על הפערים בין שולטות לנשלטים (או - למה לא פטישיסטים)

בכוח המוח​(שולטת) • 2 ביוני 2015

מעתיקה לכאן פוסט שכתבתי בנושא -
(ותודה על המחמאות, תמרה ומאדאם קירי, הסמקתי בשקט (: )

"מתקיים דיון מעניין על צרכים משתלבים של נשים (המבקשות לחוש) דומיננטיות וגברים (המבקשים לחוש) כנועים, בפורום הבנות על הבנים. תמרה פתחה אותו שם ונתנה את משנתה בעניין. לי אין משנה סדורה לחלוטין, ואני מנסה לחשוב אם אין כאן 2 שאלות נפרדות. האחת נוגעת לדרך בה אנחנו תופשים ומתעסקים בבדס"ם, והשניה היא שאלת הג'נדר שאולי מייצר קשיים בתקשורת. אחרי שיחה עם איון על העניין, אני נוטה לקבל את דעתו שהתשובות לא נמצאות בג'נדר, וכדי לקבל הבנה טובה יותר של הכוחות הרוחשים, עדיף להמנע מליפול בפח הזה ולהתבונן עמוק יותר אל הצרכים, ואל המנופים שמזיזים את הצרכים האלה. אני מקווה שלא סילפתי את דבריו בטעות.
אז תסלחו לי אם הדברים לא יהיו סדורים לחלוטין, ואם הם לא בהכרח יגעו בשולטות ונשלטים בהכרח, אלא בבני אדם בתוך המקום הזה של השליטה/בדס"ם. ברשותכם, ולמען הפשט, אני אכנה את הצורך הזה: "הצורך בשליטה".

אנשים שקיים ובוער בהם הצורך בשליטה מפנטזים עליו. כדרכה של פנטזיה היא מדמה את פני המציאות. כמה נעים ומדהים יהיה לחיות ככה לנצח, בתוך פנטזיה ארוכה ומתמשכת, עליה אנחנו שולטים במאת האחוזים, ובה הצד שכנגד מבין ויודע בלי מילים, לעשות (להיות ולהרגיש) את הדבר הנכון. החוויה הפנטזיונית הזו נכונה לכולם, לא רק לשולטים, אלא גם לנשלטים, שכדוגמת פנטזיית האונס האוקסימורונית בה הם מפנטזים שיעשו בהם מה שאינם רוצים, כאן הם שולטים במאת האחוזים בפנטזיה הנוגעת במישרין לשליטה הנלקחת מהם. מיותר לומר שמדובר בריגושים מטורפים, כן? ועדיין, הנשלט בפנטזיות שלו הוא האדון האמיתי והאחראי למה שקורה לו.

כשאנשים הזקוקים לשליטה מגיעים למרחב המציאותי, הם מבקשים להפוך את הפנטזיה למציאות ולשעתק מהפנטזיה את היסודות המדויקים שהם יודעים שמגרים אותם. כך, למשל, הם משליכים את הדמות הפנטזיונית על אדם בשר ודם, ומצפים ממנו לנהל בעבורם את הפנטזיה, קרוב ככל שניתן למוצאה. הבעיה היא שבצד השני נמצא אדם עם שדה שלם של צרכים ותחושות, עולם של רגשות, ויערות של פנטזיות משל עצמו.

איך העולמות האלה יפגשו בעולם השליטה? את הפנטזיות של מי ישליטו? מי קודם למי בקשר כזה? אלה שאלות שאינן פשוטות בעולם בו האחד מוביל והשני מובל, אחד שולט רם מעלה והשני עבד נקלה, אחד שהפנטזיה שלו היא שישמשו אותו כרצונו, והשני שהפנטזיה שלו היא שישתמשו בו כרצונו ועל פי מה שמרגש אותו. איך הדברים האלה נסדרים יחד?

