Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
22 בדצמ׳ 2025
Bluecollar כתב/ה: Daave כתב/ה: Jeanne כתב/ה: אני חושבת שעבורי זה שניהם, זה גם מעמיק ומתרחב להכיל עוד נדבכים בחיים וכפועל יוצא של זה, יש גם צורך לעמעם את המסגרת כך שהיא תהיה במשלב עם הכל, עם כל מה שהחיים מזמנים. אנחנו לא יצורים סטטים ועבורי הקיבעון והנוקשות מחניקים.
אבל, וזה אבל חשוב, כדי לצלוח את הדרך לשם דרושה היכרות ותקשורת רציפה וכנה, ולהניח לפנטזיות להיות פנטזיות, לפקוח ולפתוח את עצמנו לראות גם את הפרטנר וגם את עצמנו בכנות שיש בה חמלה ואהבה. אם בני זוג נשארים ממוסגרים רק במסגרת התפקיד שלהם, נכונים להפעלה על במה כמיצג פנטזיה. אז דברים נשארים מאוד שטוחים ומחניקים. ועדיין, החלק הזה של לגשר על הפנטזיה לתוך המציאות היומיומית, מביא איתו הרבה חיכוך וניגודיות ומטען בין מה שמרגש לבין הערך והתפיסה העצמית, זוגית ועוד. אם לא רואים את השלם אז הניגודיות הזו דווקא מחריפה בעיני עוד יותר ובסוף שוברת. ג’ני, אני מאוד מתחבר למה שכתבת, במיוחד לחיבור בין העמקה לבין הצורך לעמעם נוקשות כדי שהדינמיקה תוכל לחיות בתוך החיים עצמם. מעניין אותי לשאול בהמשך לדברייך איפה עובר אצלך הקו בין “עימעום המסגרת” שמאפשר נשימה וגדילה, לבין מצב שבו המסגרת עצמה מתחילה להתפוגג? כלומר, מה עוזר לשמור על תחושת שליטה חיה ומשמעותית גם כשהחיים, העומסים והשינויים נכנסים פנימה, בלי לחזור לקיבעון אבל גם בלי לאבד את הליבה? זה מרגיש שאלות שבעיקר נוגעות בצורך של הנשלט בפנטזיה האישה שאתם. בדרישה מסוימת להחזיק את המרחב ואת הפנטזיה של הנשלט. ואנחנו...נשים עם חוסר שלמות וצורך ביחד ובשקט ולא כל הזמן לדאוג לחוויה של הנשלט אני חושב שזו נקודה חשובה, והיא נוגעת בלב המתח שקיים ב-FLR. יש באמת מקרים שבהם נשלטים מגיעים מתוך פנטזיה ורצון ש“יחזיקו להם” חוויה, וזה יכול להיות מעייף ואף לא הוגן כלפי אישה שהיא קודם כול אדם שלם, עם צרכים, עומסים ורצון לשקט. מצד שני, בעיניי FLR שמחזיקה לאורך זמן לא יכולה להתבסס רק על פנטזיה של נשלט, אלא על מפגש בין שני אנשים שבו גם השליטה לא חייבת להיות מאמץ מתמיד או תפקיד, אלא משהו שנשען על חיבור, אמון ורצון הדדי. אולי השאלה האמיתית היא לא “האם FLR אפשרית”, אלא איך מבדילים בין דינמיקה בוגרת וחיה לבין פנטזיה שמופעל עליה לחץ להחזיק אותה לבד. |
|
|
מלישס
|
לפני חודש •
22 בדצמ׳ 2025
בהחלט אפשר להפוך את זה למציאות.
