WitchFuneral(שולט)
|
לפני שנתיים •
26 בספט׳ 2022
עכשיו, כששמנו את זה על השולחן, מה המסר שאתה רוצה להעביר בנוגע לאותן תחושות.
|
|
|
morningdew(שולט)
|
לפני שנתיים •
26 בספט׳ 2022
אני אפרש סימנים עם היד כאימפקט פליי וזו דינמיקה מעולה בפני עצמה שמדגימה יפה מאוד את הדרך שבה הכימיה שעובדת, גם אצל השולט/ת וגם אצל הנשלט/ת היא הרבה יותר מרק דופמין.
תחשוב ספאנק בודד. מה הוא מעורר מבחינת התגובות הכימיות אצל הצד המכה. מה הוא מעורר מבחינת התגובות הכימיות אצל הצד המוכה. עכשיו במקום לרוץ לספאנק הבא. מה קורה אם משתהים? מלטפים את האתר המוכה? משתעשעים עם השאלה מתי ואיך תגיע החבטה הבאה? זה עולם שלם של מרק כימי ולא במקרה קל יחסית להביא נשלט/ת לסאב-ספייס באימפקט פליי שמבוצע בצורה מדוייקת. |
|
|
|
WitchFuneral(שולט)
|
לפני שנתיים •
26 בספט׳ 2022
morningdew כתב/ה: אני אפרש סימנים עם היד כאימפקט פליי וזו דינמיקה מעולה בפני עצמה שמדגימה יפה מאוד את הדרך שבה הכימיה שעובדת, גם אצל השולט/ת וגם אצל הנשלט/ת היא הרבה יותר מרק דופמין.
תחשוב ספאנק בודד. מה הוא מעורר מבחינת התגובות הכימיות אצל הצד המכה. מה הוא מעורר מבחינת התגובות הכימיות אצל הצד המוכה. עכשיו במקום לרוץ לספאנק הבא. מה קורה אם משתהים? מלטפים את האתר המוכה? משתעשעים עם השאלה מתי ואיך תגיע החבטה הבאה? זה עולם שלם של מרק כימי ולא במקרה קל יחסית להביא נשלט/ת לסאב-ספייס באימפקט פליי שמבוצע בצורה מדוייקת. נכון, אבל הדופמין הוא מה ששומר על זה. ברגע שתגמור אתה יכול לדחוף את המרק הכימי הזה לתחת. עכשיו, זה בסדר, זה יכול לסגור את החוויה בצורה נהדרת, אבל ברגע שאתה ממהר לנקות את כל המוח עם דופמין זה כבר נהיה משעמם וחסר טעם, ובגלל זה אני אומר - אל תהיה חזיר, תשלוט בעצמך, לשפוך זרע זה לשפוך את עצמך החוצה. לשמור על הזרע, על הדופמין = לשמור על החוויה, על כל שאר הכימיקלים הנהדרים שרצים במוח שלך, על הפאקינג מוטיבציה שלך לבת הזוג ולחיים. זה מה שאני אומר - אל תהיה חזיר, תשמור על מינונים בריאים ואל תחשוב שלשפוך זרע שלוש פעמים ביום זה משהו חיובי, תהנה מכל הכימיקלים שיש למוח שלך להציע. |
|
|
|
morningdew(שולט)
|
לפני שנתיים •
26 בספט׳ 2022
אתה טועה.
אבל העדר-הקשב שלך לא מאפשר לך לראות את הטעות שלך. אפרוש מהדיון עם סיפור זן שאולי, יום אחד, יעזור לך להקשיב לדעות אחרות משלך - מספרים על מאסטר זן יפני, שקיבל בביתו פרופסור מן האוניברסיטה שבא לחקור ולדרוש בדבר הזן. הגיש לו המאסטר תה. מזג לאורחו מלוא הכוס, ולא עצר. המשיך ומזג. הפרופסור התבונן בתה הזולג מהכוס עד שלא יכול היה לשלוט ברוחו: "הרי כוס זו מלאה על גדותיה, יותר לא יכנס!". "כמו הכוס זו", אמר לו מאסטר הזן,"אף אתה מלא דעות וסברות משלך. כיצד אוכל להראות לך זן כל עוד לא הרקת את כוסך?" |
|
|
|
WitchFuneral(שולט)
|
לפני שנתיים •
26 בספט׳ 2022
morningdew כתב/ה: אתה טועה.