אמרה תמרה, ואני מסכימה איתה, שיחסי שליטה חייבים לחיות בתוך מערכת יחסים, המורכבת מהתאמות בתחומים רבים ונוספים. אני אוסיף, שמערכת היחסים הזו יכולה לחיות כפנטזיה, אבל כדרכה של פנטזיה, היא כנראה תהיה קצרת מועד, וביקיצה ממנה יתגלה הזיוף: לא מלכים ולא בני עבדים, כי אם אנשים בעלי צרכים מיוחדים, שמבקשים מילוי. ולא רק זה, אלא שמעבר לאותה פנטזיה, חיים אנשים שלמים שיש להם צרכים נוספים, לפעמים אפילו הפוכים מאותם צרכים המגרים אותם נפשית ומינית, או אפילו צרכים מנוגדים המגרים אותם נפשית ומינית.

אני חושבת שהדרך הכי טובה לטפל בצרכים בדס"מים היא בקשר שוויוני דווקא. אני אפילו אעז ואומר שהדרכים האחרות נידונות לכשלון כי הן רצות אל הקליפה, אל התבנית הריטואלית, ושופכות את המהות.

והמהות היא (וזה לבייגל, למקרה שהוא קורא את זה) שאנחנו רוצים לאהוב ולהאהב, כך אני מאמינה. כולנו. עד אחרון המזוכיסטים עם יצר ההרס העצמי הכי גדול. רק שמבעי האהבה שחלק מאיתנו זקוק לו הם אחרים.

ולכן, אנחנו יכולים לסגוד לפסל או תמונה, ולקבל מזה גם עונג (ע"ע פטישיסטים), אבל נרצה בקשר עמוק עם האליל/ה שלנו, כזה שגורם לנו לאשר אותו, ולו לאשר אותנו. בתוך המרחב השיוויוני הזה אפשר לתחום המון בועות בהן החוקים משתנים, אבל כשיוצאים מהן, ברור ששני הצדדים חשובים ואהובים במידה שווה, והפנטזיות והצרכים המיניים והרגשיים של שני הצדדים ראויים לעיון, להבנה ומילוי במידה שווה.

אני יודעת שזו נשמעת גרסה מרוככת, אבל היא ממש לא. היא יכולה לאפשר דווקא קיצוניות הרבה יותר גדולה, חופש הרבה יותר גדול. היא מאפשרת לחוות את העצמיות והצרכים הסאדיסטים/מזוכיסטים מבלי להדרש למסכות. תמיד אפשר לשים מסכה אם רוצים, אבל זה לא כיף לחיות עם מסכה מול מי שאמור להיות הכי קרוב אליך.

זה הרבה יותר מרגש ומשחרר לאהוב אדם שלם, ולא להמציא אותו, ולהאהב כאדם שלם, ולא לתהות אם אוהבים אותך באמת, או שפשוט את/ה מתאימ/ה לאיזו דמות פנטזיונית. ובמרחב הזה, בין שני אנשים שמראים אחד לשני, אפשר להראות כל כך הרבה. גם את מה שלכאורה מנוגד כל כך - ניכור, השפלה, תחושות דחיה. זה מתאפשר דווקא בגלל שכשיוצאים משם, מגיעים לאותו מקום שיוויוני ואוהב, ואז גם אין דיסוננס שמייצר פאסיב-אגרסיב.

אני נוטה להאמין שהרבה אנשים חושבים שאם לא נעטה את המסכה כל הזמן, של השולט האימתני או הנשלט האולטימטיבי, זה ירגיש "משחק". שאנשים לא מספיק גמישים רגשית להבין שמדובר באדם בצד השני, ושלעניין הזה של הריגוש המיני דווקא דרוש פלקט, אחרת זה לא מרגש מינית. נדמה לי שזו הסיבה שאנשים כאן נושאים על עצמם תויות קשיחות מדי, עד למצב שהם עצמם מתרגשים כשמתייחסים לאותה תווית קשיחה יותר משמתייחסים לתוכן האנושי שנושא אותה. אני לא חושבת שזה נכון, אבל אם זה נכון, אין לי פתרון לאנשים האלה, והם די נידונים לחיים בתוך ניכור מסויים בתמורה לריגוש המיני שלהם. אני חושבת שאת האנשים האלה מכנה תמרה פטישיסטים, למרות שהם לא צריכים להתגרות רק מנעל כאובייקט. הם מחפיצים אדם שלם והופכים אותו לאובייקט, וזה מעייף, וביננו, הכי שקרי ומזלזל שיש."

