| infamous |
לפני 3 חודשים •
2 ביולי 2024
לא ירדת לסוף דעתי תחת כנפיך כתב/ה: infamous כתב/ה: יש לי דווקא כמה שאלות מעניינות מאוד,האם המוסר הוא סובייקטיבי או אובייקטיבי? ברור שזה משתנה לפי נורמות של חברות שונות,אבל האם יש כמה חוקים מוסריים שהם אובייקטיבים לחלוטין ?
והאם זה בסדר לסבול? למה בעצם אני לא רוצה לסבול? כי זה לא נעים ? אולי הסבל הוא גם סובייקטיבי? נראה לי, שבמוסר גם אם דוגלים ברלטיביזם מוסרי. שזה אומר שכל חברה והמוסר שלה. חייבים שיהיה כלל אחד מוסרי שהוא אוביקטיבי. והוא: שיהיה לנו ערך סובלנות, שנהיה סובלניים לכל חברה והמוסר שהיא מאמינה בו. לגבי סבל גם אני התלבטתי בזה ונראה לי שכל אדם פועל על עקרון העונג. אך בכאב יש מנגנון שמצד אחד מיצר סבל שהוא כואב ולא נעים, ומצד שני הוא מפריש חומרים חומרים שדווקא גורמים הנאה. ובזה אנחנו סוביקטיבים לגבי החשבון של הרווח והפסד של מה גורם יותר הנאה... השאלה היא גם אם ההנאה מכאב זה דבר סוביקטיבי האם על טעם וריח אפשר להתווכח או לא אני לא דיברתי על סבל פיזי(למרות שגם זה נחשב),דיברתי על סבל מהותי ואמיתי בחיים.אדם שיש לו באמת חיים קשים,או לצורך דוגמא יותר קיצונית ומוגזמת-אדם שנמצא במחנה ריכוז/השמדה בתקופת השואה,אדם שנמצא במצבים באמת קשים....אין לי מושג למה התכוונת כשדיברת על סבל שמעורר חומרים שגורמים להנאה. |
|
|
תחת כנפיך
|
לפני 3 חודשים •
3 ביולי 2024
Re: לא ירדת לסוף דעתי infamous כתב/ה: תחת כנפיך כתב/ה: infamous כתב/ה: יש לי דווקא כמה שאלות מעניינות מאוד,האם המוסר הוא סובייקטיבי או אובייקטיבי? ברור שזה משתנה לפי נורמות של חברות שונות,אבל האם יש כמה חוקים מוסריים שהם אובייקטיבים לחלוטין ?
והאם זה בסדר לסבול? למה בעצם אני לא רוצה לסבול? כי זה לא נעים ? אולי הסבל הוא גם סובייקטיבי? נראה לי, שבמוסר גם אם דוגלים ברלטיביזם מוסרי. שזה אומר שכל חברה והמוסר שלה. חייבים שיהיה כלל אחד מוסרי שהוא אוביקטיבי. והוא: שיהיה לנו ערך סובלנות, שנהיה סובלניים לכל חברה והמוסר שהיא מאמינה בו. לגבי סבל גם אני התלבטתי בזה ונראה לי שכל אדם פועל על עקרון העונג. אך בכאב יש מנגנון שמצד אחד מיצר סבל שהוא כואב ולא נעים, ומצד שני הוא מפריש חומרים חומרים שדווקא גורמים הנאה. ובזה אנחנו סוביקטיבים לגבי החשבון של הרווח והפסד של מה גורם יותר הנאה... השאלה היא גם אם ההנאה מכאב זה דבר סוביקטיבי האם על טעם וריח אפשר להתווכח או לא אני לא דיברתי על סבל פיזי(למרות שגם זה נחשב),דיברתי על סבל מהותי ואמיתי בחיים.אדם שיש לו באמת חיים קשים,או לצורך דוגמא יותר קיצונית ומוגזמת-אדם שנמצא במחנה ריכוז/השמדה בתקופת השואה,אדם שנמצא במצבים באמת קשים....אין לי מושג למה התכוונת כשדיברת על סבל שמעורר חומרים שגורמים להנאה. התכוונתי לאנדרופינים.. אממממ..אז מעניין מה השאלה. כאילו האם אפשר לעבוד על המוח שירצה בסבל כמו שרוצה אושר? זו השאלה? כאילו אם נשאל בצורה קיצונית. אז מי החליט שלהיות במחנה ריכוז זה סבל? אולי יש כאלה שיהנו מזה |
|
|
| infamous |
לפני 3 חודשים •
3 ביולי 2024
Re: לא ירדת לסוף דעתי תחת כנפיך כתב/ה: infamous כתב/ה: תחת כנפיך כתב/ה: infamous כתב/ה: יש לי דווקא כמה שאלות מעניינות מאוד,האם המוסר הוא סובייקטיבי או אובייקטיבי? ברור שזה משתנה לפי נורמות של חברות שונות,אבל האם יש כמה חוקים מוסריים שהם אובייקטיבים לחלוטין ?