אבל העדר-הקשב שלך לא מאפשר לך לראות את הטעות שלך. אפרוש מהדיון עם סיפור זן שאולי, יום אחד, יעזור לך להקשיב לדעות אחרות משלך - מספרים על מאסטר זן יפני, שקיבל בביתו פרופסור מן האוניברסיטה שבא לחקור ולדרוש בדבר הזן. הגיש לו המאסטר תה. מזג לאורחו מלוא הכוס, ולא עצר. המשיך ומזג. הפרופסור התבונן בתה הזולג מהכוס עד שלא יכול היה לשלוט ברוחו: "הרי כוס זו מלאה על גדותיה, יותר לא יכנס!". "כמו הכוס זו", אמר לו מאסטר הזן,"אף אתה מלא דעות וסברות משלך. כיצד אוכל להראות לך זן כל עוד לא הרקת את כוסך?" למה אני טועה? כי אחרי שאתה מפריש דופמין מלא פעמים המוח מפריש אוקסיטוצין למשל בדרכ? אני יודע. כולנו עובדים אחרת, ויש אנשים (כמוני) שהפרשת דופמין שהיא קצת מעבר לרמה סבירה פוגעת להם במוטיבציה לחיים. אם הייתי ונילי זה לא היה קורה, הייתי מתרגל. בדס"מ זה פשוט מאוד ממכר בשבילי, אמרתי לך כבר בעבר - אני סוטה גדול. |
|
|
זברה שחורה
|
לפני שנתיים •
26 בספט׳ 2022
WitchFuneral כתב/ה: זברה שחורה כתב/ה: WitchFuneral כתב/ה: זברה שחורה כתב/ה: כי המוח מתרגל לריגוש.
ריגוש הוא הבטחה ש*****************ברגע הבא***************** אתה תהיה מאושר. ברגע הבא. תמיד ברגע הבא. תחשוב על אנשים שלוקחים אמפטמינים וממריצים או מבצעים כל פעולה שמבטיחה אושר. (הימורים, פחמימות מעובדות, גוף עירום מצולם) מתי שהוא אחרי עשיה של שוב ושוב את אותו דבר שמבטיח לאושר, המוח "מתרגל", כלומר המוח מגיע לנקודה שבה ההבטחה לאושר לא עובדת - והוא מחפש משהו אחר. כאן נכנס הגדלת המינון. הבטחה חדשה. ברגע שמיניות עובדת על קטע של הבטחה לאושר, קשה עד בלתי אפשרי להתמסר ולחוות את החוויה המאושרת כמו שהיא, כי זה תמיד הרגע הבא, זה אף פעם לא הרגע הזה. (הרבה דופמין ופחות ופחות אוקסיטוצין) את האושר של המיניות עצמה חווים רק דרך הגוף וחיבור לתחושות של הגוף. התמסרות לתחושות של הגוף. וגם בדסמ דרך הגוף. כדי להתמסר לתחושות של הגוף צריך לצאת מחדר המיטות ולהכנס לחדרים של הלב שלנו ולהתחבר לתחושות ורגשות שהדחקנו ושהתנגדנו להם. כי ככל שאדם מחובר לגוף, הוא חווה מיניות מאושרת שמחה ועמוקה כמו שהיא. אתה יכול להסביר לי במה מדובר? כאילו, נכון, דופמין עובד על הבטחה. אתה מציע חלופה - "חבר'ה, תשתמשו באוקסיטוצין יותר ובדופמין פחות", איך בדיוק? לטענתך "צריך להתמקד ברגע הזה" (תקן אותי אם אני טועה) - אז בגדול הבנתי הכול חוץ מהסוף. מה זאת אומרת "להתמקד ברגע ולא בהבטחה"? במילים אחרות - איך אתה פרקטית משחרר יותר אוקסיטוצין בשטח? אשמח לתשובה. מה שהתכוונתי בסוף הוא מאוד טריקי כי הוא יוצא מחדר המיטות כבר. הרעיון הוא שמאוד מאוד מאוד קשה עד בלתי אפשרי להשתנות בחדר המיטות, כשמסתכלים על זה ממקום של "משהו נקודתי בחיים שאני רוצה בו שיפור". מין איזו קטגוריה בחיים ביחד עם כסף השכלה וחברים.. קטגוריה של מיניות. כשמסתכלים על מיניות כקטגוריה ועל חדר מיטות כמקום בפני עצמו אז חושבים שאפשר להשתנות בחדר המיטות. הרעיון הוא שאין באמת חדר מיטות. חדר מיטות הוא הרבה