Bagel • 3 ביוני 2015

יש לך דרך עם מילים. אבל מה בעצם עשית כאן? העברת קו שחוצה את הכלוב באמצע, בצד ימין הם אנשי "הבסדר" שרוצים זוגיות ואהבה ושהם בעצם נורמלייים לחלוטין רק אוהבים קצת קינק, תבלין כזה בלתי מזיק. ובצד שמאל אותם פטישסטים שלא רק מכורים לחפצים (אותה נעל ישנה, גרב מסריחה) אלא גם הופכים נשים לחפצים, אובססיביים לעצמם ואוהבים פורנו ושהם אנשים שאיתם אי אפשר לעשות הרבה.

כמובן שזה בדיוק מה שהחברה שמחוץ לכלוב עושה לכולם פה, שמים תג ומוציאים אל מחוץ לגדר. אז עשית את אותו המעשה (אם מזקקים את המילים) רק פה בתוך הכלוב עצמו.

אולי את צודקת. אולי גם תמרה צודקת. יש כאלו ויש כאלו, אי אפשר הרי לשים את כל הסוטים באותה קדירה ולשפוט אותם לחומרה, לשפות אותם על אש הפורענות. אבל לי זה מריח קצת יותר מדי מנסיון להסביר ולהצדיק ולצאת בסדר. יש פה משהו יותר מדי פוליטי ופחות מדי פסיכולוגי.

חשוב להבין את מה שמאחד פה את מרבית המשתתפים, ולא בשביל לגנות ולהוקיע אבל בשביל לנסות ולרדת לעומקה של התנהגות אנושית מאוד ייחודית ומעט מוזרה. אני מדבר על החיבור הזה לאלימות לאגרסיביות ולעוינות. איך שלא תקראי לזה, כל הרגליים, נעליים, שוטים, דומית, דום, עבד, אסלה, סטירה וכו" זה הכל הרבה שמות לדבר אחד ויחיד. אפשר וצריך לאחד את הצרור הזה אם רוצים לנסות ולהבין. הנסיון להבין הוא בעיני הכי חשוב.

בפעילות הסאדו-מאזוכיסטית כשלעצמה אין באמת הרבה משמעות בעיני או עניין, אבל להקשר הנפשי והרגשי של הפעילות הזאת, מה היא משרתת אצל האדם, יש חשיבות קרדינלית.

פור גוד • 4 ביוני 2015

רציתי לשאול אותך משהו בהזדמנות הזאת, בייגל - כי חשוב לך הרי ( חשיבות קרדינלית ! ) להיות יותר "פסיכולוגי" מאשר "פוליטי" ( ובינינו, בכוח היא הרי סתם פוליטיקאית.. :-.), ומכיון שאתה בדרך-כלל אוהב להשתמש בז'רגון שהוא פסיכואנאליטי ( או פסיכודינאמי ) בעיקרו, ולהתבונן במציאות-הנפשית מזווית הראייה הזאת - האם אתה מאמין ( כמו פרויד, וכמו כול שאר תלמידיו, המוקדמים והמאוחרים, מלאני קליין, לאקאן, ויניקוט, ביון, אוגדן וכולי ) - שהמיניות-האנושית, המיניות האנושית כפי-שהיא בכללותה ( לא רק זו של חברי -הכלוב בלבד ), אלא של כל בני-האדם באשר-הם, של כולם אחד-אחת ובלי יוצא מן הכלל, מיוסדת כולה על המזיגה בין ארוס וטנטוס, או במילים שלך, על החיבור בין היצר המיני לבין "אלימות אגרסיביות ועוינות", ושכול יחסי-האהבה שלנו עם הדמויות המשמעותיות בחיינו הם מעצם-מטבעם "אמביוולנטיים" , קרי יחסי אהבה-שנאה ...האם אתה מאמין בכך, כן או לא ?

