Purple Phoenix(נשלטת){Loki the t}
|
לפני שבועיים •
3 באפר׳ 2025
Sinister כתב/ה: Purple Phoenix כתב/ה: Sinister כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: "היא לא בורחת כי היא מפחדת ממני — היא נשארת כי היא מפחדת מהיום שבו לא אהיה שם יותר. כי אז לא יהיה מי שיחזיק אותה חזק כששום דבר אחר בחיים שלה כבר לא יציב"
במערכות יחסים מטיבות, אנשים נשארים כי הם מרגישים בטחון ואכפתיות, לא כי הם מפחדים לאבד. לשים פרטנר במצב שהוא מפחד לאבד - זה מניפולטיבי ואנוכי. " ובסוף, זה לא היא שנשברת ראשונה — זו אני שמכריח אותה להבין שהכאב הזה הוא לא רק שלה. זו גם הדרך היחידה שלי לדעת שהיא עדיין שלי". אם כאב הוא הדרך היחידה לדעת שהיא עדיין שלי - סימן שאני לא טוב בשבילה. "כי אחרי זמן מסוים, אתה לומד שהחבלה הכחולה על הגוף שלה זו לא רק חותמת בעלות — זו הדרך הכי פשוטה להגיד לה: "אני יודע איפה נגמר הגבול שלך, ואני היחיד שמעז להגיע אליו."" לתת לבן אדם תחושה שהגבולות שלו הם לא קו אדום בשבילך - זה לא לטובתו. דגל אדום זה לרצות שמישהי תהיה מובלת על ידי פחד לאבד אותך ולא על ידי רצון אקטיבי להיות איתך. אולי היא גם רוצה. אך הרצון הזה נדרס על ידי פחד ואובדן אוטונומיה. אם דיברת רק על סשן תחום, ניחא. אך אם יש בך רצון שהתחושות האלה ילוו אותה כקו מנחה במערכת היחסים - זו כבר לא שליטה "בהסכמה". זו סתם שליטה. לא מהסוג שנעשה בהסכמה ורצון. הטעות הכי נפוצה כשקוראים טקסטים כמו שלי היא לבלבל בין תיאור רגשי לבין הנחיה מוסרית. אני לא מציע מודל זוגי. אני מתאר קשר אחד, מוחשי, בין שתי נפשות שהיו שם - ושם, פחד היה לא אמצעי שליטה אלא תוצר של קרבה בלתי ניתנת להכלה. יש נשים שרוצות ביטחון. יש כאלה שרוצות לבעור. היא לא נשארה כי איימתי - היא נשארה כי רק שם היא הרגישה קיימת. ואם זה מרתיע אותך -מצוין. זה לא נכתב כדי שתזדהי, אלא כדי שתדעי שגם זה קיים. שליטה טוטאלית היא לא הסכם שוויוני. היא הבנה שהרצון שלה מתנגש עם הצורך שלה - והיא בוחרת בצורך. בי. ומי שלא בנויה לזה -לא תישאר. לא צריכה. לא אמורה. מי שנשארת רק מתוך פחד - כנראה לא באמת רוצה להיות שם. אבל מי שנשארת למרות הפחד, ואפילו מתעוררת בזכותו -לא באמת קורבן. אם מישהי מרגישה חיה רק כשהיא מפחדת זאת לא שליטה על רצונה, זו הסכמה עמוקה עם הרצון שלה. אבל זה לא כזה שחור או לבן האם אתה לא חושב שכשמישהי הופכת להיות כל כך תלויה בקשר זה לא דבר בריא? האם לעשות פעולות, לקיים דרישות, להגיע למצבים של ביטול עצמי רק בגלל הפחד שאתה כבר לא תהיה שם - האם זה לשם עצמו לא מסוכן? זה לא שחור או לבן, ואת צודקת - יש גבול דק בין התמסרות טוטאלית לבין אובדן עצמי מוחלט אבל לא כל תלות היא פתולוגית, ולא כל כאב הוא סימן שמשהו