מעבר לקטגוריה מובחנת ומובדלת שאנחנו עושים בתוכינו, חדר מיטות הוא שיקוף של כל המערכת שלנו. של מי שאנו. אתה מתמסר בחדר המיטות לגוף שלך? לעצמך? כמות ההתמסרות לגוף היא בסך הכל שיקוף לכמה אתה מתמסר בחיים לרגשות שלך ולגוף. לתפיסתי ומניסיוני אי אפשר "לעבוד על המיניות" או לחוות את חווית הרגע הזה במיניות בלי להחשף לעצמינו, לרגשות שלנו ולגוף שלנו. תחשוב על זה שמיניות זה רק מילה. מילה שחותכת את הפין שלך מהגוף והופכת אותך לחצוי. יש אותך ויש את ה"מיניות"-פין- שלך. בפועל אתה המיניות שלך. המיניות היא אתה. כלומר ככל שאתה אתה, זה מתבטא במיניות. מניסיון שלי וניסיון של אנשים קרובים אלי, ככל שאתה יותר מתמסר לגוף, וחווה את הרגשות שלו עד הסוף, רגשות מודחקים, אתה משתנה בצורה מדהימה במיניות. הביטוי של זה בפועל זה שחווים התמסרות. גם אם אתה שולט, אתה מתמסר ונכנע לגוף שלך שהוא רוצה להיות נוכח בתוך מישהי, להרגיש אהוב בתוך מישהי, נכנע למקום של ההנאה והנוכחות מתוך הגוף. זה צורה אחרת של מיניות. הדרך לזה כמו שאמרתי היא ככל שאתה הגוף. ככה אתה חווה את הגוף. הגוף זה הרגע הזה. איך להיות הגוף? זה פשוט לחוות את כל העצב מהעבר שאנחנו מדחיקים. מפחדים לאבד את הזהות שלנו. למות. כשאנחנו נפגשים עם כל מה שעולה בגוף עד לרמה שאנחנו לא מתנגדים לתחושות שעוברות לנו בגוף - יש זרימה וכניעה עמוקה וחוויה עמוקה של הגוף ומהגוף. יש סיבה למה יש מיניות מבוססת הבטחה לרגע הבא. הסיבה לזה היא כי אנשים לא רוצים לחוות עצב יאוש ופחד, אז הם הולכים להבטחה לאושר. זה יותר קל ומהיר, פחות יציב, ופחות מספק. אין נכון ולא נכון זה פשוט תהליך שמי שרוצה ונכון לו עובר ממקום של הבטחה לאושר למקום של להיות האושר. נשמע כמו פילוסופיה בודהיסטית. ולרצות פצצת דופמין זה לא רגש? אם אתה מאפשר לעצמך להרגיש סימן שאתה מתמסר לרגש, כי אובייקטיבית אין לנו שום סיבה להרגיש דברים, אנחנו פשוט בנויים בצורה כזאת שרודפת אחרי רגשות חיוביים, ולפעמים גם רגשות שליליים, למרות שברגשות שליליים אין רצון, לפחות לא רצון עכשווי. אח, פצצת דופמין זה לא רגש. ראית פעם אנשים שלוקחים קוקאין או הירואין? אתה מנותק לגמרי מהגוף אתה בהיי.. אתה מעל הכל. אתה מעל הגוף מעל התחושות מעל הכל. דמיין שלקחת את הילד שבך שרוצה לאכול שוקולד כארוחת בוקר צהריים וערב ואמרת לו שהוא אחראי על האוכל. זה קצת כמו לעשות את זה למיניות. אנחנו יצורים מרגישים. זו סיבת קיומינו וזו תכלית קיומנו. להרגיש. להנות. להיות מאושרים ברגש שמגיע כמו שהוא. זו האמונה הקטנה והיפה שלי.. אנחנו לא בנויים לרדוף אחרי רגשות משום שאנחנו לא יכולים לשלוט על רגשות שיגיעו אלינו. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לשחרר שליטה במיטה ומחוץ לה מהנסיון לשלוט במשהו שקורה לנו. זה נשמע בודהיזם בשקל.. אבל זה מילים אישיות שלי. |
|
|
|
WitchFuneral(שולט)
|
לפני שנתיים •
26 בספט׳ 2022
זברה שחורה כתב/ה: WitchFuneral כתב/ה: זברה שחורה כתב/ה: WitchFuneral כתב/ה: זברה שחורה כתב/ה: כי המוח מתרגל לריגוש.
