Curvy Doll(שולטת)
|
לפני חודש •
27 בדצמ׳ 2025
Kitty frank כתב/ה: Curvy Doll כתב/ה: אני הרגשתי את העומס כשכל הקיום של הבן אדם מוטל עליי, ואין שעה בלי משבר.
נתקלתי בזה בעיקר בתחילת הקשר, כשפתאום התלות בי גדלה ושעה בלי הודעה ממני הופכת לאתגר שאי אפשר להתגבר עליו לבד, ושמצופה ממני גם להיות פסיכולוגית 24/7. ומולי זה היה נפוץ, למרות שניסיתי לתקשר מראש ותוך כדי שזה לא משהו שאני יכולה להכיל או לספק. מה שהכי הקשה עליי זה שבדרך כלל אלו שנתלו עליי כל כך גם לא יכלו לספק לי מקום לפרוק בו. הם רצו את הדיסטנס שלי כלפיהם אבל לא ההפך, וכשאני רציתי לחלוק או לשתף, זה "הוריד" את הפנטזיה. קיווץ לי קצת הלב לקרוא את זה. אני לא יודעת מה אקסים שלי מרגישים או זוכרים שעשיתי. אבל את הרגשות האלו של התלות, הרצון להיות מנוהלת, מוחזקת, על ידי בן אדם לא-אנושי ובגדול מהמציאות, בבירור הרגשתי. ניסיתי להילחם בזה ולהתנהג כמו בן אדם סביר, לא יודעת כמה הצלחתי. ואני יודעת שיש בזה משהו אלים, ב''נשלטות'' תכונה. אבל גם חלק מהקטע של סאדו זה לפלרטט עם האלימות. לא יודעת אם אפשר להיסחף לרגשות האלו בלי להיות אלימים ולא בסדר אחד כלפי השני. איןן לי מחשבה ברורה, רק בליל רגשות בנושא. כי מרגיש לי שהרגש דומה אצל גברים ונשים נשלטים, רק הדינמיקה מתעצבת קצת אחרת. ואולי זה לא אותו דבר? ואולי בדיוק זהה? לדעתי זה לא קשור למגדר, כי רוב העומס הרגשי שחוויתי היה מצד נשלטות שהיה להן מאוד קשה ללא מיקרומנג'מנט ברמה מאוד גבוהה והיה להן צורך בתקשורת רציפה בכל שעות היום. אני לא אומרת שזה לא מתאים לשולטים/ות מסוימים, ושזה חייב להיות תמיד מעיק. אבל כבני אדם בוגרים, אני חושבת שזה לא סביר לצפות שכולנו נהיה תמיד זמינים גם תקשורתית וגם רגשית. יש לנו עבודה וחיים וחברים, ברגע שהופכים את השולט/ת לדמות על-אנושית, מוחקים את האפשרות שגם השולט יקבל תמיכה רגשית או שגם השולט יקבל ספייס וזמן לחיות את החיים שלו. |
|
|
|
Lady cbt(שולטת)
|
לפני חודש •
27 בדצמ׳ 2025
Daave כתב/ה: Lady cbt כתב/ה: אגלה לכם סוד - לא רק צד אחד מקריב. אין צד שרק נותן וצד שרק מקבל.