* (וכן, אני זוכר, אל תדאג לרגע אחד, שישנם בכלוב גם אנשים בעלי פיקסציות חזקות מאד לפטיש מסויים, כאלו שאינם יכולים להגיע לעוררות מינית שלא בנוכחותו, ואלו אנשים שכדאי להם לפנות לעזרה מקצועית. כבר הסכמנו בעבר על הנקודה הזאת )

Bagel • 4 ביוני 2015

אני לא מאמין בזה,לא. ההתעסקות שלי בנושא הזה היא רחוקה מאינטלקטואלית, לדעתי יש מגבלה רצינית ומידה של ריחוק (מכוון) מהעניין עצמו כאשר מנתחים אותו באיזמל אקדמי. רוב בני האדם אינם סובלים ממיניות דיוויאנטית והם מצליחים לשמור את מוראות הקיום והעולם מהאינטימיות המינית שלהם, אנשים שנרשמים לבדס"מ (בעל כורחם כמובן ובדרך כלל בגיל צעיר מאוד) אינם מצליחים. או אינם רוצים.

זוהי אינה גזירת גורל לדעתי, יש סיבות טובות להפיכתו של אדם לסוטה מינית ואני מתעניין בהן, שוב, מתעניין אבל לא אקדמית, לא מעניין אותי מה כתבו טובי המוחות על "התופעה", מבחינתי זה עניין אישי והוא מעניין אותי במישור הכמעט פואטי. הפתולוגיה האישית שלי משיקה, כך נראה, לכמה וכמה אנשים פה ולכן אני הופך את זה לעניין ציבורי. הציבור, כך נדמה, מעדיף הדחקה קולקטיבית - תן לשחק ועזוב משטויות, תן לעשן ג'וינט, תן לקחת פטריות, אולי נעשה דיון אינטלקטואלי בנושא וכן הלאה טכניקות נפלאות שכל מטרתן לא להסתכל לאגם האפל הזה שמכנן עמוק בפנים בתוך בית החזה של כל אחד שנהנה מלראות מכות ושוטים והשפלות (של אחרים, של עצמו)

פור גוד • 4 ביוני 2015

נו שויין. חשבתי שאתה מתעניין בפסיכולוגיה, בייגל (:
העולם, אתה יודע, לא התחיל איתי או איתך. אתה לא האיש הראשון בהיסטוריה שמתמודד או שחושב על הבעיות האלו. כדאי לך לקרוא את האנשים האלו. בניגוד למה שאתה אולי סבור כעת, הם גם לא גילו בשאלות הללו רק עניין אינטלקטואלי. ולכול אחד מהם היה גם הרבה ( הרבה ) יותר ניסיון ממך בעבודה-טיפולית עם בני אדם.
ומאין לך שהמיניות של מרבית בני-האדם איננה (גם) סוטה ?
כי כול האנשים שציינתי - וזו כמובן רק רשימה חלקית בלבד - כולם הגיעו למסקנה ההפוכה ממך - והם כולם הקדישו יותר שעות-מחשבה ממך לבעיות הללו ( והיה להם כאמור גם יניסיון רב-מאוד בעבודה טיפולית ) והיא - שהמיניות האנושית היא דוויאנטית מראשית ועד כלה, אצל כול בני האדם בתרבות שלנו, ובלי-יוצא-מן-הכלל.

Bagel • 4 ביוני 2015

לקרוא ולהכיר זה חשוב ואני גם עושה את זה. אבל הסכנה היא שאפשר תמיד למצוא סיבה ותירוץ לכל סוג התנהגות כלשהו ולהיות רב-אמן בשליפה של טקסטים וציטוטים והוכחות ודיעות...הכל הופך לדיון מאוד אקדמי, במובן השלילי של המילה כמובן, במובן ה-למרוח של המילה. אפשר להגחיך את פרויד ואפשר גם לצטט אותו, אפשר לעשות הכל אבל האם זה באמת משרת את הרצון להבין את המוטיב האלים שבמיניות הזאת? האם זה עוזר לך להבין את עצמך?
בהרבה מובנים לקרוא את התגובות של בכוח ושל תמרה זה הרבה יותר מועיל לדיון מאשר לקרוא מאמרים פסיכולוגיים שמדברים על מיניות ועל כלל האוכלוסיה.
גם עם דוקטורט בפסיכולוגיה לא תיפטר מהצרות הנפשיות (ואגב, יש הרבה שחושבים שהסמכה כפסיכולוגים או תארים אקדמאיים בתחום יעזרו להם להתגבר על הבעיות הרגשיות שלהם.)
וגם טיפול עצמו, פסיכואנליטי פסיכודינמי או לקאני, לא באמת מסוגל לעזור. לאדם, ובמיוחד לציניקן המזוכיסט, יש כלים ומומחיות אדירה להתנגד להכל, לעשות בכאילו וכן הלאה. דג חלקלק, אי אפשר לתפוס אותו.