ריגוש הוא הבטחה ש*****************ברגע הבא***************** אתה תהיה מאושר. ברגע הבא. תמיד ברגע הבא. תחשוב על אנשים שלוקחים אמפטמינים וממריצים או מבצעים כל פעולה שמבטיחה אושר. (הימורים, פחמימות מעובדות, גוף עירום מצולם) מתי שהוא אחרי עשיה של שוב ושוב את אותו דבר שמבטיח לאושר, המוח "מתרגל", כלומר המוח מגיע לנקודה שבה ההבטחה לאושר לא עובדת - והוא מחפש משהו אחר. כאן נכנס הגדלת המינון. הבטחה חדשה. ברגע שמיניות עובדת על קטע של הבטחה לאושר, קשה עד בלתי אפשרי להתמסר ולחוות את החוויה המאושרת כמו שהיא, כי זה תמיד הרגע הבא, זה אף פעם לא הרגע הזה. (הרבה דופמין ופחות ופחות אוקסיטוצין) את האושר של המיניות עצמה חווים רק דרך הגוף וחיבור לתחושות של הגוף. התמסרות לתחושות של הגוף. וגם בדסמ דרך הגוף. כדי להתמסר לתחושות של הגוף צריך לצאת מחדר המיטות ולהכנס לחדרים של הלב שלנו ולהתחבר לתחושות ורגשות שהדחקנו ושהתנגדנו להם. כי ככל שאדם מחובר לגוף, הוא חווה מיניות מאושרת שמחה ועמוקה כמו שהיא. אתה יכול להסביר לי במה מדובר? כאילו, נכון, דופמין עובד על הבטחה. אתה מציע חלופה - "חבר'ה, תשתמשו באוקסיטוצין יותר ובדופמין פחות", איך בדיוק? לטענתך "צריך להתמקד ברגע הזה" (תקן אותי אם אני טועה) - אז בגדול הבנתי הכול חוץ מהסוף. מה זאת אומרת "להתמקד ברגע ולא בהבטחה"? במילים אחרות - איך אתה פרקטית משחרר יותר אוקסיטוצין בשטח? אשמח לתשובה. מה שהתכוונתי בסוף הוא מאוד טריקי כי הוא יוצא מחדר המיטות כבר. הרעיון הוא שמאוד מאוד מאוד קשה עד בלתי אפשרי להשתנות בחדר המיטות, כשמסתכלים על זה ממקום של "משהו נקודתי בחיים שאני רוצה בו שיפור". מין איזו קטגוריה בחיים ביחד עם כסף השכלה וחברים.. קטגוריה של מיניות. כשמסתכלים על מיניות כקטגוריה ועל חדר מיטות כמקום בפני עצמו אז חושבים שאפשר להשתנות בחדר המיטות. הרעיון הוא שאין באמת חדר מיטות. חדר מיטות הוא הרבה מעבר לקטגוריה מובחנת ומובדלת שאנחנו עושים בתוכינו, חדר מיטות הוא שיקוף של כל המערכת שלנו. של מי שאנו. אתה מתמסר בחדר המיטות לגוף שלך? לעצמך? כמות ההתמסרות לגוף היא בסך הכל שיקוף לכמה אתה מתמסר בחיים לרגשות שלך ולגוף. לתפיסתי ומניסיוני אי אפשר "לעבוד על המיניות" או לחוות את חווית הרגע הזה במיניות בלי להחשף לעצמינו, לרגשות שלנו ולגוף שלנו. תחשוב על זה שמיניות זה רק מילה. מילה שחותכת את הפין שלך מהגוף והופכת אותך לחצוי. יש אותך ויש את ה"מיניות"-פין- שלך. בפועל אתה