דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 5 שנים •
26 בפבר׳ 2019
Zord20 כתב/ה: אז איפה הן הילדות האבודות ההן? עם הקוקו והצמות?
סרפן, מאמי. הן מחפשות נשלט טורייה |
|
|
מטפורה
|
לפני 5 שנים •
26 בפבר׳ 2019
אמל"ק: עזבו'תכם, לא משנה.
אני די נבוכה לספר שהעניין הזה קצת הלך איתי היום. כל מיני אנשים חמודים ביותר הביעו את דעתם, כאן וגם בהודעות פרטיות, וניסיתי להבין איפה אני עומדת ביחס אליהם. ואז בדרכי הביתה, ממש עכשיו, נאלצתי לחכות לרכבת הקלה- תשע דקות מקפיאות בערב הירושלמי. איתי המתינו אב ושלוש בנותיו, חרדים. הילדה האמצעית, כבת שבע-שמונה-תשע כזה, עמדה ורעדה לה במדי בית הספר. האב שם לב ופשט מיד את הג'קט האופייני וכיסה את הילדה, שנראתה מוטרדת מאוד. גם בזה הוא הבחין והסביר לה "לי לא קר, את יודעת? גם בחורף אני ישן כמעט בלי שמיכה, ולפעמים אפילו בחלון פתוח. את החליפה אני לובש גם בקיץ, את זוכרת? זה לא כי קר, זה כמו הכובע". חייכתי ארוכות, והילדה, עטוית הג'קט שהגיע לה בערך עד הקרסוליים, הביטה באביה בהערצה, גם כשהוסיף בלצון "רוצה גם את הכובע? נכסה לך את הקוקו". צחקה. מעבר לכך שהרגע האנושי והחמוד הזה ריגש אותי, חשבתי לעצמי שאם יש אל (וכמוני יש לו פנאי להשתעשע בשטויות, בשברי הגיגים על זוטי-זוטות), הרי שהוא מזמן לי מן אילוסטרציה חמודה, מן הסבר. הרגשתי ככה במיוחד כשהילדה שבה והסתכלה על אביה בחשש, לאחר כמה דקות. כנראה שהיא חזרה ושאלה אותו בלחישה אם בטוח-בטוח שלא קר לו, כי הוא ענה "לי לא קר, ולך?" והוסיף "את יודעת, גם אם קצת קר לי, אני מעדיף את זה מאשר שלך יהיה קר" אחרי שהילדה חיקתה אותו ואמרה באומץ בדיוק את אותו הדבר, האב ענה "כן, אבל אני האבא, נכון? ואני מחליט". (ברצינות? זה כבר היה קצת מוגזם). השתדלתי שהחיוך שלי לא יהיה גדול מדי, בין היתר כי הייתי לבושה מאוד מאוד לא צנוע, וכשהרכבת הגיעה הרחקתי לכת לאחורי הקרון. כי מספיק זה מספיק. חשבתי לעצמי על כל האנשים שהסברתי להם כאן ש"כן, אבוש, אבל לא אבא. אלה דברים שונים" (אני לא אדווקט של DDLG, באמת שלא. אבל כן של לקחת בדסמ בפרופורציה באופן כללי, ולא לנסות להמציא תסביכים ולסכסך את עצמנו עם החיים הנורמטיביים דרך מחשבות מעגליות ומיותרות) ולמרות כל זה, למרות שלסיפור שהלאיתי אתכם באמצעותו אין שום קשר למין או לבדסמ - שום קשר בכלל - בפועל, דימויים בדסמיים מיניים כן נשענים על איזשהם דמויות, רעיונות או ערכים מהמציאות, שאנחנו משנים ועורכים ומקצינים ומתאימים למה שכיף ונעים. במובן זה, הדימוי של האב החזק, המגונן, הרגוע והנינוח, הוא בכל זאת דימוי חזק וברור ומוכר יותר, שקל להישען עליו כדי להמשיג באופן נוסף את תפקיד השולט. לעומת זאת, אב שנכנע לדחפים ילדיים, רגשיים, ששם פינוק לפני חינוך, שמובל (או "נשלט" אם תרצו) אולי ייחשב כאב 'מושלם' פחות, אולטימטיבי פחות, ואולי פנטזיה כזו, על הורה לא אולטימטיבי, היא קצת משונה. באופן דומה, אולי לוליטה זה מין דימוי שהוא יותר סימולקרטיבי כזה מאשר מציאותי וברור, ולכן פחות מושך. אז מה אני בעצם אומרת בכל החפירה הזו? ששוקרן לעוקבים? שקצת בזבזתי את זמנכם? שכזה, Abort? משהו כזה. |
|
|
Cafe(שולט)
|
לפני 5 שנים •
27 בפבר׳ 2019
אז היא ילדה קטנה שבאה מבית הספר בבגדים שלבשה בבוקר, ונקלעה למזג אוויר קר.
