיים-מלוכלכת-מתחת -לשולחן עם ההדחקה וההכחשה של הטראומה, שפעלה ממילא מתחת לפני השטח כלכ כך הרבה שנים בחייהם של המכורים הללו