המיניות שלך. המיניות היא אתה. כלומר ככל שאתה אתה, זה מתבטא במיניות. מניסיון שלי וניסיון של אנשים קרובים אלי, ככל שאתה יותר מתמסר לגוף, וחווה את הרגשות שלו עד הסוף, רגשות מודחקים, אתה משתנה בצורה מדהימה במיניות. הביטוי של זה בפועל זה שחווים התמסרות. גם אם אתה שולט, אתה מתמסר ונכנע לגוף שלך שהוא רוצה להיות נוכח בתוך מישהי, להרגיש אהוב בתוך מישהי, נכנע למקום של ההנאה והנוכחות מתוך הגוף. זה צורה אחרת של מיניות. הדרך לזה כמו שאמרתי היא ככל שאתה הגוף. ככה אתה חווה את הגוף. הגוף זה הרגע הזה. איך להיות הגוף? זה פשוט לחוות את כל העצב מהעבר שאנחנו מדחיקים. מפחדים לאבד את הזהות שלנו. למות. כשאנחנו נפגשים עם כל מה שעולה בגוף עד לרמה שאנחנו לא מתנגדים לתחושות שעוברות לנו בגוף - יש זרימה וכניעה עמוקה וחוויה עמוקה של הגוף ומהגוף. יש סיבה למה יש מיניות מבוססת הבטחה לרגע הבא. הסיבה לזה היא כי אנשים לא רוצים לחוות עצב יאוש ופחד, אז הם הולכים להבטחה לאושר. זה יותר קל ומהיר, פחות יציב, ופחות מספק. אין נכון ולא נכון זה פשוט תהליך שמי שרוצה ונכון לו עובר ממקום של הבטחה לאושר למקום של להיות האושר. נשמע כמו פילוסופיה בודהיסטית. ולרצות פצצת דופמין זה לא רגש? אם אתה מאפשר לעצמך להרגיש סימן שאתה מתמסר לרגש, כי אובייקטיבית אין לנו שום סיבה להרגיש דברים, אנחנו פשוט בנויים בצורה כזאת שרודפת אחרי רגשות חיוביים, ולפעמים גם רגשות שליליים, למרות שברגשות שליליים אין רצון, לפחות לא רצון עכשווי. אח, פצצת דופמין זה לא רגש. ראית פעם אנשים שלוקחים קוקאין או הירואין? אתה מנותק לגמרי מהגוף אתה בהיי.. אתה מעל הכל. אתה מעל הגוף מעל התחושות מעל הכל. דמיין שלקחת את הילד שבך שרוצה לאכול שוקולד כארוחת בוקר צהריים וערב ואמרת לו שהוא אחראי על האוכל. זה קצת כמו לעשות את זה למיניות. אנחנו יצורים מרגישים. זו סיבת קיומינו וזו תכלית קיומנו. להרגיש. להנות. להיות מאושרים ברגש שמגיע כמו שהוא. זו האמונה הקטנה והיפה שלי.. אנחנו לא בנויים לרדוף אחרי רגשות משום שאנחנו לא יכולים לשלוט על רגשות שיגיעו אלינו. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לשחרר שליטה במיטה ומחוץ לה מהנסיון לשלוט במשהו שקורה לנו. זה נשמע בודהיזם בשקל.. אבל זה מילים אישיות שלי. זה אובייקטיבית מעורר אצלך רגשות, אני לא יודע איך אתה עושה סלקציה בין רגש אחד לרגש שני. |
|
|
|
זברה שחורה
|
לפני שנתיים •
26 בספט׳ 2022
יש את התחושה שעוברת בגוף.