אבל את? את שידעת שאיזה בן עוולה עומד להשאיר אותך בערב, בתחנה חשופה, בקור מקפיא ורוח פרצים. מדוע את הגעת לשם בלבוש מאד מאד לא צנוע, ומן הסתם גם לא מספיק מחמם? |
|
|
comma(מתחלף)
|
לפני 5 שנים •
27 בפבר׳ 2019
ילדות Agate כתב/ה: מה שאת מתארת מאוד הגיוני עבורי ומחרמן.
היו הרבה פנטזיות בגיל צעיר יותר לפתות ולשלוט בפסיכולוג המבוגר שהיה לי. אגב, הסרט לוליטה הוא בדיוק זה. לוליטה מפעילה על הומברט מניפולציה, מתגרה, ומנסה לשלוט ביחסים ביניהם. הבעיה היא שרוב הילדות הן בדיוק זה - ילדותיות. נופלות להתנהגות ילדותית שלא באמת יכולה לקדם ולהצמיח קשר. זו צריכה להיות ילדה חזקה, מודעת ובוגרת. הבעיה היא שרוב הילדות הבאמת בוגרות עדיין ילדות ולא מוכנות לקבל את זה, במיוחד כאשר הן ממש בוגרות לגילן וחכמות. ופאק איט, את ילדה - תהי ילדה! אחר כך זה יחסר לך. וכפי שאת אומרת, נקודת המבט הילדותית, כמה בוגרת שתהיה, לא יכולה לקדם ולהצמיח קשר אם אדם שכבר לא נמצא שם. ונקודת המבט הבוגרת לא נותנת להיות ילדה. ילדה כזו צריכה הארה מיוחדת ובטחון בכדי לקבל את הילדה הילדותית שבה, מבלי שזה יאיים על הצד הבוגר שבה. נתקלתי בזה כמה פעמים, זה היה מכנה משותף אחד אצל ילדות מאוד שונות אחת מהשניה. נ.ב גם אני הייתי כך כשהייתי בגילאים האלו. ולא, לא זכיתי בהארה הזו. רק הזמן ביגר אותי. |
|
|
|
מטפורה
|
לפני 5 שנים •
27 בפבר׳ 2019
Cafe כתב/ה: אז היא ילדה קטנה שבאה מבית הספר בבגדים שלבשה בבוקר, ונקלעה למזג אוויר קר.
אבל את? את שידעת שאיזה בן עוולה עומד להשאיר אותך בערב, בתחנה חשופה, בקור מקפיא ורוח פרצים. מדוע את הגעת לשם בלבוש מאד מאד לא צנוע, ומן הסתם גם לא מספיק מחמם? 
כי אני ילדה מאוד, מאוד טובה, שמשתוקקת לשמח את בן העוולה המדובר בגרביונים וחצאית קצרה מדי. |
|
|
חמוד וקשוב(נשלט)
|
לפני 5 שנים •
27 בפבר׳ 2019
כאשר עומדת מולך מישהי שהיא צעירה ממך
מישהי שהיא תחתיך בשרשרת - פקידה, סטודנטית וכד' אין ספק שזה מוסיף לריגוש בעצם השליטה שלה עליך אבל בסוף זה לא הגיל הוא זה משפיע וכמובן שיש גבולות מכל צד של הגיל אלא זאת שמולך שיותר דומיננטית ואסרטיבית ממך יותר פיזית ממך ומסוגלת לשלוט בך להפוך אותך למשרת שלה, לעבד שלה |
|
|
| פלייפול |
לפני 5 שנים •
27 בפבר׳ 2019
מטפורה, ראית כמה לייקים קיבלת?... לא חסרות פנטזיות כאלו, פשוט לא קוראים להם dslg, זה הכל. גם במציאות לא חסרים גברים מבוגרים הנופלים שדודים לרגלי 'בת תשחורת' צעירה ומפונקת, שמתעללת בהם ואפילו בוגדת בהם בידיעתם. רפרנסים בפורנו גם לא חסרים - אם זה מבוגר שאשתו הצעירה מקרננת אותו, או מלכות צעירות המצליפות בזקנים חסרי מנוח.