והאם זה בסדר לסבול? למה בעצם אני לא רוצה לסבול? כי זה לא נעים ? אולי הסבל הוא גם סובייקטיבי? נראה לי, שבמוסר גם אם דוגלים ברלטיביזם מוסרי. שזה אומר שכל חברה והמוסר שלה. חייבים שיהיה כלל אחד מוסרי שהוא אוביקטיבי. והוא: שיהיה לנו ערך סובלנות, שנהיה סובלניים לכל חברה והמוסר שהיא מאמינה בו. לגבי סבל גם אני התלבטתי בזה ונראה לי שכל אדם פועל על עקרון העונג. אך בכאב יש מנגנון שמצד אחד מיצר סבל שהוא כואב ולא נעים, ומצד שני הוא מפריש חומרים חומרים שדווקא גורמים הנאה. ובזה אנחנו סוביקטיבים לגבי החשבון של הרווח והפסד של מה גורם יותר הנאה... השאלה היא גם אם ההנאה מכאב זה דבר סוביקטיבי האם על טעם וריח אפשר להתווכח או לא אני לא דיברתי על סבל פיזי(למרות שגם זה נחשב),דיברתי על סבל מהותי ואמיתי בחיים.אדם שיש לו באמת חיים קשים,או לצורך דוגמא יותר קיצונית ומוגזמת-אדם שנמצא במחנה ריכוז/השמדה בתקופת השואה,אדם שנמצא במצבים באמת קשים....אין לי מושג למה התכוונת כשדיברת על סבל שמעורר חומרים שגורמים להנאה. התכוונתי לאנדרופינים.. אממממ..אז מעניין מה השאלה. כאילו האם אפשר לעבוד על המוח שירצה בסבל כמו שרוצה אושר? זו השאלה? כאילו אם נשאל בצורה קיצונית. אז מי החליט שלהיות במחנה ריכוז זה סבל? אולי יש כאלה שיהנו מזה כן זה פחות או יותר מה ששאלתי.... |
|
|
|
תחת כנפיך
|
לפני 3 חודשים •
3 ביולי 2024
Re: לא ירדת לסוף דעתי infamous כתב/ה: תחת כנפיך כתב/ה: infamous כתב/ה: תחת כנפיך כתב/ה: infamous כתב/ה: יש לי דווקא כמה שאלות מעניינות מאוד,האם המוסר הוא סובייקטיבי או אובייקטיבי? ברור שזה משתנה לפי נורמות של חברות שונות,אבל האם יש כמה חוקים מוסריים שהם אובייקטיבים לחלוטין ?
והאם זה בסדר לסבול? למה בעצם אני לא רוצה לסבול? כי זה לא נעים ? אולי הסבל הוא גם סובייקטיבי? נראה לי, שבמוסר גם אם דוגלים ברלטיביזם מוסרי. שזה אומר שכל חברה והמוסר שלה. חייבים שיהיה כלל אחד מוסרי שהוא אוביקטיבי. והוא: שיהיה לנו ערך סובלנות, שנהיה סובלניים לכל חברה והמוסר שהיא מאמינה בו. לגבי סבל גם אני התלבטתי בזה ונראה לי שכל אדם פועל על עקרון העונג. אך בכאב יש מנגנון שמצד אחד מיצר סבל שהוא כואב ולא נעים, ומצד שני הוא מפריש חומרים חומרים שדווקא גורמים הנאה. ובזה אנחנו סוביקטיבים לגבי החשבון של הרווח והפסד של מה גורם יותר הנאה... השאלה היא גם אם ההנאה מכאב זה דבר סוביקטיבי האם על טעם וריח אפשר להתווכח או לא אני לא דיברתי על סבל פיזי(למרות שגם זה נחשב),דיברתי על סבל מהותי ואמיתי בחיים.אדם שיש לו באמת חיים קשים,או לצורך דוגמא יותר קיצונית ומוגזמת-אדם שנמצא במחנה ריכוז/השמדה בתקופת השואה,אדם שנמצא במצבים באמת קשים....אין לי מושג למה התכוונת כשדיברת על סבל שמעורר חומרים שגורמים להנאה. התכוונתי לאנדרופינים.. אממממ..