באופן כללי, קשר בידיסמי זה משהו עמוק. זה דורש המון אמון . ובכדי לרכוש אמון,צריך להכיר לעומק ולתת לשולטת להכיר את כל הרבדים שבך. אז צריך תקשורת טובה..וכמובן עוד דברים,אבל זה הבסיס. ובכדי שזה יהפוך למציאות וקשר בריא חשוב שרמת הכנות בין השניים תהיה גבוהה. וגם הכלה,הקשבה, וכמובן להציב גבולות ברורים כדי לדעת לעשות הפרדה מתי שצריך. כלומר, לשמור על המשחק שפוי בטוח ובהסכמה ושזה לא יפגע בחיים הפרטים (משפחה וכדומה) . והכי חשוב,להבין שהשולטת היא לא פנטזיה ולא מגשימת פנטזיות,ולפעמים יהיו רגעים שבהם לא יהיו סשנים וזה בסדר. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני חודש •
22 בדצמ׳ 2025
אני חושבת שהדרך הקלה להבדיל בין מערכת יחסים מאוזנת ויציבה לבין מערכת מאולצת היא פשוט שהסוג השני לא מחזיק מעמד. לפחות אחד הצדדים ירגיש רע, וזה יתפרק.
אם שני הצדדים מרגישים טוב אז זה הסימן לכך שמערכת היחסים כנראה טובה. השאלה הגדולה היא איך מגיעים לשם. ואולי לפניה, להגדיר לעצמנו מהו ה"שם" שלנו, האישי. אני לא חושבת שאפשר מראש ממש להגדיר. צריך תוך כדי תנועה, עם קוים מנחים. |
|
|
Jeanne
|
לפני חודש •
22 בדצמ׳ 2025
Daave כתב/ה: ג'ני, אני מאוד מתחבר למה שכתבת, במיוחד לחיבור בין העמקה לבין הצורך לעמעם נוקשות כדי שהדינמיקה תוכל לחיות בתוך החיים עצמם.
מעניין אותי לשאול בהמשך לדברייך איפה עובר אצלך הקו בין “עימעום המסגרת” שמאפשר נשימה וגדילה, לבין מצב שבו המסגרת עצמה מתחילה להתפוגג? כלומר, מה עוזר לשמור על תחושת שליטה חיה ומשמעותית גם כשהחיים, העומסים והשינויים נכנסים פנימה, בלי לחזור לקיבעון אבל גם בלי לאבד את הליבה? אני לא חושבת שיש כזה הבדל בין מערכת ונילית לבדסמית מהבחינה הזו, איך אתה שומר על תשוקה, חיוניות של הקשר ומיניות מבלי להתקבע או לאבד את הליבה של הקשר. ואז התשובות הן בהתאם, בעיני זה מזוקק לצורך הבסיסי הזה שיראו אותנו באמת, שלצד השני יהיה אכפת, שהוא יזכור את הדברים הקטנים שעושים את ההבדל בין מי שמכיר אותי באמת למי שלא. ההפך מאהבה היא אדישות, אנשים מרגישים לא נאהבים כשהם נלקחים כמובן מאליו, כשהצד השני מאבד את האמפתיה שלו כלפיו, אני חושבת שזה חלק מהשחיקה שקורית בהרבה מערכות יחסים. בלי לשים לב. אנשים מפסיקים לדבר ולהקשיב והתקשורת נפגמת. בדסמ זה לא משהו כזה מיוחד, זה המיניות שלנו, היא לא עומדת לבדה בקשר. זה הכל ארוג יחד. נראה לי שמה שאתה שואל זה על הפער בין הפנטזיה למציאות היומיומית, ואיך המציאות שוחקת את הפנטזיה. ובעיני זו לא בעיה, זה היעד. לשחוק את הפנטזיה ולחיות באמת, כשני אנשים שלמים ופגומים. ולקבל את זה שלחיים יש את התדר שלהם של גאות ושפל וזה בסדר. |
|
|
|
Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
22 בדצמ׳ 2025
Jeanne כתב/ה: Daave כתב/ה: ג'ני, אני מאוד מתחבר למה שכתבת, במיוחד לחיבור בין העמקה לבין הצורך לעמעם נוקשות כדי שהדינמיקה תוכל לחיות בתוך החיים עצמם.