אם כן, התופעה קיימת גם קיימת, ואפילו לא חדשה. קטונתי מלהבין את הרקע מאחורי התופעה, אך אני יכול להציע למשל (מצד הגבר), תסביכים מהילדות, כגון ילד לא מקובל הסופג השפלות מצד בנות. גבר כזה יכול להפוך אמנם לנשלט 'רגיל', אך גם לכזה המחפש לחיות מחדש את ילדותו, במודע או שלא, או לפדופיל שנשאר 'תקוע' בגילאי הילדות, וכבר הוזכרה כאן הדוגמא של 'לוליטה' בספרות הקלאסית. את המשיכה הנשית לסוג כזה של יחסים לא אנסה להסביר, ואשאיר זאת לנשים עצמן. |
|
|
|
מטפורה
|
לפני 5 שנים •
27 בפבר׳ 2019
ראשית, לגופו של עניין: אני כמעט אף פעם לא מבינה אתכם הנשלטים, הגם שאתם עמיתיי לצד הנכון של הסטירה- אצלכם בראש היא תמיד רעה, ערמומית ונצלנית. למה. כשאני מדברת על lg אני לא מתכוונת לדימוי השחוק הזה (שבעיני קצת מפלרטט עם מיזוגניה קלה), אלא ממש לז'אנר הסוטה האקסטרימי של אב וילדה. אולי זה יהיה יותר ברור אם אני אתייחס לאלמנט של הage play- זה לא סתם age gap. אני לא התכוונתי לשוגר דדי, אלא ניסיתי להבין למה בעצם לא ייתכן שילדה תוביל ממקום ילדי, שיכול להיות חצוף, מניפולטיבי או כוחני אבל הוא כן גם תמים, מבקש חסות ומתפנק.
אולי סווריןן צדק, ונשלטים מחפשים איזשהי סמכות מובהקת, כזו שעושה שימוש מכוון במה שכל מיני אנשים כאן קוראים לו 'כוח נשי' כדי לכופף ולהשליט. ואולי אני צדקתי, בשיחה אודות השרשור בה לא הייתם נוכחים, במהלכה ניסיתי להסביר שהפוזיציה הזו שאני מתייחסת אליה כן מחייבת שליטה מסוימת, אחריות, מצד האב, איפוק, ואולי נשלטים לא כל כך מעוניינים בזה, לא באמת מחפשים לאפשר לה להיות הכפית הקטנה, גם אם זה מה שהיא רוצה- ואתם מתיימרים להתבטל בפניה. וזה בדיוק העניין בגללו נואשתי מהעניין בטרם עת- כי בעצם הנחתי את המבוקש. אני כפית קטנה, רוצה להיות כלואה בחיבוק. ככזו אני לא רוצה להיות מזלג (ולשרת נשלטים) ולא באמת מוכנה לשלם לשולטים את המחיר הנדרש (טו דאם היי, למזלי הרב מאוד אני קטפתי בדיוק את קומץ השולטים הטובים שמאפשר לי את זה) כדי לקבל טונות של אפטר קר בחינם. אז סתם המצאתי ז'אנר וזה לא עבד. אני אמשיך כרגיל, בשליטה מלמטה (טיפים לחברות שרוצות כפיות - בפרטי). |
|
|
טלי35(שולטת)
|
לפני 5 שנים •
27 בפבר׳ 2019
את נהדרת מטפורה כתב/ה: אמל"ק: עזבו'תכם, לא משנה.