אז מעניין מה השאלה. כאילו האם אפשר לעבוד על המוח שירצה בסבל כמו שרוצה אושר? זו השאלה? כאילו אם נשאל בצורה קיצונית. אז מי החליט שלהיות במחנה ריכוז זה סבל? אולי יש כאלה שיהנו מזה כן זה פחות או יותר מה ששאלתי.... מגניב כי זה פחות או יותר מה שאני התלבטתי בו גם. שמצד אחד אני מזוכיסט. ומצד שני שואף להישגים. אז איך זה שאני לא מצליח לרתום את המזוכיסטיות שבי כדי לרדוף אחרי הישגים שדורשים מאמץ. אז אם תצליח בזה. אשמח אם תשתף |
|
|
| infamous |
לפני 3 חודשים •
3 ביולי 2024
ושים לב שהרבה אנשים,דווקא מאבדים את האמונה שלהם בגלל אותו סבל שאנחנו מדברים עליו,בין אם זה אנשים שגדלו בבתים דתיים בתקופת השואה ואיבדו את האמונה שלהם בגלל זה(הסבל שהם עברו),וגם בעולם המודרני שאנחנו חיים....נתקלתי בהרבה אנשים שאמרו "יש כל כך הרבה חוסר צדק בעולם,שאם יש אלוהים לא יכול להיות שהוא טוב".אותם אנשים,בעצם שופטים מצב כלשהו כאובייקטיבי(מי קבע מה רע ומה טוב) ,וגם אני בעצמי,אני מודה שעברתי תהליך חיים לא פשוט בכלל נגיד ככה,וגם אני התחלתי לאבד את האמונה בגלל זה.רק שלפני כמה זמן,נתקלתי בסרטון כלשהו ביוטיוב,שנתן לי זווית חדשה לגבי האמונה,ואני מודה שרק בזכות אותן תובנות מאותו אדם בסרטון האמונה עדיין מתחילה לבעבע אצלי מדי פעם,למרות שלצערי הוא לא סגר את הפינה הזאת של השאלה שלנו-האם הסבל עצמו הוא סובייקטיבי בכלל.אם יש לך סבלנות, אשלח לך את הסרטון.
|
|
|
|
תחת כנפיך
|
לפני 3 חודשים •
3 ביולי 2024
אשמח מאוד
|
|
|
| infamous |
לפני 3 חודשים •
3 ביולי 2024
שלחתי...
|
|
|
| מלכה תלתן |
לפני 3 חודשים •
12 ביולי 2024
אין שואלים בשלום אישה תחת כנפיך כתב/ה: Marcus Wright כתב/ה: כשאני עולה במדרגות והשכנה יורדת, מי צריך לומר ראשון שלום? זה שעולה או זה שיורד?
(הגשש החיוור) זו סוגיא הילכתית נורא מענינת. הרי כתוב במשנה "הוי מקדים בשלום לכל אחד". ונאמר על רבי יוחנן בן זכאי "שלא הקדימו אדם לשלום מעולם. אפילו לא נכרי בשוק" אז לכאורה זה לא משנה מי עולה או מי יורד, המצווה היא להיות ראשון בלברך לשלום. אך מאחר וכל אחד רוצה לזכות במצווה נשאלת השאלה אם מותר לי לחטוף מצווה מאדם אחר.כלומר, למי יש זכות קדימה על המצווה. וכאן נראה לי שהגשש החיוור עלו על רעיון שאם נאמר שדינה דמלכותה דינה. ויש זכות קדימה לאדם העולה אז אולי זכותו לברך לשלום ראשון. אולם היורד יטען שכל הזכות קדימה בחוקי התנועה היא בגלל הסכנה וכאן אין סכנה. ולכן אין גזירה שווה. מה שכן תודה על השאלה  לא מורכב ולא נעלי עקב |
|
|
| מפליג אותך |
לפני 3 חודשים •
14 ביולי 2024
משמעות הקיום האנושי זה....
לעשות כן כן. לעשות.... תעשה לחם תעשה בניין תעשה גשר תעשה מלחמה תעשה מקדש תעשה אותה תעשה אותם.. לעשות! |
|
|
bondman(נשלט){FLR}
|
לפני 3 חודשים •
14 ביולי 2024
אם כבר לעסות.
|
|
|