לנסט - מחקר על 69 מחקרים קבע כי ענישה גופנית של ילדים מזיקה

לא, דרקן.
אם הוא רץ לכביש והצלחת לתת לו סטירה, סימן שהיית מצליח פשוט לעצור אותו.
אם הוא גנב מהמכולת צריך להסביר לו. אם הוא גנב פעמיים אחרי שהסברנו בפעם הראשונה, אפשר להסבר הנוסף לצרף עונש מידתי. גם העונש הוא לא הפתרון האולטימטיבי, כיוון שהוא מרתיע ולא משנה השקפת עולם. גם כאשר העונש הוא הפתרון המידי היחיד שיכול לעצור שרשרת התנהגויות, יתלווה אליו שיח ממושך, שיח שחוזר על עצמו, שיח שמטרתו לא רק להסביר אלא גם להבין מדוע הילד בוחר להתנהג כך ולא אחרת. האלימות, לעומת זאת, לעולם אינה מוצדקת, גם כאשר מדובר במקרים נדירים שהפוטנציאל שלהם לגרום נזק הוא אפסי.

לא תמיד הילדים מצדיקים את האלימות של הוריהם כי הם משוחדים. לרוב הם מצדיקים את הוריהם כי הם מבינים שהיה מדובר ברגע קיצוני שלחץ על נקודות חלשות אצל ההורה וההורה איבד שליטה. אבל גם אז, כאשר זאת הייתה טעות שנעשתה מתוך חולשה שההורה אחר-כך הצטער ואף התנצל עליה, לאלימות לעולם לא תהיה הצדקה (אלימות פיזית או מילולית).

הילדים לא טפשים, הם פשוט נמוכים. ולכן כל מה שאנחנו רוצים ללמד אותם, אנחנו יכולים ללמד אותם בלי להשתמש באלימות.

וואו. נראה לי פעם ראשונה שאני ממש אוהב משהו שכתבת, באמת. גם מנוסח אחלה
עם זאת, יש לי סייג קטן. אני לא יודע למה שניכם מתכוונים בסטירה פה, סטירה שם. מעורפל מדי, אני לא סגור שאתם מדברים בכלל על אותו דבר. מה שכן, אם הילד שלך בא רץ לתוך כביש סואן, אתה תופס אותו, ובלהט הרגע מוריד לו סטירה - זה עניין של הצלת חיים, של גבול פיזי מסוכן מאוד. זה גם אמור להיות משהו שקורה לא יותר מפעם או פעמיים בחיים,מצב כזה. לא יקרה שום דבר לילד, ואתה שומר על חייו.
אידיאלי? לא. מומלץ? ודאי שלא. טראומה לכל החיים, הלך הילד פייפען? סיכוי קלוש ברמת לא קיים

לא, דרקן.
אם הוא רץ לכביש והצלחת לתת לו סטירה, סימן שהיית מצליח פשוט לעצור אותו.
אם הוא גנב מהמכולת צריך להסביר לו. אם הוא גנב פעמיים אחרי שהסברנו בפעם הראשונה, אפשר להסבר הנוסף לצרף עונש מידתי. גם העונש הוא לא הפתרון האולטימטיבי, כיוון שהוא מרתיע ולא משנה השקפת עולם. גם כאשר העונש הוא הפתרון המידי היחיד שיכול לעצור שרשרת התנהגויות, יתלווה אליו שיח ממושך, שיח שחוזר על עצמו, שיח שמטרתו לא רק להסביר אלא גם להבין מדוע הילד בוחר להתנהג כך ולא אחרת. האלימות, לעומת זאת, לעולם אינה מוצדקת, גם כאשר מדובר במקרים נדירים שהפוטנציאל שלהם לגרום נזק הוא אפסי.

לא תמיד הילדים מצדיקים את האלימות של הוריהם כי הם משוחדים. לרוב הם מצדיקים את הוריהם כי הם מבינים שהיה מדובר ברגע קיצוני שלחץ על נקודות חלשות אצל ההורה וההורה איבד שליטה. אבל גם אז, כאשר זאת הייתה טעות שנעשתה מתוך חולשה שההורה אחר-כך הצטער ואף התנצל עליה, לאלימות לעולם לא תהיה הצדקה (אלימות פיזית או מילולית).

הילדים לא טפשים, הם פשוט נמוכים. ולכן כל מה שאנחנו רוצים ללמד אותם, אנחנו יכולים ללמד אותם בלי להשתמש באלימות.

"גם אני קיבלתי סטירה פה סטירה שם מאבי, והנה אני בן 26 והוא הבנאדם שאני הכי מכבד ומעריץ בעולם, ורחוק שנות אור מלהיות הורה מכה \ מזניח או "משליט טרור".. להפך ממש."
מדגים נהדר את "סטירה פה סטירה שם נגד מי שהולך לסלוח ולהצדיק אותך כמעט בכל מחיר."

הניסוח שלך הייה נהדר, ברור, ולא מתנצל או מיפה את המציאות (כמו שאני אוהב) והתגובה שלי כלל לא קיצונית ולא מקצינה את דבריך.
גם אני ספגתי אלימות פיזית מצד אמי, גם אני הצדקתי את זה בשלל דרכים.

הדבר החשוב להבין בעיניי, זה העובדה שהצורך שלנו להצדיק את האוולות האמיתיות של ההורים הוא אחד הכוחות הגדולים הפועלים בחיינו.
אנחנו יכולים לחיות עם ערימות של תלונות וביקורת על ההורים, על השטויות הכי קטנות. אבל השיט האמיתי, הנזק האמיתי, האוול האמיתי הוא מוקצה ונסתר מהעין הביקורתית שלנו.

אני מציע לך להתבונן בכנות בשאלה, מה המחיר האישי שלך לקבל את העובדה שכל אלימות פיזית נגד ילדים זה מעשה נבזי, רעיל, לא מוסרי, מיותר.
מה אם זה באמת כמו שאמרתי? מה אם הסיבה להכאיב לילד שלך זה כי אתה יודע שהוא לא יחזיר? כי אתה יודע שהוא יצדיק אותך בעתיד? כי אתה עצלן מדיי בכדי
למצוא דרכים אחרות להעביר את המסר?

תשקול שבחיים לא היית מפעיל את השיקול של "סטירה פה סטירה שם" נגד הבת זוג שלך בתור מעשה לגיטימי, תתבונן למה זה בדיוק.
למה משהו שצודק ולגיטימי עם הילד שלך, פוגעני ולא מתקבל על הדעת עם הבת זוג?