מעניין אותי לשאול בהמשך לדברייך איפה עובר אצלך הקו בין “עימעום המסגרת” שמאפשר נשימה וגדילה, לבין מצב שבו המסגרת עצמה מתחילה להתפוגג? כלומר, מה עוזר לשמור על תחושת שליטה חיה ומשמעותית גם כשהחיים, העומסים והשינויים נכנסים פנימה, בלי לחזור לקיבעון אבל גם בלי לאבד את הליבה? אני לא חושבת שיש כזה הבדל בין מערכת ונילית לבדסמית מהבחינה הזו, איך אתה שומר על תשוקה, חיוניות של הקשר ומיניות מבלי להתקבע או לאבד את הליבה של הקשר. ואז התשובות הן בהתאם, בעיני זה מזוקק לצורך הבסיסי הזה שיראו אותנו באמת, שלצד השני יהיה אכפת, שהוא יזכור את הדברים הקטנים שעושים את ההבדל בין מי שמכיר אותי באמת למי שלא. ההפך מאהבה היא אדישות, אנשים מרגישים לא נאהבים כשהם נלקחים כמובן מאליו, כשהצד השני מאבד את האמפתיה שלו כלפיו, אני חושבת שזה חלק מהשחיקה שקורית בהרבה מערכות יחסים. בלי לשים לב. אנשים מפסיקים לדבר ולהקשיב והתקשורת נפגמת. בדסמ זה לא משהו כזה מיוחד, זה המיניות שלנו, היא לא עומדת לבדה בקשר. זה הכל ארוג יחד. נראה לי שמה שאתה שואל זה על הפער בין הפנטזיה למציאות היומיומית, ואיך המציאות שוחקת את הפנטזיה. ובעיני זו לא בעיה, זה היעד. לשחוק את הפנטזיה ולחיות באמת, כשני אנשים שלמים ופגומים. ולקבל את זה שלחיים יש את התדר שלהם של גאות ושפל וזה בסדר. ג'ני זה ניסוח מאוד מדויק בעיניי, ובעיקר המשפט ש“לשחוק את הפנטזיה ולחיות באמת” נגע בי. הוא הופך את מה שנתפס לפעמים ככישלון של הדינמיקה למטרה שלה. החיבור שאת עושה בין בדסמ למערכות וניליות בהקשר של אמפתיה, נראות ואכפתיות מרגיש לי נכון מאוד. אולי אנחנו לפעמים מייחסים למסגרת כוח שאין לה, ושוכחים שהליבה היא אותה ליבה אנושית להיות חשוב למישהו, לא להילקח כמובן מאליו. ובמובן הזה, יכול להיות שהפער בין פנטזיה למציאות הוא לא משהו שצריך “לגשר עליו”, אלא משהו שצריך להסכים לוותר עליו בהדרגה בלי ציניות, אבל גם בלי להיאחז. מעניין אותי אם בעינייך יש רגע שבו אנשים נאחזים בפנטזיה דווקא כפחד מלאבד את הקשר עצמו, ולא את הדינמיקה. |
|
|
|
Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
22 בדצמ׳ 2025
מלישס כתב/ה: בהחלט אפשר להפוך את זה למציאות.