פור גוד • 4 ביוני 2015

אולי אתה צודק, בייגל. ואולי לא.
כל מה ששאלתי אותך הוא בסכ"ה - אם כמה אנשים בדיוק כבר דיברת ב-א-מ-ת על הפנטזיות-המיניות שלהם ( בלי קשר לשאלה מה הם עושים בקשר אליהם, או האם הם נרשמו לכלוב או לא... הסאדו-מזוכיזם, אתה יודע, רחוק מלהיות הסטייה-המינית היחידה, רחוק עד-מאוד.. ) ? לכמה אנשים בדיוק כבר יצא לך לערוך אנאליזות ? כמה חלומות-בלילה או חלומות-בהקיץ או הזיות של בני-אדם אחרים כבר יצא לך לנתח ? כמה פעמים כבר ניסית לרדת לשורש הסימפטומים הנוירוטיים של בני אדם אחרים ? או בקיצור נמרץ, בייגל, כול מה ששאלתי אותך היה מה נראה לך שאתה כל-כך יודע על המיניות של "מרבית" בני האדם ?

הדורבנים​(נשלט) • 4 ביוני 2015

היי ליידי תמרה,

אני חושב שהצגת פה איזה אידיאל של יחסים של שליטה נשית, שהמון שואפים אליהם. אני לא אומר זה לא לרעה, חלילה. אני חושב ומאמין שזה אפשרי בהחלט, גם במגבלות החיים הקיימות, לקיים דבר כזה. אני חושב שזה נפלא.
אני גם חושב שמצד הנשלט, לרצות מישהו, לשמש לו, גורר המון פרקטיקות וטקסים ומחשבות וצורת התנהגות, וזה עולם שלם שכיף ללמוד.

אני גם שותף לביקורת של מארי ג'ין ואחרות, על הכללה בנוגע לפטישיסטים. את רובה של הביקורת כבר קיבלת ממילא, אז אין לי הרבה מה להוסיף. רק כמה משפטים.

אני לא חושב שיש בעיה עם פטישיסטים לשמם, אלא אני חושב שאולי מה שרצית להגיד זה שהבעיה נוצרת כשהפטיש שלך מונע ממך לראות שיש אדם מולך, עם רגשות ורצון לתקשורת. אבל זה יכול לנבוע מעוד דברים שלא קשורים לפטיש, כמו למשל מהיותך חרא של בן-אדם באופן כללי (:.

אני חושב שהבעיה בין-אישית היא בעיקר תקשורת, ולא עקרונית. אבל אני עוד חושב על זה..

https://www.youtube.com/watch?v=oFAozYmmjWs

בכוח המוח​(שולטת) • 4 ביוני 2015

היי בייגל (:

אתה חושב שזה מה שאני אומרת? שאני מתווה קו ומחריגה החוצה כאלה שאינם מסוגלים לקשר, עקב היותם פטישיסטים/ווטאבר?

זה לא מה שאני אומרת. ראשית דיברנו על הסיבות לכך שקשה למצוא קשר. מאליו מובן שאנחנו מדברים על קבוצה שמבקשת קשר, ולא על קבוצה שמטפלת בצרכים הבדסמים שלה באופן יחידני, כמו פנטזיות ואוננות על כך, פורנו, ואולי גם מלכות בתשלום שמנסות לענות על פנטזיה מינית, או חוויות חד פעמיות שרוב העיבוד שלהם מתבצע בתוכנו פנימה.