השתבש. לפעמים, הקשר הזה נבנה בדיוק מהמקום שבו היא מפסיקה להחזיק את עצמה - ורוצה שמישהו אחר יחזיק אותה. אם הפחד גורם לה לוותר על עצמה לגמרי, בלי רצון, בלי הבנה - כן, זה מסוכן... אבל אם הפחד הוא חלק ממה שמחבר אותה, חלק ממה שעוזר לה להרגיש, להיפתח, להרגיש חיה-זה משהו אחר לגמרי. אני לא ממציא את הרצון הזה שלה. השאלה שלי היא מה אתה עושה כשאתה נתקל במישהי שהפחד כבר גורם לה לאבד את עצמה לגמרי? הרצון הזה קיים - בלי קשר אליך, אין ספק. אבל אתה והיא ממלאים את הרצון הזה וכאמור, בעיניי, זה עלול להיות מדרון חלקלק בגלל המחיר של האיבוד העצמי והביטול העצמי. |
|
2
|
Sinister(סדיסט)
|
לפני שבועיים •
3 באפר׳ 2025
Sirene כתב/ה: ממה שאני הבנתי, היא לא קראה לך דיקטטור. הבדיחה הייתה על דגלים אדומים, ובאמת יש המון מהם בפוסט שכתבת.
קומוניזם, כמובן, התאפיין בצבע האדום ובדגלים אדומים. ההשוואה היא לא בינך לבין סטלין, אלא שמופיעים בטקסט הרבה דגלים אדומים שהעלו אצל קיטי את המחשבה על השלטון הקומוניסטי. יכול להיות שישנן נשים שנמשכות לדגלים האדומים האלו. גם יכול להיות שהכל נעשה בהסכמה ברורה וחד משמעית, ולא נעשית שום מתיחת גבולות. אני נותנת לך את הקרדיט הזה כי הוא מגיע לך בתור אדם שאני לא מכירה - למרות שבנימה אישית, מהצד שלי כקוראת, כמעט כל מה שכתבת נראה לי שנמצא איפשהו באיזור האפור של בין בדס"מ ל codependency מזיק שכולל הזנה של חוסר ביטחון של הנשלטת ביציבות הקשר, וניסיונות חוזרים לבדיקת גבולות. אם הייתי אני שמה את עצמי בנעליים שלה, אני יודעת שאם היה אדם כזה שבמקרה שהיה נעלם מחיי "לא יהיה מי שיחזיק אותה חזק כששום דבר אחר בחיים שלה כבר לא יציב." - ואותו אדם מאכיל את חוסר הביטחון שלי - הגבולות שלי מלכתחילה היו מתערערים ומתגמשים לטובתו ולא לטובתי, כי היציבות שלי תלויה בו, ולכן הגבולות שלי היו הופכים ממשהו שמגן עליי, על השפיות שלי ועל הצרכים שלי, לעלה תאנה שהייתי משתמשת בו כדיי לרמות את עצמי שזה בדס"מ, אני רוצה את זה. דגל אדום - מטרתו להתריע מפוטנציאל של סכנה. אני לא מכירה אותך, או את הזוגיות שלך,את הדינמיקה שלכם, וכו'. אני רק כותבת כקוראת מהצד, במקום בו בחרת לחלוק את זה. וכנראה שגם הייתי חוסכת ממך את דעתי, אם לא הייתי חושבת שהיא חלק מהבנת ההודעה של קיטי. את לא הראשונה שמתבלבלת בין טקסט שמדבר על כאב -לבין כאב שדורש ממך לדבר עליו. העובדה שהגבולות שלך היו נשברים במקומה לא אומרת שהגבולות שלה נשברו. זה רק אומר שאת לא היא. את לא הייתה שורדת לילה אחד במקום שלה, אז במקום לשאול למה היא נשארת -את מדמיינת שזה בגלל מניפולציה, או תלות, או צורך שמישהו "מאכיל" לה. זה קל. זה גם בטוח. הרבה יותר פשוט להניח שכל מי שמוותרת על אוטונומיה היא קורבן, מאשר להכיר בכך שיש נשים שהעונג הכי עמוק שלהן טמון בויתור הזה -לא מתוך חולשה, אלא מתוך בחירה. היא לא "משקרת לעצמה שזה בדס"מ". היא פשוט לא מחפשת את אותו סוג של שקט שאת מחפשת . |