באופן כללי, קשר בידיסמי זה משהו עמוק. זה דורש המון אמון . ובכדי לרכוש אמון,צריך להכיר לעומק ולתת לשולטת להכיר את כל הרבדים שבך. אז צריך תקשורת טובה..וכמובן עוד דברים,אבל זה הבסיס. ובכדי שזה יהפוך למציאות וקשר בריא חשוב שרמת הכנות בין השניים תהיה גבוהה. וגם הכלה,הקשבה, וכמובן להציב גבולות ברורים כדי לדעת לעשות הפרדה מתי שצריך. כלומר, לשמור על המשחק שפוי בטוח ובהסכמה ושזה לא יפגע בחיים הפרטים (משפחה וכדומה) . והכי חשוב,להבין שהשולטת היא לא פנטזיה ולא מגשימת פנטזיות,ולפעמים יהיו רגעים שבהם לא יהיו סשנים וזה בסדר. מסכים מאוד עם מה שכתבת, במיוחד עם ההדגשה שהשולטת היא לא פנטזיה ולא “מגשימת פנטזיות”. בעיניי זה אחד הקווים שמבדילים בין חיפוש חוויה לבין בנייה של קשר. אהבתי גם את ההבחנה בין עומק ואמון לבין הצורך להציב גבולות ולדעת מתי להפריד, כדי שהבדס״מ ישרת את החיים ולא ינגוס בהם. זה משהו שקל לדבר עליו תאורטית, אבל בפועל דורש הרבה בגרות ותקשורת יומיומית. מעניין אותי אם מניסיונך הרגעים שאין בהם סשנים דווקא מחזקים את הדינמיקה, או שהם נקודת מבחן שממנה הרבה קשרים נופלים. |
|
|
|
Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
22 בדצמ׳ 2025
יולי Yuli כתב/ה: אני חושבת שהדרך הקלה להבדיל בין מערכת יחסים מאוזנת ויציבה לבין מערכת מאולצת היא פשוט שהסוג השני לא מחזיק מעמד. לפחות אחד הצדדים ירגיש רע, וזה יתפרק.
אם שני הצדדים מרגישים טוב אז זה הסימן לכך שמערכת היחסים כנראה טובה. השאלה הגדולה היא איך מגיעים לשם. ואולי לפניה, להגדיר לעצמנו מהו ה"שם" שלנו, האישי. אני לא חושבת שאפשר מראש ממש להגדיר. צריך תוך כדי תנועה, עם קוים מנחים. מתחבר למה שכתבת, במיוחד לרעיון שמערכת מאולצת פשוט לא מחזיקה מעמד מעצמה. זה מדד פשוט אבל מאוד אמיתי. גם ההבחנה בין “שם” מוגדר מראש לבין התהוות תוך כדי תנועה מדברת אליי. נראה לי שלפעמים הניסיון להגדיר מוקדם מדי יוצר לחץ להיות משהו, במקום לאפשר לדינמיקה לגלות את עצמה בקצב שלה. אולי ה״קווים המנחים״ הם פחות הגדרות של מה אנחנו, ויותר תשומת לב מתמשכת לאיך כל אחד מרגיש בדרך ואם יש מקום לעצור, לדייק או לשנות בלי פחד שזה מבטל את כל מה שהיה. |
|
|
|
Jeanne
|
לפני חודש •
22 בדצמ׳ 2025
Daave כתב/ה: Jeanne כתב/ה: Daave כתב/ה: ג'ני, אני מאוד מתחבר למה שכתבת, במיוחד לחיבור בין העמקה לבין הצורך לעמעם נוקשות כדי שהדינמיקה תוכל לחיות בתוך החיים עצמם.
מעניין אותי לשאול בהמשך לדברייך איפה עובר אצלך הקו בין “עימעום המסגרת” שמאפשר נשימה וגדילה, לבין מצב שבו המסגרת עצמה מתחילה להתפוגג? כלומר, מה עוזר לשמור על תחושת שליטה חיה ומשמעותית גם כשהחיים, העומסים והשינויים נכנסים פנימה, בלי לחזור לקיבעון אבל גם בלי לאבד את הליבה? אני לא חושבת שיש כזה הבדל בין מערכת ונילית לבדסמית מהבחינה הזו, איך אתה שומר על תשוקה, חיוניות של הקשר ומיניות מבלי להתקבע או לאבד את הליבה של הקשר. ואז