אני די נבוכה לספר שהעניין הזה קצת הלך איתי היום. כל מיני אנשים חמודים ביותר הביעו את דעתם, כאן וגם בהודעות פרטיות, וניסיתי להבין איפה אני עומדת ביחס אליהם. ואז בדרכי הביתה, ממש עכשיו, נאלצתי לחכות לרכבת הקלה- תשע דקות מקפיאות בערב הירושלמי. איתי המתינו אב ושלוש בנותיו, חרדים. הילדה האמצעית, כבת שבע-שמונה-תשע כזה, עמדה ורעדה לה במדי בית הספר. האב שם לב ופשט מיד את הג'קט האופייני וכיסה את הילדה, שנראתה מוטרדת מאוד. גם בזה הוא הבחין והסביר לה "לי לא קר, את יודעת? גם בחורף אני ישן כמעט בלי שמיכה, ולפעמים אפילו בחלון פתוח. את החליפה אני לובש גם בקיץ, את זוכרת? זה לא כי קר, זה כמו הכובע". חייכתי ארוכות, והילדה, עטוית הג'קט שהגיע לה בערך עד הקרסוליים, הביטה באביה בהערצה, גם כשהוסיף בלצון "רוצה גם את הכובע? נכסה לך את הקוקו". צחקה. מעבר לכך שהרגע האנושי והחמוד הזה ריגש אותי, חשבתי לעצמי שאם יש אל (וכמוני יש לו פנאי להשתעשע בשטויות, בשברי הגיגים על זוטי-זוטות), הרי שהוא מזמן לי מן אילוסטרציה חמודה, מן הסבר. הרגשתי ככה במיוחד כשהילדה שבה והסתכלה על אביה בחשש, לאחר כמה דקות. כנראה שהיא חזרה ושאלה אותו בלחישה אם בטוח-בטוח שלא קר לו, כי הוא ענה "לי לא קר, ולך?" והוסיף "את יודעת, גם אם קצת קר לי, אני מעדיף את זה מאשר שלך יהיה קר" אחרי שהילדה חיקתה אותו ואמרה באומץ בדיוק את אותו הדבר, האב ענה "כן, אבל אני האבא, נכון? ואני מחליט". (ברצינות? זה כבר היה קצת מוגזם). השתדלתי שהחיוך שלי לא יהיה גדול מדי, בין היתר כי הייתי לבושה מאוד מאוד לא צנוע, וכשהרכבת הגיעה הרחקתי לכת לאחורי הקרון. כי מספיק זה מספיק. חשבתי לעצמי על כל האנשים שהסברתי להם כאן ש"כן, אבוש, אבל לא אבא. אלה דברים שונים" (אני לא אדווקט של DDLG, באמת שלא. אבל כן של לקחת בדסמ בפרופורציה באופן כללי, ולא לנסות להמציא תסביכים ולסכסך את עצמנו עם החיים הנורמטיביים דרך מחשבות מעגליות ומיותרות) ולמרות כל זה, למרות שלסיפור שהלאיתי אתכם באמצעותו אין שום קשר למין או לבדסמ - שום קשר בכלל - בפועל, דימויים בדסמיים מיניים כן נשענים על איזשהם דמויות, רעיונות או ערכים מהמציאות, שאנחנו משנים ועורכים ומקצינים ומתאימים למה שכיף ונעים. במובן זה, הדימוי של האב החזק, המגונן, הרגוע והנינוח, הוא בכל זאת דימוי חזק וברור ומוכר יותר, שקל להישען עליו כדי להמשיג באופן נוסף את תפקיד השולט. לעומת זאת, אב שנכנע לדחפים ילדיים, רגשיים, ששם פינוק לפני חינוך, שמובל (או "נשלט" אם תרצו) אולי ייחשב כאב 'מושלם' פחות, אולטימטיבי פחות, ואולי פנטזיה כזו, על הורה לא אולטימטיבי, היא קצת משונה. באופן דומה, אולי לוליטה זה מין דימוי שהוא יותר סימולקרטיבי כזה מאשר מציאותי וברור, ולכן פחות מושך. אז מה אני בעצם אומרת בכל החפירה הזו? ששוקרן לעוקבים? שקצת בזבזתי את זמנכם? שכזה, Abort? משהו כזה. נהנתי ממש לקרא אותך פה ספציפית ובעוד מקומות בכללי. (מה פתאום חופרת??) |
|
|
|
Cafe(שולט)
|
לפני 5 שנים •
28 בפבר׳ 2019
אני מסכים בהחלט לחוות דעתה המלומדת של טלי.
|
|
|