ויש את החוויה של ההי במוח שעוד רגע יהיה אושר. ההבדל הוא שפנטזיה מינית והירואין מתחילים מ"היי" דופמיני במוח. ורגש הוא בעצם ביטוי מילולי לתחושה בגוף. |
|
|
|
WitchFuneral(שולט)
|
לפני שנתיים •
27 בספט׳ 2022
זברה שחורה כתב/ה: יש את התחושה שעוברת בגוף.
ויש את החוויה של ההי במוח שעוד רגע יהיה אושר. ההבדל הוא שפנטזיה מינית והירואין מתחילים מ"היי" דופמיני במוח. ורגש הוא בעצם ביטוי מילולי לתחושה בגוף. בפעם האלף, הורמונים זה רגש, אלה תרכובת כימיות שמשפיעות על מלא תאים בגוף. אינסולין, טסטוסטרון, פרולקטין, או אם כבר דיברנו על הורמונים של הרגשות טובות - דופמין, אנדרופין, סרוטונין ואוקסיטוצין, כל אלה הורמונים שגורמים לך להרגיש דברים שונים. יש אנשים שהם יחיו וימותו בדיכאון קליני (אלא אם כן הם מהסוג שכדורים עושים להם טוב) רק בגלל נוירוטרנסמיטורים שונים שמופרשים במוח. אפשר גם לפתח דיכאון רק בגלל הורמונים, זה למשל מה שקורה לפעמים כשמפרישים יותר מדי קורטיקוטרופין. ומה זה בכלל "יש את התחושה בגוף ויש את התחושה במוח"? אנחנו המוח, כל מי שאנחנו נמצא במוח, שם מתקיימת התודעה שלנו. התחושות הפיזיות שאתה מרגיש בידיים וברגליים למשל זאת תוצאה של חיישנים שמחוברים למוח. אני לא אומר לך להתחיל לחשוב על המוח שלך במושגים כימיים ולהתחיל לרדוף אחרי דברים בצורה של "אני אצור עכשיו את התרכובת הכימית הבאה" (כי יש אנשים שמתנהלים ככה וזה זוועה), כל פרופסור מבין בזה הרבה פחות משנדמה לך, אבל אני רק אומר דבר פשוט שאתה צריך להכיר בו - רגשות זאת תוצאה של תהליכים כימיים, מטופש להגיד שלהרגיש אוקסיטוצין למשל זה "להתמסר לגוף שלך" וסתם להתחרמן זה "מנת דופמין נרקומנית", שניהם רגשות באותה מידה. אצלי אישית חשוב לי לאהוב מישהי כמו שאני אוהב את עצמי / יותר. אם אתה רוצה לשמר את הריגוש זה בסדר, ובמקרה כזה פשוט תצטרך לקחת הפסקות. אם תאכל כל יום גלידה זה ישעמם אותך, אם תאכל גלידה כל יומיים זה ירגש אותך יותר. כל שלושה ימים? זה בכלל נהדר. אישית פחות אכפת לי מזה, אני שומר על דופמין מסיבות אחרות, אבל גם אם הייתי מתרגל לבת הזוג שלי ולא מתרגש ממנה מינית יותר, לא אכפת לי כל כך, כיאני מחפש לאהוב מישהי כמו שאני אוהב את עצמי / יותר, זה הרבה יותר חשוב לי. אני מחפש חיבור עמוק, מין זה לא הכול בחיים ולרוב זה נעלם באיזשהו שלב בחיים, וזה בסדר כל עוד דאגת לבנות עוד דברים מסביב שהופכים את הקשר הזה לכדאי. |
|
|
|
WitchFuneral(שולט)
|
לפני שנתיים •
27 בספט׳ 2022
ועוד משהו -