התשובות הן בהתאם, בעיני זה מזוקק לצורך הבסיסי הזה שיראו אותנו באמת, שלצד השני יהיה אכפת, שהוא יזכור את הדברים הקטנים שעושים את ההבדל בין מי שמכיר אותי באמת למי שלא. ההפך מאהבה היא אדישות, אנשים מרגישים לא נאהבים כשהם נלקחים כמובן מאליו, כשהצד השני מאבד את האמפתיה שלו כלפיו, אני חושבת שזה חלק מהשחיקה שקורית בהרבה מערכות יחסים. בלי לשים לב. אנשים מפסיקים לדבר ולהקשיב והתקשורת נפגמת. בדסמ זה לא משהו כזה מיוחד, זה המיניות שלנו, היא לא עומדת לבדה בקשר. זה הכל ארוג יחד. נראה לי שמה שאתה שואל זה על הפער בין הפנטזיה למציאות היומיומית, ואיך המציאות שוחקת את הפנטזיה. ובעיני זו לא בעיה, זה היעד. לשחוק את הפנטזיה ולחיות באמת, כשני אנשים שלמים ופגומים. ולקבל את זה שלחיים יש את התדר שלהם של גאות ושפל וזה בסדר. ג'ני זה ניסוח מאוד מדויק בעיניי, ובעיקר המשפט ש“לשחוק את הפנטזיה ולחיות באמת” נגע בי. הוא הופך את מה שנתפס לפעמים ככישלון של הדינמיקה למטרה שלה. החיבור שאת עושה בין בדסמ למערכות וניליות בהקשר של אמפתיה, נראות ואכפתיות מרגיש לי נכון מאוד. אולי אנחנו לפעמים מייחסים למסגרת כוח שאין לה, ושוכחים שהליבה היא אותה ליבה אנושית להיות חשוב למישהו, לא להילקח כמובן מאליו. ובמובן הזה, יכול להיות שהפער בין פנטזיה למציאות הוא לא משהו שצריך “לגשר עליו”, אלא משהו שצריך להסכים לוותר עליו בהדרגה בלי ציניות, אבל גם בלי להיאחז. מעניין אותי אם בעינייך יש רגע שבו אנשים נאחזים בפנטזיה דווקא כפחד מלאבד את הקשר עצמו, ולא את הדינמיקה. אני לא יודעת, אני מניחה שלכל אחד יש מנגנונים אחרים של שימור עצמי, אני מניחה שהאחזות בפנטזיה יכולה לקרות ממקום של אסקלציה ושילהוב, לפעמים כניסיון לחזור לבראשית הקשר ולהחיות דברים מחדש, ויכול גם לנבוע מצורך אמיתי להימנע משינוי והפחד ממה שילך לאיבוד בדרך. גם זה לא ייחודי לנו, לוקח זמן להוריד מסכות, להתרווח, להפליץ אחד ליד השני. כל אחד והקצב שלו. יש גם פער מובנה בפנטזיה, יש פער בין מה שנעים לדבר עליו לעומת מה שרוצים או מסוגלים להגשים ולחיות בו. עליה וקוץ בה של ציפייה ואז תחושה של חוסר יכולת לספק את הסחורה או לאכזב את עצמנו או את הפרטנר. בגלל זה אני שוב חוזרת לתקשורת, כי לפעמים המסגרת נמצאת בכלל בלדבר על זה, להתעסק בחומרים האלה ביחד מבלי לפעול להגשמה שלהם. כמו לדבר ולהקשיב יחד למוסיקה מבלי לשחוט אותה בזיופים או נגינה חובבנית במקרה הטוב. לא כל דבר חייבים לעשות, לפעמים כיף סתם לשכשך ביחד בבוץ. מערכת יחסים לטווח ארוך היא מרתון, היא לא בנויה לאסקלציות לינאריות, זו חיה אחרת. שוב, לא ייחודי לבדסמ בכלל. וגם לא לשליטה נשית. |
|
|
|
Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
23 בדצמ׳ 2025
Jeanne כתב/ה: Daave כתב/ה: Jeanne כתב/ה: Daave כתב/ה: ג'ני, אני מאוד מתחבר למה שכתבת, במיוחד לחיבור בין העמקה לבין הצורך לעמעם נוקשות כדי שהדינמיקה תוכל לחיות בתוך החיים עצמם.