שני הצדדים יוצאים נשכרים מהקשר, או שניהם מפסידים. גם אם רק לאחד טוב ולשני לא - הקשר לא בריא ושניהם יסבלו, או יחתכו. לכן אני מאוד מתחברת לתגובה של פישוטו - מהצד שלי כשולטת. אני מאוד מתחבר למה שכתבת, במיוחד למשפט שאין צד שרק נותן וצד שרק מקבל. זה בעיניי לב העניין, גם בדינמיקה של שליטה. הרבה פעמים מבחוץ זה נראה כאילו הנשלט הוא זה שמקריב, אבל בפועל גם מהצד השולט יש השקעה רגשית, החזקה, הקשבה, ויתורים פשוט מסוג אחר. מה שמעניין אותי לשאול אותך כשולטת זה איך את מזהה בזמן אמת שהאיזון מתחיל להתערער? איפה אצלך עובר הקו בין הקרבה מודעת ומספקת לבין מקום שבו את מרגישה שהנתינה כבר לא חוזרת אלייך בצורה שמזינה אותך? וגם כשאת מרגישה שהצד השני “מרצה” מתוך פחד ולא מתוך התמסרות, איך זה נראה לך מהצד שלך? זה משהו שאת מעלה בשיחה, או שזו כבר נורה אדומה שמרגישים אותה בגוף עוד לפני שמדברים עליה? מסקרן אותי לשמוע איך את חווה את זה בתוך קשר חי, לא רק כתפיסה עקרונית. כתבתי את הדברים האלה בתגובה הראשונה שלי בשרשור - כשנכנסות התנהגויות שהן לתפיסתי פטריאכליות קלאסיות כמו להסביר לי איך אני מרגישה ואיך אני אמורה להרגיש (זו הסגברה) כשהוא מתנער מאחריות על המעשים שלו ולא מסוגל להתנצל כשהוא באמת פוגע בי, מבטל את הרגשות שלי וגורם לי לערער בהם (זה גזלייטינג) ואז הוא גם נעלם. לגמרי. לא כותב, לא מתקשר, ואפילו חוסם (גוסטינג). הדברים האלה קרו לי במציאות, זו לא רק תפיסה עקרונית. אבל בגדול, כשדברים פחות זורמים בכיף ואני מרגישה מועקה מסוימת כשאנחנו נפגשים (גם אם אני לא יודעת להסביר אותה) - זה הרגע שצריך לעצור ולחשוב על מה שקורה, ולתקשר בפתיחות את הצד של כל אחד (וזה קשה כשכבר יש קשר מעמיק, מחויבות ורגשות). לגבי ההתמסרות מהצד שלו - אני תמיד מתקשרת, מדבר ודי חופרת לנשלטים שלי בתוך סשנים לברר איך הם עם כל רגע, אקט או התקדמות שלי. בתוך קשר אני מזהה ניואנסים קטנים כמו מבטים מסוימים שונים מהרגיל או היסוסים כשהוא מקבל הוראה רגילה. באותו רגע אני בוחנת אם להתעקש ולדרוש שיבצע את המשימה עד תום או עוצרת אותו באמצע, קוראת לו לשבת על הרצפה מולי ומעלה את זה בעצמי. יש הרבה גברים שלא יודעים לתמלל את הרגשות שלהם, ואני עוזרת להם כדי שנגיע לעומק העניין. משם לוקחים החלטה אם להמשיך, ואילו שינויים צריכים לעשות מעכשיו כדי שרגעים כאלה לא יקרו שוב, שאני לא אחצה גבולות שהוא לא ידע שקיימים בו, ומנגד לא אקבל סירוב. גם את זה חוויתי לא פעם בקשרים במציאות וסיגלתי לעצמי רגישות להיסוסים וההבעות החריגות, וגם ליזום שיחה מעמיקה על הדברים שהובילו לכך. |
|
|
פישוטו
|
לפני חודש •
27 בדצמ׳ 2025
Curvy Doll כתב/ה: לדעתי זה לא קשור למגדר, כי רוב העומס הרגשי שחוויתי היה מצד נשלטות שהיה להן מאוד קשה ללא מיקרומנג'מנט ברמה מאוד גבוהה והיה להן צורך בתקשורת רציפה בכל שעות היום. אני לא אומרת שזה לא מתאים לשולטים/ות מסוימים, ושזה חייב להיות תמיד מעיק. אבל כבני אדם בוגרים, אני חושבת שזה לא סביר לצפות שכולנו נהיה תמיד זמינים גם תקשורתית וגם רגשית. יש לנו עבודה וחיים וחברים, ברגע שהופכים את השולט/ת לדמות על-אנושית, מוחקים את האפשרות שגם השולט יקבל תמיכה רגשית או שגם השולט יקבל ספייס וזמן לחיות את החיים שלו. אני חושב שפה זה בהחלט עניין של מינון ואיזון בתוך הקשר. כמו שגם אמרו לפניי - זה איזשהו צורך שמובנה בהרבה נשלטים ונשלטות. יש בזה גם המון דברים חיוביים ומחרמנים. כשהתלות הזאת ממוסגרת ומתבטאת בצורה שטובה לשני הצדדים זה מדהים וחוויה מאוד טובה של שליטה. מה שאנחנו הרבה פעמים מחפשים בעצם, משני צידי השוט. צריך לדעת להגביל את האזורים שבהם השליטה הזו חלה. להחליט אם זה קורה רק במיטה ועם המיניות, אם זה גולש לתחומי היום יום ואיך. אבל את תהליכי השליטה וההתמסרות שמייצרים תלות צריך לדעת לבודד מהחיים הרגילים. לתת להם לרוץ במקביל לתפקוד הנורמלי. יש פה אחריות מצד אחד של הנשלט - להיות מודע ככל האפשר, לתת אוויר ולהיות סבלני. להשאר מסור ונאמן לתהליכים הבדסמיים גם כשהיא לא באנרגיות כך. להיות תוך כדי גם גבר יוזם ועצמאי. ובעיקר להיות ריאלי עם הציפיות ולדעת שגם אם אתה מוסר שליטה האחריות על עצמך היא שלך תמיד. ויש גם אחריות של השולטות - לדעת להציב גבולות. לא לתת לנשלט להגיע למצב שהוא עושה ממנה אלוהים. לאפס ולאמת אותו עם המציאות ועם היכולות שלה, גם אם זה אומר לוותר על חלק מהשליטה. ולעשות את זה בצורה שלא תפגע באמון של הנשלט. וכמו כל מערכת יחסים, זה מורכב מאוד לשני הצדדים - אבל בסוף כשמוצאים את זה זה משתלם. |
|
|
|
-wintermute-
|
לפני חודש •
27 בדצמ׳ 2025
Curvy Doll כתב/ה: Kitty frank כתב/ה: Curvy Doll כתב/ה: אני הרגשתי את העומס כשכל הקיום של הבן אדם מוטל עליי, ואין שעה בלי משבר.