אתם כל הזמן מדברים על "להיות מחובר לסיטואציה" ו-"להתמקד בסיטואציה", אז מה שאני אומר זה שזה לא קשור. אני אפסיק לדבר במושגים כימיים ואתחיל לדבר איתכם כמו בן אדם נורמאלי: אדם אוהב להרים משקולות מסיבה A אותו אדם אוהב לשמוע מוזיקה מסיבה B אם אותו אדם יפסיק לשמוע מוזיקה בזמן שהוא מתאמן פתאום להתאמן יהיה מעפן בשבילו. אני אומר שגם אם אתה משלב דברים מרגשים ("תתמקד בסיטואציה ואל תתמקד בדבר מרגש אחד") זה לא משנה, זה אותו דבר. וכאילו, מן הסתם שתהפוך את A לחרמנות ואת B לאהבה. אתם אומרים לא רק להתמקד ב-A או רק ב-B, אלא גם ב-B, C ,D ,E ,F ,G, אבל שוב - זה אותו דבר. פשוט תשמור על מינונים נכונים בחיים ואתה תהיה בסדר. גם אם תפסיק להימשך אל בת הזוג שלך, זה באמת לא כזה משנה, לפחות לדעתי. אני מחפש מישהי שאוכל לאהוב יותר מעצמי / כמו שאני אוהב את עצמי, לא כוס. מלא פעמים אנשים אוהבים אנשים אחרים כי הם משקרים לעצמם והם מתחילים להאמין בשקר שלהם עם הזמן, ואני חושב שאני לא מסוגל (או רוצה) לעשות את זה כי אני לא מטומטם. אני אשים פה דוגמה: https://youtu.be/Rf3s6sglg6s מדובר על תוצאות חיפוש של פורנו שנשים אוהבות (ממליץ לראות, זה גם מעניין וגם משעשע). נשים (במיוחד כלל טיפשות) נמשכות לפראי אדם, אבל הן מבינות שזה חרא רעיון לצאת איתם, מלא פעמים הן מתייחסות אליהם כסטוץ. הוא אלים = הוא מלא בביטחון = הוא טוב בלהילחם = הוא חזק עם גנים טובים, זה בערך הלך המחשבה שלהן. מכיר את הצ'אחלות האלה שיוצאות עם ערסוואת טיפש עם התירוץ "i can change him"? אז זה סתם cope. הן מבינות שהוא לא ישתנה, אבל הן משתמשות בפנטזיה המינית שלהן (שוב - הסרטון של ג'ורדון פיטרסון, the beauty and the beast, הן מתחרמנות מלאלף גבר) כתירוץ ללמה כדאי להן להישאר איתו, אבל בפועל כמעט כולן מבינות שזה רעיון גרוע. אתה מבין? זה לשקר לעצמך. נשים אוהבות חספוס. אישה איכותית וצ'אחלה נמשכות לאותם דברים, פשוט אצל צ'אחלות זה קיצוני יותר. חספוס יכול להתבטא בעוד דרכים למשל, כמו מוח או לא להיות דג בזרם. מוח, לא להיות דג בזרם, אלה דברים שמביאים לך יכולת להתקדם בהיררכיה החברתית. נכון, בדר"כ מה שקורה במצבים כאלה זה שאנשים פשוט בוחרים לא לקחת חלק בחברה ומתאמצים לטפס בהיררכיה שלה, אבל לאישה לא אכפת מזה, אכפת לה בעיקר מאם אתה *מסוגל* לעשות את הדברים האלה, capabillity. מלא אנשים נרתעים מזה שאני מסכם את המשיכה הנשית במילים אחת (קאפאביליטי), אבל בדר"כ הם סתם קוצים בתחת. קאפאביליטי זה בערך חצי מהאופי שלך, לא להיות דג בזרם למשל זה אופי, תמיד לחשוב זה אופי, להיות hard-worker זה אופי. קיצר אני בטבע שלי חושק באישה איכותית, כזאת שמבססת את הסיבות שלה לאהוב אותי על דברים אמיתיים ולא על cope. ברגע שיש לי את זה, מין זה דבר שולי, באמת. עוד תוספת. המנה העיקרית זה האהבה. אין חולשה אנושית יותר גדולה מלנסות להילחם בצורה תכופה בטבע שלנו, דופמין זה משהו שאם תשתמש בו כל הזמן אתה תמצה הנאות ותתחיל לפתח פטישים הזויים. פשוט תכיר בזה ותדע לקחת הפסקות אם אתה מתחיל לפתח פטישים הזויים וזה מתחיל לפגוע בך, זה לא כזה נורא ברגע שאתה מבין שאפשר לייצר יציבות בחיים, stability. יציבות זה מה שחשוב, להיות ב-"היי" כל הזמן זה הלך מחשבה של בבונים שפוגעים בעצמם. |
|
|