|
0
|
|
Sinister(סדיסט)
|
לפני שבועיים •
3 באפר׳ 2025
Purple Phoenix כתב/ה: Sinister כתב/ה: Purple Phoenix כתב/ה: Sinister כתב/ה: יולי Yuli כתב/ה: "היא לא בורחת כי היא מפחדת ממני — היא נשארת כי היא מפחדת מהיום שבו לא אהיה שם יותר. כי אז לא יהיה מי שיחזיק אותה חזק כששום דבר אחר בחיים שלה כבר לא יציב"
במערכות יחסים מטיבות, אנשים נשארים כי הם מרגישים בטחון ואכפתיות, לא כי הם מפחדים לאבד. לשים פרטנר במצב שהוא מפחד לאבד - זה מניפולטיבי ואנוכי. " ובסוף, זה לא היא שנשברת ראשונה — זו אני שמכריח אותה להבין שהכאב הזה הוא לא רק שלה. זו גם הדרך היחידה שלי לדעת שהיא עדיין שלי". אם כאב הוא הדרך היחידה לדעת שהיא עדיין שלי - סימן שאני לא טוב בשבילה. "כי אחרי זמן מסוים, אתה לומד שהחבלה הכחולה על הגוף שלה זו לא רק חותמת בעלות — זו הדרך הכי פשוטה להגיד לה: "אני יודע איפה נגמר הגבול שלך, ואני היחיד שמעז להגיע אליו."" לתת לבן אדם תחושה שהגבולות שלו הם לא קו אדום בשבילך - זה לא לטובתו. דגל אדום זה לרצות שמישהי תהיה מובלת על ידי פחד לאבד אותך ולא על ידי רצון אקטיבי להיות איתך. אולי היא גם רוצה. אך הרצון הזה נדרס על ידי פחד ואובדן אוטונומיה. אם דיברת רק על סשן תחום, ניחא. אך אם יש בך רצון שהתחושות האלה ילוו אותה כקו מנחה במערכת היחסים - זו כבר לא שליטה "בהסכמה". זו סתם שליטה. לא מהסוג שנעשה בהסכמה ורצון. הטעות הכי נפוצה כשקוראים טקסטים כמו שלי היא לבלבל בין תיאור רגשי לבין הנחיה מוסרית. אני לא מציע מודל זוגי. אני מתאר קשר אחד, מוחשי, בין שתי נפשות שהיו שם - ושם, פחד היה לא אמצעי שליטה אלא תוצר של קרבה בלתי ניתנת להכלה. יש נשים שרוצות ביטחון. יש כאלה שרוצות לבעור. היא לא נשארה כי איימתי - היא נשארה כי רק שם היא הרגישה קיימת. ואם זה מרתיע אותך -מצוין. זה לא נכתב כדי שתזדהי, אלא כדי שתדעי שגם זה קיים. שליטה טוטאלית היא לא הסכם שוויוני. היא הבנה שהרצון שלה מתנגש עם הצורך שלה - והיא בוחרת בצורך. בי. ומי שלא בנויה לזה -לא תישאר. לא צריכה. לא אמורה. מי שנשארת רק מתוך פחד - כנראה לא באמת רוצה להיות שם. אבל מי שנשארת למרות הפחד, ואפילו מתעוררת בזכותו -לא באמת קורבן. אם מישהי מרגישה חיה רק כשהיא מפחדת זאת לא שליטה על רצונה, זו הסכמה עמוקה עם הרצון שלה. אבל זה לא כזה שחור או לבן האם אתה לא חושב שכשמישהי הופכת להיות כל כך תלויה בקשר זה לא דבר בריא? האם לעשות פעולות, לקיים דרישות, להגיע למצבים של ביטול עצמי רק בגלל הפחד שאתה כבר לא תהיה שם - האם זה לשם עצמו