נתקלתי בזה בעיקר בתחילת הקשר, כשפתאום התלות בי גדלה ושעה בלי הודעה ממני הופכת לאתגר שאי אפשר להתגבר עליו לבד, ושמצופה ממני גם להיות פסיכולוגית 24/7. ומולי זה היה נפוץ, למרות שניסיתי לתקשר מראש ותוך כדי שזה לא משהו שאני יכולה להכיל או לספק. מה שהכי הקשה עליי זה שבדרך כלל אלו שנתלו עליי כל כך גם לא יכלו לספק לי מקום לפרוק בו. הם רצו את הדיסטנס שלי כלפיהם אבל לא ההפך, וכשאני רציתי לחלוק או לשתף, זה "הוריד" את הפנטזיה. קיווץ לי קצת הלב לקרוא את זה. אני לא יודעת מה אקסים שלי מרגישים או זוכרים שעשיתי. אבל את הרגשות האלו של התלות, הרצון להיות מנוהלת, מוחזקת, על ידי בן אדם לא-אנושי ובגדול מהמציאות, בבירור הרגשתי. ניסיתי להילחם בזה ולהתנהג כמו בן אדם סביר, לא יודעת כמה הצלחתי. ואני יודעת שיש בזה משהו אלים, ב''נשלטות'' תכונה. אבל גם חלק מהקטע של סאדו זה לפלרטט עם האלימות. לא יודעת אם אפשר להיסחף לרגשות האלו בלי להיות אלימים ולא בסדר אחד כלפי השני. איןן לי מחשבה ברורה, רק בליל רגשות בנושא. כי מרגיש לי שהרגש דומה אצל גברים ונשים נשלטים, רק הדינמיקה מתעצבת קצת אחרת. ואולי זה לא אותו דבר? ואולי בדיוק זהה? לדעתי זה לא קשור למגדר, כי רוב העומס הרגשי שחוויתי היה מצד נשלטות שהיה להן מאוד קשה ללא מיקרומנג'מנט ברמה מאוד גבוהה והיה להן צורך בתקשורת רציפה בכל שעות היום. אני לא אומרת שזה לא מתאים לשולטים/ות מסוימים, ושזה חייב להיות תמיד מעיק. אבל כבני אדם בוגרים, אני חושבת שזה לא סביר לצפות שכולנו נהיה תמיד זמינים גם תקשורתית וגם רגשית. יש לנו עבודה וחיים וחברים, ברגע שהופכים את השולט/ת לדמות על-אנושית, מוחקים את האפשרות שגם השולט יקבל תמיכה רגשית או שגם השולט יקבל ספייס וזמן לחיות את החיים שלו. אני חושב שהתלותיות הזאת עולה ביחד עם העומק של השליטה, כשהצד הנשלט נפתח ומרגיש שהוא מעניק מעצמו יותר, זה מציף פחדים וצורך באישור וקבלה. שכוללים גם יחס ואינטראקציה. זה משתנה מבן אדם לבן אדם ומכימיה לכימיה, ואם יש אי התאמה זה יכול להפוך לכדור שלג שמעיף את הכל. נראה לי שבנסיך הקטן יש טיפים לאילוף הדרגתי בלי לשבור את הכלים. |
|
|
|
Sentinel
|
לפני חודש •
27 בדצמ׳ 2025
זה ממש פשוט -
כשאוהבים אחד השני זה לא מעמיס כשרק צד אחד אוהב, זה מעמיס. זה בכלל לא קשור ל FLR. הבעיה והעומס מתחילים כשאנשים הופכים בדסמ למקצוע עם תחושת "שירות לקוחות" (משני צידי השוט). יש גם יחס הפוך בין רמת "המקצועיות" בבדסמ בהצלחה לניהול קשריים זוגיים. כי אם אין לכם / לכן מה להציע מעבר לבדסמ, עדיף שתשארו רק בבדסמ. |
|
|
|
Venus in Furs
|
לפני חודש •
27 בדצמ׳ 2025
יום אחד הגיעה אלי תיבה, בצירוף מכתב. הכרתי את כתב ידה של ונדה.