מעניין אותי לשאול בהמשך לדברייך איפה עובר אצלך הקו בין “עימעום המסגרת” שמאפשר נשימה וגדילה, לבין מצב שבו המסגרת עצמה מתחילה להתפוגג? כלומר, מה עוזר לשמור על תחושת שליטה חיה ומשמעותית גם כשהחיים, העומסים והשינויים נכנסים פנימה, בלי לחזור לקיבעון אבל גם בלי לאבד את הליבה? אני לא חושבת שיש כזה הבדל בין מערכת ונילית לבדסמית מהבחינה הזו, איך אתה שומר על תשוקה, חיוניות של הקשר ומיניות מבלי להתקבע או לאבד את הליבה של הקשר. ואז התשובות הן בהתאם, בעיני זה מזוקק לצורך הבסיסי הזה שיראו אותנו באמת, שלצד השני יהיה אכפת, שהוא יזכור את הדברים הקטנים שעושים את ההבדל בין מי שמכיר אותי באמת למי שלא. ההפך מאהבה היא אדישות, אנשים מרגישים לא נאהבים כשהם נלקחים כמובן מאליו, כשהצד השני מאבד את האמפתיה שלו כלפיו, אני חושבת שזה חלק מהשחיקה שקורית בהרבה מערכות יחסים. בלי לשים לב. אנשים מפסיקים לדבר ולהקשיב והתקשורת נפגמת. בדסמ זה לא משהו כזה מיוחד, זה המיניות שלנו, היא לא עומדת לבדה בקשר. זה הכל ארוג יחד. נראה לי שמה שאתה שואל זה על הפער בין הפנטזיה למציאות היומיומית, ואיך המציאות שוחקת את הפנטזיה. ובעיני זו לא בעיה, זה היעד. לשחוק את הפנטזיה ולחיות באמת, כשני אנשים שלמים ופגומים. ולקבל את זה שלחיים יש את התדר שלהם של גאות ושפל וזה בסדר. ג'ני זה ניסוח מאוד מדויק בעיניי, ובעיקר המשפט ש“לשחוק את הפנטזיה ולחיות באמת” נגע בי. הוא הופך את מה שנתפס לפעמים ככישלון של הדינמיקה למטרה שלה. החיבור שאת עושה בין בדסמ למערכות וניליות בהקשר של אמפתיה, נראות ואכפתיות מרגיש לי נכון מאוד. אולי אנחנו לפעמים מייחסים למסגרת כוח שאין לה, ושוכחים שהליבה היא אותה ליבה אנושית להיות חשוב למישהו, לא להילקח כמובן מאליו. ובמובן הזה, יכול להיות שהפער בין פנטזיה למציאות הוא לא משהו שצריך “לגשר עליו”, אלא משהו שצריך להסכים לוותר עליו בהדרגה בלי ציניות, אבל גם בלי להיאחז. מעניין אותי אם בעינייך יש רגע שבו אנשים נאחזים בפנטזיה דווקא כפחד מלאבד את הקשר עצמו, ולא את הדינמיקה. אני לא יודעת, אני מניחה שלכל אחד יש מנגנונים אחרים של שימור עצמי, אני מניחה שהאחזות בפנטזיה יכולה לקרות ממקום של אסקלציה ושילהוב, לפעמים כניסיון לחזור לבראשית הקשר ולהחיות דברים מחדש, ויכול גם לנבוע מצורך אמיתי להימנע משינוי והפחד ממה שילך לאיבוד בדרך. גם זה לא ייחודי לנו, לוקח זמן להוריד מסכות, להתרווח, להפליץ אחד ליד השני. כל אחד והקצב שלו. יש גם פער מובנה בפנטזיה, יש פער בין מה שנעים לדבר עליו לעומת מה שרוצים או מסוגלים להגשים ולחיות בו. עליה וקוץ בה של ציפייה ואז תחושה של חוסר יכולת לספק את הסחורה או לאכזב את עצמנו או את הפרטנר. בגלל זה אני שוב חוזרת לתקשורת, כי לפעמים המסגרת נמצאת