הסברתי איפה אני מוצאת כשל בנסיונות לבניית קשר שכולל שליטה, ולמה הנסיון לייצר קשר שכולו פנטזיה, נדון בעיני לכשלון ותסכול. הסברתי גם למה לדעתי קשר שמצליח צריך להתחיל ולהתקיים בתוך אטמוספירה מאוזנת ושיוויונית, והדגשתי שלדעתי הדבר אינו מונע מימוש צרכים בדסמים מאוד עמוקים, חריפים, שיחשבו אפילו מאוד מאוד סוטים בעיני רבים (אבל את מי זה מעניין מה אחרים חושבים על זה, כל עוד זה לא מייצר איזו בעיה).

אני מניחה שאתה לא קורא את הבלוג שלי, אבל נדמה לי שאם היית קורא אותו היית רואה שאני לא "אוהבת קצת קינק". אני אומרת את זה לטוב ולרע, הצרכים שלי מאוד מאוד עמוקים, ואני כן מודעת כיום (יותר ויותר) לנרטיב הפנימי שלהם. כמוך, בעיני המבעים הם חסרי משמעות ביחס לסיפור שמסתתר מתחת, ושנוגע לדרך בה אני מבינה אהבה, ערך עצמי, התמסרות, לקיחה, אכפתיות וכו.

אני יכולה לדבר על עצמי. אני חושבת שלמרות שהצרכים שלי מאוד חדים וקיצוניים, אני אדם נורמלי ונורמטיבי, זו בכלל לא שאלה שמטרידה או הטרידה אותי אי פעם. וכן, אני מתגרה מכאב נפשי, מהשפלה, מכאב פיזי, מהקטנה, מהערצה, מתשומת לב קפדנית, משני צידי השוט. אני גם נהנית (תמיד) מאינטימיות, מסקס טוב, מעונג גופני פיזי (מגע פשוט ונעים), מלעשות דברים יחד, מלהקשיב וללמוד אותו ואותי בזוגיות. רוצה לומר: הצרכים האלימים שלי חיים בשלום עם הצרכים האחרים שלי, ולמעשה ככל שיש לי אקלים אוהב ועוטף, הוא מצמיח מקום ליצרים האלימים שלי, הסאדיסטים והמזוכיסטים. אני חושבת שיש רבים כמוני, ואני חושבת שהנקודה הזו ברורה.

לכן אני גם לא מחריגה אף אחד כל עוד הוא לא מחריג את עצמו וטוען שיש לו קושי: קושי לייצר קשר, קושי לאהוב אדם ולא דמות, קושי להאהב כאדם שלם ולא ככלי או כבעל תפקיד. מאליו מובן שמי שיש לו קושי שיתכבד ויחפש דרך או פתרון לקושי הזה, אני חושבת שהם מעטים יחסית למה שאתה מדמה. אבל עצם הצורך לא מצביע על בעיה שיש לטפל בה, עם זה אני לא מסכימה. המבנה שלנו מורכב ומרובד ואני פשוט לא מבינה למה להחליט שחלק בתוכנו "לא בסדר" רק כי מדובר בחלק שנוגע באלימות או ווטאבר. המבחן היחידי שצריך להיות הוא פשוט: נוצר לך נזק העולה על התועלת, או לא. וכן, גם התשובה לשאלה הזו היא מאוד סובייקטיבית, אני מודעת לכך.

אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות היא שאנשים כאן פשוט לא רואים איך אפשר וצריך לגשת ולבנות קשר כזה שיספק את כל החלקים שלהם. הם לא מבינים איך ליישב את הדיסוננס הזה בתוכם, ולכן גם מול פרטנר או בן זוג. זו דעתי הכנה. אמרתי שבשביל זה צריך "לתאם" שפה, להבין נרטיב, להיות מודע לעצמך ואפילו ללמוד להתבונן בצרכים האלה יחד, מהצד. זה מלמד המון, פשוט המון, על הנשמה שלנו. על האיזור הרגשי העמוק שמשפיע בטיל על המיניות שלנו.