לא מסוכן? זה לא שחור או לבן, ואת צודקת - יש גבול דק בין התמסרות טוטאלית לבין אובדן עצמי מוחלט אבל לא כל תלות היא פתולוגית, ולא כל כאב הוא סימן שמשהו השתבש. לפעמים, הקשר הזה נבנה בדיוק מהמקום שבו היא מפסיקה להחזיק את עצמה - ורוצה שמישהו אחר יחזיק אותה. אם הפחד גורם לה לוותר על עצמה לגמרי, בלי רצון, בלי הבנה - כן, זה מסוכן... אבל אם הפחד הוא חלק ממה שמחבר אותה, חלק ממה שעוזר לה להרגיש, להיפתח, להרגיש חיה-זה משהו אחר לגמרי. אני לא ממציא את הרצון הזה שלה. השאלה שלי היא מה אתה עושה כשאתה נתקל במישהי שהפחד כבר גורם לה לאבד את עצמה לגמרי? הרצון הזה קיים - בלי קשר אליך, אין ספק. אבל אתה והיא ממלאים את הרצון הזה וכאמור, בעיניי, זה עלול להיות מדרון חלקלק בגלל המחיר של האיבוד העצמי והביטול העצמי. אם היא מאבדת את עצמה לגמרי -אני לא צריך להיות שם. אני לא מחפש חור שחור רגשי להתחפר בו. אני שולט, לא מושיע. אבל רובכן לא באמת שואלות על גבולות. אתן רק נבהלות מזה שיש מישהי שוויתרה על שליטה -בלי להתפרק מזה. כשזה גולש למחיקה עצמית -זה נגמר. אבל כל עוד היא יודעת מה היא עושה, וכל עוד אני מזהה בה את המודעות גם מתוך הכאב - זה בדיוק הקשר שאני מחפש. ואת יודעת מה עוד? הפחד שהיא תתבטל לחלוטין, לפעמים לא נובע מדאגה אליה -אלא מהפחד שלך להודות שיש נשים שלא רוצות שוויון, לא רוצות עצמאות, לא רוצות גבול ברור. הן רוצות להיבלע מרצון. ואת זה, אתן לא סולחות להן. ולא לי. |
|
1
|
Sirene
|
לפני שבועיים •
3 באפר׳ 2025
אני לא חושבת שאני מבולבלת בכלל. הרי הוספתי "בנימה אישית", ושאני לא מכירה אותך, אותה או את הדינמיקה שלכם.
אתה כתבת טקסט ופרסמת אותו כאן, לא שלחת אותו לאישה הספציפית שעליה דיברת, שאיתה כבר ביססת רפטואר מסויים. הגיוני שאנשים אחרים ימצאו דגלים אדומים בטקסט הזה, ויגיבו עליהם. |
|
4
|
|
Sinister(סדיסט)
|
לפני שבועיים •
3 באפר׳ 2025
Sirene כתב/ה: אני לא חושבת שאני מבולבלת בכלל. הרי הוספתי "בנימה אישית", ושאני לא מכירה אותך, אותה או את הדינמיקה שלכם.
אתה כתבת טקסט ופרסמת אותו כאן, לא שלחת אותו לאישה הספציפית שעליה דיברת, שאיתה כבר ביססת רפטואר מסויים. הגיוני שאנשים אחרים ימצאו דגלים אדומים בטקסט הזה, ויגיבו עליהם. הטעות היא לחשוב שכל טקסט שפורסם בפורום הוא הזמנה לדיון מוסרי. לפעמים זו פשוט הצצה לעולם שלא מיועד להכיל את נוחות הקריאה שלך. את כותבת שאת לא מכירה אותי - ובכל זאת מזהה דגלים. זה לא ביקורת, זו מגננה. ולפעמים, כשמישהי לא מצליחה להאמין שמישהי אחרת בחרה בזה - היא מעדיפה להאמין שמשהו בה נשבר. |
|
0
|
|
Sirene
|
לפני שבועיים •
3 באפר׳ 2025
אין כאן שום טעות. כתיבה בפורום נועדה למטרת דיון. לא בהכרח דיון מוסרי, אבל גם זה קורה.