בכלל בלדבר על זה, להתעסק בחומרים האלה ביחד מבלי לפעול להגשמה שלהם. כמו לדבר ולהקשיב יחד למוסיקה מבלי לשחוט אותה בזיופים או נגינה חובבנית במקרה הטוב. לא כל דבר חייבים לעשות, לפעמים כיף סתם לשכשך ביחד בבוץ. מערכת יחסים לטווח ארוך היא מרתון, היא לא בנויה לאסקלציות לינאריות, זו חיה אחרת. שוב, לא ייחודי לבדסמ בכלל. וגם לא לשליטה נשית. ג’ני, תודה על השיתוף והכנות. החיבור שעשית בין בדס״מ לזוגיות בכלל, והדגש על נראות, אכפתיות ושחיקה טבעית של פנטזיות, מרגיש לי מאוד אמיתי. מסקרן אותי במיוחד לשמוע מנשים כאן איך זה נחווה מהצד שלהן מה עוזר לכן להרגיש שיש מקום לכן בתוך הדינמיקה, בלי להיות במאמץ מתמיד או בתחושה שאתן צריכות “להחזיק” משהו עבור הצד השני? ואיפה עובר הקו בין דינמיקה שמזינה את הקשר לבין משהו שכבר מעייף או שוחק? אשמח לשמוע נקודות מבט נוספות. |
|
|
|
variation(נשלט)
|
לפני חודש •
23 בדצמ׳ 2025
masoul כתב/ה: ve-ra כתב/ה: אז שאלו, אז מה?
שאלו, אז עניתי. עניתי בדיוק איפה הוא יכול לקבל תשובה שאלה שלו. תשובה עניינית הוא קיבל ממני, ונחשי מה? הוא יודע את התשובה הזו עוד לפני שעניתי. ve-ra כתב/ה: משחר היקום מתעסקים במשמעות החיים.אף אחד לא ירד על פילוסוף של המאה העשרים כי עסקו במשמעות החיים במאתיים שנה שלפניו
אני שמח מתרגש ומרומם נפש לדעת שעבורך השאלה האם אפשרית מערכת יחסים של שליטה נשית זהה בחשיבותה לשאלה לגבי משמעות החיים. לא חשבתי שזה עד כדי כך חשוב לך. הפתעת. ve-ra כתב/ה: תהיה מתוסכל ותביע את זה בבלוג שלך. התסכול שלך לא מרענן יותר מהשאלה שלו. למעשה, הוא מתיש הרבה יותר.
אני ברשותך, או שלא, אביע את התסכול שלי בדיוק במקום שמתסכל אותי. ואני לגמרי בסדר שהתסכול שלי מתיש אותך. לגמרי לגמרי בסדר עם זה. וגם אם זה שאת מביעה את ההתשה הזו שלך מתחת לתגובה שלי שהתישה אותך. לגמרי בסדר. באמת. ve-ra כתב/ה: יאללה, לא בא לך, חפש דיון אחר. יש שאלה-תשובה, מה מכינים לשבת ואיך מכינים שוקו. אלה חדשים מנצנצים מהניילונים
הפלא ופלא ורה, הפלא ופלא, בדיוק בדיונים האלו לא תפגשי אותי. לרגע אפילו שקלתי להסביר לך למה בדיוק שם אני לא נוכח. אבל אם לא הבנת, כנראה שלא יעזור הסבר שלי, אז חסכתי לך, על מנת לא להתיש אותך. לא טרחתי ללכת לבדוק אם את נוכחת בהם, את נוכחת בהם? חחחח לא הבנתי, את התסכול שלך זה בסדר להוציא בפורום אבל את ההתעניינות שלו זה לא בסדר? אמרת שהוא ידע את התשובה לשאלה שלו עוד לפני שענית לו, אז למה ענית? כדי לפרוק את התסכול שלך? למה לפרוק פה בפורום ולא בבלוג שלך? שהרי אתה מצפה ממנו את אותו דבר... אם חשיבות הפורום כלכך חשובה לך תדע שהתגובות מהסוג שלך מרדדות גם את הפורום וגם את הקהילה עצמה סתם נפלת עליו עם סארקזם מיותר שכבר מצוץ מהאצבע |
|
|