דווקא במקומות האפלים האלה אפשר להציץ בצורה בטוחה בתוך מסגרת שמאפשרת לך להיות אתה, בלי להחריג כלום ממך - לא את החלק הונילי, אבל גם לא את החלק הבדסמי. בשביל זה יש צורך בקשר מאוזן, אני קוראת לו "שוויוני" אבל זו לא הגדרה מדויקת. כמה זמן אנשים יכולים לחיות תחת טייטלים? טייטל זו מסכה, גם אם היא מייצגת חלק אמיתי בנו, היא לא כל מי שאנחנו. החופש להיות מי שאנחנו על רבדנו (ככל שאפשר, מדובר על רצף, ולא אחד ואפס) מבטיח קשר טוב ומספק. זו לא כזו תורה מדהימה ומהפכנית. זה די אלמנטרי כשחושבים על זה.

מקווה שעכשיו הייתי ברורה יותר.

Bagel • 5 ביוני 2015

קשה לי לקבל הנאה מכאב השפלה והקטנה כלגיטימיים משום שלדעתי זאת צורה התנהגות מסוכנת, זה כמו שתגידי לי שאת אוהבת לנסוע 200 קמ"ש בכבישים מפותלים בהרים אבל את מקבלת את הצורך הזה ודואגת לחגור חגורת בטיחות ולנסוע ברכב עם בלמים מתפקדים וכריות אוויר. אותי לא מעניין מה את עושה ואיך את עושה את זה (במסגרת זוגית שפויה או כפנטזיה חד פעמית) אלא למה את עושה את זה. כמובן שלא באמת מעניין אותי מה את עושה באופן ספציפי אבל מעניין אותי למה מזוכיסטים וסדיסטים עושים את זה, מה מניע אדם להתגרות מהכאבה או השפלה. זה שאדם מסוגל לשלב את זה בחייו באופן טוב ולמצוא פרטנר שיהלום את צרכיו עדיין לא אומר שהצורך עצמו הרמוני או הגיוני ומוסבר. זהו צורך מסוכן.

אני מבין שאת רוצה לקבל את הצד הזה שבך ולא להתווכח איתו או לערער עליו, זכותך, יכול להיות שזו הדרך השפויה ביותר להתמודד עם כזאת נטיה, עם מטען כזה, אבל בעיני זאת מכבסת מילים. התעלמות ממימד מסוכן ואלים שחי ובועט בתוך נפשו של האדם. לא משנה כמה קבלה עצמית וכמה זוגיות, אצלי המזוכיסט והסדיסט לעולם יהיו אנשים מעורערים בנפשם עם סכסוך פנימי עמוק.

פורגוד טוען שכולם משוגעים, שכל המיניות האנושית קשורה לאלימות, שאנחנו בעצם לא כל כך שונים. זה בעיני טשטוש של המציאות, מניפולציה מדעית (עלק) שנועדה לטהר את שמו הטוב ולתת לגיטימציה להתנהגות הביזארית כאילו היא בעצם לא ביזארית. אבל מי שסובל (או נהנה) מהתופעה הזאת ברצינות יודע שהוא שונה, וגם במפגש עם בריות מחוץ לכלוב רואה איך אנשים מעקמים את האף ומרימים גבה, ולא, זה לא בגלל שהאנשים צרי מוחין, הם באמת מזועזעים.

אי אפשר לכלוא את הפורענות, מי שמפנטז על אישה שבוגדת בו לא באמת יכול לקיים זוגיות. מי שמתעקש על רוע וניכור אותנטיים לא באמת יוכל להתמודד עם אהבה. אפשר לחיות עם מינונים של אפלולית בחיים אבל זוהי חבית שאין לה תחתית, לחיות לצד הצורך במכות והשפלה זה לחיות עם עקרבים ונחשים במיטה. אלו הם בעיני לא חיים מלאים ושלווים, גם אם מצאתי בת זוג שמוכנה לשתף פעולה.

אני מבין אותך ואת כל האנשים שמעדיפים לקבל את עצמם כמו שהם אבל אני לצערי לא יכול להיות חלק מהחבורה הזאת. אני רוצה לנסר את הסורגים של הכלוב ולצאת החוצה.