נרגש במיוחד פתחתי אותו וקראתי: ״אדוני! עכשיו, לאחר שעברו למעלה משלוש שנים מאז אותו לילה בפירנצה, אני מבקשת להתוודות לפניך שוב, שאהבתי אותך מאוד, אך אתה בעצמך חנקת את הרגש שלי על ידי ההתמסרות הפנטסטית, על ידי התשוקה המטורפת שלך. מאותו רגע שנעשית העבד שלי, הרגשתי שלא תוכל כבר להיות הבעל שלי אך מצאתי בזה טעם פיקנטי להגשים את האידיאל שלך, ואולי, אולי לרפא אותך, בזמן שאני מתבדרת בידור נעים. מצאתי את הגבר החזק שלו הייתי זקוקה ושעמו הייתי כה מאושרת כפי שרק אפשר על פני כדור טיט מגוחך זה. אבל האושר שלי, ככל אושר אנושי היה קצר בלבד. הוא נהרג לפני שנה בערך בדו קרב ואני חיה מאז בפריז כאספסיה. ואצלך? לא יחסרו לחיים שלך קרני שמש, אם אמנם איבדה הפנטזיה את השליטה עליך והופיעו אצלך אותן תכונות שמשכו אותי כל כך אליך תחילה; בהירות המחשבה, טוב לבך, וכן - הרצינות המוסרית. אני מקווה שהבראת תחת השוט שלי; תהליך הריפוי היה אכזרי, אבל יסודי. לזכר אותה תקופה ולזכר אשה שאהבה אותך בכל נפשה, אני שולחת לך את התמונה של הגרמני המסכן. ונוס בפרווה.״ (ליאופולד פון זאכר זאכר-מאזוך מגרמנית: שלמה ינאי) |
|
|
|
bondman(נשלט){FLR}
|
לפני חודש •
27 בדצמ׳ 2025
Venus in Furs כתב/ה: יום אחד הגיעה אלי תיבה, בצירוף מכתב. הכרתי את כתב ידה של ונדה.
נרגש במיוחד פתחתי אותו וקראתי: ״אדוני! עכשיו, לאחר שעברו למעלה משלוש שנים מאז אותו לילה בפירנצה, אני מבקשת להתוודות לפניך שוב, שאהבתי אותך מאוד, אך אתה בעצמך חנקת את הרגש שלי על ידי ההתמסרות הפנטסטית, על ידי התשוקה המטורפת שלך. מאותו רגע שנעשית העבד שלי, הרגשתי שלא תוכל כבר להיות הבעל שלי אך מצאתי בזה טעם פיקנטי להגשים את האידיאל שלך, ואולי, אולי לרפא אותך, בזמן שאני מתבדרת בידור נעים. מצאתי את הגבר החזק שלו הייתי זקוקה ושעמו הייתי כה מאושרת כפי שרק אפשר על פני כדור טיט מגוחך זה. אבל האושר שלי, ככל אושר אנושי היה קצר בלבד. הוא נהרג לפני שנה בערך בדו קרב ואני חיה מאז בפריז כאספסיה. ואצלך? לא יחסרו לחיים שלך קרני שמש, אם אמנם איבדה הפנטזיה את השליטה עליך והופיעו אצלך אותן תכונות שמשכו אותי כל כך אליך תחילה; בהירות המחשבה, טוב לבך, וכן - הרצינות המוסרית. אני מקווה שהבראת תחת השוט שלי; תהליך הריפוי היה אכזרי, אבל יסודי. לזכר אותה תקופה ולזכר אשה שאהבה אותך בכל נפשה, אני שולחת לך את התמונה של הגרמני המסכן. ונוס בפרווה.״ (ליאופולד פון זאכר זאכר-מאזוך מגרמנית: שלמה ינאי) יפה בעיני השילוב כאן של השליטה והריפוי. כל כך נכון. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני חודש •
28 בדצמ׳ 2025
אני חושבת שהספר הזה תפס יפה את הוייב של שליטה מלמטה במובן המעיק והמתיש שלה.
|
|
|
|
Cajon
|
לפני חודש •
28 בדצמ׳ 2025
בתאריכים 21.9 ועד 21.3 העומס הוא בין 6:30 בבוקר ועד 16:30 ואח"כ משתחרר וזורם .