גם לא היה לי לא נוח לקרוא את הטקסט הזה. קראתי טקסטים קשים בהרבה. וכמובן שאני מזהה דגלים. זה מאוד חשוב לזהות דפוסים מסויימים. כנראה שלא הייתי טורחת להצביע עליהם, כי אני דיי בטוחה שאחרות גם זיהו את הדגלים הללו. במקרה הזה הגבתי רק בגלל שנראה היה שההערה של קיטי עברה לך מעל הראש. בנוסף, לי הייתה את המודעות העצמית להצביע על כך שאני לא מכירה אותך ולא יודעת מה קורה בקשר הזה. לך לא הייתה אותה כשהחלטת על דעת בעצמך במה אני מצליחה או לא מצליחה להאמין, וההעדפות שלי בנושא. |
|
7
|
| לייKA |
לפני שבועיים •
4 באפר׳ 2025
Seayam כתב/ה: Kitty frank כתב/ה: יאייקס. בפעם האחרונה שהורמו כלכך הרבה דלים אדומים בבת אחת, סטלין עוד היה בחיים.
את נהדרת. וצודקת. קשקוש מאוס. |
|
0
|
| לייKA |
לפני שבועיים •
4 באפר׳ 2025
Seayam כתב/ה: Kitty frank כתב/ה: יאייקס. בפעם האחרונה שהורמו כלכך הרבה דלים אדומים בבת אחת, סטלין עוד היה בחיים.
את נהדרת. וצודקת. קשקוש מאוס. |
|
0
|
| לייKA |
לפני שבועיים •
4 באפר׳ 2025
Kitty frank כתב/ה: Sinister כתב/ה: Kitty frank כתב/ה: יאייקס. בפעם האחרונה שהורמו כלכך הרבה דלים אדומים בבת אחת, סטלין עוד היה בחיים.
סטלין שלט בפחד. אני שולט בהסכמה. ועדיין — כל פעם שמישהי שומעת את המילה "אלימות", ישר נשלפים דגלים אדומים כאילו פתחתי גולאג בסלון. בגולאג היו אנשים שנעלמו כי חשבו לא נכון. אצלי הן באות לבד. מתחננות לאלימות. מבקשות חזק יותר, עמוק יותר, שיכאבו להן עד שירגישו סוף־סוף חיות. אז לפני שאת זורקת שמות של דיקטטורים לשיחה על שליטה מרצון, תעשי טובה — תביני על מה את מדברת. סטלין לא היה נותן להן גישה למיטת עינויים, רק לכדור בראש. אני לפחות שואל איך הן רוצות שיכאב. וואו הוא גם לא מבין הומור פרופס. או נושא ונשוא (רמז: הנושא היה הדגל, לא סטאלין). כמה תכונות מקסימות בבן אחד. כמה שליטה, כמה אלגנטיות. איזה נצנוץ של כשרון. אבל ברצינות, בנות ישראל בבקשה תתרחקו. הלעג הזה לעיניכן, כדי לוודא שכציבור אנחנו מודעות להזהרת מסע החמורה. איזו התנשאות דוחה. את תמיד כזו? |
|
1
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני שבועיים •
4 באפר׳ 2025
אני גם אוהבת להרגיש פחד ומאוד אוהבת אלימות מהסוג שבו אני לא יכולה לדעת מה הצעד הבא.
אבל אני חושבת שאני מסוגלת לזה בגלל שאני נמצאת בתוך מערכת יחסים אוהבת ומחויבת שהבסיס שלה חזק. ולכן אין לי את ההרגשה ששום דבר בעולם שלי לא יציב. (ציטוט מהזכרון.) הפילוסופיה הבדסמית שלי היא שהכל אפשרי כשהקשר חזק והבסיס שלו טוב. טוב במובן של אכפת לי מהאהוב שלי ואני רוצה שיהיה לו טוב ויודעת שגם אצלו זה ככה. |
|
7
|