בתאריכים 22.3 ועד 20.9 העומס הוא מ5:30 בבוקר ועד משהו כמו 19:30 ואח"כ משתחרר וזורם. |
|
|
|
Daave(נשלט)
|
לפני 4 שבועות •
28 בדצמ׳ 2025
פישוטו כתב/ה: Curvy Doll כתב/ה: לדעתי זה לא קשור למגדר, כי רוב העומס הרגשי שחוויתי היה מצד נשלטות שהיה להן מאוד קשה ללא מיקרומנג'מנט ברמה מאוד גבוהה והיה להן צורך בתקשורת רציפה בכל שעות היום. אני לא אומרת שזה לא מתאים לשולטים/ות מסוימים, ושזה חייב להיות תמיד מעיק. אבל כבני אדם בוגרים, אני חושבת שזה לא סביר לצפות שכולנו נהיה תמיד זמינים גם תקשורתית וגם רגשית. יש לנו עבודה וחיים וחברים, ברגע שהופכים את השולט/ת לדמות על-אנושית, מוחקים את האפשרות שגם השולט יקבל תמיכה רגשית או שגם השולט יקבל ספייס וזמן לחיות את החיים שלו. אני חושב שפה זה בהחלט עניין של מינון ואיזון בתוך הקשר. כמו שגם אמרו לפניי - זה איזשהו צורך שמובנה בהרבה נשלטים ונשלטות. יש בזה גם המון דברים חיוביים ומחרמנים. כשהתלות הזאת ממוסגרת ומתבטאת בצורה שטובה לשני הצדדים זה מדהים וחוויה מאוד טובה של שליטה. מה שאנחנו הרבה פעמים מחפשים בעצם, משני צידי השוט. צריך לדעת להגביל את האזורים שבהם השליטה הזו חלה. להחליט אם זה קורה רק במיטה ועם המיניות, אם זה גולש לתחומי היום יום ואיך. אבל את תהליכי השליטה וההתמסרות שמייצרים תלות צריך לדעת לבודד מהחיים הרגילים. לתת להם לרוץ במקביל לתפקוד הנורמלי. יש פה אחריות מצד אחד של הנשלט - להיות מודע ככל האפשר, לתת אוויר ולהיות סבלני. להשאר מסור ונאמן לתהליכים הבדסמיים גם כשהיא לא באנרגיות כך. להיות תוך כדי גם גבר יוזם ועצמאי. ובעיקר להיות ריאלי עם הציפיות ולדעת שגם אם אתה מוסר שליטה האחריות על עצמך היא שלך תמיד. ויש גם אחריות של השולטות - לדעת להציב גבולות. לא לתת לנשלט להגיע למצב שהוא עושה ממנה אלוהים. לאפס ולאמת אותו עם המציאות ועם היכולות שלה, גם אם זה אומר לוותר על חלק מהשליטה. ולעשות את זה בצורה שלא תפגע באמון של הנשלט. וכמו כל מערכת יחסים, זה מורכב מאוד לשני הצדדים - אבל בסוף כשמוצאים את זה זה משתלם. תודה על השיתוף. אני מאוד מתחבר למה שאתה כותב, במיוחד להפרדה בין תהליכי השליטה וההתמסרות לבין החיים עצמם. אני חושב שזה הסבר אמיתי להרבה מהעומסים שעלו כאן בשרשור. מה שמסקרן אותי לשאול זה איפה אתה מזהה בפועל שהבידוד הזה מתחיל להיסדק. כלומר, מתי התלות שנבנית בתוך הדינמיקה כבר לא נשארת “במקביל” אלא מתחילה לגלוש אל היומיום ולהכביד על שני הצדדים? וגם, מניסיון שלך, איך נשלט יכול לשמור על המקום היוזם והעצמאי שדיברת עליו בלי שזה ירגיש לשולטת כמו פגיעה בסמכות או בווייב של השליטה? יש איזו דרך שעבדה לך לתקשר את זה בלי לשבור את הקסם? אני חושב שדווקא שם, באזור האפור הזה, נופלים הרבה קשרים טובים פוטנציאלית לא מחוסר רצון אלא מחוסר שפה משותפת. |
|
|